כותרות TheMarker >
    ';

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום ראשון, 19/7/15, 16:20

     

    ( העלאה מחודשת של השיר )

    ארטיק

       

     

    אל תשאלו מה קרה לי אתמול בצהריים כשהלכתי

     

    בחוץ בשמש בלי כובע בלי קרם הגנה,

     

    ראיתי

     

    ארטיק וניל מצופה שוקולד נמס על מדרכה

     

    דמיינתי

     

    עיניים של ילד קטן,

     

    לאמא שלו נגמר הכסף בארנק.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום ראשון, 5/7/15, 10:14
      דואר
      בסניף הדואר המקומי
      עמד איש
      שני חצאיו אינם זהים
      חלילה לי מלשאול שאלה חטטנית
      מה זו הצלקת
      בלחיו השמאלית
      אך מראה פניו
      נגע לליבי,
      בסניף הדואר המקומי
      חיכיתי בנימוס לתורי
      שילמתי את אשר היה עלי לשלם
      שילחתי את אשר היה עלי לשלח
      צעקה קטנה מזו
      אין בה די
      כדי לפלח
       
       
       
      © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים
      דרג את התוכן:
        9 תגובות   יום ראשון, 21/6/15, 14:52
        כפפות
         
         
        גדולות מידי
         
        לא מתאימות לכפות ידי הקטנות.
         
        מודדת מתחרטת מחזירה למקום
         
        משלמת רק על כוסות זכוכית שקופות.
         
        מודדת מתחרטת מחזירה למקום
         
        משלמת רק על צלחות פורצלן.
         
        מודדת מתחרטת מחזירה למקום
         
        משלמת רק על משטח לחיתוך סלט.

        ככה זה הרבה זמן.

        מנה אחר מנה מוציאה אותם מהתנור החם

        שורפים לי בקצוות


         

         

        © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים
         
        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שלישי, 9/6/15, 15:25

          נסיעה

          - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

           

           

           

           

          אספלט רותח בגללך

           

          מאיפה את מביאה צירופים לא שמעתי עליהם מעודי,

           

          אמנית דלת אמצעים

           

          אני כאן להזכירך

           

          צבעים זולים ופשוטים

           

          אין בכוחם להפיק מי יודע איזה גוונים מטריפים,

           

          אני מערבב צבעי יסוד

           

          בוץ מתבצבץ מבין אצבעות,

           

          חתיכת סודית

           

          איך עשית כל זה

           

          סידרת אלה בצד אלה

           

          ענני חרסינה בגון שנהב

           

          אפרוחים מתכרבלים בקטיפה אדומה

           

          מאיפה לך סמוק לחיים כזה,

           

          יתהפכו מיכלים

           

          היזהרי כותבת שירה עמוסת דלקים

           

          נוחי מדורשי רעתך כשתגיעי

           

          אין לך צורך בכתובתי

           

          הן סילקתיך

           

          הגם שהתחייבתי לא לשוב לראותך בגילגול הנוכחי

           

          כתבי לאחרים. שבוער פחות

           

          ופחות אפור האפר

           

          שדמעותייך אינן נבלעות

           

          בעודך שרה

           

           

           

           

           

           

           

           

           

          שירה מזרחית, משוררת מזרחית שולה ניסים, משוררים מזרחיים, משוררות מזרחיות, משוררת ישראלית

          דרג את התוכן:
            13 תגובות   יום חמישי, 28/5/15, 09:13

            סכין חיתוך

            - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

             

             

             

              

              

             

             

            הצטיינתי כשנסעתי כל בוקר

            בשני אוטובוסים לתיכון השני

            אחרי שנפשי ואני

            נחתכנו

             

              

            נפלנו מהראשון

            זה שאמרו עליו

            טוב לילדים הרבה שכל בקודקודם.

            והם אכלו ארוחות ערב. והיו

             

              

            מכסים עצמם בשמיכות. ובוואדי הסמוך התרוצצה רצוא ושוב

            רוח  הרפאים של ירושלים משל היתה

            מברשת שיניים.

            ובזמן שהרבה שכל בקודקודם

             

              

            רק התעוררו

            הייתי כבר על אוטובוס לכיוון

            תל אביב. סכין חיתוך בתוך תיק.

            ציוד בסיסי לתלמידה אם רוצה

             

              

            לקצור הצלחה בלימודי אמנות ועיצוב.

            היה מקום לשבת?

            ישבתי.

            לא היה מקום לשבת? עמדתי. הצטופפתי לנפשי.

             

              

            דרג את התוכן:
              9 תגובות   יום רביעי, 6/5/15, 17:43

              סידור פרחים

                

                

              לא מצאתי את הדרך להפוך את הסיפור שיסופר בהמשך לשיר

              (כמו שאני אוהבת לעשות).

              ומכיוון שבימים האחרונים זה ממש בוער בתוך הבטן ואני לא יכולה לשתוק יותר

              החלטתי להוציא פוסט שמספר את זה.

               

              *

                

                

                

              בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי קיבלנו חברותי לכיתה ואני שיעורים

              אשר נשאו את הכותרת "כלכלת בית". בשיעורים האלה למדנו בין היתר

              כיצד מכינים סידורי פרחים.  אולי לרבים מאיתנו סידורי פרחים נראים דבר

              של מה בכך: לוקחים כלי קיבול כלשהו, ממלאים אותו במים, שמים בפנים פרחים,

              אולי עוד כמה ענפים ירוקים, והופה - יש לנו סידור פרחים! סידור פרחים זה ממש מקצוע.  צריך לדעת לבחור את הכלי המתאים, לכל סידור פרחים יש הכלי המתאים לו, צריך לדעת איך לחתוך את הגבעולים ואת הענפים. צריך לדעת איך לבנות קומפוזיציה טובה ויפה ושל פרחים, שילוב טוב ומוצלח של שלל המרכיבים.

                

              *

                

              ובכן, בעקבות אותם שיעורי "כלכלת בית" התאהבתי בתחום הזה.

              חשבתי שאני רוצה לפתח לי תחביב כזה.

              את מה שנותר לי מאותם שיעורים - שתי חוברות  גדולות ועבות המלמדות ומדריכות

              כיצד להכין סידורי פרחים - לקחתי איתי לפנימיית בויאר. אם לא בשביל להיעזר בהן בבואי להכין סידור פרחים, לפחות לעלעל ולדפדף בהן מידי פעם, כדרכם של אנשים יצירתיים

              ואוהבי אמנות ועיצוב שאוהבים להסתכל בספרים הקשורים לתחומים אלה. החוברות הונחו דרך קבע על מדף הספרים בחדרי שבפנימייה.

                

              *

                

              כשאנו מהווים חלק מקבוצה ואנחנו רוצים לתרום לה, טבעי שנרצה לתרום בתחום

              שאנחנו אוהבים. תחום שקרוב לליבנו. וכך מצאתי את עצמי יוצאת החוצה בימי שישי אחר הצהריים, לפעמים גם באמצע השבוע - וקוטפת פרחים וענפים. את הפרחים והענפים הייתי

              מסדרת בתוך כלי כלשהוא. את היצירה הצנועה הזו, באמת צנועה, כי עשיתי את זה במינימום אמצעים, במה שאפשר למצוא  -  שמתי במרכזו של שולחן במועדון של הקבוצה.

              זו היתה דרכי לייפות ולשפר את מראה המועדון. זו היתה דרכי לנסות לתרום לקבוצה.

                

              *

                

              באחד הימים הגעתי לחדרי וגיליתי למרבה הזוועה  קישקושים שנעשו

              במרקרים עבים וכהים על הכריכות של החוברות משני הצדדים.

              בנוסף לקישקושים הסתמיים והמכוערים נכתב שם איזשהוא משפט לעגני כלפי.

               

              *

               

              לא יכולתי להמשיך להחזיק בחוברות המושחתות והשלכתי אותן לפח האשפה.

              אני לא ממש זוכרת אם המשכתי להכין סידורי פרחים גם בכתה י', או שעשיתי את זה רק בכתה ט'. מכל מקום, החוויה המזעזעת הזו גרמה לי להפסיק לעסוק בסידור פרחים.

               

              *

               

               

              בסוף כתה ט' צביקה ברמן המדריך חילק לכולם גלויות צבעוניות. לכל אחד כתב דברי פרידה.

              לי הוא כתב: סידור הפרחים שלך תמיד שבה את עיני.

              זו היתה ההתייחסות החיובית היחידה להרגל ה "מגונה" שלי  לשים פרחים במועדון.

               

              *

               

               

              סיפרתי את הסיפור כמו שהוא בקיצור רב ככל שניתן, ללא דימויים וללא מטאפורות.

              הפעם לא צריך אותם. 

               

               

               

               

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום חמישי, 30/4/15, 11:39

                 

                 

                 

                 

                 

                חי-צומח-דומם 

                 - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

                 

                 

                 

                 

                מי את, לכל הרוחות?

                חי? צומח? דומם?

                קופסא עם חריץ? צנצנת?

                פונדק על אם הדרך?

                אורח נוטה ללון בגופך

                תשעה ירחים לא יותר

                זה באמת הרבה,

                וממלט עצמו לנצח ממך הולך

                ועגול המטבע בכף ידך ומקרקש

                כתינוק בתוך ערסל מתנדנד

                כמוהו כלבנה האחת המתחסרת

                דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום שישי , 24/4/15, 08:37

                 

                נקודת מגוז

                - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

                 

                 

                 

                 

                מקץ שנתיים ימים עפתי מהפנימייה למצטיינים.
                הושלכתי על לא עוול בכפי. סיפור קפקאי.
                ואז תיכון מקצועי. מגמה לאמנות.
                לא אהבתי את שיעורי השירטוט
                אולם הם היו חלק מעיסקת החבילה.
                בזכותם למדתי למתוח קווים
                כאלה שגורלם להיפגש במקום אחד.
                דוגמא. ציור הסעודה האחרונה.
                מורה לתולדות אמנות עשתה חושך בכיתה.
                הראתה שקופיות של כל מיני ציורים.
                ציירו כל מיני ציירים. מפרימיטיבים כאלה קישטו מערות
                עד לאונרדו דה וינצ'י.
                מלאונרדו דה וינצ'י עד קלוד מונה.
                מקלוד מונה עד אמנות מודרנית במאה העשרים.
                והרחקתי לכת. מווסילי  קנדינסקי
                עד שדות הצבע הנצחיים של מארק רותקו.
                וחציתי את השדות והרחקתי עוד.
                יותר משחשבתי אני מסוגלת
                יותר משחלמו אלה עשו ממני מטומטמת.
                יותר מבשורת תרבות מערבית.
                הידהדה במסדרונות מוסד חינוכי למיצטייני הסוציואקונומיקה.
                הו, איזו ליריקה.
                כיבוי אורות. מול עיניים משתאות
                צפה ועולה שקופית הסעודה האחרונה.
                מדגימה במופלא ובמדוייק
                את רעיון הפרספקטיבה והקווים
                סופם להתלכד לנקודה אחת.
                ויה דולורוזה ליוותה אותי שנים רבות מידי.
                לא ידעתי על משתה גדול מפואר
                בקצה מנהרה. כתבתי שירה.

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                שירה מזרחית, משוררת מזרחית, משוררת ישראלית, שירה חברתית שולה ניסים, שירים של שולה ניסים

                משוררות מזרחיות,  משוררים מזרחיים, פנימיית בויאר בירושלים, שירה חברתית

                דרג את התוכן:
                14 תגובות   יום ראשון, 12/4/15, 11:44

                אגם ברווזים

                - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

                 

                 

                 

                 

                למי אני דומה? לעצמי דומה

                וכשאמות

                כמה בעלי חיים יבכו עלי?

                ציפורים יתאבלו חמש מספרן

                כמספר אצבעות כף יד אחת

                כמספר אבנים בשעת משחק

                דוקא הצליח לי

                בעודן משייטות באוויר ניתפסו כולן

                זה זכרון חזק זה

                ממשבצות של ריצפה

                מבית גדלתי בו בית הורי

                לחצר יצאתי אבנים קטנות מצאתי חמש מספרן,

                ולעומת זאת

                נכשלתי כשניסיתי לשחות באגם ברווזים

                משכו לי בנוצות ברווזים

                למי דומה? לאף אחד מאיתנו לא דומה

                כף ידה אינה משגת להשיב מלחמה שערה ציקצקו בלשונם

                סיבה טובה להוציא לדומה לעצמה את הנשמה,

                ולעומת זאת

                ציפורים מתאבלות עלי חמש מספרן

                בעודן עפות באוויר מורטות נוצתן

                באין כף יד צונחות נחבטות במשבצות ריצפה, צווחה,

                ולעומת זאת

                באגם ברווזים אנחת רווחה

                הלכה לעולמה הדומה לעצמה

                גם מנהל פנימייה למצטיינים חש הקלה

                שהרי

                בשל היוקרה והפוזה והעמדת הפנים והמעמד

                לא יכול להרשות לעצמו להכיל בחוות החיות שלו

                בעלת כנף

                דומה לעצמה

                לא דומה לשום ברווז

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                פנימיית בויאר, שירה מזרחית, משוררת מזרחית, שולה ניסים שירה חברתית, עצבים שיר מאת שולה ניסים,

                שיר עצבים

                דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום שישי , 27/3/15, 09:57

                ארונית

                - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

                 

                  

                יצאתי מהפנימייה פנימיית בויאר הלכתי עד איזו

                מכולת בשכונת בית וגן

                להתנחם בממתק קטן 

                לו היו לי יותר דמי כיס

                הייתי קונה שוקולד גדול יקר

                שמה את השוקולד בין בגדים מקופלים בתוך ארונית,

                למה דומה הדבר?

                שבמשך שנים על גבי שנים

                לא דיברתי על שורף חותך אפילו יכול להמית

                שתקתי התביישתי התפללתי

                לבל יגעו לי בזיכרון,

                הלכתי עד הפנימייה פנימיית בויאר חזרתי מאיזו

                מכולת בשכונת בית וגן

                אכלתי בדרך ממתק קטן,

                המגדת עתידות של המיסטיק בזוקה לא הזהירה אותי

                חכי חכי

                לא תהייה ארונית
                לא יהיו קפלים

                יהיה אינטרנט

                תכתבי

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                מיסטיק בזוקה - שיבוש מכוון. לא טעות.

                 

                 

                דרג את התוכן:
                5 תגובות   יום שני, 23/3/15, 10:04

                 

                קיבוץ גלויות

                - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

                 

                 

                 

                 

                קומו הביטו וראו

                מה גדול הקסם

                סוף חורף בירושלים

                כמה נאה שטוף שמש

                שוקקת חיים חצר בית הספר,

                שורו הביטו וראו

                מה גדול הפלא

                נערות שתיים

                אחת בהיר עורה חלק משי שערה

                אחת שחמחמה מסולסלה

                חלק משי שערה משחקת בשערה של המסולסלה,

                קומו הביטו וראו

                איכה יושבה בדד תלמידה

                מחממת בשמש ליבה

                יפה בעיניה הפלא

                מה נפלא זה המחזה,

                האצבעות של חלק משי שערה

                מטיילות בתוך התלתלים של המתולתלה

                קיבוץ גלויות ממש,

                איכה מתחממת בשמש יושבה

                נהרות בבל ליבה שטוף עצב

                פזורות מחשבותיה שורותיה מילותיה

                איכה פזורות לא יתקבצו לשלם אחד,

                ובתום שנים ובתום מים רבים ובטרם לב ייעצר ידום

                אחת לאחת מאספת פזורות

                אחת לאחת מקבצת גלויות

                חתך אחד לפחות לאחות,

                עורו הביטו וראו

                כי כה רבות הן

                הגלויות

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 קישור לשיר שורו הביטו וראו בביצוע הגבעטרון

                 https://www.youtube.com/watch?v=I3XA_5QhXY0

                 

                 

                שירה חברתית, משוררת אדומה, משוררת מזרחית, שירה מזרחית , שירה חברתית שולה ניסים

                משוררות מזרחיות, משוררים מזרחיים, משוררת ישראלית 

                דרג את התוכן:
                  12 תגובות   יום ראשון, 8/3/15, 15:00

                  אלכסנדר

                  - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

                   

                   

                   

                  אלכסנדר בכלל לא חייב

                  רק אם במקרה יעבור בסביבה

                  שוליק תפסיק באמצע את הסלט

                  מרוב הפתעה תדמם אגודל,

                  אלכסנדר מדבר איתי דיבורים אמנותיים

                  נלך למוזיאון תל אביב יגיד בנימה אופיינית

                  אלכסנדר צוחק על ציירים מציירים ציורים מופשטים

                  אלכסנדר אומר לא יודעים לצייר משהו אמיתי

                  בגלל זה מציירים ציורים מופשטים

                  שוליק חושדת יש משהו בדבריו

                  אלכסנדר צודק בחלק מן המקרים,

                  שוליק לא חייבת בכלל

                  אלכסנדר לא חייב

                  רק אם במקרה נעבור בסביבה

                  נלך עד שובר גלים

                  נשב על השובר גלים

                  ממרחק של זמן מתחדדת

                  תמונה

                  לא זריחה ולא שקיעה

                  שמש בדיוק מעל

                  נרד מהשובר גלים

                  נלך עד מוזיאון תל אביב

                  נעמוד ברחבה של המוזיאון,

                  תמונה מדממת כמו אצבע נחתכת באמצע הסלט

                  יש ציירים סתם מציירים ציורים מופשטים

                  לא יודעים לצייר משהו אמיתי

                   

                   

                   

                   

                   

                  דרג את התוכן: