כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 7/2019

    0 תגובות   יום רביעי, 31/7/19, 17:16

    ''

    סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה
    של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

     

    מאת עו"ד בני דון-יחייא

     

    רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

                                                                                                       http://interget.co.il/

    לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות
    ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו

    ''


    גרוש חוייב בפיצויים
    בשל הוצאת לשון הרע
    על גרושתו ופגיעה בפרטיותה

    פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב מיום 24.3.19
    ת"א 47814-09-17, השופטת אושרי פרוסט-פרנקל


    אישה הגישה נגד הגרוש שלה תביעת פיצויים בסך 200 אלף ש"ח בשל הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיותה.
    התביעה התקבלה והנתבע חוייב ב-40 אלף ש"ח בגין עוולת לשון הרע ובסך 10 אלף ש"ח בגין פגיעה בפרטיות.












     




     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 26/7/19, 14:27

      כוונו לירח.
      ואם תחמיצו – תנחתו בין הכוכבים.
      (לס בראון)

      אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

       

      ''

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום חמישי, 25/7/19, 22:25

        הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

        לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

         

        וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר: ...
        אִישׁ כִּי יִדֹוֹר נֶדֶר לַה' אוֹ הִישָּׁבַע שְׁבוּעָה לֶאְסוֹר אִיסָּר עַל נַפְשׁוֹ –
        לֹא יַחֵל דְּבָרו. כְּכָל הַיוֹצֵא מִפִּיו – יַעֲשֶׂה. (ל, ב-ג)

         

        ראשי המטות, שאליהם פנה משה רבנו,
        מהם מצופה יותר מאנשים אחרים שיקיימו את דבריהם ואת הבטחותיהם
        ובדרך זו להיות דוגמה לעם.
        על כך אומר פסוק זה: "ככל היוצא מפיו – יעשה".

         

        וחרז הרהמצ"ז:
        הרוצה להנהיג יעשה בחוכמה, אם לכלל הציבור ישמש דוגמה.

         

        ***

        כְּכָל הַיוֹצֵא מִפִּיו - יַעֲשֶׂה. (ל, ג)

         

        "היוצא מפיו - יעשה" - סופי תיבות "הוא".
        הנודר נדר אינו יכול להטיל את ביצועו על אדם אחר,
        אלא הוא עצמו צריך למלא את ההבטחה שיצאה מפיו.

         

        ''

        בני ישראל צועדים במדבר סיני. ציור מהמאה ה-19.
        ***
        וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמוֹר:
        הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא -
        וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן. (לא, ג)
        "החלצו מאתכם" – חלצו את עצמכם מעצמכם, מהאני שלכם, מהאנוכיות,
        ואז תהיו "אנשים לצבא" - אנשים שניתן להילחם איתם ולנצח.
        (על פי רבי מנחם מנדל מקוצק)
        ''
        משה רבנו בערוב ימיו, ערב הכניסה לארץ ישראל, מביט מרחוק אל הארץ שאליה לא יבוא. ציור מהמאה ה-19.
        ***
        שני יהודים באו לדין תורה לפני "רב" מחוגי המשכילים.
        לפני תחילת המשפט רמז הנתבע ל"רב"
        כי יתן לו סכום נכבד אם יטה את הדין לטובתו.
        כאשר סיים התובע את טענותיו פנה ה"רב" אל הנתבע ואמר לו:
        ואתה בוודאי טוען להד"ם.
        הנתבע הבין מיד את הרמז ואמר: אמנם כן, אני טוען להד"ם.
        התובע, שהבין אף הוא את הנעשה, אמר מיד אף הוא:
        רבי, גם אני טוען להד"ם.
        למה כוונתך? נשא אליו ה"רב" עיניים תמוהות.
        השיב התובע:
        הלהד"ם של הנתבע הוא ראשי תיבות: לא היו דברים מעולם,
        ואילו הלהד"ם שלי הוא ראשי תיבות:
        "למדו היטב, דרשו משפט" (ישעיה א, יז).
        ''
        כיבוש העי. תחריט של גוסטב דורה, המאה ה-19
        ***
        וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמוֹר:
        אֵת אֲשֶׁר דִּיבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ - כֵּן נַעֲשֶׂה.
        אנַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן
        וְאִתָּנוּ אֲחוּזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (לב, לא-לב)
        למה נכתב "נחנו" ולא "אנחנו" כפי שמופיע במקומות אחרים בתורה?
        משום שבני גד ובני ראובן, שהיו חלוצים,
        מתוך ענווה לא רצו להבליט את עצמם, את האני שלהם –
        ולכן השמיטו את האות האלף במילה "אנחנו"
        לימדה כאן התורה דרך ארץ:
        מי שזוכה להיות חלוץ העובר לפני המחנה –
        שלא יתפתה להתפאר בכך ולהתנשא על אחרים.
        ''
        בני גד בוויכוח על מעמדם על רקע נהר הירדן. תחריט מהמאה ה-18.
        ***
        וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל. (לב, כב)
        במסכת שקלים (ג) נאמר:
        "אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום,
        שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל' ".
        מה משמעות המילה "כדרך"?
        לא פעם נוהגים אנשים לצאת ידי חובת הזולת בדרך של כזב וחנופה.
        לכן הזהירו חכמים שכל אדם ישתדל לצאת חובת האחר כדרך שבה עליו
        לצאת חובת הקב"ה, שאותו אי אפשר להונות בהעמדת פנים מתחסדת.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 25/7/19, 14:00

