כותרות TheMarker >
    ';

    תכנים אחרונים

    6 תגובות   יום חמישי, 20/4/17, 14:09

     

    אדי זכרון של אבא שלך

    מתפזרים עד אלי עד חלון חדר שינה.

    וביקום מקביל

    כה סמיך פיח התפשט בחלל מפעל.

    שם ההוא שילד אותי

    הרוויח פיתו ולחמו.

    בין לבין גם נשם.

    דיסק פרוץ של אמא שלך

    לא יותר מכאיב מזיעת אף

    שהכאיבה לגוף של ההיא.

    הזיזה רהיט. כבד רהיט.

    כבד שטיח.

    עשתה נקיון יסודי.

    איפה נקיון יסודי-די-די-די

    בתים של אחרים.

    ארופאי עור פנים שלך

    לא יותר לבן מהלבן של העיניים שלי.

    מהיכן אבוא משכונה כזאת.

    עדה כזאת. שערות צפופות. פנים כהות.

    מילים שלי

    לא פחות חשובות מיומנה היקר

    שם שלה מקשט רחוב

    שם גרים אומלל גרמנים עשו לו רע

    ואשתו כאובת הגב




    © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים
     
    דרג את התוכן:
    6 תגובות   יום שלישי, 21/3/17, 15:51

     

     

     

     

    תודה לעורכות ענת קוריאל ורונית ליברמנש

    על פירסום השיר באתר

    "ליריקה"

     


         יש ללחוץ על הקישור

       חלתה ומתה - שיר מאת שולה ניסים

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום רביעי, 15/2/17, 14:06

       

      דניאלה

       

       

       

       

       


      איזה כיף לדניאלה.

      הולך לה בריקודי עם.

      מצליבה רגליים

      בדיוק כשאקורדיון

      נסגר.


        

      ואצלי

      בתיזמון מושלם

      אין יותר ממנו מושלם

      מצנח הכאב

      נפתח

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום שני, 16/1/17, 11:31

         

         

         

        אפידרמיס

         


         

         

         

         

         

         

        אין ספק, היום יום שישי.

        אחת לשלושה שבועות

        תלמידי פנימייה נוסעים הביתה.

        עוד לא ממש צהריים

        מצלצל פעמון

         

         

         

        מתחיל מירוץ סוסים נפתחים שערי אורוות

        פליק פלאק מדרגות

        פליק פלאק מסדרון

        פליק פלאק מעלה הגרם

        עד אולם ארוחות

         

         

         

        הולך ומתרחב מירווח ביני לבינם

        מלוא החופן ברזל בפרסות

        אין בי ולו קצת מזה, הברזל הזה

        רק אפידרמיס דק

        מפרצוף נבוך עד בוהן ושאר אצבעות

         

         

         

        באולם ארוחות 

        פועלי מטבח מחלקים

        רוטב חרדל

        לחם פרוס שחור

        פיסות נקניק עגולות

         

         

         

        מפורזלי הפרסות

        מה הסיכוי שלי מולם במלחמות

        במאבק על

        הפרוסות הנאות, הגדולות,

        מהאמצע של הלחם?

         

         

         

        ציפוי האפידרמיס נוגע אוחז

        בעיגולי נקניק

        ובפרוסות לחם קטנות, אלה הקרובות לקצה,

        מה לעשות, לא נעים לרעוב

        לפני היציאה לדרך

         

         

         

        חרדל נמרח

        נוזל

        כמו אוטובוס מהרי ירושלים

        אל מישור נוסע יורד

        מלכלך את החוף

         

         

         

        אין פלא

        סיפורים כגון אלה מפרסמת,

        סוסים ברזל עבה דבוק להם בפרסות

        לעולם לא יגיעו

        אל הקצה של הלחם

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

         

        © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

         

         

         

         


         

         

        שירה מזרחית, משוררת מזרחית, משוררות מזרחיות, משוררים מזרחיים,

        שירה חברתית שולה ניסים, שירת מחאה, שיר מחאה, שירי מחאה ,

        שירים חברתיים, פואטיקה מזרחית, פנימיית בויאר בירושלים



        דרג את התוכן:
          10 תגובות   יום חמישי, 29/12/16, 12:03

           

           

          בובת שעווה

           


           

           


           

           

           

           

          אני מדריך בפנימייה.

          ואני הבמאי

          של ההצגה.

           

           

           

          אני ילדה.

          לא היו לו מילים ללמדני

          שאדבר.

          לא היה לו לחן ללחן לי

          שאתרונן.

          לא היו לו תווי תנועה לסמן לי

          שאזיז איבר מאיברי.

          כטיפשה העמידני

          כבובת שעווה.

           

           

           

          מים בתוך קנקן.

          קנקן מונח על שולחן.

          על יד שולחן נערים שלושה או ארבעה.

          והם מתנועעים. והם מדברים.

          אנו רואים כמובן שומעים את המתנועעים המדברים.

          אין אנו רואים גם לא שומעים

          בובת שעווה.

          לכן רבה הפתעה.

          בטעות ללא כוונה תחילה

          אחזה ידה בקנקן.

          מימיו אל נערים שפוך שפכה.

          גנוב גנבה

          את ההצגה.

           

           

           

          אני הבמאי.

          לא כך תיכננתי מערכה.

          מחזה יצא מכלל שליטה.

          לא עלה בדעתי שבובת שעווה

          יכולה לעשות דבר-מה

           

           

           

          בחלוף שנים ברבות זמן

          תפרה לה משפטים

          מדברת

          ניפרטו לה מיתרי נגינה

          מתרוננת

          נמצאה מתאימה לתווי סופה

          מתנועעת כסופה

          בוערת נמסה

           

           

           

          מדריך בפנימייה

          בובתו מטפטפת לו

          על הבגד

          ועל הכנף

           

           

           

           

           

           

           


           

           

           

           

           

           

           

           

           


           

          © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

           

           

           

          שירה חברתית, שירה מזרחית, משוררת מזרחית, משוררות מזרחיות, משוררים מזרחיים,

          שירה מזרחית עכשווית, שירה חברתית שולה ניסים, שירה אוחיון שירת נשים


          דרג את התוכן:
            12 תגובות   יום חמישי, 22/12/16, 15:12

            ( העלאה מחודשת של השיר. פורסם לראשונה בדצמבר 2011 )

            כד קטן


             


            כל כך הרבה צער נשפך בכל פעם שאת מסתובבת בין


            כתמי הצל המשתלב היטב עם נרות החג, היטב משתלב עד

             

            שמתקבלת דוגמא של נמר ממש חי, כל כך הרבה צער נוזל 

             

            ונשפך מתוך כד קטן, ושמונה גילגולים אין בהם די, אין בהם


            די כדי לסגור ולהשלים את הפער שבינך לבין מלכת הכיתה,

             

            שמונה גילגולים הסתובבת והשנה את בגילגול התשיעי הגבוה


            בסולם, גבוה כמו נר, גבוה ממש, ומרוב שאת כמו אש משתוללת,

             

            משתוללת ומיללת, מיללת עד בלי די, מתקבלת מנגינה כזאת של

             

            חתולים מתחת לחלון המואר, חתול וחתולה או חתולה וחתול,


            סידור המינים לא משנה ממש, וגם אם נפריך את הטענה שהיית ילדה

             

            מחוננת ונגיד שבמשרד החינוך העלילו עלייך עלילה, את לא תלכי


            לפסיכולוג שהוא גם זואולוג כדי להבין שנמר וחתול או חתול ונמר

             

            נולדו לאותה משפחה, דוגמא כזאת שירייך משרטטים בכוחות 

             

            עצמם, והנמר ממש חי, דמו נשפך בכל פעם שאת מתבוננת בך.

             

             

             

             


             

             

             

             

             

             

             

             

             

             

            © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

            דרג את התוכן:
              12 תגובות   יום רביעי, 7/12/16, 16:07

               

               

              נושאים על גבנו שמות צליליהם צלילי מזרח

              מתי מעט מאיתנו פולניה רומניה גרמניה וכדומה

              איך הגיעו לכאן לעזאזל,

              אפילו סנצ'ק אחת

              דרום אמריקה מערבה ומטה מכאן

              אוקייאנוס שלם מפריד

              בין הנפש לבין הבשר

               

               

               

              ובחר בנו אלוהי השכלה

              אחד ואחת ואחד בחר בנו

              עם סגולה

              זכינו להיכנס בשערי פנימייה מצויינה,

              גם נצא,

              לשכונות לכפרים לעיירות

              בשדרות אנגלית-חשבון

              בגאון בראש מורם ניצעד

              בחסות צלילי אשכנז

              חלילה לא מצילתיים לא תוף לא תופיים

              נביא בשורה

               

               

               

              אך

              מועד לחזון,

              ועד יגיע יום בשורה

              רוצים אנו עגל בשנים רך

              או איזו שייה תמה תמימה

              קורבן

              על מזבח הבשורה

               

               

               

              ויכולו שמים וארץ וכל צבאם

              שעת בין השמשות נעימים לעין גוני שקיעה

              שעה יפה חלפה בה רוח של הבטחה,

              ויבוא אל השייה התמה תמימה

              מי מאיתנו בא קולו היה ערב כשאמר

              בואי נא

              רדי נא אל חדר על דלתו קבוע מספר כך וכך

              זכית בפרס,

              ותרד מדרגות ותלך מסדרון

              עד חדר על דלתו קבוע מספר כך וכך

               

               

               

              ובחדר ההוא מכף יד מנוולה אל

              כף ידה שלה

              החליק נפל צ'ק בסך

              מאה לירות ישראליות

              זה סכום הפרס

               

               

               

              מעולם לא ראו עיניה טובות עיניה

              צ'ק מודפס על דף נייר לבן,

              כנראה כיוון שכך

              ארשת פניה ארשת מאמינה

              מקץ דקות מספרן כך וכך

              היכתה בה הכרה

              הנה דבר מירמה

              הצ'ק צ'ק מזוייף

               

               

               

              ויתמלא מסדרון

              מראשונת מדרגות עד חדר אחרון

              צלילי צהלולים

              נביחות לעג

              קירקורי צחוק

              כבולענים נפערים פיות

              משחרים לטרף פיות

               

               

               

              מיטלטלת צוללת מצד אל צד

              אוקיאנוס מכאן ומכאן

              ובנפש בוהו ותוהו

              כך נפש קורבן

              כך דקה לפני קבלת שבת

               

               

               

              פעם בחיים

              פעם אחת לפחות

              תצטרכו לקרוא

              שיר  כלבבי לא כלבבכם

              תרגישו על הבשר שלכם

              ללא צ'ימיצ'ורי

              ללא תוספות

              ללא קינוחים

              רק על הבשר

              תרגישו אני שולה ניסים

              שלירה אחר לירה זורמות לה

              בתוך צינורות

               

               

               

              שמצויינים

              בשדרות חברה ישראלית

              בראש מורם בגאון צועדים

              לא יודעים איפה להחביא

              שיירי ציאניד


               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

              © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

               


               


               

               

               

               

               

               

              נטע ברזילי הכוכב הבא, נטע ברזילי אירוויזיון, שירה חברתית שולה ניסים, שירה מזרחית, משוררת מזרחית, 

              משוררות מזרחיות, משוררים מזרחיים, יונית נעמן שירים, רחל פרץ שירים,  מיטל ניסים שירים,

               

              דרג את התוכן:
                7 תגובות   יום שלישי, 15/11/16, 15:32

                לובש חולצה פסים תכלת לבן

                סוגר ת'כפתורים עד מעלה חונק צוואר

                שלא יראו עלי אני עדות מזרח,

                מימסד אשכנז אמר לי

                אתה מחונן

                לא כמו אלה מהשכונה שלך

                לך לך מבית אביך מאימך יולדתך

                נעשה ממך בן אדם

                תהייה גדול כשתיגדל

                תראה לכולם מאיפה משתין דג,

                נסעתי ירושליימה שתי מזוודות אחת בכל יד

                מתכוון להישאר הרבה זמן

                וכמאמר השיר המפורסם

                no one want you when you lose


                 

                 

                שתי תעודות אחת בכל יד

                תעודת בגרות תעודת צבא

                חוזר לפנימייה

                אוניברסיטה אלמד

                עד מעלה אתקדם בסולם

                שלב אחר שלב

                קודם מדריך אחר כך מנהל

                ואתקדם עוד

                no one want you when you lose


                 

                 

                לובשת סריג שחור מעוטר פרחים אדומים עבודת יד

                חוטים דקים סרגתי במסרגת קרושה נשבעת בחיי

                רואים עלי אני מזרחית מה אכפת לי מה

                חושבת פנימייה

                חושבת זה עלה בסולם התקדם שלב אחר שלב

                no one want you when you lose


                 

                 

                הו, חולצה פסים יקרה שלי יקרה כל כך

                תכלת לבן תכלת לבן עד אינסוף תכלת לבן

                פתאום בום טראח

                פרח אדום בלב החולצה,

                אם שירים כאלה כותבת מפרסמת בעלון הפנימייה

                לך תדע מה תכתוב בעוד שנים הרבה

                פצצה תזרוק כמו מכת ארבה,

                לטפח את הפוטנציאל?

                מה, השתגעתי לאפשר לה

                להכתים את החולצה

                עם הפרחים האדומים שלה?

                no one want you when you lose


                 

                 

                היא שסורגת פרחים אדומים

                ראיתי אותה אחרת שונה

                כך התהלכה מסדרונות

                עלתה או ירדה מדרגות

                כשיצאנו לטיול הלכה לאט

                התלהבה מפרפר או מענן

                וילדים רעים היו מענים לה את הנשמה,

                מימסד אשכנז הבטיח לי אהייה גדול כשאגדל

                אין סבלנות אין זמן

                לחובבת פרפרים וענן

                לא משתלבת בתכלת לבן של החולצה,

                לכי לך אל בית אביך ואימך יולדתך

                עופי מכאן את והפוטנציאל שלך

                את מפריעה לי לטפס בסולם שלב אחר שלב

                no one want you when you lose


                 

                 

                על יד שולחן עגול בסלון דירתה יושבת

                סתיו נובמבר

                אין לה מושג אם תסרוג עוד

                ולו פרח אחד אדום

                כמו Carmen תשליכו במחול אותיות,

                כמו טוריאדור נלחם על חייו

                בו זמנית מוציא לשון לשור

                כותבת

                don't give up

                כמאמר אותו פזמון,

                no one want you when you lose

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                no one want you when you lose

                מבוסס על הדואט של פיטר גבריאל וקייט בוש :

                don't give up



                דרג את התוכן:
                  3 תגובות   יום רביעי, 26/10/16, 14:27

                   

                  ותמיד תמיד

                  עומדת על יד חלון מרפסת המטבח של סבתא

                  עצב הראייה שלי יורה כדור היישר אל

                  עץ אקליפטוס ועץ האקליפטוס ארוך ורחוק

                  רוצה לגעת גופי קצר מגעת

                  ההיה זה מן ההכרח לטעת

                  אקליפטוס גם כאן

                  בלב ההומה של תל אביב?

                  אוטובוסים סובבים רציפים

                  מפייחים שירים של ויזלטיר מאיר,

                  לא די בחורשת האקליפטוס?

                  בגשר בסירה בריח המלוח על המים?

                   

                  *
                  *

                  *

                  כדור נוסף מוטח אל גגון הכביסה של השכנים

                  קערת פלסטיק ירקרקה על גגון הכביסה של השכנים

                  ילדה חולמנית אני, מאוד יצירתית, דמיון מפותח

                  קערת פלסטיק ירקרקה

                  וודאי אורז רב נישטף בתוכה

                  לפני שהונחה לייבוש על אדן חלון

                  רוח פרצים הפילתה

                  או מרפק כלשהו חבט בה בשגגה,

                  אלה הם חיי

                  כאורז ההוא אחד אחד

                  הביצה כולה מים נוזלים עד כאן

                  אפשר להריח את המתאן

                   

                  *

                  *

                  * 

                  מתמזרחת

                  נוזפים בה אלו רואים עצמם בעלי הבית של השירה

                  עץ אקליפטוס ראתה מחלון מרפסת המטבח של סבתא

                  קערת פלסטיק ירקרקה שם למטה

                  אורז לא היה לא נברא

                  מוכרחה להביא לנו סיפורים מהתחת?

                   

                   

                   

                   

                   

                    

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                  © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום ראשון, 25/9/16, 09:43

                    כשהתחלתי לפרסם שירים בוירטואלייה לפני שש שנים, השיקול העיקרי שלי היה 

                    זה שאני לא רוצה להיות תלוייה בכתבי עת ובעורכים ספרותיים למיניהם.

                    אני העורכת הספרותית של עצמי, אני מחליטה מה ואיך וכמה לפרסם,  חשבתי.

                    ובכל זאת, נעים כשכתב עת בוחר לפרסם את שירייך.

                    בגליון ספטמבר 2016  (גליון  12ׂ) של כתב העת "נתיבים" מופיעים שניים משירי.

                      

                    יש ללחוץ על הקישור: שני שירים מאת שולה ניסים

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום רביעי, 14/9/16, 11:47

                       

                       

                       

                      יאלל'ה כפיים

                       

                         

                      אח,

                      איזו מילה זו כפיים.

                      מה לעשות בכפיים.

                      מתאים לי פסטיבל שאנטי

                      בכפותי אפתח אקפל פיתה

                      אמרח מימרח קקאו

                      אתלה שרשרת צבעונית made in

                      ורחוק מערב כרחוק אדון מן החמלה,

                      אכתוב 

                      אי אז פעם בארץ כנען

                      שעון תיקתקו

                      בהפסקות אוכל מכונות פיטפטו

                      תפרנו מכנסיים וחולצה וסמל וחצאית

                      ורחוק אדון מן החמלה, 

                      מה עוד תעשה בת כנען

                      בואכה לבנון בוכייה סוריה

                      איך תשתמש בכפותיה כואבות בגלל אותיות מקלדת

                      עצובה רחמה מלדת

                      כמו סבתא בת בגדד תגלגל עוגיות עגולות

                      שיהיה על מה לברך באזכרות של

                      חללי אדוני צבאות, 

                      קפלי פועלת אחרונה זנב תלתלייך

                      אלפי את הסוררים בסיכות made in

                      במים בששון שטפי כפות

                      השתיקי מכונות,

                      סוכה מוכנה

                      כנסי כנסי

                      נשמח נרקוד

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                         

                       

                       

                      © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                      דרג את התוכן:
                        4 תגובות   יום שישי , 2/9/16, 09:57

                        שמיכה צמר משובצת

                         

                         

                            

                           

                        עזבנו קצף גלים

                        הלכנו מזרחה

                        חזרנו אל הבית של סבתא

                        קומה שניה בלי מעלית



                        מיזרנים על הריצפה בחדר של הדודים

                        צפופים אחד ליד השני

                        וכמו בעוגת שכבות

                        סדין גדול

                        למרות שגדול לא כיסה הכל

                        פרנזים של שמיכה צמר משובצת גוונים חומים

                        גם גוון לבן

                        פתאום שמתי לב

                        כשהתעוררתי משנת אחר הצהריים

                         

                         

                        סוד הבילוי המושלם אצל סבתא:

                        מים ושמש וג'ל מדוזה מרוח על חול

                        בערב סרט קונילמל

                        קונילמל בתל אביב

                         

                         

                        אומרים לו הוא איננו הוא

                        אז מי הוא בכלל?

                        אומרים לה את אינך את

                        מי את בכלל?

                        איפה את?

                        משבצת חומה

                        משבצת לבנה

                        או אולי מחוץ לשמיכה?

                         

                         

                        פרנזית אחת,

                        סתם הזעת כל הדרך אל הבית של סבתא?

                        חזרת מקצף גלים ומג'ל מדוזה הלכת מזרחה

                        רחוב יוד למד פרץ

                        אזור התחנה המרכזית הישנה

                        תל אביב של שנות השיבעים

                        המאה העשרים

                         

                         

                         

                         

                         

                         

                         

                         

                         

                         

                        © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                         

                         

                         

                         

                         

                        שירה חברתית שולה ניסים, שירה אוחיון שירת נשים,  שירה אוחיון,שירה מזרחית, פואטיקה מזרחית,

                        קציעה עלון שושנת המרי השחורה,  רשימת משוררים מזרחיים,  רשימת משוררות מזרחיות,

                        משוררת מזרחית, שירים חברתיים, שיר חברתי, קציעה עלון אפשרות שלישית לשירה, שירה מזרחית שולה ניסים

                         



                        דרג את התוכן: