כותרות TheMarker >
    ';

    תכנים אחרונים

    4 תגובות   יום שישי , 2/9/16, 09:57

    שמיכה צמר משובצת

     

     

        

       

    עזבנו קצף גלים

    הלכנו מזרחה

    חזרנו אל הבית של סבתא

    קומה שניה בלי מעלית



    מיזרנים על הריצפה בחדר של הדודים

    צפופים אחד ליד השני

    וכמו בעוגת שכבות

    סדין גדול

    למרות שגדול לא כיסה הכל

    פרנזים של שמיכה צמר משובצת גוונים חומים

    גם גוון לבן

    פתאום שמתי לב

    כשהתעוררתי משנת אחר הצהריים

     

     

    סוד הבילוי המושלם אצל סבתא:

    מים ושמש וג'ל מדוזה מרוח על חול

    בערב סרט קונילמל

    קונילמל בתל אביב

     

     

    אומרים לו הוא איננו הוא

    אז מי הוא בכלל?

    אומרים לה את אינך את

    מי את בכלל?

    איפה את?

    משבצת חומה

    משבצת לבנה

    או אולי מחוץ לשמיכה?

     

     

    פרנזית אחת,

    סתם הזעת כל הדרך אל הבית של סבתא?

    חזרת מקצף גלים ומג'ל מדוזה הלכת מזרחה

    רחוב יוד למד פרץ

    אזור התחנה המרכזית הישנה

    תל אביב של שנות השיבעים

    המאה העשרים

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

     

     

     

     

     

    שירה חברתית שולה ניסים, שירה אוחיון שירת נשים,  שירה אוחיון,שירה מזרחית, פואטיקה מזרחית,

    קציעה עלון שושנת המרי השחורה,  רשימת משוררים מזרחיים,  רשימת משוררות מזרחיות,

    משוררת מזרחית, שירים חברתיים, שיר חברתי, קציעה עלון אפשרות שלישית לשירה, שירה מזרחית שולה ניסים

     



    דרג את התוכן:
      10 תגובות   יום חמישי, 4/8/16, 13:32

       

       

       

      העלאה מחודשת של השיר

      גלות

       

       

       

       

       

      רוב הסיכוייים שהחיים הם שבחרו בך

      אך גם את, בחרת ברכבת

      תפס אותך טירטור מנועים, ליבם

      רוטט כמו חלקים פנימיים של גוף, גופך

      שותת כמו דם, לא בחרו אותך בשיעור


      התעמלות, ספסל היה ארוך, ארוכה היתה

      גלות, רוב הסיכויים שתצטרכי

      לדרוך על אדמה קשה כמו פחמן טהור

      רכה כמו תכולה של מערבל בטון

      היי אמיצה, אל תכתבי כמו


      אינטלקטואל, לאינטלקטואל אין אף לא ביצה אחת

      עיגול צהוב, גדול הלבן סביבו

      (לראות לטרוף זכרון שלא מרפה, לא מרפה)

      אל תבחרי בדרכו, לכי על היבלת שלך של

      עצמך, מה יש לך לחפש בשמיים, לא תמצאי גם


      באדמתו של אחר, בואי נראה מה

      יוצא לך מהפה

      רוב הסיכויים שאת יכולה לזה

      שספסל היה ארוך, ארוכה היתה גלות

      לא בחרו אותך בשיעור התעמלות.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים


      דרג את התוכן:
        3 תגובות   יום שלישי, 26/7/16, 15:41

        שמש חזקה מעלי.

        חוט נגרר אחרי.

        כמו מסטיק נדבק לי

        לסוליה.

        והשמש מכה ומכה.

         

         

         

         

        © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 11/7/16, 13:52

           

          הודעה נמסרה למשפחתו

           

           

            

          חוצפנית.

          לא יולדת ילדים.
          מי יביא זר ציפורני חתול ליום המשפחה?
          מי יבוא לארוחות ליל שבת?
          מי ידאג לעת זיקנתה?
          מי יתמלא גאווה?
          (את השירים האלה אמא שלי כתבה)
          מי ימסור הודעה?
           