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 24/7/19, 12:11

            ''

             

             

            מדובר בבני זוג שהתגרשו. הבעל לשעבר הגיש תביעת פיצויים נגד אשתו לשעבר. טענתו: במשך הנישואין היא קיימה יחסים עם גברים אחרים ובכך הסבה לו נזקים בלתי הפוכים. מה הנזקים? כאב וסבל, עוגמת נפש, הוא נזקק לטיפולים פסיכולוגיים, איבד הנאה מחייו, נכנס למתח ועוד ועוד.
            האשה טענה כי לא קיימת עילת תביעה בשל בגידה. ואכן, עד כה דחו בתי-המשפט כל ניסיון של בן זוג פגוע לתבוע פיצויים בטענה של חוסר נאמנות.
            עילת התביעה: ניאוף - מעשה נזיקין

            והנה, השופט אסף זגורי מבית-המשפט למשפחה חולל שינוי. הוא דן בבקשה של האשה לדחות על הסף את התביעה הכספית נגדה, ודחה אותה. יתכן כי קמה לבעל עילת תביעה, קבע השופט.
            מה הבסיס המשפטי לתביעה כזאת? בפקודת הנזיקין יש כמה עילות עקיפות, שעליהן הסתמך השופט. אחת מהן: עוולת הרשלנות. רשלנות מוגדרת כמעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה בנסיבות המקרה. "ניתן לומר", כתב השופט, "כי מעשה הניאוף יכול ליפול לגדרה של הגדרה זו".

            עוד כתב השופט כי "ניתן לטעון ש'ניאוף' או 'בגידה' מהווה 'פגיעה בכבוד האדם', המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ולכן מעשה הבגידה מהווה הפרת חובה חקוקה לצורך תביעת הנזיקין".

            הפרת חובה חקוקה היא תשתית לפי פקודת הנזיקין להגשת תביעת פיצויים.

            עילת תביעה נוספת: הפרת הסכם הנישואין המחייב נאמנות.

            השופט הוסיף כי גם אם בלתי אפשרי לבסס תביעה על סמך דיני הנזיקין, ניתן לעשות זאת על דיני החוזים. למה? משום שקשר הנישואין נתפס בפסיקה כחוזה בין בני הזוג. ועל דיני החוזים חל הכלל המחייב לנהוג בתום לב. ניאוף הוא פגיעה בעיקרון זה.
            עוד הקשה השופט: אם ניתן לתבוע פיצויים בשל הפרת הבטחת נישואין, "קשה להבין מדוע לא תוכר גם הטענה של הפרת תנאי הנישואין, כאשר תנאי מכללא הוא נאמנות הדדית והתחייבות שלא לנאוף".

            השופט ציטט לענין זה מתוך פסק דין של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, שכתב כי "דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים והנוצרים בנסיבות אינטימיות בין-אישיות".
            על בני הזוג מוטלת חובה לנהוג בכבוד ובהגינות זה כלפי זה.

            כן הסתמך השופט זגורי על פסק דין מלפני שנה של בית-המשפט למשפחה בירושלים, שחייב בעל לשלם פיצויים לאשתו משום שסירב לקיים איתה יחסים בליל הכלולות וגם לאחר מכן.

            השופטת נילי מימון כתבה כי "כאשר בני זוג מחליטים להתחתן הם מטילים על עצמם מערכת של זכויות וחובות, וזאת מתוך גמירות דעת המבוססת על מידע מלא ככל שניתן אודות בן הזוג. בין בעל ואשה יש יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסים רגשיים, כאשר על כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובהתנהגות המאפשרת לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר".
            איך אפשר יהיה להגדיר מהו חוסר נאמנות?

            השופט זגורי לא התעלם מהסכנה בפתיחת הדלת לתביעות בשל חוסר נאמנות. הוא ציין כי הדבר עלול להציף את בתי-המשפט בתביעות סרק. כן קיימת רתיעה שיפוטית מחדירה לפרטיות ולאינטימיות הזוגית ומדרבון בעלי דין לפעול ולהשיג ראיות בדרכים אסורות לפי החוק להגנת הפרטיות.

            ועוד: קיים קושי להגדיר מתי התנהגות מסוימת תהווה "בגידה". הדבר עלול לדרוש השקעת זמן ומשאבים רבים. גם הוודאות והיציבות המשפטית עלולות להתערער.

            היבט נוסף: תביעות כאלה עלולות לעוות את ההסדרים הרכושיים שבין בני הזוג באופן עקיף. יתכן והתביעה הכספית תעכב את חלוקת הרכוש, שכן הצד התובע עשוי לעקל את חלקו של השני להבטחת תביעתו.
            ויש עוד היבט: בישראל לא מוכר יסוד האשמה בדיני הגירושין, כלומר אשמתו של אחד הצדדים בגירושין אינה עילה לתביעה.

            גובה הפיצוי בשל ניאוף - עד חמישים אלף ש"ח

            לאחר שהשופט שקל את הנימוקים בעד ונגד הוא הגיע למסקנה כי באיזון הכללי יש מקום לדון בתביעה שבפניו. הוא הוסיף כי אם שופט ישתכנע כי תביעת הניאוף עלולה לערער את בסיס האיזון הרכושי בין הצדדים או להחדיר את עקרון האשם - אזי עליו לדחות את התביעה על הסף.
            כן כתב השופט כי יש לקבוע מראש שגובה הפיצויים בשל הפרת חובת הנאמנות יוגבל לחמישים אלף ש"ח.

            עוד תנאי שציין השופט: אין להתיר הגשת תביעה כזאת אלא לאחר גירושי הצדדים. ותנאי נוסף: אם יוכח כי התובע נאף בעצמו - הוא לא יזכה כמובן בפיצויים.
            מומחה: שופטים אינם צריכים לדון בהתנהלות אישית-אינטימית

            עו"ד בני דון-יחייא, מומחה לדיני משפחה שכתב ספרים אחדים בתחום, סובר כי זו החלטה בעייתית.

            "הזירה השיפוטית בתחום דיני המשפחה גועשת מטבעה", אומר עו"ד דון-יחייא, "ולא רצוי להתסיס אותה יותר על-ידי פתיחת השער לתביעות פיצויים בשל חוסר נאמנות. בני זוג רבים ועורכי דינם מחפשים כל הזמן דרכים להרבות התדיינויות ולגרום לסחבת. הדבר משרת את אחד הצדדים. המגמה הרצויה של בתי-המשפט היא לצמצם את משך ההתדיינות".

            עו"ד בני דון-יחייא מוסיף כי "שופטים אינם צריכים לעסוק ככל הניתן ברגשות ובמניעי התנהגות אישית של בני הזוג. אלה דברים שבנסתר, אישיים מאוד, ואין מקום ואפשרות לרדת לשורשי השיקולים של כל צד, לשפוט אותו ולהטיל עליו חיוב כספי בעקבות התנהלות אישית אינטימית".

            אם ייפתח פתח משפטי לתביעות מעין אלה, היכן הוא יעצור? מקשה עו"ד דון-יחייא. בן זוג נפגע גם כשבן זוגו מפסיק לאהוב אותו ורוצה להתגרש או שהוא מפסיק לגלות חיבה והתחשבות או שהוא נקשר לאחר, גם אם הקשר לא התממש - האם גם אז יוכל הצד הפגוע לתבוע פיצויים?

            לפיכך סבור עו"ד בני דון-יחייא, כי ספק אם ההחלטה תעמוד בערעור, אם יוגש.
            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 19/7/19, 14:32
              הסטטוס השבועי (39) כשגבר פותח את דלת המכונית בפני אישה, יש לכך שני הסברים: או שהמכונית חדשה - או שהאישה חדשה. האתר החדש שלי: http://interget.co.il
              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 18/7/19, 20:58

                הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                 

                ''

                 

                וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה. (כז, יז)

                 

                אל תקראו "רועה", אלא "רואה":
                המנהיג הרועה דואג לצורכי הקיום הגשמיים. המנהיג הרואה אמוּן על צורכי הקיום הרוחניים.
                הרועה אחראי לכלכלה גשמית. הרואה אחראי למנוע קלקלה תרבותית.
                (הרהמצ"ז)

                 

                ''

                משה רבנו ולוחות הבית. ציורו של ג'וספי דה ריברה, המאה ה-17.
                ***
                וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלוֹפְחָד...
                וַתַּעֲמוֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן... לֵאמוֹר...
                לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן?
                תְּנָה לָּנוּ אֲחוּזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ.
                וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. (כז, א-ה)
                בשם "צלופחד" משתלבות שתי מילים:"צל" "ופחד".
                בנות צלופחד הביעו דאגה, שבאין גברים במשפחה הן נותרות בצל
                ונידונות לחיים של פחד בגלל מחסור כלכלי והיעדר הגנה מפני חורשי רע.
                לכן פסק הקב"ה כי כשאין אחים, הבנות ירשו את אביהן.
                (הרשי"ל)
                ***
                וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן, וַיָּקוֹם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רוֹמַח בְּיָדוֹ...
                וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר:
                פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
                בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא כִילִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. (כה, ז-יא)
                השבח הראשון שמציין הפסוק על פינחס הוא,
                כי למרות שהיה קנאי קיצוני הוא היה "בתוכם" -
                הוא נשאר ב ת ו ך הציבור ולא פרש אל מחוץ למחנה.
                וחרז הרהמצ"ז:
                זהו לקח לכל מנהיג קנאי: שמור על המסגרת - ולא תהיה לגנאי.
                ***
                וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמוֹר:
                יִפְקוֹד ה', אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת, לְכָל בָּשָׂר – אִישׁ עַל הָעֵדָה
                אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבוֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם.
                וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה. (כז, טו-יז)
                רבי מנדלי מוויטבסק תמה: מה ראה משה לבקש למנות מנהיג דווקא עכשיו,
                לאחר מעשה זמרי וקנאותו של פינחס, ולא לפני כן?
                ההסבר הוא שמשה חשב כי פינחס, שנחשב לצדיק,
                הוא המועמד המתאים ביותר להיות מנהיג.
                אבל כיוון שראה כי בליבו בוערת אש דת השורפת ומכלה,
                שקל שוב בדעתו ואמר: אין קנאי כפינחס ראוי להיות מנהיגם של ישראל,
                אלא "מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".
                ''
                פינחס וחסידיו
                ***
                וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלוֹפְחָד... וַתַּעֲמוֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן... לֵאמוֹר:
                אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר. וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה, הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קוֹרַח -
                כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ.
                לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן?
                תְּנָה לָּנוּ אֲחוּזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ!
                וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. (כז, א-ה)
                "כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מחולקת לשבטים זכרים, אבל לא לנקבות,
                נתקבצו ובאו כולן זו על זו ליטול עצה.
                אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמיו של הקב"ה.
                בשר ודם, רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל הקב"ה אינו כן –
                אלא שמרחם על הזכרים ועל הנקבות".
                (מדרש שמעוני)
                ''
                בנות צלופחד שוטחות את בקשתן בפני משה רבנו
                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 18/7/19, 17:20

                  ''

                  סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה
                  של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

                   

                  מאת עו"ד בני דון-יחייא

                   

                  רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

                  http://interget.co.il/

                   

                  לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות
                  ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו

                   

                  ''

                   

                  אם שניכרה את הילד מאביו חוייבה
                  בפיצויים בסך 250 אלף ש"ח

                  פסק דין של בית המשפט למשפחה בתל אביב מיום 29.1.19

                   

                  האם יהודייה, האב מוסלמי. הילד המשותף בן 14. בשל הבדלי הדתות ורצונה של האם להסתיר את עברה מעיני הקהילה הדתית שאליה השתייכה לאחר גירושיה, כמי שנישאה וילדה ילד למוסלמי, היא גרמה לנתק בין הילד לאביו. האב הגיש תביעת פיצויים וזכה בסך 250,000 ש"ח.

                   

                  לאחר לידת הילד, האם והילד התאסלמו. כשנה לאחר מכן ההורים נפרדו, האם שבה לדת היהודית והחלה לקיים אורח חיים חרדי, נישאה בשנית ומאז היא מגדלת את הילד כיהודי חרדי.

                   

                  לטענת האם, התובע הסתיר ממנה בתחילת הקשר שהוא מוסלמי וכי אין מדובר בהפרה בזדון מצידה של הסדרי השהות אלא הנסיבות הקשות ביותר מבחינה אובייקטיבית, של ילד דתי הגדל בישוב דתי ומקבל חינוך דתי, גרמו לנתק. טענותיה נידחו.

                   

                  השופטת איריס ארבל-אסל כתבה כי לפי החוק לכול אחד מההורים מעמד שווה ביחס לילדים הקטינים, וזכותו של כול הורה לקיים קשר עם הילדים - זהה. זו זכות טבעית בעלת מימד חוקתי. "מניעת קשר בין הורה לילדו, כשאין לכך צידוק ממשי, באמצעות הפעלת אמצעים פסיכולוגיים שונים על הילד, אשר גורמים לניתוקו ולהתנכרות מצידו להורה האחר, היא תופעה פסולה".

                   

                  ***

                  הפסיקה הכירה מכבר בתופעת הניכור ההורי כמקימה עילת תביעה נזיקית, החוסה תחת העוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 287 לחוק העונשין או תחת עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. במקרה זה נקבע כי התנהלות האם הקימה את שתי העוולות.

                   

                  לשם ייחוס אחריות בעוולת הרשלנות על בית המשפט לבחון התקיימותם של 4 יסודות: קיומה של חובת זהירות של המעוול כלפי הניזוק, הפרת חובה זו, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק.

                   

                  הפסיקה קבעה כי זיקה של הורות לילד משותף, בין אם ההורים מתגוררים יחדיו ובין אם לאו, טומנת בחובה באופן מובנה חובת זהירות של כול הורה כלפי משנהו בכול הקשור לענינים העולים מתוך הקשר האישי והקירבה המיוחדת הנוגעים לילד המשותף.

                   

                  המשמעות של חובת הזהירות היא שכול הורה חייב לנהוג באופן שיאפשר לילד לקיים קשר עם ההורה האחר. כפועל יוצא, אדם סביר יכול לצפות כי הסתה של הילד המשותף על ידי הורה אחד כנגד ההורה האחר, שתוצאתה האפשרית היא פגיעה בקשר בין הילד המשותף להורה השני, תגרום נזק לאותו הורה.

                   

                  ***

                   

                  בשל נתוני מקרה זה, הכוללים רגישות מיוחדת הנובעת מהשתייכות ההורים לדתות שונות, סברה השופטת כי חלה על הצדדים חובת זהירות מוגברת.

                   

                  השופטת ציינה כי בשנים הראשונות הילד הביע רצון ושמחה לפגוש את אביו, אך בשל הסתת אמו התחלפו תחושותיו לחרדות, פחדים ורתיעה מוחלטת מכול מפגש עם האב. עוד נקבע כי האם פעלה בזדון למחוק את האב מחייה ומחיי הילד.

                   

                  השופטת דחתה את טענות האם על אלימות מצד האב. "ככול הנראה, האם התחרטה בדיעבד על בחירתה להינשא לאב ולהביא עמו ילד לעולם, ולכן בחרה לאמץ לעצמה נרטיב לפיו היא היתה קורבן לאלימות ושטיפת מוח על מנת להרחיק את עצמה ככול הניתן מהאחריות למעשיה".

                   

                  האם החליפה את שמו של הילד על דעת עצמה, העתיקה את מקום מגוריה פעם אחר פעם וסירבה לשתף פעולה עם גורמי הרווחה. "אין ולא יכול להיות ספק כי המצב הקיים, בו הקטין מבוצר בעמדתו ומביע סרבנות קשה לכול קשר עם האב, הוא תוצאה של התנהלות האם, אשר גרמה במו ידיה ומתוך רצון וכוונה מלאים לנתק בין האב לבין הקטין", נאמר בפסק הדין. "אין ספק כי במעשיה ובמחדליה הפרה האם את חובת הזהירות כלפי האב. כן אין ספק כי במעשיה הסבה האם נזק לאב, שנמנעה ממנו הזכות הבסיסית להיות בקשר עם בנו בכורו, אשר נמחה לחלוטין מחייו על ידי מעשיה ומחדליה של האם.

                   

                  ***

                   

                  בנוסף, במעשיה ובמחדליה הפרה האם החלטות של ביהמ"ש והוראות של גורמי הרווחה והגורמים המטפלים, שביהמ"ש הסמיך אותם לתת הוראות להסדרי שהות. בכך הפרה עוולה חקוקה הקבועה בסעיף 287 לחוק העונשין: "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין דינו מאסר שנתיים".

                   

                  את העוולה של הפרת חובה חקוקה מרכיבים 5 יסודות: 1. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק. 2. החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק. 3. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו. 4. ההפרה גרמה לניזוק נזק. 5. הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק.

                   

                  עובדות המקרה תואמות את יסודות העוולה: ביהמ"ש והגורמים הטיפוליים חייבו את האם לפעול כדי לאפשר לאב לקיים קשר עם בנו. החלטות אלה נועדו לטובת האב (ולטובת הילד עצמו). האם הפרה את ההחלטות וההוראות ומנעה כול אפשרות לקשר בין האב לבין הילד. כתוצאה ממעשיה ומחדליה של האם נותק הקשר בין האב לבין ילדו, דבר שגרם לנזק אשר היתה כוונה למנוע.

                   

                  השופטת קבעה כי הנזק שנגרם לאב כתוצאה מאובדן הקשר עם בנו גדול ביותר, אך קשה לכימות כספי מדויק. בהתחשב בפרק הזמן הארוך שבו מנעה האם את הקשר, בריבוי ההפרות החוזרות ונשנות של החלטות שיפוטיות ובריבוי המעשים והמחדלים שביצעה האם תוך שידעה, או שהיה עליה לדעת, כי הם עלולים להביא לניתוק הקשר בין האב לבין בנו, חייבה השופטת את האם בסכום גבוה מהמקובל במקרים כאלה - 250,000 ש"ח.

                   

                  תיק תמ"ש 58854-07-14, השופטת איריס ארבל-אסל


                   




                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 18/7/19, 10:15

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 12/7/19, 14:21

                      אפשר להדליק אלף נרות מנר אחד – ולא ייגרע דבר מהנר.
                      האושר אינו פוחת כמשתפים בו אחרים.
                      (בודהה)

                      אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום חמישי, 11/7/19, 20:47

                        הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                        לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                         

                        ''

                         

                        וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה':
                        חָטָאתִי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִיצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ.
                        וְעַתָּה, אִם רַע בְּעֵינֶיךָ - אָשׁוּבָה לִּי. (כב,לד)

                         

                        אותיות המילים "אשובה לי"הן האותיות שבמילים "שוב אלי ה' ".
                        מדברי רשע זה, שאמר גם "חטאתי" והוסיף "כי אתה ניצב לקראתי",
                        מהדהד שירו של רבי יהודה הלוי הנכסף לקרבת הבורא:
                        "דרשתי קרבתךָ, בכל לבי קראתיךָ, ובצאתי לקראתך - לקראתי מצאתיך".
                        (הרשי"ל)

                         

                        ''

                        אברהם אבינו והחמור בעת עקידת יצחק

                         

                        ***

                        וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק:
                        לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם.
                        אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה, וְקוֹבְנוֹ לִי מִשָּׁם. (כג, יג)

                         

                        אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה, וְקוֹבְנוֹ לִי מִשָּׁם. (כג, יג)
                        כשראה בלק את בלעם מחפש חסרונות בעם ישראל
                        כדי שיחולו עליו קללותיו, אמר לו:
                        "אפס קצהו תראה" - עליך להתבונן ב"קצהו",
                        בקיצוניים ובאנשי השוליים שבעם,
                        שקיצוניותם מעבירה אותם על דעתם.
                        באלה תמצא את מבוקשך - מגרעות ומומים, ואז "וקוֹבנו לי משם".
                        אבל "וכולו לא תראה": אם תתבונן בעם ישראל בכללותו,
                        לא יעלה בידך למצוא בו מומים ולכן לא תוכל לקללו.
                        (רבי יחזקאל מקוזמיר)
                        וחרז הרהמצ"ז:
                        כשהשלם מגובש על כל חלקיו –
                        יקשה על הסביבה למנות את מגרעותיו.
                        ***
                        וַיָּקוֹם בִּלְעָם בַּבּוֹקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ. (כב, כא)
                        שר אחד שונא ישראל אמר לרבי יהונתן אייבשיץ:
                        אתם היהודים נועדתם לחיות בנחיתות מאיתנו
                        וראיה לדבר - אברהם רכב על חמור,
                        על משה נאמר שהוא הרכיב את אשתו ואת בניו על חמור,
                        וגם המשיח שלכם עתיד לבוא על חמור.
                        מדוע, אם כן, בזמן הזה אתם מתייהרים ורוכבים על סוסים?
                        השיב לו רבי יהונתן:
                        מה אפשר לעשות, והחמורים בימינו עלו לגדולה ונעשו שרים?...
                        ***
                        וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' - וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם.
                        וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל.
                        וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם:
                        מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? (כב, כז-כח)
                        הקב"ה הזהיר את בלעם, בדרכו אל ארמון בלק כדי לקלל את בני ישראל,
                        כי יימנע מלקלל את העם: כשם שה' פותח את פיהם של חסרי כוח דיבור –
                        כמו חיות - כך בכוחו גם לבלום את פיהם של בעלי כוח דיבור,
                        או לשים בפיהם דברים שהם לא רוצים לומר.
                        ''
                        בלעם והאתון מול המלאך. ציור מהמאה ה-15
                        ***
                        וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן. (כב, כח)
                        כששמעו אומות העולם שכוחו של משה בפיו,
                        לא ידעו כי הכוונה היא שכוחו בתפילה.
                        הם חשבו שגדולתו של משה היא בנאומיו משום שיצא לו שם של נואם בחסד.
                        לכן חיפשו נואם ידוע כנגדו וגייסו לצידם את בלעם שהיה מפורסם כנואם גדול,
                        כדי שיכריע בכוח פיו את משה רבנו.
                        אבל "ויפתח ה' את פי האתון" - הקב"ה הראה לאומות
                        שגם אתון יכולה להיות דברנית גדולה, אלא שהעיקר הוא מי המדבר:
                        הפה הקדוש של משה או הפה הטמא של בלעם.
                        ''
                        בלעם עומד להכות את האתון הסרבנית. תחריט עץ מהמאה ה-16
                        ***
                        מַה טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (כד, ה)
                        ברכותיו של בלעם לעם ישראל לא היו כנות,
                        זולת ברכה זו, "מה טובו אוהליך יעקב", כפי שפירשו חז"ל:
                        "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות" (מסכת סנהדרין קה, ב).
                        על דרך ההומור ניתן להסביר, שלכך התכוון שונא ישראל זה ב"איחולו":
                        שבני ישראל יישבו כל ימיהם בבתי המדרש וילמדו תורה,
                        ומשום שלא יֵצאו מארבע אמות הלימוד ולא יתערוּ בחברה,
                        הם לא ישפיעו לטובה על העולם...
                        ''
                        בלעם מברך את ישראל. ציורו של ג'אן לויקן, המאה ה-17

                         

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 11/7/19, 11:39

                          ''

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS