www.2012.co.il

צטט: קרלק קנט 2011-03-16 18:37:25

זהו זה. הגיע סוף העולם. היו שהזהירו אותנו (כמו בני שבט המאיה, שבט הזולו, נוסטרדמוס) כי 2012 תהיה השנה האחרונה של האנושות שכן לאחר מכן ימחק העולם מעל פני המפה. רובינו סירבנו לקבל זאת או להודות בכך. הקמנו לנו אלים ומסגדים כדי שהם יגנו עלינו מפני מלחמת גוג ומגוג. והכול היה לשווא. אלוהים מת, ואיתו העולם. אפשר להודיע לכל שומרי הנגיעה שמדובר בטעות אחת גדולה כדי שיוכלו לרוץ החוצה ולהזדווג כמו ארנבות בזמן שנותר. רעידות אדמה שמעולם לא נראו כמותן, עשרות אלפי הרוגים, צונאמי אחרי צונאמי אחרי צונאמי, ירידות שערים, כורים אטומיים שדולפים, כורים אטומיים שנמסים, פוג'יקמה, יוקוזנה, משבר נפט, משבר אנרגיה, אוניות איראניות, הפיכות בעולם הערבי, אייתולות, מחבלים וסוף העונה המייגע של היפה והחנון- הכתובת על הקיר.

 

כעת, על כל אחד להיערך בהתאם, זהו הזמן להגשים את כל החלומות. לפי השעון שבאתר האינטרנט    www.2012.co.il נשארו עוד 645 יום ו 17 שעות בדיוק לקיום העולם. האמת היא שזה מאוד נוח שיש שעון שכזה, זה מאפשר לאדם לבנות טבלת ייאוש ענקית (תמיד היו את הפרחות בכיתה שהיו עושות טבלת ייאוש גדולה עם טיפקס על השולחן. אז מה אם הן היו מכינות את הטבלה כבר מהיום הראשון ללימודים, היו להן דברים יותר חשובים לעשות... כמו ילדים) ולתכנן את ימיו האחרונים.

 

מה אני רוצה לעשות? אני רוצה לעשות הכול. לשתות. לשתות המון, לשתות זול ולשתות יקר, לשתות עד אבדן חושים ואז להתעורר ולשתות עוד. להסניף קוק במלון בלוס אנג'לס עם התאומות אולסון ושאקיל אוניל. לאכול. לאכול זול, לאכול יקר, להתחיל באברקסס ולעבור לסלון ואז לתת דרינק בסילון. לנסוע. להיות בבוגוטה, בשנחאי, בלוס אלמוס, באמסטרדם, בפראג ובפירמידות. לרקוד במסיבת טבע ענקית באפריקה. להתנצר, להתאסלם ולעלות חזרה ארצה מתוקף חוק השבות (סחבק למד "משפטים ללא משפטנים" ב TAU). ללכת לשירותים בבית הלבן. לכתוב. לכתוב המון, לכתוב יפה, לכתוב מרגש ולפרסם, לפרסם בארץ, לפרסם בחו"ל, בערבית-אנגלית-צרפתית ויפאנית. להיות מתסיס מסעיר. להיות אהוב, נאהב, מוקצה ושנוא. לשלב מילים כמו "וואגינה" ו"פאלוס" במשפטים אינטלקטואלים קשים להבנה. להצחיק, את כולם ואת עצמי. לקרוא, לשתות, לאכול, לאהוב, להתפלל. לצאת לדייט עם ג'סטין ביבר. לזרוק את ג'סטין ביבר. לככב בפרק של "אחת שיודעת", להיות מפוטר מ"אחת שיודעת" בשל תקרית "מביכה". להופיע על העטיפה של המגזין "טיים". להופיע על העטיפה של מגזין ,רייטינג". לדבר, עם כולם. לדעת סודות. סודות מדינה, סודות של חברים, סודות של אנשים שאני בכלל לא מכיר. לנשום. להיות איש של סימני קריאה ולא של סימני שאלה.  

 

אבל יותר מכל, לראות דברים בפלאזמה היקרה שקניתי לעצמי ועליה אשלם בתשלומים עוד 645 יום ו 17 שעות.

 

 ומשום שאני בן אדם ענייני כבר השבוע פיניתי את הלו"ז העמוס שלי לטובת התפוררות העולם. סגרתי את ספרי הלימוד (איזה באסה זה להבין שכל הזמן שהשקעת בלימודים היה לשווא. ענת עוגה- לא היה צורך לשנן את הסימפטומים של הפרעה דו קוטבית ולהבין למה כולם רוצים לזיין את אימא שלהם) התפטרתי מן העבודה וסגרתי את הפלאפון (טוב לא צריך להגזים. גם בדקה האחרונה עלי אדמות עוד נשלח אחד לשני אס. אמ. אסים ("בי מאמי! היית הכי מהממת שבעולם! דברי איתי..."). וכך נראה ערב הטלביזיה הראשון.

