כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שישי , 17/3/17, 17:20

    חלק ג' של הביקורת נמצא כאן.

    התקשורת ככלי מניפולטיבי לייצור מציאות וההיפר מציאות

    מתוך "מי מכיר? ניטשה",בהוצאת מחברות לספרות:


    "ב-1981 הכריז בודריאר שהמציאות מתה. 'המציאותי' כיום רק מודמה בעזרת סימנים. נשען על רעיונותיו של ניטשה בדבר 'היעלמותו' של העולם האמיתי, בודריאר משחזר את ארבעת השלבים ('גניאולוגיה') של הסימנים שמובילים להכחדה הפוסט-מודרניסטית של המציאות.

    1. הסימן הוא שיקוף של מציאות בסיסית.

    2. בשלב הבא הוא מסתיר ומעוות מציאות בסיסית.

    3. אחר כך הוא מציין את ההיעדר של מציאות בסיסית.

    4. לבסוף הוא לא נושא איתו שום קשר למציאות כלשהי - הוא הסימולקרום (דימוי, חיקוי) הטהור של עצמו.

    ברוכים הבאים להיפר-מציאות!"


    לקס לות'ור, כך נראה, לא מסתפק בטרוניות על הדוגמה הערכית הגרועה שמעניק סופרמן להמונים, יש לו תכנית פעולה של ממש לחיסולו התדמיתי של אויבו הותיק. הוא מתכנן להשתמש בכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותו, כמובן, כדי ליצור מצג שווא - והוא מתכנן להשתמש בכלי נוסף, שמייצג יותר מכל את הסתרת המציאות ויצירתה מחדש, שמציג את ההיפר מציאות הפוסט-מודרניסטית: התקשורת.

    בשלב ראשון, הוא יוצר בעזרת סרגיי המדען גיבורת על חדשה ושמה הופ. [2.2.2] [3.5] הוא מארגן מסיבת עיתונאים סביב הופעתה ודואג  שיסקרו את פעולת ההצלה שלה, כשהיא מצילה נהג שמכוניתו עומדת ליפול מהגשר. היא אף יוצאת לסבב ראיונות טלוויזיה, שממתגים אותה יותר ויותר בתור גיבורה חיננית ואמיצה. [2.2.44]

    בשלב שני, הוא יוצר נבל - משנה לסיפור הזה. ומי יותר מתאים למשימה הזו מאשר פדופיל מורשע, שמסכים תמורת סכום נדיב של כסף לפוצץ את העיר? קשה למצוא אדם, שבהנתן תמונת המצב המוצגת יחשוב פעמיים, יחפש את הכוחות הכלכליים העומדים מאחורי אותו בן בליעל. כשמדובר בפדופיל, הרבה יותר קל להפוך אותו לשעיר לעזאזל, יש שיאמרו שבצדק מסוים.

    ובשלב האחרון, הוא יוצר עימות מתוכנן ומתומרן לפרטי פרטים מוקפדים ומדויקים, שבו יאיים ארל לפוצץ את העיר. כאשר הופ משליכה את ארל אל מותו, סופרמן מציל אותו הוא נאבק בה בקרב לחיים ולמוות, לות'ור מנצל את המצב ומשמיד את הופ, כך שסופרמן ייתפס לא רק כיפה נפש, שסרב לתת לפדופיל למות, אלא גם בתור המנוול שהשמיד במו ידיו את התקווה החדשה לעיר הזו - וכל זה בשידור חי, מול מצלמות.

    [2.2.5]

    העובדה שבמציאות, לסופרמן לא היה הרבה קשר, אם בכלל, למותה של הופ, לא מדירה שינה מעיניו. המציאות לא משנה, כפי שנבין מיד. עם האמת, לא ניתן להתווכח, כך טוען לות'ור. ישנן סיבות כימיות, המתרחשות ברמה המולקולרית וגורמות לדשא להראות עבורנו ירוק. אלא אם כן, האדם הצופה בדשא, הוא עיוור צבעים. כשלוקחים נתון "זעיר" זה בחשבון, האם התפיסה איננה אמיתית יותר מהמציאות עצמה?

