יום רביעי, 28/2/18, 21:13
מה הייתם אתם עושים, אם הייתם הולכים לתומכם בשביל בדרך הביתה, עוסקים בעניינים שלכם, יודעים שעוד מעט מקבלים ארוחת ערב. לא משהו מי יודע מה, סתם חולירע מיובשת אבל מה לעשות? למות ברעב? אני לא אתן לה את התענוג הזה. בכל מקרה ז... |
יום ראשון, 21/1/18, 08:21
תסמונת הרבע האחרון לא. אני לא מדברת על הרבע האחרון במשחק כדורסל או על הרבע האחרון של הרצאה מייגעת. לא על רבע לפני המלחמה או רבע לפני ההמראה. לא ולא. אני מדברת על הרבע האחרון בשק האוכל של הכלבים. בהיותנו אנשים אחראיים (ב... |
יום ראשון, 7/9/14, 08:20
עובדה ידועה היא שלחיות המחמד ישנה השפעה חיובית ומשמעותית על חייהם ובריאותם של האנשים שבחרו לאמץ אותם לבתיהם. לא חסרים מחקרים ומאמרים המספרים בשבחה של השפעה מבורכת זו . גידול וחיים לצדו של כלב, משמרת ותורמת לבריאותם של אנ... |
יום שני, 13/1/14, 21:52
איזה עצבים איתה לפני המון זמן היא קנתה לי רתמה. סגולה. יפה, אני לא אומרת שלא. אבל אני לא סובלת את הרתמה. זה ממש מעצבנותי. אז בכל פעם שהיא רוצה לשים לי את הרתמה, אני דווקא נשכבת וגורמת לה להתאמץ, ממש ממש להתאמץ כדי לשים ל... |
יום שבת, 9/11/13, 08:22
שנה עלומה, שנתיים שילה, שלוש ג'יל. בשבת שמשית אחת, 13 לנובמבר 2010 נסענו ואמצנו את ג'יל. אז לאט לאט אנחנו מצליחים להוציא מהכלבה המצחיקה הזו דברים חדשים. היא עדין לא אוהבת מים זורמים – אבל מים עומדים עם עננת ברחשים ... |
יום שבת, 12/11/11, 23:07
שבת 13 נובמבר 2010. שמנו פעמינו לכלבית "רחובות אוהבת חיות" לאמץ כלבה. נסענו לאמץ כלבה אחת מסוימת ואין בילתה. ידענו עליה ש:-היא בת שנה וחצי, קוראים לה "שילה" ו שאני התאהבתי בה - מתמונה. לא נסענו לעשות היסטוריה, לחולל פלאי... |
יום שני, 30/5/11, 10:59
אז מה היה לנו? הפסקת חשמל, שבחברת החשמל הובטח לנו חגיגית שתמשך כשלוש שעות וחצי. איש אחד, שתקוע במעלית, ולשם שינוי לקח איתו את הנייד שלו כדי להודיע לי, שהם תקועים שם. בת כלבה אחת שתקועה עם האיש האחד והמתנה ארוכה לאנשי חבר... |
יום שישי , 13/5/11, 11:47
שנתיים חיפשתי מישהו לאמץ ולגדל. לחנך אותו כמו שרק מלכה יכולה לחנך. לפני חצי שנה באו שני טיפוסים משונים לפנימייה שבה הייתי. ראיתי אותם מסתובבים בפנימייה. משוחחים עם כמה שוהים. במיוחד הזותי שנורא ניסתה להתחפש לתמנון ולהתחנ... |
יום שני, 22/11/10, 09:32
ג'יל זה לא שלא ידעתי. זה לא שלא ידענו שימיה של מיפ ספורים היו. כבר הייתה זקנה, וראו עליה את כובדן של השנים. רגליה האחוריות הפכו חלשות יותר ויותר. בת 17 כמעט. והיה לנו קשה לוותר. נאחזים היינו בכל פעם בקש אחר. היא אוכלת יפ... |