מסיפורי השוק- "הגונב מגנב פטור".

מטבע הדברים, אנשים מבוגרים, מגיעים לערוך קניות בשוק מהסיבה, שבו ניתן למצוא מבחר גדול של ירקות ופירות במחירים זולים.

לאדם מבוגר כבן 70 עם אופניים מימי אנו בנו, היה מנהג קבוע ונאיבי, אך מקורי.
הוא היה חובש כובע  גדול על ראשו, וכשהיה עומד ליד המלפפונים והעגבניות היה מסיר את כובעו בצורה טבעית ומביט אנה ואנה, בתקווה שאדם לא ישים לב למתרחש.
לאכזבתו, מהיכרות לאורך שנים איתו, ידעתי לזהות את דפוס חשיבתו ואת אופן פעולתו.

הזקן היה מכניס את המלפפון או את העגבנייה לכובעו, חובש על ראשו וכך היה יוצא בידיים ריקות והולך לאופניים הנאמנות ומניח בתוך שקית הניילון את השלל.

כבכל פעם, הייתי מעלים עין. בכל זאת, מבוגר הוא, ואין לו את הכסף לשלם. ובנוסף המחירים היו נמוכים, כך שההפסד היה נסבל.

באחד הימים מחירי העגבניות הרקיעו שחקים.
לא היה פשוט למכור, והיי הופ מי מופיע?הזקן!! והוא, בשלו.

כמובן שטקס הכובע חזר על עצמו, והוא אסף באיפוק ובסבלנות אל כובעו עגבנייה עגבנייה. כמות בלתי מבוטלת, כשני קילוגרם.

הלך הזקן לאופניו  ואני בעקבותיו.
בהזדמנות הראשונה מבלי שהוא חש, הוצאתי את כולן למעט שתיים טובות,
והנחתי לו פתק: "מצטער היום רק שתיים".

 לפני שנים היה ירקן  ידוע בשם "אורי השיכור" ז"ל , בוקר אחד הגיע ראש העיר לשעבר מר שוקי פורר ועמו צוות הבכיר לביקור פתע , מיד היית התקהלות של הירקנים והקולות עלו לטונים גבוהים  בשל דרישות העירייה - מסים וכו'  ואז הגיח  "אורי השיכור" ופנה לראש העיר ושאל את שוקי: תגיד לי שוקי, כמה זמן אתה מכיר אותי ?

ענה שוקי: שנים רבות.

אורי השיכור: ומה אני שותה ?

שוקי: "ערק כמובן" לקול צחוקם של הסובבים.

אורי השיכור: אז למה אתה שולח לי חשבון מים!!!

בעבודתי כירקן בשוק נפגש עם אוכלוסיה הטרוגנית ובין מכירה למכירה עוסק ביצירה אם זה ציור או שלט מכירה.אחד השלטים עסק בפרסומת לפסיפלורה. כידוע היא נחשבת כפרי התאווה, לקחתי קונדום אחד ועטפתי בו מספר יחידות של פרי הפסיפלורה , ארוז בניילון שקוף . להפתעתי , כעבור שעתיים ראיתי  שהעטיפה פתוחה וקרועה באמצע . הקמתי זעקה גדולה: "אייה הקונדום

החסר". לאחר ברור קצר עם עמיתי  הסכמנו כי הגנב רצה את הקונדום ולא את הפרי.

לידיעתו  הקונדום  הינו פג תוקף זה שנה!!!!!!!!.

עוד תשעה חודשים נדע מי האבא 

לאור הזדהות עם  מצוקת הדיור והקמת "אוהלים" זמנים בת"א, החליטו הבדואים בנגב לבנות "בתים" זמניים בעיירה שלהם.