    אינני יכול לשנות את צבע הדשא, הוא מוסיף, אך האם אני יכול לשנות את הצורה בה אנשים תופסים אותו? אני מאמין שכן.

    במילים אחרות, זה ממש לא משנה אם זה אמיתי, או האם מדובר במצג שווא שהוא חיקוי של האמיתי. העיקר הוא שזה מעניין, שיש מצלמות, שזווית הצילום טובה - ושהצופים מאמינים שזו מציאות. משהו בסאב טקסט של נאומו, אפילו חותר עמוק יותר תחת מושג המציאות, כאשר הוא אומר, בעצם, שהנתונים הכימיים, גורמים לדשא להראות עבורנו ירוק. כלומר, התפיסה שלנו מתערבת באופן קליטת הנתונים עוד לפני  שהתקשורת מערימה עלינו ומציגה לפנינו מצגי שווא. כי בעצם, אם נתבונן שוב בעובדות, הדשא ירוק אך ורק בשל חילופי גלי אור בינו לבין החלק במוח שלנו, שמופקד על ראייה.

    אין עובדות אובייקטיביות, כאלו שנוצרות עבורנו ללא סינון, עיבוד ופרשנות. והפרשנות בהחלט משפיעה על המציאות, הרעיון אותו אתה מחפש והמטרה אליה אתה חותר משפיעים על מה שתמצא.

    ובניגוד לנטייה הטבעית שלנו ליוהרה, כאשר אנו מנסים לרוב לטעון שאנו פועלים מסיבות הגיוניות, למעשה אפילו ההיגיון הכי קשוח שלנו הוא בעצם רציונליזציה של הרגש.

    וכך אומר לות'ור:

    ציניקנים כמו קלארק קנט ציינו שזה (עלייתה של הופ) עשוי לנבוע מהרצון למכור להמונים גיבור תקשורתי. אך לי זה נראה כמו להעדיף ענן אפור על פני חוט כסף עדין ונאה. אולי אני צריך לקנות את "הדיילי פלנט" ולפטר אותו. יש וודאי אנשים אחרים בעמדתי ששולטים בתקשורת.

    אנשים חסרי ביטחון, המבקשים בבורותם לומר לאנשים מה לחשוב. אך מה שאנו חושבים, כך למדתי, הוא משני למה שאנו מרגישים. אנו לא מכונות. אנחנו בני אדם. [3.5] והאינטלקט שלנו, לטוב ולרע... הוא עבד לרגשותינו.

    הפנטזיה של לקס לות'ור (וייאמר לזכותו שזו רק פנטזיה), לקנות נתח מהתקשורת, לשלוט בו ולפטר את מי שאינו מוצא חן בעיניו, חושף בפנינו פן נוסף בעשייה התקשורתית:

    הון ושלטון, המסננים עבורנו בתקשורת, "ברוב טובם", את שטף המידע. אם בחדשות המועברות לנו מהערוץ הראשון, עלינו לשאול את עצמנו איזה אינטרס פוליטי עומד מאחורי הידיעה ששודרה זה עתה; עם עליית ערוצי השידור המסחריים, לעתים נאלצים אנו לשאול איזה אינטרס כלכלי עומד מאחורי דיווח זה או אחר. אילי הון, חלקם מפוקפקים למדי, שולטים בחלק מערוצי התקשורת - והדבר מדיר שינה מעיניו של כל מי שעיתונות חופשית חשובה לו.

    בנוסף, מכיוון שהעיתונות מונעת על ידי אנשים, לטוב ולרע, השפה הויזואלית בה מתנסחת התקשורת פונה לרוב אל הרגש, כאשר דעותיהם המלומדות של הפרשנים באולפן משולות לרציונליזציה הגיונית שאנו עושים לעצמנו בנוגע לסיבת מעשינו כבני אדם פרטיים.

    הפרשנים יכולים לדבר כמה שירצו - וליצור מצג שווא כאילו מערכת החדשות מונעת מהרצון להעביר ניתוח רציונלי של המציאות אל הצופים - אך בפועל הדיווחים המועברים לרוב נמהלים בתמונות הפונות לרגש שלנו, בין אם מדובר בזעזוע, עצב, או תחושת תדהמה.

    "אכן... תמונות קשות יונית..."

    ללות'ור הערמומי יש למעשה סיבה אידאולוגית טובה מאוד מדוע לעוות את תפיסת המציאות של ההמונים, כי לדעתו בכל הנוגע לסיקור פועלו של סופרמן בתקשורת, המציאות מעוותת במילא, מוטה במילא:

    לכל אחד --- לכולנו, הוא טוען, מגיע סיכוי לגדולה. כל מה שנדרש זו האמונה שהסיכוי קיים. אך הקיום שלו מאיים לא רק על הרעיון הזה... אלא על הקיום שלנו. אני מאמין שיש משהו מסוכן באופן מהותי כשמשהו אמיתי הופך למיתוס. אני מאמין שכאשר זה קורה, אנחנו מאבדים את החלק בנו ששואף לגדולה.

    כי כאשר אנו ניצבים מול מיתוס? אין לנו סיכוי לנצח.

    וכך, בהתייחסותו להערצת ההמונים העיוורת, מסיים לקס לות'ור להציג את התיק שלו נגד סופרמן.

    הגבר, האישה והמכונה - הבניית הזהות הנשית בחברה פטריארכלית ''עריכה

    אזכורה של הופ בספר ממוטט לנו עוד מגדל קלפים מחשבתי. דמות האישה הדומיננטית ביותר בקומיקס הזה, היא למעשה אנדרואיד משוכלל, רובוט שתוכנת לחשוב שהוא אישה.

    הופעתה הראשונה מוצגת כפנטזיה הגברית האולטימטיבית: אשה עירומה, במיכל (בהתחלה אפשר להבין בטעות שהיא אנושית, אז ההסבר הראשון שעשוי לצוץ הוא מחלה חשוכת מרפא), חסרת אונים, צריכה שיצילו אותה. [2.2.2] עם החלמתה, היא נחשפת כגיבורת על חדשה,  בעלת כוחות עצומים ומתחילה לבנות את תדמיתה כמגינת העיר. בד בבד, היא מתאהבת בלקס לות'ור ולבסוף היא מושמדת בקרב לחיים ולמוות כנגד סופרמן. [2.2.55]

    הרעיון, לפיו רובוט יכול להראות, להתנהג ואולי אף לחשוב בצורה כזו, שידמה לאישה, הופיע בקולנוע בסרט המד"ב הקלאסי "בלייד ראנר", אך הוא מעורר אסוציאציות על הגותה של סימון דה בובואר, שטענה ש"אשה לא נולדת אשה, אשה נוצרת כאשה".

    בין חוקרי המגדר, ישנם כאלה אמנם, הטוענים להבדלים ביולוגיים מולדים שמשפיעים אף על ההתפתחות הפסיכולוגית, אך אם נחזור לפילוסופיה של בובואר, לטענתה מקורה של הזהות הנשית בהבנייה תרבותית. כלומר, אם נשאל את עצמנו כיצד נשים לומדות לסגל לעצמן התנהגויות "נשיות", או להגדיר לעצמן מהי בכלל נשיות, הן מפנימות את הוראות החברה; כלומר מסרים גלויים וסמויים המועברים להן בילדותן, חוויות ממוסדות הלימוד ומקומות העבודה וכמובן - מסרים שהתקשורת מעבירה להן באמצעות הדימויים הנשיים המועברים באמצעותה: בדרך כלל מדובר בדימוי של אשה חלשה, כנועה, צייתנית, העסוקה בטיפוח עצמי ובמראה החיצוני עד לעייפה.

    אמנם לכאורה העת המודרנית מעניקה לנו בפרסום ובתוכניות הטלויזיה השונות דמויות של נשים חזקות, עצמאיות, אך כל זאת רק לכאורה.ברוב המקרים, הדימוי מכוון אך ורק לעבר היצר המיני הגברי ואיננו אותנטי. כאשר מדובר בדמות של אשה חזקה באמת, קורה תהליך הפוך ומצטיירת דמות של אשה נטולת מיניות, דוחה, תוקפנית יותר מהגבר הכי מיליטריסטי, ביצ'ית.

    אם לסכם תיאוריה קיצונית אך הגיונית זו, אשה הופכת להיות אשה, כי תכנתו אותה להיות כזו. בדיוק כמו הופ. אמנם לכאורה היא איננה חלשה או כנועה, אך למעשה היא מצייתת לחלוטין לאג'נדה של לקס לות'ור, אין לה שום רעיונות משלה (טוב, במקרה שלה היא רובוט, אך אפשר לראות בה מייצגת סמלית של מצב אמיתי) והיא אף מפגינה את תסמונת העלמה במצוקה ומתאהבת בלות'ור. או בניסוח אחר, היא מתוקה, מקסימה את סביבתה, כפופה לחלוטין לרצונו של הבוס הגבר ואף מתאהבת בו, כלומר מתאהבת בגבר החזק ביותר בסביבתה, ממש סטריאוטיפ של אשה טיפוסית.

    אך מול כל התסריט הגברי השחוק הזה, האוחזים בתיאוריה הקווירית מנסים לערער על תפיסה זו. הרעיון שבבסיס טענתם, קורא תיגר על הקריאה הבינארית והחד- מימדית בנושאי מיניות ומגדר, כאילו ניתן להגדיר בני אדם באופן מוחלט באחת הקבוצות, כמאה אחוז גברים או כמאה אחוז נשים, כסטרייטים או הומוסקסואלים או לסביות או אולי דו מיניים. למעשה, הם טוענים, אף אדם לא נמצא לגמרי בקצה האחד או האחר של אותו הרצף, בכל גבר יש מעט מהאישה וגם ההפך נכון. ההגדרה לא רק מעורפלת מעט, היא אף משתנה ודינמית. ישנם אנשים שאף מסרבים להשאיר זאת בשדה התיאורטי ומדברים בלשון נקבה למרות שביולוגית הם יותר זכר, טוענים שאינם גבר ואינם אישה, שהם "קוויר" ובכלל מתעקשים לאתגר ולבלבל את רובנו, כמו גבר חביב ועטור זיפים שקוראת לעצמו יוספה מילשטיין, אשר הופעתה המרתקת בחדשות 10 ודאי גרמה לכאבי ראש לכל מי שאינו רגיל לשיח זה.

    דמותה של הופ כאישה היא יצירה חמקמקה: נשיותה לא רק נובעת מעובדת היותה רובוט, היא אף מנוגדת לה במובן מסוים. הדימוי של המכונה בסיפורי המד"ב מעלה בראשנו תכונות "גבריות" למדי: קשיחות, עוצמה, היגיון קר, רציונליות. אל מול רעיון המכונה, הופ היא דווקא דמויית אישה רכה וחומלת, כאמור, לפחות כשאיננה עסוקה בלהציל את העולם.

    המכונה מנוגדת לא רק לנשיות, לכאורה היא מנוגדת גם לאנושיות בכלל. ובכל זאת, החתירה למיזוג אפשרי בין האדם למכונה קיימת לא רק במדע הבדיוני, אלא אף במדע המציאותי וביום יום ובכלל. ב"בלייד ראנר", שהוזכר קודם, הגיבור נשלח לחסל רובוטים שיצאו מכלל שליטה, מתאהב באישה המתגלה כרובוט ותוהה על מהות האנושיות. במציאות, המדע שוקד כבר זמן מה על תחליפי גוף מכניים לקטועי גפיים: רגל ביונית, יד מכנית שמתחברת לעצב בקצה הגדם ולאחרונה אפילו מצלמה פלאית, שלטענת העיתונים מסייעת לעיוורים לראות באיכות נמוכה.

    בתחום המיחשוב, האינטרנט מעלה את שאלת הגבולות בין האדם לטכנולוגיה, כאשר השיח הוירטואלי בין הגולשים מדמה יותר ויותר שיח אמיתי, או כאשר גולשים מנהלים ביניהם חיי חברה וקשרי מסחר לכל דבר, באמצעות קניית פריטים בעלי ממשות וירטואלית בלבד, אך ערך כלכלי המתורגם לחיים האמיתיים, במשחקי מציאות מדומה, המייצרים סביבה שמייצגת באופן כובש עולם כמו אמיתי.

    בעצם קיומה של הופ היא ממזגת בתוכה את האדם והמכונה, באופן מושלם. היא רובוטית, בעלת גוף מכני, אין בה מבחינה פיזית אפילו גרגיר של אנושיות, אך מבחינת מראה גופה היא אישה בשר ודם ללא שום הבדל נראה לעין. מבחינת מהות פנימית היא לפחות ייצוג דיגיטלי משכנע של אופי אמיתי, היא לפחות מתנהגת כמו "אישה אמיתית" - וזה הדבר היחידי שחשוב בעצם - אם נלך לפי ההיגיון של דקרט, הרי אין בנמצא שום דרך פילוסופית לגעת בשום דבר מחוץ לאני הפרטי. לא רק שאינני יכול להיות בטוח שאתה אנושי, אין לי שום דרך לוודא שאתה אכן קיים.

    הרגע הדרמטי, שחושף את הבלוף הבסיסי המוצג פה, מופיע כאשר הופ וסופרמן נלחמים בקרב לחיים ולמוות. הופ הנסערת, אינה מבינה מדוע אכפת לאיש הפלדה מחייו של טרוריסט פדופילי, מסתערת עליו בזעם, כשלפתע אנחנו מבחינים בריבוע התרחשות נוסף, המוצג בפינת הדף - ובו מופיע לקס לות'ור, היושב באותו הזמן במשרד ואוחז בעכבר המחשב שלו. בלחיצה אחת הוא מפעיל מטען נפץ ומסיים את חייה המלאכותיים של הופ.

    הבלוף, גם אם נתעקש לחשוב אחרת, איננו דווקא במהותה הבסיסית של הופ, אלא במהות האנושית שלנו. אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כעל יצורים אוטונומיים ורציונליים, המסוגלים להחליט החלטות, אך למעשה כוחות חזקים מאיתנו מפעילים אותנו כל הזמן. לא משנה אם נבחר להתמקד במטען הגנטי שלנו, בהשפעות הסביבתיות, או למאמינים בכך כוחות מיסטיים, שטח הבחירה הולך ומצטמצם ככל שאנו מודעים יותר ויותר למרכיבים הנפשיים ולסיבות שחוברות יחד בעת ההחלטה. וכאן יש כאלו שיטענו - והצדק עימם, במובן מסוים - שיש רגע בו יש לנו מספר אפשרויות תגובה על מצב אחד. רגע בו אנו בוחרים בדבר אחד למרות שיכולנו לבחור בדבר אחר. אז מה? באותו רגע בודד, בו אנו לכאורה מחליטים באופן עצמאי, הבחירה שלנו היא למעשה אפשרות ברמה הקוונטית (אם נתייחס לתיאוריות המדעיות החדשות), המופעלת על אותה פיסת מציאות שאנחנו מסוגלים לעכל.

    במילים אחרות, בהשקפה פוסט מודרנית, הלחיצה על עכבר המחשב כמוה כהכרזה על מותו המושגי של הסובייקט האוטונומי, בעל חופש הבחירה. ומצד שני, אותה קדמה שלקס לות'ור כל כך אוהב, שמסייעת לו לברוא דמויי אדם כרצונו, אמנם לא בהכרח צופנת בחובה את מות האלוהים, אך בהחלט מצמצמת את נוכחותו ונחיצותו בעולם. המלך אולי לא מת, אך הוא כבר עייף וזקן - והאדם הוא השליט החדש, שליט אכזרי, תאב בצע ולעתים נדירות בלבד אפילו מתקרב לחמלה אלוהית. [4.3.1.22]

    זהו חלק ד' ואחרון של מאמר זה (כל הזכויות על מאמר זה שייכות לויקיתרבות, אך מי שהעלה את התוכן הוא איליה בלוגיליה כהן)

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      0 תגובות   יום רביעי, 15/3/17, 16:44

      ''מדובר ברומן גרפי (קומיקס), של חברת די.סי קומיקס, המציג את לקס לות'ור, כאדם מיוסר, המתלבט מהם הקוים האדומים במשימה שלפניו.

      המשימה? כצפוי, הכפשת סופרמן, הרס תדמיתו הציבורית.

      Lex01.JPG

      עיבוד הכריכה לעברית כפרוייקט עצמאי: איליה כהן

       

      תקציר היסטורי על הדמויות 

      סופרמן (אנגלית: Superman) הוא דמות בדיונית של גיבור-על, שנוצרה בשנת 1938,על ידי צמד יהודים ג'רי סיגל הכותב וג'ו שוסטר המאייר, וכיום נמצאת בבעלות חברת די.סי קומיקס.

      דמותו של סופרמן הופיעה לראשונה בחוברת הקומיקס "קומיקס פעולה" #1, ומאז התפרסמה במגוון רחב של מדיות נוספות, ביניהן גם תסכיתי רדיו, סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע וספרים.

      לקס לות'ור היה אויבו הראשי של סופרמן ברוב שנות קיומו של גיבור-העל, והגה מספר תוכניות על מנת להשמידו. בגרסאות הראשונות לות'ור היה מדען משוגע, אך בגרסאות מאוחרות יותר הוא תואר מחדש כאיש עסקים ערמומי. לתקופה קצרה בשנות ה-2000 הוא היה נשיא ארצות הברית.

      על הספר 

      הספר נפתח בעיר מטרופוליס, כפי שהיא מופיעה מבעד לעיניו של לקס לות'ור, אויבו המושבע של סופרמן.

      העיר, כפי שהיא מוצגת באיור, יפה להפליא, עיר הראויה שמשוררים יכתבו עליה. אם תשאלו את לקס לות'ור, העיר מסמלת עבורו את האפשרויות. את הקדמה והרעיון שכל בני האדם נולדו שווים - ויכולים לשפר את חייהם ולהגיע להישגים.

      היחידי שפוגם ברעיון זה, הוא סופרמן, גיבור העל הותיק, צדקן בלתי פגיע שמסוגל לירות קרני לייזר מעיניו. איך ייתכן שכולם שווים, אם יצור אחד מרחף מעל כולם, חזק יותר מכל השאר, כולו צדקנות ועזרה מלמעלה לאנושות?

      לות'ור איננו טרוד רק בסופרמן, יש לו גם שביתה לדכא . איגוד העובדים במפעלי לקסקורפ הכריז על השביתה, מה שדי תוקע מקלות בגלגלי המכונה התעשייתית המשומנת. והוא גם צריך להציל מישהו, אדם חיוני למזימה שהוא מתכנן, אי שם בברית המועצות לשעבר...

       

      זה לא elseworlds, אבל זה בהחלט מרגיש ככה... 

      ב- elseworlds, דמות נלקחת ממקומה הבטוח והרגיל והיא מושמת בתוך מציאות שונה, שהתקיימה אי פעם, תתקיים אי פעם, או שמא מעולם לא היתה קיימת.

      הסיפור בהחלט לא נופל בקטגוריה זו, שכן הוא ממוקם בהמשכיות הרגילה של יקום די סי, קצת אחרי תום כהונתו של לקס לות'ור כנשיא ארצות הברית, אך קשה לראות בו סיפור רגיל, יותר קל לראות בו סיפור של מציאות שונה. מה ששונה הוא נקודת המבט, אך נקודת מבט כה חתרנית, שהיא יוצרת יקום אחר מבלי לעבור באמת ליקום אחר.

      כל הסיפור מתואר דרך נקודת המבט של לקס לות'ור, מה שיוצר אווירה פוסט מודרנית לאורך הספר. בנוסף לכך גם חיצוניות הדמויות משתנה. אנחנו פוגשים סופרמן אחר, אכזרי. לא הסופרמן שאנחנו מכירים מהקומיקס הקלאסי, אלא סופרמן כמו שלות'ור רואה אותו.

      השתלשלות העניינים בספר 

      זהירות, ספויילר!!! זהירות, ספויילר!!! זהירות, ספויילר!!!

      חלק ראשון

      והנה אנו רואים את לקס לות'ור מנהל שיחה עם מר סטאניסלוו לווין, פועל ניקיון בתעשיות "לקסקורפ", בנוגע למצבו הכלכלי הקשה של זה האחרון.

      ובינתיים, מגיעה שיחה מברית המועצות לשעבר, מנציג מיוחד שנשלח מטעמו לטוס לשם. ביחד עם מקומיים ששכר, מחפש השליח של לקס ומוצא את המדען הסובייטי, שחייו מאויימים.

      לות'ור מבטיח למדען, שאם יבוא אחריו לארצות הברית, הוא ומשפחתו יהיו מוגנים.

      חלק שני 

      לקס מגיע למעבדה מיסתורית בה עובד המדען הסובייטי, סרגיי, שבה; כך מסתבר, הם מחזיקים אשה מיסתורית עוד יותר, בתוך מיכל מלא בנוזל וצינורות הזנה שמחוברים לאשה העירומה. לקס מבקש מהמדען שיעזור לאשה האומללה והמדען מבטיח שיעשה כמיטב יכולתו.

      כחלק נוסף של תוכניתו, לקס מחליט לנסוע לגותאם סיטי. תוך כדי טיסה, הוא דואג לדבר בטלפון עם יו"ר איגוד העובדים, כשאחד מבריוניו מחזיק אותו בעקב רגלו, מתנדנד בין חיים ומוות בראש בניין. עקב ה"שכנוע הקל", הבנאדם חותם לסיום השביתה כמובן.

       

      חלק שלישי 

      בשלב הזה אנחנו כבר מבינים, שלות'ור אמביוולנטי ביחסו לברוס ויין, האדם שעבורו נסע לגותאם סיטי, כמו גם חלק חשוב מתוכניתו המסובכת והכי חשוב לקוראים: במקרה הוא גם באטמן.

      נרגן וזועף מול גישתו הקלילה והליצנית של ברוס לחיים, מנסה לקס לשכנע את ידידו, שאי אפשר לבטוח בחייזר המעופף והבלתי פגיע, סופרמן החזק מכולם, שרק הודות לקודים המוסריים הנחרצים שלו אין לאזרחים סיבה לחוש מאויימים ממנו. ברוס, כהרגלו, איננו מביע תמיכה נלהבת בסופרמן, אך יש לו הסתייגויות מהשלילה הגורפת. לקס מוסיף ומבקש מברוס, אם יוכל להעניק לו עזרה תעשייתית בפרוייקט סודי שברשותו.

      ברוס מהסס - והשיחה מסתיימת, לתדהמת ברוס, כשלקס מעניק לו במתנה קריפטונייט בקופסה (מדובר במטאור המכיל יסוד רעיל לסופרמן). בין משפט למשפט, אנו רואים קרב איתנים המתרחש בין באטמן לסופרמן מאוחר יותר. מהלומות מוחלפות.

      עם חזרתו של לות'ור למטרופוליס, מתקשר ברוס לאשר את הסכמתו בנושא הפרוייקט. הוא הולך לסייע ללקס.

      חלק רביעי ''

      זה יום יפה במטרופוליס המשגשגת - ולקס מודיע בחיוך חגיגי לתושבי העיר, על הופעתה של מושיעה חדשה לעיר מטרופוליס, מושיעה בעלת כוחות בשם הופ (תקווה). הופ, שמסתבר שהיא אותה אחת מהמיכל, מעופפת (לבושה כגיבורת על) מעל לראשי כולם בתרגילי תעופה מרשימים, ממש בזמן להציל נהג שמכוניתו עומדת ליפול מגשר. הופ הופכת לגיבורה פופולרית ויוצאת לסיבוב ראיונות בתכניות השיח השונות.

      בערך דף לאחר מכן, הבחורה התורנית בחייו של לות'ור מתעמתת איתו, על ההתאהבות שפיתח כלפי הופ. "היא אפילו לא אשה אמיתית", מטיחה בו המאהבת. משפט מסקרן ביותר, כשחושבים על זה. לות'ור מעליב אותה ושנייה לאחר מכן היא עוזבת אותו ומתפטרת.

      שבועיים לאחר מכן, בסמטה נידחת, נפגש ארל, פדופיל מורשע, עם אחד מנציגיו של לות'ור. בשלב זה, אין לנו שום מושג מה לות'ור רוצה מארל, אבל זה לא יכול להיות טוב. רמז למהות המזימה הזדונית נגלה לנו, כאשר פיצוץ מחריד את רחובות מטרופוליס. מפה לשם, לות'ור והופ מגיעים למיטה. היא מתאהבת בו. גם הוא לא אדיש.

      חלק חמישי ''

      האידיליה לא נמשכת זמן רב, שכן קריאת מצוקה מוציאה את הופ ממיטתה. "לכי", הוא אומר לה, "יש עוד תושבים שזקוקים לך". היא עפה למקום האירוע, שבו ארל מאיים לפוצץ את כל העיר. ללא היסוסים נוספים, היא פשוט תופסת אותו ו... משליכה אותו אל מותו.

      כצפוי, סופרמן מגיע, מציל את ארל ונאבק בהופ. הרג, ולא משנה מי האדם, לא מקובל עליו בכלל. בינתיים אנחנו מגלים שלקס לות'ור מפעיל את הופ באמצעות הזזת עכבר המחשב שלו.

      הופ, כך מסתבר... היא מכונה!!!

      הופ נסערת. היא לא מבינה מה יכול להיות לסופרמן, או לכל אזרח שהוא, לצורך העניין, נגד הריגת הטרוריסט הפדופיל. ברגע המתאים, לות'ור לוחץ על אופציה מיוחדת במחשב שלו ו... מפעיל חומר נפץ בכמות גדולה, שהושתל בהופ.

      הופ מושמדת - ואיתה נהרגים כמה אזרחים חפים מפשע. לות'ור נסער. הוא חש שבמעשיו בגד בהופ. מצידו השני של חלון משרדו, מבחין לות'ור במבטו הזועם של סופרמן. הוא לא יכול להוכיח כלום, כמובן, אבל ברור לו שלקס לות'ור קשור לזה בצורה כלשהי.

      מצידו של לות'ור המטרה הושגה, כי אחרי היום הזה תושבי מטרופוליס לעולם לא יביטו בו (בסופרמן) באותה צורה.

      ניתוח פוסט מודרני של הרומן הגרפי ''

      כפי שכבר צויין, מעצם העובדה שהסיפור מתואר דרך עיניו של הנבל, המציאות משתנה. הסיפור מאבד ממשמעותו הקודמת ומרוויח חדשה. ספר זה, הוא דוגמה לעלילה פוסט מודרנית, שבה הטוב והרע מאבדים ממוצקותם.

      הכיצד?

      מהו פוסט מודרניזם? 

      התפיסה הפוסט מודרנית טוענת בקצרה, שאין אמת מוחלטת אחת ויחידה לפיה ניתן לשפוט את המציאות, אין רעיון אחד ויחיד שהוא נכון. לעולם לא נדע את כל העובדות הנוגעות למצב נתון, לכן כל שיפוט כוללני מדי שנעשה יבוא מתוך בורות ויש סיכוי שכל השיפוטים הערכיים שלנו חסרי ערך.

      בהיעדר אמת מוסר אובייקטיבית מוחלטת אין משמעות ל"טוב" או ל"רע" ואם הכול יחסי והכל תלוי-תרבות, אין משמעות לערכים. אפילו במדע נמצאה בעשורים האחרונים אחיזה לתפיסה זו, כשפיזיקת הקוואנטים הביאה לידיעתנו שעצם ההתבוננות שלנו בעולם משנה אותו. אי אפשר להתבונן במציאות באופן אובייקטיבי. זהו רק חלק א' של הביקורת נא חכו לחלק הבא!!! (כל הזכויות על מאמר זה שייכות לויקיתרבות, אך מי שהעלה את התוכן הוא איליה בלוגיליה כהן)

      דרג את התוכן:

      הציון שלי: 5 מתוך 5

        פרופיל

        "בלוגיליה"
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS