פוסטים פופולאריים
-
לחיי הרמזורים של חיינו
14/7/11 | 1466 צפיות
-
ניצול מיני
12/3/11 | 592 צפיות
-
הנגאובר ושלמה ארצי
20/10/11 | 1092 צפיות
-
התאהבתי ב"רקדנית"
16/3/11 | 1103 צפיות
-
זה רק אני והגעגועים שלי
30/6/11 | 1884 צפיות
-
בא לי סיגריה
18/3/11 | 1063 צפיות
-
נפרדנו
28/10/11 | 1420 צפיות
-
סיפור חיי - פרק א'
5/5/11 | 1053 צפיות
-
היופי שבחוסר שלמות
13/8/11 | 1839 צפיות
-
מכתב סליחה
12/3/11 | 2133 צפיות
-
בליינד דייט - זה לא תמיד גרוע
29/3/11 | 1047 צפיות
-
אהבה מתחת לחופה
5/5/12 | 1231 צפיות
-
כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם
5/8/11 | 2501 צפיות
-
לא התקבלתי
15/5/11 | 1003 צפיות
-
אופן קבלת ההחלטות בחיים
11/2/12 | 1213 צפיות
-
שעה בניו יורק
28/11/11 | 1141 צפיות
-
פוסט כנגד פוסט
28/4/11 | 1401 צפיות
-
עם מי ללכת להופעה הערב?
10/3/11 | 690 צפיות
לשרוף את האוניות
ask Alexander the great
פוסטים פופולאריים
-
לחיי הרמזורים של חיינו
14/7/11 | 1466 צפיות
-
ניצול מיני
12/3/11 | 592 צפיות
-
הנגאובר ושלמה ארצי
20/10/11 | 1092 צפיות
-
התאהבתי ב"רקדנית"
16/3/11 | 1103 צפיות
-
זה רק אני והגעגועים שלי
30/6/11 | 1884 צפיות
-
בא לי סיגריה
18/3/11 | 1063 צפיות
תכנים אחרונים
יצאתי ממקלחת חפוזה וגילוח חפוז עוד יותר התלבשתי במהירות וקיוויתי להספיק לכתוב עוד כמה מיילים על המחשב,, עוד בטרם נצא לחינה הרמתי מבטי לשניה חפוזה מצג המחשב והבחנתי בה בזוית העין מתאפרת בחדר שינה נשימתי נעתקה גבה אלי, חמושה בשמלה שחורה קצרה שעוד טרם ראיתי נעלי עקב גבוהים מידי, שתמיד מעלים בי חשש של ירידת בטחון עצמי תמיד אני מתבדה תמיד אני מגלה שלהסתובב עם אשה יפהפיה לידך, זוהי נוסחא מושלמת להעלאת הבטחון העצמי ולא הורדתו אנו עומדים אחד ליד השני במעלית, אני משתדל לעמוד זקוף ככל הניתן, כדי שלפחות נהיה באותו גובה במהלך הערב, אני מגלה שממש לא משנה לי הגובה שלה, ממש לא משנה לי השמלה או נעלי העקב החדשות, לא משנה לי מאומה הכי כיף להיות מאוהב הכי כיף להיות מאושר
הגענו יישוב במרכז הארץ,בית הוריה של גיסתי לעתיד שפע של אוכל, מלא אנשים, כולם מרוכזים על הדשא של החצר האחורית בבית הוריה הדי גיי מפליא בנעימות מזרחיות אנחנו אשכנזים והיא בהירה עם עיניים כחולות מאיפה החינה הזו הגיעה, אני תוהה ביני לביני לפתע לא שאכפת לי יתר על המידה, אני אוהב אירועים כל ספק שלי או לקוח או כל עובד בחברה שמזמין אותי לאירוע אני הראשון ששמח להגיע אוהב את הפסטלים בכניסה, אוהב את האלכוהול החופשי, אוהב את המוסיקה אוהב את השמחה לא מצליח להבין אנשים שמתוסכלים לקבל הזמנה לאירוע
חזרה לחינה המוסיקה מתגברת ואני מבין שכנראה יש אצלה משהו שקשור לעדות המזרח מוסיקה בערבית מתנגנת אני ניגש לחברים של אחי הקטן ומספר להם שזוהי לי הפעם הראשונה בחינה "שלא תדע עוד צער" הם משיבים וצוחקים אני דווקא מבסוט
מתחיל הטקס, מורחים את החינה על כף היד, אמא של הכלה נתנה לאחי שעון אמא שלי נתנה לכלה תכשיטים על כל אצבע הולבש ראחט לקום וכל הרווקות קפצו עליה כמוצאי שלל רב סגולה לזוגיות זוגתי היפה בלעה שתיים, למרות שאנחנו גם ככה מתכננים את האירוע לאוקטובר ועוד לקחה כמה יחידות לאחותה הרווקה שבבית לפי ההתלהבות מהקטע, אני מניח שהראחט לקום הזה בטוח עובד באמצע עוד היו ריקודים ואוכל וקינוחים ועוגות ומתוקים ונשיקות ושמחה וברכות במיקרופון ואני רואה את אחי הקטן מאושר וזה קצת עושה אותי מאושר וקצת רואה את גיסתי לעתיד מאושרת וגם זה עושה אותי קצת מאושר ואני רואה אותם כזוג ומרגיש שהרומנטיקה עוד טרם פסה מן העולם זוג יפה שמאוהב ונדמה כאילו כל נשימה, שמי מהם לוקח, מוערצת על ידי השני כאילו ראו כעת את ארמסטרונג צועד על הירח אני ישוב בחצר על כסא פלסטיק ומביט בהם תמימים ויפים כמו פרח בר במדבר שאינו מודע ליופי שלו אינו מודע לנדירות שנעוצה בעצם קיומו יש בינהם התאמה ואהבה שבוהקת למרחוק אני ממשיך לבהות ונזכר בציור שצייר לה לכבוד האירוסין פורטרייט של שניהם "אהבה לכל החיים" שרבט בתחתית העמוד וזו בדיוק הברכה שאני מאחל לשניהם אהבה לכל החיים
מזל טוב ממני, האח הגדול
|
קצת יותר משלושה חודשים חלפו להם ועולמי התהפך על ראשי חיתוך דיבורה מהיר כמו גם אופן מחשבתה עיניה רושפות, מבטה חודר ומנגד מגעה רך, בדיוק כמוה הניגודים המשלימים אותה שזורים בה לאורכה ולרוחבה פשטות מתוחכמת יופי נטול פוזה אהבה נטולת מניירות וחדות מתובלת באינטליגנציה שצפה ועולה לה במפתיע מידי שיחה, מידי פגישה
*********************************************************** עוד דייט, סברתי לתומי עוד מפגש סתמי דמיינתי בעיני רוחי כיצד יכולתי להאמין שהכל ישתנה שכל חיי, שלמדתי להכיר ילבשו נופך שונה שכל שיחה תלבש חג שכל מפגש יעורר ריגושים שכל פרידה תעורר געגוע
***************************************************************
את מתקשרת, הדיוקן שלך מחייך אלי מהצג של האייפון אני לוחץ על הכפתור הירוק, מיטיב את האוזנייה ועונה "היי אהבה" "היי ממושי" את משיבה מבלי משים "התגעגעתי אליך כל הבוקר" "התגעגעתי עוד לפני שנפרדנו" את משיבה מניה וביה ואני תוהה ביני לביני, כמה מציאות וכמה דימיון "הכל מציאות, בייב, אין לי כבר צורך בדימיון, המציאות כה יפה, כה מפתיעה" את עונה, כמו קוראת מחשבותיי אני נשאר דומם, מחייך לעצמי, נדהם מחדש, נדהם ממך מחייך ומאושר מחייך ויודע יודע את הסוף את הסוף שלי ושלך את הסוף שלנו
***********************************************************
שלושה חודשים מדהימים חלפו, עברו להם ביעף ופעם אחת, טיפסנו יחדיו על אותו עץ שנשבעתי כבר לפני שנים לא לטפס עליו יותר אותו עץ, שאין לי את הכלים הנפשיים לרדת ממנו בדיוק אותו עץ שאני כל כך מיטיב לטפס עליו אני עושה זאת בנקל, כמעט ללא מאמץ ואף פעם לא יודע לרדת תמיד אני נותר לי בפסגתו, בודד, עצוב ופוחד אני נותר למעלה, שרוט ופצוע הרוח בלילה הופכת צוננת יותר ויותר והמצעים קפואים אני מתכנס בעצמי, נרעד והמחשבות מתרוצצות להן לא מצליח להתרכז נזכר בסיפור הידוע על העקרב והצפרדע ובעוד שניהם שוקעים למצולות באמצע הנהר ובפניהם השלמה על כך שלא ניתן להלחם בטבע שלנו העקרב תמיד יתקוף, גם במחיר חייו והצפרדע תמיד יאמין שהפעם יהיה סוף אחר, סוף אופטימי
**************************************************************
וכעת בלב שותת ועם עצבות גדולה אף יותר אני נאלץ להודות ביני לביני כנראה שלא הפעם
|
נכנסתי בגפי וצעדתי באיטיות על שביל העץ גשר צר מעל בריכת דגים ואינספור עלי כותרת פזורים עליו אורות ירוקים ואדומים האירו גינה מטופחת ועצים גזומים בהקפדה יתרה משה פרץ שר עמום במרחק וקולו התחזק בעודי מתקרב בכניסה עמדו שני זוגות הורים, מוקפים בצלמים רבים ואורחים רבים אף יותר הנשים המבוגרות לבושות בהידור מוגזם הגברים המבוגרים לבושים ברישול מוגזם
**
הוא ממשפחה עם כסף גדול, ליחשו הנשמות הטובות ובניגוד לעצת משפחתו לא חתם על הסכם ממון מקדים ובניגוד לאינטואיציה הראשונית העולה, לא האיצו לא איימו לנשלו או להסיר את שמו מהירושות ומהנכסים משפחה תומכת ויציבה ומעריכה רומנטיקנים המשיכו הרכלנים ליידע את כל המבקש לדעת וגם את אלו שלא ביקשו מאומה.
**
טקסט שקראתי לא מזמן בנוסח דומה, דיבר על גבר הנכנס לבית אהובתו היי, סליחה על ההתפרצות במפתיע, פשוט התגעגעתי אם אני מפריע, אמרי לי ואסתלק הודיע בעודו חוצה את מפתן הדלת אתה לא סתם מפריע, היא החלה משיבה אתה מטלטל את כל קיומי ברוך הבא
**
את מרבית הזמן ביליתי על הבר, שותה וודקה עם תפוחים ומבסוט באופן כללי ולפתע המוסיקה פסקה באבחה חדה החתן עומד צמוד לדי ג'יילה והנה המיקרופון כבר בידו הז'קט מזמן נזנח, העניבה הושלכה ומספר כפתורים פרומים בחולצה הלבנה הוא אוחז את המיקרופון עם עיניים בורקות ומחייך לקהל, אשר חדל לרקוד לא תכננתי לדבר הערב, אבל בא לי לומר לכם מלא דברים, שכולם ישמעו כקלישאות לעוסות תודה שבאתם בלה בלה ב בו לחתום היום הכי מאושר בחיי בלה בלה בלה אבל הערב, אני רוצה לומר תודה מיוחדת להוריה של אשתי הוא מתאים פאוזה רבת משמעות מרים מבטו וכמו תר אחר משהו ואז ממשיך באיטיות תודה, תודה לשניכם, תודה על האופן שבו אתם אוהבים את בתכם תודה על איך שאתם דואגים, תומכים ומתייחסים אליה ובעיקר תודה שיצרתם, חינכתם וגידלתם את היצור הכי יפה, חכם ורגיש את האדם הכי אוהב, הכי תמים, הכי מרגיש, הכי מיוחד תודה שיצרתם את האשה המושלמת עבורי את אהבת העולם שלי הוא מאט ונדמה שדמעות חונקות את גרונו לפתע הוא אוחז עם ידו את עיניו ומתחיל להתייפח אני מסיט מבטי ורואה את כל הקהל המום ובאלם ומבטי נעצר על הכלה פניה רטובות מדמעות, איפורה מרוח והיא לפתע משה ממקומה ורצה לעבר הבמה היא רצה עד שנבלמה בבעלה הטרי וחיבקה אותו בעוצמה וכך הם עומדים להם, צמודים ואוהבים מחובקים ובוכים המיקרופון עוד פתוח וכל ששומעים הוא יבבות בכי אוהבות ולחשושי חיבה אחד לשני התקליטן התאושש ראשון והחל מחזיר את המוסיקה בהדרגה
** צעדתי על אדמת הכורכר הלבנה במגרש החניה החצץ השמיע קולות מוזרים בעודי פוסע עליו הלילה היה שזור כוכבים המוסיקה עוד נשמעה במרחק כשנכנסתי לרכב עם הידיעה שהרומנטיקה עוד טרם פסה מן העולם היא עדיין אתנו
**
י' ו ט' אל תוותרו על האהבה אני אתכם מזל טוב
|
אני מגעיסטית היא הכריזה, והנה גם לימדתי אותך עוד מילה חדשה, התגאתה היא העבירה יד רכה על עורפי, החליקה מטה במורד השכמות והגב ספק מלטפת, ספק מעסה מתענגת לא פחות ממני היא מדברת איתי בלחש, מגעה לא חדל צמרמורת עונג אוחזת בי תופסת ולא מרפה אני מפנה אליה את מבטי והיא מישירה מבט מבליעה חיוך מבויש מהדקת את מגעה ולא עוזבת מקרבת אותי אליה בעיניה ואני נענה וקרב שפתנו נפגשות גופנו צמודים היא כה עדינה, כה מרגישה וכה מגיבה היא כל כך אשה
**
אנו חוזרים באוטו, אני נוהג נוהג לאט, מאריך את הנסיעה קולה הרך מתנגן ברקע אני לא ממש שם לב על מה מדברים פותח קמעה את החלון וריח של ירוק חומק פנימה "רק שתדעי, אלמלא התהום, כנראה שהיינו מתחתנים" אני אומר בלב, או אולי בקול רם היא משיבה משהו ולא מפסיקה ללטף אני מאט ולבסוף עוצר אל מול ביתה אני עוד מעלה הצעה ומקבל דחיה דחיה עם אהבה אני מאושר או אולי בעצם לא ממש באמת שאיני יודע
|
 על פי רוב אני מאוד קל כתיבה, על פי רוב אני כותב באבחה אחת ללא תיקונים ולעיתים אפילו ללא מעבר שני על הכתוב על פי רוב ההשראה שורה עלי דרך קבע לאחרונה, החלתי כותב ועצרתי מספר רב מידי של פעמים עד שפתחתי קובץ על הדסקטופ בשם טיוטת בלוג ולשם אני זורק כל שברי מחשבות, רסיסי רעיונות או מנציח בתמונה טקסטואלית רגע עצוב או שמח שחוויתי בחודשים האחרונים הצטברו לי שם עשרות רבות של רבעי פוסטים וחצאי מכתבים... ************************************************************************************** אני ישוב על הכסא, מאומה לא מפריד ביננו לבין הבמה, היא ישובה לצידי ישובה קרוב, ידה אוחזת בשלי ומלטפת ליטוף רך, ליטוף עם רגש, ליטוף תמים ללא פחד כל שיר תופס משמעות כל מילה מתעצמת ********************************************************************************** לילות עברתי בלעדייך ימים השארת אותי אדיש הכל ראיתי בעינייך היום אני כבר לא מרגיש לא נגמרתי את לוחשת כשאני נגמל ממך ************************************************ כיצד הכל היה יכול להיות אחרת המחשבה הטורדת לא מרפה גם כשהשתכנעתי שנפטרתי ממנה לעד השנינות המצחיקה והחדה החיבור הרגשי, הרגשות שהציפו כל נים בגופי הימים בהם התהלכתי על נוצות החלומות על הילדה ואחריה הילד ורק בסדר הזה כמה התווכחנו על הסדר, כאילו שבכוחנו לקבוע והויכוחים כאילו גרמו לנו להרגיש שכל הבעיות האפשריות לא רלוונטיות עבורנו אנו חסינים לכל דאגה וכל שנותר לנו לדאוג לגביו הוא הסדר
*********************************************************************** זה כבר התפוגג את טוענת אני לא יודע מה את צריכה, את גורסת וכנראה שהצדק עמך כנראה שמעולם לא ידעתי
|
 ערב ליל שישי, הגשם פסק זה מכבר, אולם המדרכה עדיין רטובה אני מחנה את הרכב ברחוב השומם ויוצא אל צינת הלילה. עומד אל מול הבניין הכהה ומתגמד אל מול גודלו וכך אני עומד בגפי, ידיים תחובות עמוק בכיסים, הצעיף כרוך היטב על צווארי אני מתכנס בתוך עצמי עומד וחושב עומד ושוקל עומד ואומד יתרונות וחסרונות החלטה מכריעה הנוגעת לעסק עומדת על הפרק אף פעם לא פחדתי מהחלטות כאלו תמיד הבטן היוותה לי את המצפן לחיים וכעת לראשונה, חשש מזדחל ואני מוטרד לא מעצם ההחלטה, אלא יותר מהעובדה ששברתי את בונד האמון שלי עם האינטואיציה שלי שעה ארוכה חולפת ועדיין לא משתי ממקומי אני מתקשה לקבל החלטה, כל החלטה שאקבל תהיה הרת גורל לעסק בין אם בהיבט השלילי ובין בהיבט החיובי לפתע ההקבלה המתבקשת נוחתת עלי באחת כיצד ההתנהלות שלי בחיים הפרטיים, משפיעה על ההחלטות שלי בעסקים _____________________________________________________________________ "אפשר להעיר לך הערה?" היא שואלת אותי ברוגע "ברור" אני משיב בפליאה "לאחרונה עושה רושם, שהתשובה הראשונית שלך לכל הצעה, רעיון או יוזמה שלי כמו גם של שאר העובדים נענית בשלילה" אני מביט בה ושותק והיא ממשיכה "לאחר מכן עושה רושם שאתה מתחיל להכיל את זה ולבסוף ועל פי רוב אתה מאשר" "מאיפה הבאת את השטות הזו?" אני צוחק לעברה "זוכר את המקרה ההוא וההוא וההוא ואל תשכח גם לפני שלושה חודשים איך החל כל הפרוייקט הזה ובנוסף..." היא ממשיכה וממשיכה והדוגמאות לא פוסקות עיניה בורקות, שערה האדמוני מתנפנף לו לצדדים בשל תנועותיה החדות אולם אף בת קול לא עוזבת את פיה שקט מחריש אזניים והמחשבות מפליגות אני נזכר באחרונה שיצאתי איתה, כמו גם בזו שקדמה לה וגם בזו לפניה שבועיים שלושה לאחר ששקע האבק על הפרידה מצאתי עצמי שולח איזה ווטסאפ מרחרח או טקסט בדיקה מרגיש שעשיתי טעות ומתלבט איך לתקן תמיד הקונטרסט בין החיים הפרטיים לעסקיים סיפק לי נחמה פורתא לפחות בחמישים אחוז מחיי אני יודע לקבל החלטות נכונות ____________________________________________________________ אבל טעיתי טעות מרה, אני אותו אדם אותו אדם בדיוק _________________________________________________________ אני צועד באיטיות חזרה אל הרכב, נשען עליו ומסתובב אל הבנין הבורסה ברמת גן לא סימפטית בלילה אני נאנח אנחה בלי קול ומרים ראשי מעלה ממאן להכנס לרכב ולנסוע מה היתרון לנסוע, אם טרם גמלה החלטה בליבי __________________________________________________________ בצהריי היום התקשרתי אליה פעם נוספת היא שוב לא ענתה, וגם לא השיבה להודעת הטקסט אני כבר בתוך הרכב, מתרווח לי לאחור ופחד קר מזדחל לראשי האם הדחיה של הצהריים משפיעה לי על הבטחון בקבלת ההחלטה כעת הזכרון מתחיל להעלות דוגמאות נוספות לאופן קבלת ההחלטות בעתות של הצלחה ואהבה באוויר ולדרך קבלתן בזמנים בהם קר בחוץ כמו גם בפנים ___________________________________________________________ אני לוחץ על כפתור האיגנישן ומפליג לי לדרכי פותח את החלון לרווחה נותן לכל המחשבות להשאב החוצה אל צינת הלילה של רמת גן אני לוחץ על דוושת הגז המנוע החזק נענה בהכנעה צייתנית הגברתי את massive attack במערכת ובו במקום קיבלתי את ההחלטה
|
הייתי בעבודה כשהיא נכנסה. לא הייתי במצב רוח יותר מידי גבוה לפלרטוטים הייתי מצוי בשלהי שיחת טלפון, כשבזוית עיני הבחנתי בה ממתינה לי לבושה בפשטות מהודרת. טמירה, בלונדינית, חפה ממניירות וכאילו אינה מודעת לעצמה אייפד חבוק תחת זרועה והיא עדיין ממתינה הנחתי את האפרכסת ופניתי לעברה "היי" חייכתי לעברה חיוך מתנצל "היי" היא השיבה והמשיכה מיד "מתנצלת שנפלתי עליך ככה במפתיע, פשוט עברתי פה במקרה והחלטתי להכנס בספונטניות" "ספונטניות תמיד משתלמת" עניתי בקריצה לאחר מכן עוד סיפרה, פירטה הדגימה והמחישה ולבסוף עזבה. ועוד בטרם חצתה את מפתן הדלת, הוצאתי את האייפון והחלתי מקליד "אני מקווה שאת אוהבת סושי..." עשרים דקות מורטות עצבים עברו עלי, בטרם התקבלה הודעת הטקסט בטלפון שלי "בעיקר אם זה סשימי..." התבוננתי בהודעה מספר דקות, מנסה להבין האם היא קרה במכוון, האם היא חמה במידה, האם היא פרווה "אל תעשי תוכניות היום בערב.." יריתי בחושך "היום כבר יש לי תוכניות, אבל אפשר בשישי או שבת" ענתה מיד ושבת הגיעה ואחריה הגיע גם ראשון ושני ושלישי ועוד שבת ועוד אחת ובשלישית.... נפרדנו ושוב אותו מצב ושוב אותו ריטואל ושוב אותו פוסט התאפקתי שבועיים, טרם כתבתי
נתראה בפוסט הבא FML |
פסעתי בצעד בוטח על השיש המבהיק של הלובי המפואר הייתי לבוש בקפידה ובהידור לא אופייני חשיבות עצמית מוגזמת ובלתי נחוצה מילאה אותי יצאתי אל הרחוב, צינה טיפוסית לערב ניו יורק טיפוסי עוד יותר הכתה בפניי השתהיתי, היטבתי את האוזניות לאוזניי והחלתי פוסע על השדרה השישית בדיוק ברגע בו אדל החלה לשיר בקולה הסדוק ____________________________________________
הרחובות היו הומים אדם ואני מצפין לכיוון ככר טיימס בשנתיים האחרונות הוסיפו לככר עשרות רבות של טלוויזיות ענק המשווה למקום תחושה הדומה לסטריפ בווגאס כמות אנשים בלתי נתפשת ברחובות ואני צועד לאיטי לעבר גרם המדרגות האדום שנבנה במיוחד עבור תיירים כמוני המבקשים לשבת ולהתבונן בכל האנשים הרוחשים מטה אני נכנס לחנות הענק של טויס אר אס שבככר, פוסע ליד האנשים הרוקדים על הפסנתר שעל הרצפה ניגש לדוכן האגן דאז שבקומה התחתונה "מינט ונילה פליז" אני מבקש ויוצא עם הגביע היישר על עבר גרם המדרגות מתרווח לי, בליל שפות מסביבי מיליוני אנשים ברחובות, רק בסיטי של ניו יורק יש 13 מיליון איש! וכל האנשים שמסביב גורמים לי לפתע לחוש בודד. ואם אבכר להיות באמת כנה, אז אוכל לומר שלא הבדידות לבדה מארחת לי חברה העצבות מצטרפת והנה אני מוצא עצמי ישוב שעה ארוכה על המדרגות והמחשבות נודדות ואני מנסה להבין מדוע עצבות קפצה לפתע לביקור It all seems to work for me lately ועדיין זה לא מרפה אינני מנסה לפתור זאת מה רע להיות עצוב לפעמים?
|
פקחתי עיניים בלאות, עדיין שרוע על גבי, קרן אור ראשונה בקעה מחלון חדר השינה והעלטה החלה מתפוגגת ראשה היה מונח על חזי וכל גופה מעורטל. כך בדיוק נרדמנו ואני כמעט ולא משתי ממקומי כל הלילה עדיין שרוע על הגב, מביט בקווצות שיערה החלק וחש את נשימותיה הקצובות והחרישיות על גופי ישנה שנת ישרים נטולת דאגות ומחשבות אני בוהה בה ומעביר יד עדינה על גבה התחתון גופה נענה והיא כמו מחייכת תוך כדי שינה, מתכרבלת בתוכי, כמו רוצה לחסות, כאילו תרה אחר חיבה או אולי רצון אחר אני מהדק את החיבוק והיא מבליעה חיוך אסיר תודה נהנית מהסיטואציה, נהנית לפחות כמוני __________________________________________
כמידי שנה, אני וחבריי הקרובים נוסעים לטיול סקי המסורתי בכל קבוצה, תמיד ישנו את אותו מבוגר אחראי שתמיד ידע למצוא טיסה סדירה שלא נתקע עם צ'ארטר, שידע לשכור לנו את הרכב הכי מתאים, לא ישכח לוודא שנקבל איתו גם שרשראות לצמיגים עבור הכבישים המושלגים יתקין תוכנה של כבישי אירופה בג'יפיאס ימצא מלון עם ספא מרשים סקי אין וסקי אאוט ידאג לעשות לנו ביטוח לטיול לעשות את המיילים הנחוצים, לבצע העברות בנקאיות לעשות רזרביישן, להתקשר, לשלם, להודיע, להרשם, לחפש ולמצוא את החופשה המושלמת ולנו לכולנו, כל שנותר הוא לתת לו את מספר כרטיס האשראי ולהגיע לשדה התעופה כמה כיף לא להיות קמב"ץ לשבוע אחד בחיים האלו. _________________________________________________________
מוסיקה של שבת בבוקר בוקעת מהמערכת הויטרינה הפונה לחצר פתוחה לרווחה היא עומדת יחפה במטבח, כל שהיא עוטה על גופה הוא טי שירט לבנה רעש קרקוש המזלג בתוך הכוס ביצים על האש, סלט נחתך, קפה נחלט אני ניצב מאחוריה, נשען על קורת הדלת ומתבונן כמה מהר היא החלה לחוש אצלי כמו בבית זה נעים לי אני מרחיק עצמי מהקיר ופוסע אליה אני מחבק אותה מאחור והיא אינה מופתעת, כאילו ידעה שאני צופה בה "בוקר טוב ממי" היא אומרת בקול שקט "איזו יפה את שאת ישנה" מצאתי עצמי משיב "כשאני ערה, אני יפה פחות?" היא מנסה לסחוט ממני עוד מחמאה אני אוחז בה ומסובב אותה מהשיש אל עבר המראה הגדולה שעומדת בכניסה וכך אנו עומדים ומביטים בה חבוקים "אנחנו מתאימים אתה יודע את זה?" היא ספק שואלת ספק אומרת "מתאימים מידי" אני משיב אני עונה את התשובה שהיא רוצה לשמוע ולא בהכרח את שאני חש ____________________________________________________
יומיים לאחר מכן נפרדנו
|
יום חמישי היום, השעה 3 בצהריים חזרתי מריצה של שבעה קילומטר, לאחר הפוגת מה, חזרתי לרוץ. ניסיתי את הבריכה, ניסיתי את האופניים, ניסיתי את הגליידים ואת הסקיס, ניסיתי הכל תמיד אני חוזר לרוץ בסוף. אחד הזכרונות שלי מהטירונות הוא את המ"מ מרביץ בי תורה למה זה כל כך כיף לרוץ ואני משיב בהיסוס: "המפקד המ"מ, הרי שנינו יודעים שזה לא באמת כיף" המפקד המ"מ: "הכיף הוא לא בריצה, אלא ההרגשה בסיומה"
וכעת אני בדיוק בכיף שאחריה. יושב על הבאר בפוזה הרגילה. הלפטופ מולי (כרגיל), האצבעות שוב מרפרפות על המקלדת (כרגיל) (דרך אגב, הקראש קורס שעשיתי באינטרנט לפני כמה שנים להקלדה עיוורת, התברר כאחת ההחלטות הכי משתלמות)
אני מתבונן במסך, עוד לא ממש יודע מה אני מתעתד לכתוב הפעם אני רק יודע שבא לי לכתוב שמתי את צמאון של שלמה ארצי ברקע משום מה, הדיסקים שלו עוזרים לי לכתוב שלמה ארצי ואלכוהול, המתכון המושלם לכתיבה יוצרת לפני מחצית השעה, הייתה פרסומת ברדיו על ההופעה של שלמה ארצי שנועלת הערב את סיבוב ההופעות המצליח שלו באמפי בראשון לציון, הפרסומת הסתיימה, נכנסתי לאינטרנט והזמנתי שני כרטיסים. עוד שלוש שעות מתחילה ההופעה
מכיוון שאין לי ממש על מה לכתוב, כנראה שאני פשוט אשרבט לי כמה מילים בלי משמעות עד ההופעה. מקוננת בי התחושה שיש לי ירידה באיכות הפוסטים, כמו גם באיכות הכתיבה התחלתי לכתוב פה לפני חמישה חודשים לערך, ובדיוק בחודשים אלו חוויתי טלטלות עזות בחיי האישיים הכל התבטא בכתיבה ובפוסטים. ולפתע, אט אט קהות חושים אחזה בי היעדר התחושה מתבטא בכתיבה זה כמו לשיר יפה בלי רגש זה לא יכול לצאת טוב מישהו טבע פעם אנאלוגיה, שהכתיבה משולה לסיכה הרגשות המוטמעים בה, משולים למקל מברזל שהסיכה מחוברת לקצהו בעזרת המקל ניתן להחדיר את הסיכה לתוך הלב, בלי המקל היא יכולה להציק ותו לא
והמטוטלת נותנת בי את אותותיה נותרתי רק עם הסיכה ___________________________________________________
יש אנשים הנוהגים להמר בקזינו הגדול והמפורסם בעולם (הבורסה) מהמרים דרך קבע, מכורים האדרנלין מפעפע בעורקיהם כל הצלחה, כמו גם כשלון מעודדת סיכונים נוספים הימורים פרועים באמתלות מגוחכות של חישובים מלומדים ושיקולים מושכלים אני מזמן העברתי את הנטייה הזו, אשר לצערי טבועה בי אל עבר עולם העסקים הלאה הבורסה... לדה מרקר אני כבר אכנס רק בשביל הקפה האמת שעשיתי זאת כבר מזמן אבל נזכרתי בזאת השבוע בהקשר אחר לגמרי למשקיע בבורסה, כל יום הוא יום חג כל יום הכסף משתנה, תיק ההשקעות עולה ויורד ובהתאמה גם מצב הרוח שלך בשלב מסוים, כאשר התיק גדול דיו או שהאופי של הרכבו פרוע כמו בעליו שבשבת מצב הרוח תנודתית מידי והתוצאה הינה תמיד קיצונית משבר או קהות חושים
בבורסה נחלתי הצלחה אחת כבירה וכשלון עוד יותר צורב בעקבותיה זה היה די מזמן מאז כל נטיות המהמר שבי קיבלו הסבה מספקת לעולם העסקים הבעיה היא שגם שם, המטוטלת הרגשית תובעת את מחירה
נוהגים לומר שהיקום נוהג הקפדה יתרה, להעניק מתנות רק לאלו שמגיע להם ולא לאלה שצריכים אותם. משפט משנה חיים למי שיעמיק בו
__________________________________________________________
כבר שנתיים לא יצאתי בחצות מהבית כדי ללכת לסיבוב מועדונים לשמוע מוסיקת האוס, לשתות וודקה מזויפת, לשחק אותה נהנה ולחזור עם הנג אובר עשיתי את זה אמש נתראה שוב עוד שנתיים (אולי)
חג שמח
|
בחמישה חודשים האחרונים מאז נפתח לו הבלוג הזה, מצאתי עצמי כותב לפחות פעם בשבוע, קורא לפחות פעם ביום, נכנס לקפה עשרות פעמים ביום, לא כולל כניסות בזק מהאייפון, כניסות עדכון מהאייפד בלילה לפני השינה ומבטים חטופים בעבודה מהמחשב. היום, אינני טורח לבדוק מי ביקר אצלי בפרופיל, מי הגיב אצלי או מי הגיב למה שאני הגבתי אני לא קורא ולא כותב פיתחתי אפאטיות קפה קלאסית החיים חזקים מכל בלוג . _______________________________________
אני מתיישב על הבאר, הלפטופ בפוזה הרגילה שלו, האצבעות עפות על המקלדת, גם לזה כבר התרגלתי אני מרגיש שאני והמקלדת חברים טובים בערך כמו דיוויד ברוזה והגיטרה תמיד יוצאים לי מכתבים יפים תמיד הלהטוטים עם המילים היו מחפים על כל מיני דברים אחרים אבל קצת מאסתי בלחפות כל הזמן ___________________________________________
הכל קל לי בחיים הולך לי בחיים כל דבר שחפצתי בו, הגיע לחזקתי כל יעד הוגשם זה מכבר ולפתע כמו מים קפואים זורמים בגבי אני משיג את כל היעדים שאינם שלי אני מגיע לכל מה שלא מעניין אותי אני רץ במעגלים אני מגיע לנקודה, שכנראה כבר ביקרתי בה זה מכבר הכל למראית עין הכל חיזיון שווא ________________________________________________
כמה אני רוצה שגרה, שגרה נעימה ומלטפת בא לי לאחד חשבונות בנק בא לי להיות בשותף בא לי להיות חלש בא לי להזדקק לעזרה ולחיבוק חם בא לי מישהי חכמה לצידי בא לי מישהי שיודעת לכתוב מישהי שיודעת לקרוא מישהי שיודעת ללטף מישהי שיודעת להתלבש מישהי שיודעת לנשק מישהי שיודעת להרגיש
בא לי אותך בייבי |
שלושה שבועות התנתקתי מהבלוג שלי שלושה שבועות לא כתבתי. יבש לי הדיו במקלדת, עבר לי החשק לשתף, פג לו הקסם
והנה הגיעה השבת, אני בבית, בדיוק הקצתי משינה טרופה שותה קפה על הבאר רובי וויליאמס שר לו ברקע
"יש בי יותר מידי חיים חיים שזורמים לי בתוך הורידים חיים מבוזבזים"
מחשבותיי נודדות לפתע, מתמזגות עם המילים ואני תוהה ביני לביני כלום משליך אני את כל שהגשמתי האם כל ההישגים שלי מבוזבזים המה
רובי ממשיך בשלו
"אני לא רוצה למות, אבל לא ממש מתלהב מהחיים עצמם, לפני שהתאהבתי כבר התכוננתי לעזוב אותה"
אני לא בטוח שאני מבין לגמרי את השיר, אני בטוח שהוא גרם לי לפתוח את הלפטופ ולהתחיל לנגן על המקלדת
ושוב האצבעות רצות מעצמן, ושוב יעלה פוסט עוד כמה דקות ושוב אקרא אותו עוד שבוע מהיום ואתפלא שאני הוא זה שעומד מאחורי המילים
היא נסעה לשבועיים, עבר כבר שבוע וכעת אני יודע אני לא רוצה לנשק נשים זרות באמצע הלילה אני יודע גם שאני מעדיף לשכב עם מישהי מאה פעם מאשר מאה פעם עם מאה נשים שונות
Double K אני פה מחכה לך
|
תגובות אחרונות
-
נחרצה
בתגובה על אחי הקטן מתחתן
-
liat62
בתגובה על Home
-
נסיהמור
בתגובה על אשתי עזבה אותי
-
talishia1
בתגובה על אופן קבלת ההחלטות בחיים
-
סיניה
בתגובה על להתראות 'אהבה שהייתה שלי' אמרת...והלכת
-
R-K
בתגובה על miami
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
נחרצה
בתגובה על אחי הקטן מתחתן
-
liat62
בתגובה על Home
-
נסיהמור
בתגובה על אשתי עזבה אותי
-
talishia1
בתגובה על אופן קבלת ההחלטות בחיים
-
סיניה
בתגובה על להתראות 'אהבה שהייתה שלי' אמרת...והלכת
-
R-K
בתגובה על miami
