האבן הקטנה בנעל

לפעמים, תוך כדי הליכה (בעיקר בדרכים הלא סלולות בחיינו), נכנסת לנו אבן קטנה לנעל.
בהתחלה זה מציק. אפילו מכאיב. ובכל זאת, הרבה פעמים אנחנו לא עוצרים כדי להוציא אותה החוצה.
ובאמת – אפשר ללכת עם אבן קטנה בנעל. לומדים "לחיות עם זה". לא דורכים במלוא המשקל בנקודה הזו,
מנערים את כף הרגל כל כמה דקות, דורכים קצת "על הצד", הולכים קצת עקום, מתרגלים.
אחרי זמן די קצר, כבר לא שמים לב לאבן הקטנה. לא שמים לב לכאב, לאי הנוחות וגם לא להליכה העקומה.
ומצליחים ללכת. אפילו לרוץ.
נכון, מתעייפים יותר, והכאב מידי פעם שולח תזכורת חדה, בינתיים גם הגב נהיה קצת עקום ומתחיל לכאוב,
אבל לאבן הקטנה כבר התרגלנו ומי זוכר אותה בכלל? מי זוכר שפעם הלכנו אחרת?
לאבן הקטנה הזו יש השפעה גדולה על החיים שלנו. יתכן שאספנו כמה וכמה אבנים לאורך הדרך ואנחנו סוחבים איתנו,
לכל מקום, מטען עודף ומציק. האמת היא שאף פעם לא מאוחר להיפטר מהאבן הקטנה הזו,
כמו גם מההשפעות שלה על חיינו.
מאיזו אבן קטנה היית רוצה להיפטר? איזו אבן קטנה גורמת לך לצלוע בחוסר נוחות במקום לרקוד בחופשיות?