כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    ארכיון : 1/2011

    0 תגובות   יום שלישי, 11/1/11, 06:16

     

    נולדתי בחולון וגדלתי בבת-ים, תחת השם אייל בוימוביץ'.

    בגיל 20 בערך שיניתי את שמי וכיום אני איליה כהן.

    בזמן האחרון כנראה שהסתובב לי עוד בורג בראש, כי אני שוקל לשנות את שמי להילל בן שחר, או אולי אקרא לעצמי איליה בנימין הרמן ארכימדס כהן. עכשיו אתם מוזמנים לצחוק...

     

    פועל כפקיד לעיצוב גרפי בסמינר הקיבוצים, אבל יש לי נשמה של משורר והוגה דיעות.

    בשנת 2002 הוצאתי ספר שירים.

    בשנת 2006 התמניתי לתפקיד עורך ופובליציסט באתר "חוצפה" ומאז התנתק מעט הקשר עימם.

    פחות או יותר באותו נושא, בשנת 2007 התחיל אצלי משבר נפשי עמוק ואני מנסה בימים אלו להשתקם ממנו.

     

    חוץ מזה?

     

    נתחיל אולי בזה שאני צייר חובב. יש לי דף יוצר בבמה חדשה (בעצם, יש לי כמה כאלו) ואני גם אנימטור חובב (בעיקר בעזרתו של ידידי שי, שהוא מומחה הפלאש בינינו). אני חולה על קומיקס וכתבתי ערך שלם ומפורט על רומן גרפי באחד מאתרי הויקי, ערך שהוא בעצם מסה פילוסופית.

    כן!!!! אני גם חולה על סוגים מסוימים של פילוסופיה, אבל בעיקר מהסוג המרדני והבועט: אקזיסטנציאליזם, פוסט מודרניזם וכו'.

    ושני דברים אחרונים: א', היה לי פעם בלוג באתר אחר, אבל לא כדאי לכם לקרוא בו (חפירות, גרפומניה וכו').

    ב', אני מאוד אוהב לאכול. פעם התביישתי בזה אבל היום אני מכריז על עצמי בגאווה רבה כסוג של חזיר אנין טעם (כלומר, אני אוכל הכל, אבל יודע להבדיל בין פלאפל לאוכל ברמה גבוהה). למעשה, הגעתי למסקנה שגם אוכל, כשדנים בו ברצינות הראוייה, הוא נושא שלאדם התרבותי והחושב אין מה להתבייש בו. אוכל הוא סוג של תרבות, במובנה הרחב כמובן.

     

    זהו, בהצהרות הללו אני משיק את הבלוג החדש שלי, "במציאות אין ניסים", בלוג שהתחיל כבר בסדרת המאמרים הפילוסופיים תחת אותו השם. מקווה שתהנו מהקריאה.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 11/1/11, 03:58

      במה אתחיל לדבר עם הקוראים שלי, עכשיו שסיימתי סדרת מאמרים שלמה ואני בשלב סיכום התובנות?

      אולי קודם כל אתייחס לאחד שקישרתי למאמרו, כותב מוכשר בשם אליעד כהן - ולמרות שהוא מרתק אני חייב לציין שאני מסתייג פה ושם מדיעותיו. כמו כן, אנשים שמכירים אותי ממסגרות אחרות עלולים לחשוד שאנחנו אותו בן אדם, כי אני נוהג להתכסות לפעמים בשמות בדויים....  אותם אנשים מוזמנים להציץ בקטעי הוידאו של אותו אליעד ואחר כך להזמין אותי לפגישה אישית כדי להתבדות. אם זה לא מספיק, תמיד אפשר לחבר אותי לפוליגרף.

       

      אנחנו לא אותו בן אדם ואני מסתייג מההשוואה שלו בין היהדות לנאציזם.

       

      ובכל זאת אני חייב להגן עליו מעט ולומר שאני מעדיף את אמירותיו, שחלקן נוראיות לטעמי, על פני אנשים שכותבים הרבה ובעצם לא אומרים שום דבר. אחד מהדברים שאני מעריץ אצל מנחם בן, שהוא מעין דמות- מראה של אותו אליעד, הוא שלפחות האדם לא חושש לבטא את דיעותיו והוא מייצג משהו, חשוך ככל שיהיה.

      ובתקופה שבה למרבית האנשים אין יחס של כבוד לשאלות כגון מהי תרבות ומהו תוכן, מבקרי תרבות בעלי דיעה בנושאים הללו מהווים שינוי מרענן. ואם אליעד הצליח לרתק אותי וגם להפחיד אותי, אין ספק שיש לו ביצים בגודל של המקלדת שאני כותב בה וכישרון בגודל של כל תחנת האינטרנט הזו.

       

      ועכשיו נעבור לנושא אליו חתרתי במשך זמן ארוך: כבר יותר מחודש שאני כותב, כסיפתח עסיסי לבלוג חדש זה, סדרת מאמרים בנושא היקום, המציאות, הגורל, הרוח ואלהים, או יותר נכון אי קיומו. הבה אתמצת לכם את התובנות שהגעתי אליהן:

       

      1) אם ההגדרה של נס שנקבל, לצורך הדיון, תהיה "מאורע החורג מכל חוקי הטבע", הרי החשיבה המדעית מנוגדת באופן מוחלט לסוג כזה של התרחשות. כל דבר שקורה, אפשרי. ומכיוון שבטבע אין ניסים שכאלה כלל, אפשרות ההתרחשות של כל דבר שכזה היא נצחית והיתה קיימת מאז ומעולם. גם העובדה שאני יושב מול מקלדת וכותב לכם בלוג, היא אפשרות נצחית שהיתה קיימת בפוטנציאל של היקום עוד לפני המפץ הגדול.

       

      2) מכיוון שלפני שהיה בכלל משהו, היתה צריכה להיות האפשרות לקיומו, כלומר האפשרות המופשטת קודמת לעולם המוחשי, אנחנו מגיעים למסקנה שהיקום הוא תודעה.

       

      3) לאדם יש לכאורה חופש אינסופי לנוע בין ההסתברויות העתידיות של היקום, אך למעשה ההתחלה שלו מוכתבת מראש, הסוף ידוע מראש וגם באמצע, לצד כל מיני משתנים שבהם יש לו יכולת בחירה, ישנם כל מיני גורמים קבועים עליהם אין לו שליטה, כך שהאדם בכל זאת די חסר אונים מול הגורל.

       

       4) ואפילו חופש הבחירה של האדם הוא בסופו של דבר אשלייה ברובו, כי האדם בנוי להתרחק מסבל ולחפש את השלמות הנפשית, שמכילה רגעים של אושר.

       

       5) לכל דבר בהסתברויות היקום הידועות לנו יש התחלה וסוף, אפילו ליקום - כך שבסוף כולנו מתים. לפי ד"ר ינאי עופרן, מדען ונכדו של הפילוסוף הדגול ישעיהו לייבוביץ', גם אם הרפואה בעתיד תצליח להאריך את חיי האדם מעבר לזמן המקובל בימינו, עדיין כל מי שיחיה מספיק זמן, בסוף ילקה באלצהיימר.

       

       6) גם אם אין באמת סיבתיות והזמן לא קיים, עדיין חץ הזמן הפסיכולוגי שלנו מופנה קדימה - מהעבר לעתיד. גם אם תיאורטית (ואפילו מעשית, ברמת המיקרו) אדם יכול לדלג על החוקיות הקיימת בטבע ולהגיע מנקודה אחת לאחרת מבלי לעבור את המרחק ביניהן, עדיין ברמת המקרו המוח אינו מסוגל לעכל חוסר חוקיות ולכן ברמת התודעה, הרמה היחידה שחשובה, חוקי ניוטון מתקיימים.

       

      7)  בסופו של דבר, מכל המציאויות האפשריות, יישארו המציאויות שיהיו הגיוניות למרבית האנשים. גם הפרדוקס לפיו אדם תיאורטי חוזר לעבר ורוצח את סבא שלו לפני היוולדו איננו פרדוקס רלוונטי, כי בסופו של דבר אנחנו "בוחרים" מציאות וחיים בה.

      או כמו שדירק ג'נטלי, הבלש ההוליסטי של דגלס אדאמס אומר, כל היקומים האפשריים מלאים בפרדוקסים. אם היקום היה קורס ברגע שמופיע בו פרדוקס, כל היקומים היו נעלמים בתוך מיליארדית השנייה מרגע היווצרם (וזה באמת מה שקרה בהרבה יקומים).

       

      8) מלבד זאת, לפי תיאוריות מסויימות, גם הכאוס ההסתברותי איננו אקראי לחלוטין והוא מהר מאוד יוצר סדר משלו. בעצם, המצב ההתחלתי והראשוני של היקום המוכר לנו מוכיח שיש במציאות הרבה יותר סדר ממה שאנחנו חושבים: לפי המדע בתחילה היו ארבעת הכוחות הידועים ביקום (הכוח האלקטרו מגנטי, כוח הכבידה וכו') במצב של סימטריה מוחלטת. אחר כך, כדי שתהיה מציאות, נוצרה שבירה של הסימטריה.

       

      9)  בניגוד לתורות הרוחניות המקובלות, שטוענות כי לאדם יש שליטה על גורלו, מורי הרוח האמיתיים מלמדים את האדם עד כמה הוא מוגבל: מוגבל ע"י הנסיבות, מוגבל ע"י הסביבה, מוגבל ע"י החינוך, מוגבל ע"י האישיות שלו נוסף על כל הצרות...

       

      10)  בעצם, במבט מפוכח, אדם הבוחר להלחם על הצמיחה הרוחנית שלו, מוותר במידה רבה על אשליית הרצון החופשי. הוא מבין שהטבע נתן לו דרכים רבות לסטות מן הדרך ולשקר לעצמו, אבל מספר מצומצם של דרכים להגשמת הפוטנציאל הרוחני הגלום בו.

       

       11) ואם מדברים על צמיחה, חוק נוסף של היקום הוא שאין צמיחה אמיתית ללא כאב.

       

       12) ואותו אדם בעל מודעות גבוהה יודע, שאת הסביבה שלו הוא יכול לשנות, את הידע שלו הוא יכול לשפר, אבל דבר אחד הוא לא יכול לשנות באופן אמיתי ויסודי - את האישיות שלו. כל ההתפתחות שלו בעולם הרוח, תהיה מוצלחת רק אם יבין שהוא יכול לפעמים לשנות התנהגויות, או להתעלות מעל האישיות שלו כדי להמריא, אבל הוא לא יכול לשנות את אותה אישיות, שהיא כן השיגור ממנה הוא מרחף להרפתקאותיו בעולמות נסתרים.

       

       13) אין אלהים כל יכול, שיתעלה מעל חוקי הטבע ויציל אותך. אין אמא אדמה אוהבת. אפילו אין דבר כזה השארות הנפש ברמה האישית. הדבר היחידי שקיים הוא יקום אדיש ומנוכר, שלמרות רגעים אקראיים של חסד בדרך כלל איננו מתייחס באופן אישי לקיומך. אם הכל נקבע מראש, באופן בלתי אישי, גם אין שכר ועונש: גורלו של היטלר הוא כגורלו של הדלאי למה...

       

      14) אף על פי כן ולמרות כל מה שאמרתי, אם ניקח הגדרה מחודשת של המושג נס ונקבל שנס הוא  "דבר שקורה ללא הסבר הגיוני", הרי כל המציאות היא נס אחד גדול.

       

       15) מדוע מתוך הכלום נולד היש? מדוע לבני האדם יש תודעה אשר מפרידה בינם לבין שאר המציאות? התשובה האבסורדית לכל זה, אבל היחידה שיש בה היגיון כנה, היא: ככה!!!

       

      16) ובכל זאת, אם נחזור להגדרה הראשונה, לפיה נס הוא "מאורע החורג מכל חוקי הטבע", הרי במציאות אין ניסים, רק אינסוף התרחשויות וכולן ידועות מראש ונטולות הסבר הגיוני בו בזמן...

       

      17)  או קיי, אז במציאות אין ניסים, אבל יש בהחלט רגעים של חסד.

       

       

      מעבר אל סדרת המאמרים השלמה

       

       

      פיילוט לבלוג החדש

      מאמר א'

      מאמר ב'

      מאמר ג'

      מאמר ד'

      נספח א'

      נספח ב'

      נספח ג'

      סוף דבר

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום רביעי, 5/1/11, 05:05

        בדיוק כאשר אני מתכונן למאמר המסכם, נתקלתי במאמר של אחד עם שם דומה, אליעד כהן - והוא מדבר בדיוק על אותו נושא בו תכננתי לסיים את סדרת המאמרים, רק בצורה טובה יותר.

         

        בעצם אין ניסים, אני מסכם את התובנה שלי מרעיונותיו, אבל אולי זה בגלל שהמציאות כולה היא נס אחד גדול, כשבאמת מתעמקים בזה. איך יכול לקרות, שמתוך הכלום ייוולד היש? ואיך קורה, שבתוך הבלתי נתפס הזה קורה פיצול אבסורדי, נוצרים החלל והזמן ובני האדם מופיעים אחרי מיליארד שנים?

        הופעת היש מתוך האין קרתה כדי שבכלל יהיה משהו, אני מנסה לענות לעצמי, בדיוק כמו שהקרע במציאות נוצר כדי שנוכל לתפוס את המציאות חלקים - חלקים, לא בבת אחת, כי השכל האנושי לא בנוי להכיל את האינסוף. זו תשובה מנוסחת היטב מבחינה מילולית ויש פילוסופים שיקפצו על האפשרות לנסח את הקיום ככה, אבל אם בודקים ברצינות את משמעות התשובה שלי, בעצם היא רק מחזקת את הרעיון לפיו יש נס גדול ומוזר בבסיס המציאות, כי תכלס לא עניתי על השאלה בצורה מספקת.

         

        התשובה שלי היא במהותה "ככה" אחד גדול, כי הניסוח הפשוט שלה הוא שיש משהו כדי שיהיה משהו, כמו כן יש פיצול כדי שנבין שיש משהו ונבדיל בין משהו לכלום, למרות שהכל זה בעצם כלום (תחזרו אל השורה המודגשת בפסקה הקודמת), אז בעצם רק העמדתי פנים ביני לבין עצמי שעניתי תשובה מספקת כדי שלא אצטרך להתמודד עם הבלתי נתפס ועם העובדה שאין לי תשובות להכל.

        למה מתוך הכלום נולד האינסוף ואז כל שאר הדברים? ככה.

        למה יש בנו תודעה אנושית שתופסת אותנו כנפרדים מהמציאות, למרות שהכל אחד? ככה.

        עד כמה שזה מוזר, התשובה לכל זה היא "ככה", כי כאשר מציצים מאחורי כל התשובות לכל השאלות, מבינים שמאחורי כל תשובה יש שאלה נוספת, כך שהשכל לעולם לא יחוש מסופק, כי אי אפשר לשאול את סיבת הקיום החל מנקודה מסוימת, שם אתה מתבונן אל מאחורי הקרעים והסדקים של השאלות הגדולות ונתקל באין.

        ואז אין יותר מה לשאול, אפשר רק להתבונן ולקבל את זה בהשלמה.

         

        אבל בכל זאת, אני חוזר לעמדתי הקודמת, גם אם עצם הקיום הוא נס מוחלט, כל שאר ההתרחשויות הנגזרות ממנו אינן ניסים ולא יוכלו להיות ניסים בתוך המציאות השלמה, מלבד המציאות עצמה כמובן.

        אבל זה לא אומר, שאין רגעים של חסד, שאנחנו מתפתים לקרוא להם ניסים. גם אם כל דבר קורה רק הודות לחוקיות, הנגזרת מן המציאות, עדיין יש חוקי טבע שאופיניים רק לאזור מסוים, יש חוקי טבע שאופיניים רק למדינה מסוימת, יש חוקי טבע שאופיניים רק לכוכב מסוים ויש חוקי טבע עתיקים יותר, שבכל זאת גם הם אופיניים רק ליקום מסוים. יש רגעים של חסד, שבהם חלק מהחוקים נפרצים ויש בהם, למרות שאין ניסים מלבד המציאות עצמה, תחושה חזקה של נס.

         

        ניקח כדוגמה את הבישוף דזמונד טוטו, כומר זקן ומלא הומור, שמעולם לא למד לשחות. הוא חשב שאינו יודע לשחות ופתאום בסדרה התיעודית החביבה "ניצוצות בין כוכבים" החליט לנסות ותוך מספר דקות כבר החל לבצע תנועות חתירה זהירות, ברמה של ילד בכיתה א' - ועדיין: לא תתפתו לקרוא לזה נס, למרות הטעות שבדבר?

         

        או למשל אדם כותב ויוצר, שעבר משבר נפשי עמוק. יום אחד הוא מחליט לחזור לכתוב והוא גורר את עצמו בכוח מחוץ לבית, לתחנת האינטרנט בתל אביב שמתוכה הוא יכתוב את הבלוג אשר אתם קוראים. הוא מתיישב בחופזה ובמהירות, למרבה צערו, כי פתאום הוא מרגיש שהוא מועך קצת את האשך הימני שלו. אחוז בהלה וכאבים הוא מתפתל במשך כמה דקות וכשהוא נרגע, הוא מנסה להתחיל לכתוב. בנוסף לכאבים הנ"ל, הבחור מצוי בעיצומם של הליכי טיפול שיניים, כך שגם הלסת לא משהו וגם יש לו הפרעת קשב וריכוז חריפה. ובכל זאת, מסיבה כלשהי, הוא מתעלה מעל כל זה וכותב לכם. זה לא קצת נס, רבותיי?

         

        בקיצור, גם אם אין ניסים בחיי היום יום, בהחלט יש רגעים של חסד. במאמר הבא אנסה לסכם את התובנות שניסיתי להעביר לכם בסדרה זו.

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          "בלוגיליה"
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS