מאות לאות, מכתב לכתב

מי היא זאת שקרובה לליבי עכשיו?

שואבת, שוטפת, כאילו רוצה

שנבנה קשר לאט, לא בריצה,

עולים אנחנו במעלה ההר

מתכתבים, מדברים, היום וגם מחר

קוראים, לומדים את הצד הנוסף

בניה מחושבת, לא ביעף,

התמיכה, השירה, ההקשבה העמוקה

צד לצד, כמו יושבת ומחכה

משלימה חלקים בפאזל האישי והגדול

תהליכים מתקדמים למרות העול,

והנה אות מלמעלה להגעה לפיסגה

נפגשים, מתרגשים, לא חושבים שמישהו שגה

האור הגדול כה עוצמתי ומסנוור

חודר הוא עמוק, מסרב להשתחרר,

ואז מגיע שקט, כפצצה בעומק הלב

לא ניתן לתאר את עוצמת הכאב

האם השאיפה לפיסגה שגויה במהותה?

או שבזאת הסתיימו תפקידינו, איתה, בהצטלבותה?

עודני מבולבל, מאוכזב מה ובליבי כה כואב

אך יודע שכך נכון, ואני אותה בכל רגע אוהב

משחרר את הקסם, מתרגש מעוצמת האור

וממשיך הלאה, קדימה, לא חוזר לאחור,

יודע שזהו תפקידי, זוהי שליחותי

מאושר אני שביצעתי כהלכה את משימתי

ומאמין שאי שם אמצא את האחת המיוחדת והנדירה

שתרצה להמשיך איתי במעלה הפסגות, אורי באורה.

חברים יקרים:

תחושות שבאות מהחברות שבעולם הוירטואלי

למצוא את החברים האמיתיים, לא רק כשטוב לי

כשנבין לעומק ונפנים את תפקידנו החשוב בעולם

נעבור בין אור לאור, נעזור, ונאהב באמת את כולם.