           
           
           
           
           
           
           

          © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים


          דרג את התוכן:
            5 תגובות   יום שלישי, 14/6/16, 15:33

            אבן יוני 2016

             

            פעם בשנה

            שבוע אחרי חג שבועות

            בדיוק שבוע

            לא פחות לא יותר

            אני לא שמה אבן על קבר,

            אין קול ואין מענה

            לו אבן תדבר

            אשים אלף אבנים אפילו יותר

            אשוחח אספר,

            אמא מכרה את הבית

            קנתה דירה במקום אחר

            דודים כבר לא באים אל שער ברזל,

            ולא, עדיין לא

            אי אפשר לנסוע לבגדד

            ובכל הארץ שריפה

            וחומה וקוץ ודרדר,

            חרצית אני רוצה וחמציצים וחצר

            ולימון ולנטנה ססגונית ושסק ושזיף ועשב

            תענה לי אבא

            אתה יכול לעשות שפרחים יפרחו

            איפה שאין?

             

             

             

             

             

             

             

             

             

              

            © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

            דרג את התוכן:
              13 תגובות   יום חמישי, 9/6/16, 15:13

              תודה לשמעון רוזנברג ונעמה ארז העורכים של

              נתיבים כתב עת ליצירה ועיון על פרסום השיר "פריפריה"

              בגליון 11/ב  יוני 2016

              (החלק השני של גליון מספר אחת עשרה אשר פוצל לשניים 

              עקב כמות החומר הרבה )

               

              קישור לשיר  פריפריה

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

              הנה השיר גם כאן:

               

              *

              לֹא טוֹב הֱיוֹת אוּם אֶל בָּנַאת

              אַךְ עוֹשֶׂה רֹשֶׁם לְאִמָּא לֹא אִכְפַּת

              וְנִדְמֶה לִי

              יוֹתֵר מֵהַשְּׁאֵלָה אִם טוֹב אוֹ רַע הַדָּבָר

              הַבַּיִת שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָהּ

              תֵּל אָבִיב תַּחֲנָה מֶרְכָּזִית יְשָׁנָה

              זֶה מָה מְעַנְיֵן בִּשְׁבִילָהּ,

              בַּדֶּרֶךְ לְתַחֲנַת אוֹטוֹבּוּס

              אִמָּא פּוֹגֶשֶׁת אֶת אוּם פוּאָד

              לְאוּם פוּאָד יֵשׁ צַמּוֹת כְּסוּפוֹת אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת

              כְּרוּכוֹת לָהּ סְבִיב קָדְקֳדָהּ,

              אִמָּא וְאוּם פוּאָד עוֹמְדוֹת בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל רְחוֹב מְדַבְּרוֹת

              חִכִּיתִי כְּמוֹ גֹּלֶם בַּצַּד עַד שֶׁיִּגָּמֵר דִּבּוּר נָזוּז,

              מְעַנְיֵן לְיַד חַלּוֹן, אֲנִי אוֹהֶבֶת הִתְחַלְּפוּיוֹת,

              פַּרְדֵּסִים מִתְחַלְּפִים בְּשָׂדוֹת שָׂדוֹת מִתְחַלְּפִים בִּמְסִלַּת רַכֶּבֶת

              אַחֲרֵי הַמְּסִלָּה עוֹד שָׂדֶה ועוֹד אֶחָד וְעוֹד אֶחָד

              עַד שֶׁהַשָּׂדוֹת מִתְחַלְּפִים בְּאֵם הַמּוֹשָׁבוֹת

              פֶּתַח תִּקְוָה מִתְחַלֶּפֶת בְּרָמַת גַּן

              רָמַת גַּן מִתְחַלֶּפֶת בִּרְחוֹב הַמַּסְגֵּר מוּסָכִים אוּלַמּוֹת חֲתֻנָּה,

              מֵהַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל סָבְתָא אֲנִי שׁוֹמַעַת גַּם רוֹאָה

              מְטוֹסֵי נוֹסְעִים מַנְמִיכִים טוּס,

              פְּקַעַת זִכְרוֹנוֹת מְלֻפֶּפֶת לִי בָּרֹאשׁ

              כְּמוֹ הַצַּמּוֹת שֶׁל אוּם פוּאָד

              יוֹשֶׁבֶת בַּחֲצַר הַבַּיִת שֶׁלָּהּ

              אוֹרֶבֶת לְאוּם אֶל בָּנַאת,

              כְּפַרְפַּר אֲנִי מְפַרְפֶּרֶת בֵּין שְׂמָלוֹת

              שִׂמְלָה שֶׁל אוּם פוּאָד, שִׂמְלָה שֶׁל אוּם אֶל בָּנַאת

              מִתְחַלְּפוֹת מִלִּים מִתְחַלְּפוֹת שׁוּרוֹת

              זֶה כִּיס אֲוִיר אִמָּא לֹא לִדְאֹג

              אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ גַ'מְבּוֹ גָּדוֹל

               

               

               

               

               

               

               

               

              © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                

                

                 

              דרג את התוכן:
                5 תגובות   יום ראשון, 5/6/16, 11:15
                טקסטיל
                  
                אמת לא מתאימה לכל אחד.
                וכבר ניסו לדחוף סמרטוט לחלל פי להחליש קולי.
                אך שולה ניסים ממשיכה בשלה
                כל עוד ממשיכה
                כל עוד חליל לאורכו נקבים
                כל עוד גוף לי יש
                וציפורניים ואגודליים וכדור אש
                כל עוד מונח לפני כשרוני
                כי לא תמיד ימצאוני כשרונית
                לעיתים אין מילים,
                באולמות הייצור הגדולים, הרועשים,
                גם צחוקי נבהל מעצמי,
                מאוורר תיקרה
                לא הופך ימים של קיץ לחים לפחות לחים
                ובלילה ראשי סחרחר משיאים
                עיר פעם אחת לא די לה
                שוב ושוב תטבול בבכי צרצרים
                אני בלב ים אלתרמן בנפשי,
                אולם
                מחוף אל חוף תפר נפרם
                Stone wash לא עושה את זה ליותר אופנתי
                רואים לי את המזרחית

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                  
                  
                  
                  

                 
                © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים
                 
                 
                   
                   
                   
                 
                יש בשיר הזה צרופי מילים שמבוססים על משפטים מתוך שירים של אלתרמן:
                 
                    
                "את הלילה שלך, שעזבת לבדד,/ שעמד על דלתייך סחרחר משיאים"
                "בחדרי העולם הגדולים, הריקים, / גם צחוקך ייבהל מעצמו"
                מתוך את הלילה שלך מרגיעים
                 
                 "עיר טבולה בבכי הצרצרים"  מתוך ירח
                דרג את התוכן:
                  7 תגובות   יום ראשון, 29/5/16, 15:26

                   Shula's industries שולה תעשיות


                   

                     

                   

                  שלא תחשבי,

                  סיפור לא נגמר בכמה מלפפונים חמוצים ובגרביוני נשים

                  תוצרת מקומית.

                  בחופש הגדול אפשרויות הן רבות

                  להרגיש אני פשוטת עם.

                  גם בנייר טואלט שלחתי ידיים.

                  תארי לך מה זה שעות לעמוד

                  לסדר גלילים בתוך שקיות.

                  מכונה מודרנית עושה נמס בניילון.

                  סגור הרמטית הניילון

                  ככה שטואלטים לא בורחים החוצה מהשקית.

                  מי את חושבת שאת

                  גיברת מגונדרת תוצרת לבנה

                  לא מרשה ליפיוף ילד פלא מאמי שלה

                  להתאהב בילדתם של פשוטים

                  בתעודות הזהות שלהם כתוב

                  נולדו בארץ בבלית.

                  שלא תחשבו.

                  סיפור לא נגמר אז, כשמסך ירד.

                  בלב הפוליאסטר של הגיברת אני פועלת כפיים

                  עושה נמס איפה שרק אפשר

                  מחוררת לה את ההשכלה

                  גונבת בחזרה את הגאווה

                  מנגבת בכי

                  תארו לכם כמה זיעה

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                     

                   

                  © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                   

                  קישור לשיר "חמוצים"

                  http://cafe.themarker.com/post/3303988/

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                   

                  תמרה אור סלילת, תהילה חכימי, סהר עדס, יפעת ביטון, קלריס חרבון, רועי חסן, ישראל דדון,

                  סיוון שיקנאג'י, שירה אוחיון, שולה קשת, קציעה עלון, קציעה עלון אפשרות שלישית לשירה,

                  קציעה עלון שושנת המרי השחורה, שבא סלהוב, מוזיקה גבוהה, ערס פואטיקה, ערספואטיקה,

                  שירה מזרחית, משוררת מזרחית, משוררות מזרחיות, פריפריה שיר מאת שולה ניסים

                  נילי דגן, האתר של נילי דגן, טל ניצן שירים, טל ניצן משוררת, עדי קיסר מוזיקה גבוהה

                  פואטיקה מזרחית, עדי קיסר אני מזרחית, ערס פואטיקה שירים,  יפעת ביטון

                  נשים מזרחיות בפריפריה הישראלית,נשים מזרחיות זהות של עדה מגדר בחינוך

                  נשים מזרחיות באקדמיה, נשים מזרחיות זהות והסטוריה, נשים מזרחיות בשוק העבודה

                  שירה אוחיון שירת נשים, שירה אוחיון אנדלוסית, שירה אוחיון שולה ניסים

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום שלישי, 24/5/16, 15:25


                    לו יכולתי

                     

                        

                    לו יכולתי לבחור במבט לאחור, יתעופפו ניירות

                     

                    ליער כלשהוא יחזרו לאחר שעשיתי בהם מעשה

                     

                    מה יכולתי לעשות, לבחור סירה כלשהיא או קליפה של

                     

                    תפוז מפרדס בנוף ילדות, אפשר קליפת אגוז

                     

                    לו יעלה בידי להפוך אבן שמכה אבן אחרת למשהו

                     

                    דליל, לו רק שכבה דקה של אפר תכסה את מה

                     

                    שקראתי לו כתמי עברי, לו יכולתי להבריא ללא

                     

                    כל רגישות לאחד ממרכיבי התרופה או ליותר

                     

                    זכרון מצולם, דימוי, מטאפורה, סימני פיסוק, מיקצב, סימני

                     

                    חיים, קצר המשפט מלבלוע את כולם

                     

                    לו שלגיות יאכלו תפוחים מבלי לפחד מהופעת לוואי

                     

                    לו גמד לא יהיה אמצעי לתאר ילד הכי נמוך בכיתה

                     

                    לו ילדה שעיניה עיני זכוכית לא תצטרך

                     

                    להיות אבא של זו שמופיעה לפני חמש ואחרי שלוש,

                     

                    לזכותה ייאמר שהעיניים השבירות שלה מתגלגלות כמו

                     

                    עיני ברבור, רואות מה שלא יכול להיראות אלא מבפנים

                     

                    סירה כלשהיא

                     

                    קליפה של תפוז מפרדס בנוף ילדות

                     

                    ייתכן שמדובר בקליפת אגוז

                     

                    אפשר שהיא זו שמכה בגלים

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                    © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                     



                    שולה ניסים, משוררת מזרחית, שיר חברתי, שירים חברתיים,

                    שיר צדק חברתי, שירה חברתית שירים, שירה מזרחית,  נשים מזרחיות

                    דרג את התוכן:
                      3 תגובות   יום ראשון, 15/5/16, 10:49

                       

                      נורמה

                      *

                      *

                      *

                      *

                      אין טעם לנסות לשכוח שביתת מורים גדולה.

                      סוג של חופש גדול קטן.

                      יום ועוד יום ועוד יום

                      בסוף תלמידה הולכת לעבוד באיזה מפעל.

                      ארוך כמעט כמו השביתה

                      *

                      *

                      מתחיל במותן יושב היטב על האגן

                      כמו שתי רכבות נוסע

                      ירכיים שוקיים קרסוליים

                      קצות אצבעות בסוף המסע.

                      גרביון ועוד גרביון ועוד גרביון

                      *

                      *

                      קדימה בנות

                      לקפל ככה וככה וככה

                      צ'יק-צ'אק לתוך עטיפה.

                      צ'יק-צ'יק-צ'אק, צ'יק-צ'יק-צ'אק

                      משקשקים קרונות בפסי הייצור של המפעל.

                      *

                      *

                      יפה מאוד בנות

                      האורזת יותר מכפי שנקבע (נורמה)

                      תקבל תוספת שכר (פרמייה).

                      אין טעם להמשיך בשביתה

                      תלמידה חוזרת לשם.

                      *

                      *

                      שם היא מעל ומתחת למקובל.

                      איפה עובר הקו?

                      כמו המון קצות אצבעות

                      שיר נוסע

                      אין טעם לנסות למחוק עקבותיו

                        

                        

                        

                        

                        

                       

                       

                       

                       

                      © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                        

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                       

                      שירה חברתית שולה ניסים, צדק חברתי, שיר חברתי,  שירים חברתיים

                      דרג את התוכן:
                        5 תגובות   יום שלישי, 3/5/16, 17:33

                        שפת רחוב

                         

                        בשירים אותם אני כותבת

                        יש מקום לעוד רחובות

                        בתים שעוד לא ניבנו

                        ילדים שעוד לא נולדו,

                        ברחוב בו גדלתי

                        לא היתה מדרכה נעצנו סכין באדמה לחה

                        חילקנו את העוגה

                        מצצנו חמציצים חצינו כביש

                        רחצנו בבריכת אורנים

                        בנות שיחקו משחקים של בנות

                        אימהות שעוד לא ילדו,

                        בין שורות לאורכן אני משוטטת

                        יש מקום לעוד פנסי רחוב

                        אזדקק להם כשאספלט ישחיר

                        צפרדע תקרקר

                        ייעלמו כרכרה וסוסים,

                        הדלעת הזו

                        אין מה לעשות איתה חוץ מלבשל

                        את הבפנים הכתום שלה

                        "בלי צנוברים" אצחיק את עצמי

                        איצטרובלים עוד לא נפלו

                         

                         

                         

                         

                         

                         

                        הערה: צנוברים ( שאנו אוכלים ) הם למעשה הזרעונים שנמצאים בתוך

                        איצטרובלי האורן.

                        אין לי מספיק ידע בשביל לומר שמדובר באותם עצי אורן שאנו מכירים

                        מן החורשות והיערות  בישראל.

                        © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                         

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום ראשון, 17/4/16, 09:44

                          אלרגיה

                           

                          אם בא לך לעשות אפצ'י

                          דווקא כשאתה קורא שיר אני כתבתי

                          דע לך

                          מדובר בפלומת נוצה

                          ידה בדבר,

                          לא עושה בכוונה

                          זאת לא אשמתי שאבי

                          חשב לעצמו ירוויח מצלצלים מגידול אפרוחים,

                          אל תוציא דברי מהקשרם

                          לא כתבתי בריכת שחייה שמה ברמת אביב

                          אל פני המים ראשים צהובים עולים

                          ושוב צוללים,

                          מתחנה מרכזית לרמת אביב באוטובוס עשרים ושבע

                          נוסעת סבתא שלי

                          נוגעת במרשרשים

                          מטפלת בילדים של סוחרי בקבוקים ירוקים כהים

                          ממולאים במיץ ענבים שתסס ותסס,

                          דע לך כטוב ביין ליבך

                          אהבתי פעם בחור בהיר היה,

                          ואני?

                          אהה, אהה, אהה

                          אהפצ'י

                          מוטציה

                          נוצה שחורה

                            

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                          כטוב ביין ליבך - מבוסס על: "כטוב לב המלך ביין"  ( מגילת אסתר )

                          © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

                           

                           

                           

                            

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                           

                          משוררת מזרחית, שירה חברתית שולה ניסים, שירים של שולה ניסים, שירה  מזרחית,  מזרחיות,

                          נשים מזרחיות בקולנוע הישראלי, נשים מזרחיות, משוררות מזרחיות, אשה מזרחית, מזרחיות מהי

                          דרג את התוכן: