מה זה הדבר הזה שרועד לי בפנים

כשאני מתקרב אליך

ומריח אותך

כשהעיניים שלך מביטות בי

בחום הזה.

מה זה הדבר הזה  שמתפרע בי בפנים

כשאנחנו מתכרבלים

 ומבין שדייך עולה ריח של יער

וירכייך עולות בגלים רכים

ומאושרים.

מה זה הדבר הזה שצורח לי בפנים

ולא נותן לי לשכוח

ולא נותן לי לברוח

ולא נותן לי לפרוח מחדש.

איזה חסד עושה לי הבריאה שכך אני מרגיש

את,

איך בלי לחשוב

בלי לדעת

בלי להתכוון

הדלקת בי מנוע ישן:

כמעט נשכח

שעשנו פרפרים

בשלל צבעים

שעשנו פרחים

בשלל ריחות

שעשנו אור

שאי אפשר לראות

שעשנו חמדה

שנושכת בלב

שמדגדגת בלב

שעשנו חירות

לחיות...

בנדיבות ליבו היקום האכיל אותי

והאגו שלי גדל

ורצה עוד ועוד.

בנדיבות ליבו היקום פסק להאכיל אותי.

האכלתי את האגו שלי בעצמי

והאגו רעב

ניסיתי עוד יותר

והרעב גבר

עד ייאוש

ייאוש כבד

אינני יכול להאכיל אותו עוד

בנדיבות ליבו

היקום פסק להאכיל אותי

בן אדם

כלוא בתנאים מגבילים

בטריטורית גוף

בפלנטת ארץ

בלי ימי חופשה

בלי שיחות טלפון.

רק גלויה מצהיבה

של זכרון ישן

מחיים אחרים

רעב, רעב מעוור את בינתי מחדד את חושי

מרחיב את נחירי מחדד ראיה

רעב, רעב ממהר את צעדי

מרעיד את מעי מכאיב באברי

רעב, רעב מטריד את שלוותי

משחית את רוחי מסעיר נשמתי.

מוכן להסתער, זריז ואכזר

בציפורניים שלופות ושיניים חדות

מזילות ריר מריר

ברגליים קלות וידיים פשוטות

חותכות באויר.

יצאתי מהאוהל

לא אחזור

רעב.