
יום שלישי, 1/7/14, 23:53
| מולי היא דועכת, מתאדה לתוך האוויר, שעומד בעקשנות בחדר. מרגיש אותה בתוכי, כיצד מתנתקת ממני, נפתחת לחיים אחרים. בדידותי נפרשת בפני, חוזרת לנחמני כזית, שבה להכהות חיי. ערירי אחיה ואמות, כאות קין במצחי, ירחקו הבריות מעצבי. |
ת ה י ל ה
בתגובה על רציף חמש דרומה
לנהזקס0
בתגובה על בגוף ראשון
ת ה י ל ה
בתגובה על ללא המילים
ת ה י ל ה
בתגובה על קסמה של הבדידות