לפני יותר מחודש כתבתי כאן את "המדריך למיגור המהפכה"- רשימה של ספינים שהממשלה השתמשה ו/או עלולה להשתמש בהם. כעת, משמנהיגי המחאה החברתית החליטו בחוכמה רבה לנתב אותה לצורות אחרות (ע"מ שלא יגידו "המחאה דעכה"), הגיע הזמן לבחון את אותה רשימה מחדש:

1)      בפרוץ מחאה חברתית בארץ, יש לברר תחילה את מקורותיה. אם היא פרצה בפריפרייה, או בקבוצות מתוך השכבות החלשות- אל דאגה. שכבות אלו, ללא עמוד שידרה. הסיקור העיתונאי שלהם זניח, והן מובלות בדרך כלל ע"י כמה סטודנטים לעבודה סוציאלית שעדיין לא מכרו את עצמם למרכז המפלגה. בקיצור, אלו שכבות ללא אורך נשימה. בשיטת סאלח שבתי- שלח אליהם שר או חבר כנסת "חברתי" להרגיע את הרוחות, להבטיח הבטחות, ולהעלם עם דעיכת המחאה.

אז זהו, שלא מדובר בשכבות החלשות. הניאו קפיטליזם של נתניהו עשה בדיוק מה שהוא עשה בארה"ב של רייגן- העשירים נעשו עשירים יותר, העניים עניים יותר, ומעמד הביניים נעלם תוך כדי. האם כל מה שמתאים לעם האמריקאי מתאים לעם היושב בציון? אפילו הגברת מירי רגב, סליחה, חברת הכנסת מירי רגב, כנציגה "חברתית" של מפלגת השילטון לא קראה את המפה נכון. לא רק שהספין נכשל, אלא גם התדמית שלה מפרלמנטרית חברתית שמחוברת לשטח נהרסה והפכה לדמות מתלהמת על גבול הסהרורית.

2)      אם המחאה פרצה באחת מהערים הגדולות, או בקבוצות השייכות למעמד הביניים, זו אינה מחאה כי אם נסיון להפיל את הממשלה. צייר את ראשי המחאה כאנרכיסטים צמאי דם. עשה להם דמוניזציה של חבורת שמאלנים שרוכבים על גל מצוקה לא שלהם, על מנת להפיל את הממשלה ולא באמת לפתור את הבעיות החברתיות בארץ.

ספין נוסף שנכשל בצורה מבישה. מה לא אמרו, מה לא ניסו. משמאל קיצוני ועד מסוממים מעשני נרגילות ואוכלי סושי. לקראת ההפגנה האחרונה היה נדמה, שהוקמה יחידה מיוחדת בשביל למצוא כמה שיותר "לכלוכים" על דפני ליף. מאיזה עצומה שהיא חתמה עד אי גיוסה לצה"ל. הדהים ברדיפה העיתונאי שרון גל, שמתוקף תפקידו בערוץ 10 הצטייר דווקא ככלב השמירה של הטייקונים ולא של הדמוקרטייה. אז מר גל, במקרה קלוש שאתה קורא את השורות האלו, אם עדיין לא הבנת, דפני ליף עושה את השירות הלאומי שלה בימים אלו, טמבל.

3)      במקרה והמחאה מתחזקת, במקרה ואירגונים חברתיים נוספים מתאגדים, עשה בהם הפרד ומשול. הבטח לטפל בעיה של סקטור אחד, תוך התנייה של התנתקותו מסקטור אחר.

יאמר לזכותם של יושבי ראש אגודות הסטודנטים השונות (תפקיד שמטיבעו לוטש עיניים למרכזי כוח פוליטיים), שהם התעלו על היצר הפוליטי המיידי שלהם ותמכו בעיקשות במחאה ונתנו לה את התשתית האירגונית. התוצאה- ספין ממשלתי שנכשל, והסטודנטים זכו להוביל את הציבור באחת משעותיה היפות של ישראל.

4)      קיים מו"מ עם המנהיגות הממוסדת של אותו סקטור, זו שחלק מחבריה עלולים לראות את עצמם בפוליטיקה ארצית בבחירות הבאות, והתעלם מהנציגות האותנטית של הסקטור, זו שצמחה "מהשטח".

שביתת הרופאים ותוצאותיה: מצד אחד, מנהיגות ממוסדת שלא ספרה את הפועלים השחורים שלה- הרופאים המתמחים. מצד שני, הסכם ששווק במסורת השיווק הישנה של ביבי להסכמים קיבוציים ושינויים תקציביים- הרבה סיסמאות על הטבות ושיפור תנאים באויר, אך שקוראים את האותיות הקטנות, אבוי לרופאינו, ואבוי אבוי לחולינו. הספין- נכון להיום, הצליח, אם כי קיים סיכוי סביר שהגלגל יתהפך.

5)      עורר מחלוקות ישנות בקרב התומכים במחאה. למשל: עורר את השד העדתי, תייג את המחאה כמחאה של אשכנזים שבעים. "צפונבונים שבוכים כי הסבתא שלהם לא הורישה להם דירה בבבלי".

מי היה מאמין שדווקא מרגלית צנעני וז'וז'ו אבוטבול, מי שעד כה עשו קריירה דיי מרשימה מהתדמית הציבורית "האותנטית" ו"העממית" שפיתחו עם השנים, יתגלו להיות בסה"כ ככלי שהממסד משתמש בו לנגח איתו את המחאה החברתית. אבל בינינו, מרגול וג'וג'ו, זה לא השמאלניות של מנהיגי המחאה שמעצבנת אותכם כל כך, נכון? גם לא שההיא מכפר שמריהו, וגם לא שהם מעשנים נרגילות ומשתמטים משירות צבאי, הא? עם יד על הלב, זה בגלל ש"הם" אשכנזים, לא? השינאה לאשכנזים היא מה שמעבירה אתכם על דעתכם. כי אם אשכנזי, אז שיהיה הומו כזה, ונחמד בתור קיק-סייד בתוכניות בוקר. או אשכנזייה שלא יודעת לעשות כביסה. אבל אשכנזיה שמנהיגה מחאה חברתית? עוד 10 שנים אם דפני ליף תעשה פירסומת לסופרסל תוכלו להגיד שהיא מוכרת את עצמה כמו שהאשכנזים מכרו את המדינה. מתאים? אז זהו, שלא, "צר לי" לבשר לכם, זה דור של ישראלים שלא מבדיל בין צ'חצ'ח לווזווז. כינויי הגנאי האלו לא ידועים לדור הזה.

6)      המחאה ממשיכה? זרוק מספרים באוויר בשיטת השקשוקה. הראה שאם כל הרצון הטוב, אין תקציב. אם זה עובד טוב שנציגי טייקונים מנהלים מו"מ עם נציגי האוצר, אין שום סיבה שזה לא יעבוד טוב גם על העם. השתמש במונחים כלכליים שרק כלכלנים מבינים.

שיטת השקשוקה בחוק הוד"לים-  הרבה הצהרות על כוונות טובות שבסופן חיזוק נוסף של השכבות העמידות ע"ח החלשות (http://www.acri.org.il/he/?p=13423). דוקטורינת ההלם בקטנה, זאת אומרת, הספין שהצליח.

7)      גייס נציג ממערכת הביטחון שיצהיר בעיתונים שאם השנה תוספת התקציב המיוחלת תלך לנושאי רווחה, צה"ל לא יהיה ערוך למלחמה הבאה.

בשתי מילים: אהוד ברק. ביותר מילים: הרבה אהוד ברקים נשמעו לאחרונה בארץ. ספין שנכשל בתחילת המחאה, אך התעורר לתחייה עם הפיגוע בגבול מצריים.

8)      דבר על האיום האירני/הסורי/ החיזבאללה או החמאס. דבר על מפולות בבורסה בכל העולם.

דירוג האשראי של ארה"ב ירד השנה. מה? לא שמעתם, זה מביא אותנו בחזרה לשנות הצנע. נא להדק חגורות.

9)      המחאה ממשיכה עדיין? תתפלל שיגיע ספטמבר. צווי 8 כבר הוכנו מבעוד מועד. אם לא הצלחת עד אז לפזר את המחאה, הפלסטינאים יעשו זאת בשבילך.

ימים יגידו

10)   ובכל מקרה, לא להכנס לפאניקה. כי הזהו עם מטומטם? עד הבחירות הבאות הם לא יזכרו דבר.

אם יש משהו שהמחאה החברתית בארץ הוכיחה הוא שהעם כבר לא מטומטם בכלל. שכבר אי אפשר למכור לו לוקשים על אילוצים ביטחוניים/כלכליים/גלובליים כבעבר. כעת, המבחן האמיתי הוא שהמחאה תתורגם למערכת הפוליטית. אני לא מדבר על מהפך פוליטי בהכרח, לא ניצחון בבחירות של ימין או שמאל. אני מדבר על שינוי תפיסתי שייתרגם למפלגות. שמר"ץ ומפלגת העבודה ייזנחו קצת את האג'נדה המדינית לטובת החברתית, שהמפד"ל תחזור לטפח גם את ערכי העבודה, שבליכוד לא ייחשבו רק על מרכז המפלגה, שקדימה תהיה מפלגת מרכז אמיתית ולא ליכוד ב', ושבמפלגת ליברמן יפנימו שהעם לא בנוי למודל הרוסי של טיפוח אוליגרכים. כי מה כבר ביקשו במחאה? שלא תשכחו את עמוד השידרה של החברה הישראלית- המעמד העובד, שבסה"כ שמבקש רווחה סבירה ומערכת שילטונית הוגנת.