 

18:00- אלן דג'נרס: תכנית האירוח של אלן נהייתה לתכנית הפופולארית ביותר בארה"ב, עד כדי כך שהיא צמודה ברייטניג לאופרה. מדי יום היא רוקדת עם הקהל באולפן, מארחת סלבים, יוזמת מבצעים אך בעיקר מחלקת מתנות לצופיה. למעשה צריך לקרוא לה Ellen the generous  . אתמול היא השיקה מיזם חדש ונפלא.

 

מדי יום אלן מקבלת עשרות מכתבים מן הצופים המסכנים שלה אשר מספרים לה כיצד איבדו את עבודתם ואינם מסוגלים עוד לשלם את המשכנתא (מפגרים, זה סוף העולם! לכו תשרפו את הבנקים! הללויה). אלן בוחרת את האדם המסכן ביותר, זה שבנוסף לפיטורים הוא חולה בסרטן ולבן שלו יש גידול במוח, והיא משתפת את הקהל במכתב שלו. מיד לאחר מכן המצלמה עוברת בשידור חי לבית של המסכן והכתבת של אלן דופקת לו על הדלת ומכריזה "הי! אנחנו בשידור חי אצל אלן ו....היא הביאה לך הפתעה!". בשלב זה המסכן פורץ בבכי בלתי נשלט ומתחיל לקפוץ באוויר מרוב התלהבות. מה ההפתעה אתם שואלים? למסכן הנבחר ניתנת ההזדמנות להיכנס לתוך תא זכוכית עם מאות שטרות של דולרים. ברגע השמע הצליל המאווררים בתא יופעלו ועל האדם לתפוס כמה שיותר שטרות. ושוב המסכן צועק, בוכה, קופץ ומתרגש! כמה נהדר, לקחנו אדם מסכן ובמקום לסייע לו הפכנו אותו לאטרקציה מביכה שכמו חיה בקירקס מאלצץ לקפוץ דרך איזה חישוק כדי לקבל גרוש וחצי. וזה אמריקאי. אם אתה מסכן - זדיין.

 

מזל שבסוף אלן זוכרת גם לפרגן לקהל והיא מחלקת לכל אחד מהם תכשיר רחצה- חינם!! חינם!! והקהל קופץ, ובוכה ומוחא כפיים. מי היה מאמין ?! תכשיר בחינם. בגלל זה אלן לעולם לא תהיה מלכת השידורים, בזמן שהיא מחלקת סבון אופרה מחלקת פאקינג מכוניות.

 

18:30- תקלה ראשונה: כתובית הזויה מופיעה על המסך ומבקשת ממני להוציא ולהכניס את כרטיס הצפייה. אני עושה זאת. הכתובית שוב מופיעה ומבשרת לי כי עלי להתקשר לשירות לקוחות או במילים אחרות- זדיין. אני מתקשר ומחכה על הקו. יש צלילי חיוג ואני מתחיל לשמוע רדיו (תמיד תחנה הזויה, אם אני כבר מחכה לא יכולים לשים גלגל"צ או דיסק להיטים של ליידי גאגא?). צליל חיוג. אני עובר לתחנת רדיו אחרת. אחרי רבע שעה עונה לי בחורה "אינטליגנטית" (היא בעצם מסיימת לימודי רפואה בטכניון ומשלימה הכנסה בהוט). היא מבקשת ממני להכניס ולהוציא את הכרטיס. אני מסביר לה שכבר עשיתי זאת. היא לא מוכנה לוותר. אני עושה זאת ושוב עולה השקופית. "נראה לך הגיוני שאפילו בסוף העולם אני אחכה לכם על הקו!! נמאס לי!! כל מה שאני רוצה לעשות זה לראות טלביזיה לפני המוות!! למה אתם כל כך רשעים ?" אני שואל. "מדובר בתקלה אזורית" היא עונה. במילים אחרות- זדיין.

20:00- חדשות ערוץ 10: הכול תחת שליטה- יעקב ביפאן! אחרי כל הדיווחים הסותרים והמידע החלקי סוף סוף יש על מי לסמוך, יעקב איילון הגיע לטוקיו והוא עומד לעשות סדר בעניינים. למזלנו, יעקב הוא מומחה לאנרגיה גרעינית ולכן הוא מתחיל לזרוק לנו מושגים כמו "ליבת הכור" (איך פתאום הכל נהיה ליבה? ליבת המערכת של סלקום שקרסה, ליבת הכור, סודות ליבה, האם גם אני ליבה של משהו? אולי אני ליבת הבלוג? או ליבת המשפחה?), "קרינה רדיואקטיבית", "מונה גייגר" וכו. ומיקי? מיקי עוד יותר מומחית ממנו! היא נעמדת ליד המסך הדינאמי באולפן הדינאמי בערוץ הדינאמי ומראה לנו (בצורה דינאמית כמובן) את הכור הדינאמי.

 

חזרה ליעקב שמביא את "התמונות והאנשים שמאחורי האסון"- לא מדובר בראיון עם אחד השורדים, לא מדובר בתמונות שטרם נראו של ההרס, לא מדובר אפילו בדיווח ממתחם הכורים הנמסים אלא...בראיון הזוי עם חמישה ילדים תיכוניסטים מאיזה פרבר עלום שם. לא נורא, יעקב מראה לכולנו שיש לו יפאנית אדירה, עד כדי כך שהשיחה מתנהלת באופן הבא:

 

יעקב: מה קורה?

הילדים: וואלה

יעקב: מה חוץ?

הילדים: אתה יודע....

יעקב: הכול טוסט? (או במקרה זה הכול "סשימי"?)

הילדים: וואלה...

לצעירנו הראיון אל תואם מראש עם הילדים ולכן הם ממש לא...דינאמיים. במילים אחרות- זדיינו.

 

20:30- צפייה בפרק שהוקלט בהוט מג'יק של קליפורניקיישן: הפרק לא הוקלט! יש תקלה במג'יק! אי אשר יותר להקליט אוטומטית סדרות שלמות! זה אכן סוף העולם! אני לא יכול יותר, מה כבר ביקשנו! אני מצלצל שוב. יש צליל חיוג. אני שומע תחנת רדיו. החברה הכי טובה של הרופאה ממקודם עונה לי. אני שואל אותה למה המג'יק כבר לא מקליט. היא אומרת לי להוציא ולהכניס את הכרטיס (מזל שהיפאנים לא צלצלו להוט כדי לשאול איך מונעים את התפוצצות הכורים, בהוט היו אומרים להם "נא להוציא ולהכניס את הכרטיס של הכור"). זה לא עובד. אני צועק. "מדובר בתקלה ארצית". במילים אחרות-זדיין.

 

23:00- פרק של הסופרנוס: הגעתי לנחלה. אז מה אם זה פרק שכבר ראיתי עשרות פעמים, לא איכפת לי. אין מישהו מתאים יותר מטוני סופרנו להעביר עימו את שעות הקיום האחרונות שלך. אפשר לקפוץ איתו ל באדה-בינג, לדפוק מכות לאיזה כמה רוסים ולעשן סיגריה עם ג'וני סאק.

 

23:10- תקלה בצפייה: חלאס....שימות העולם.

 

בברכה,

אילן מנור

לאחרונה אנו נחשפים לתופעת 2012, לאן שאנו פונים אנו שומעים

על כל מיני אסונות שפוקדים ויפקדו את כדור הארץ.

כאשר אנו בודקים בהיסטוריה שלנו על נבואות למיניהן ,אנו מגלים

לא מעט נבואות הקשורות לסוגיית סוף העולם.

אחת הנבואות שקיימות היא נבואת שבט בני המאיה.

בני המאיה מנבאים שבתאריך 21/12/2012 שזהו היום האחרון

בלוח השנה שלהם ,האנושות תגיע לסופה ועידן חדש יתחיל.

אך מזה אומר לגבינו?

המשכתי לבדוק את הנושא ומצאתי את נבואות נוסטרודמוס.

נבואה זו מדברת על שינויים קיצוניים באקלים אשר כולל רעידות אדמה.

ושוב מצאתי עצמי שואל את השאלה מה יבוא עלינו ? האם נכחד?

בסיקור נרחב באתרי אינטרנט מצאתי גם מידע שאומר שמערכת השמש

תעבור שינוי וסופות שמש ישפיעו על כדור הארץ.

לאחר ימים של חיפושים אחר תשובות לאין סוף שאלות לגבי גורלנו ,

הגעתי לקבוצה תודעה אשר מכונה תודעת העל .

תודעת העל היא קבוצת אנרגיה אשר מתוקשרת בימים אלו ע"י "זאב אבירז"

והיא מורידה לעולמינו הבנות על דרך החיים של האדם .

בהיותי קורא תקשור של תודעת העל ירד לי האסימון ששנת 2012 תהיה שנה

של סיום מסגרות והתחלה של דברים חדשים ,כך שבעצם המוות הוא מוות תאורטי

(שינוי תודעתי).

אז נכון שאנו עדים לאסונות שפוקדים את עולמינו ,אך ניתן לדמות זאת לשיפוץ של בית.

כאשר אנו מחליטים לשפץ את ביתנו בזמן השיפוץ הכול הפוך מבולגן ולא נוח לנו,

אך בתום השיפוץ שהכול נקי ומסודר אנו יכולים לשבת רגל על רגל ולומר איזה בית יפה יש לנו .