אתה ורק אתה אחראי על חייך, מהיום ניתנת לך הזכות לבחור את עצמך מחדש. איך אתה הולך לעשות את זה, איך אתה הולך לקחת אחריות וליצור את המציאות שלך?

בכל פעם שמשהו אינו מתנהל כמתוכנן, לבן האדם נוח להאשים אחרים, להאשים את הנסיבות או אפילו את עצמו, ובכך הוא מחמיץ הזדמנות אדירה ללמוד ולא לוקח אחריות למעשיו. להתנהגות כזו של האשמות ואי לקיחת אחריות אפשר לקרוא התנהגות קורבנית.

כאשר בן האדם מאשים ולא לוקח אחריות הוא מפגין חוסר ביטחון בתהליך החיים.

כל פעם שמשהו לא מצליח לך זו הזדמנות אדירה עבורך ללמוד ולצמוח.
העולם מתקדם ע"י למידה מטעויות!

כאשר בן האדם מאשים מישהו אחר הוא מסיר את האחריות מעליו והוא מעביר אותה למישהו אחר, הוא נותן לאותו אדם כוח ושליטה על מה שקרה.
למשל, "אמא שלי נטשה אותי שהייתי קטן ולכן יש לי פחד נטישה".

גם כאשר בן האדם מאשים את עצמו ולוקח אחריות על עצמו זוהי התנהגות קורבנית. כי במצב זה בן האדם לוקח את השליטה על מה שקרה אליו וחושב שיש לו את היכולת להשפיע על התוצאות. הוא מייסר את עצמו על שיכל לפעול אחרת והוא נמצא במצב של מסכנות.

בן האדם יכול לבחור רק את ההתנהגות שלו - זוהי אחריות, אבל הוא לא יכול לדעת מראש אם הדרך הזו תביא אותו לתוצאה המבוקשת.

כאשר בן האדם מאשים את הנסיבות הוא מצדיק למעשה את מה שקרה. כל אלו יכולים להיות מאוד נכונים, אך במצב כזה נחסמת הלמידה.

בינוניים הם אנשים, שמשחקים את משחק הקורבן ולא לוקחים אחריות. אני לא אומרת שהם קורבן, אין קורבנות, אלא משחק או הצגה של קורבן. משחק הקורבן זה לתרץ תירוצים, להאשים אחרים, להתלונן ולהאמין לסיפורים של עצמי. משחק הקורבן זה אומר למלמל מלמולים – כל הזמן יש מן רעש כזה של תלונות. "בשביל מה אני צריך ללמוד את זה", "אני מנסה וזה לא מצליח לי", "תעזור לי, ותגיד לי איך אני יכול לקום מוקדם בבוקר?". "לא מצליח לי", "אני מנסה אבל לא יוצא" כל מיני סיפורי קשה לי.

"אני משתדל"- אין מילה כזו בעברית, אין מילה כזאת בעולם. תשתדל להרים את היד! זה או שאתה מרים את היד או שלא.
"שינוי זה לא פשוט"- זה הכי פשוט להגיד ששינוי זה לא פשוט. אין שום שינוי בלהגיד ששינוי זה לא פשוט.
"אני רוצה"- אין שום משמעות בלרצות, כולם רוצים. אין בזה שום מחויבות אין בזה שום אחריות אין בזה שום אינטגריטי.
"משעמם לי" מי האדם שאתם משועמם ממנו? זוהי הבחירה שלך להיות מתעניין או משועמם.
"לא עמדתי במשימות שלי", "לא עשיתי שיעורי בית", "היו לי בעיות לעשות שיעורי בית", "ציפיתי שהכל יקרה מהר יותר".
מה זה מהר? ביחס למה?
כל זה קורבנות.

מהי הסיבה לכל זה? למה בן האדם משחק את המשחק הזה ולא לוקח אחריות?
בן האדם משחק את המשחק הזה, כדי להישאר במקום שהוא מכיר. תחושות של האשמה תחושות של כאב, תסכולים כל אלו הם משחק שאנחנו משחקים אותו כדי להישאר במקום, במקום המוכר והידוע לנו.

כל החשיבה וההתנהגות הקורבנית הזו מייצרת תוצאה אחת בלבד והיא תקיעות.

אחריות זה לשאול שאלות מעצימות. מה עוד אני יכול ללמוד מזה? מה עוד אני יכול ללמוד עכשיו? מה עוד דבר אחד שאני יכול ללמוד?

אחריות זה כשאני אומר לעצמי "אוקי, אלו הנסיבות שלי."ומתוך זה שואל את עצמי את השאלות הבאות: "לאן אני רוצה להגיע? ומה אני עומד לעשות עכשיו?"

אחריות זה לדעת מה אני רוצה ולאן אני רוצה להגיע.

מצליחנים הם אנשים שלוקחים אחריות על החיים שלהם והם יודעים שהם היוצרים של החיים שלהם. יש שם שלוש פעולות שחוזרות על עצמם.
הצבת מטרה, תוכנית פעולה, פעולה.
הצבת מטרה, תוכנית פעולה, פעולה.
הצבת מטרה, תוכנית פעולה, פעולה.
וככה כל הזמן.

ייצור אחראי הוא ייצור משעמם לחלוטין, שוב ושוב ושוב. להציב מטרה ליצור תוכנית פעולה ולפעול. לא מעניין אותו שום דבר, חוץ מלהסתכל עוד הפעם לעבר המטרה הבאה שלו ולפעול. אין שם זמן, לא לתירוצים, לא לבילבולים, לא ללמה לא, אחריות מאה אחוז.

המסע שלך קורה בדיוק מהמקום בו אתה נמצא. במה אתה בוחר?

האם אתה בוחר לקחת אחריות על החיים שלך ולפעול לכיוון אליו אתה רוצה להגיע? האם אתה בוחר להיות מצליחן?

אחריות זה הזכות שלך לפעול אחרת. אחריות זה לשים בין האירוע לתגובה שלך את אפשרות הבחירה.

אירוע - בחירה - תגובה

איך אתה בוחר להגיב לאירוע?

מי אתה בוחר להיות באותו הרגע ומתוך זה מהי התגובה שלך לאירוע?

בחר בהצלחה! בחר את עצמך! בחר את התגובות שלך! בחר לקחת אחריות! ותתחיל לקבל תוצאות אחרות בחייך.

כעת יש לך את העיקרון הראשון ליצירת פריצת דרך - אחריות.

שיהיה יום מדהים
גלעד הובר