כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 5/2014

    0 תגובות   יום ראשון, 18/5/14, 06:56

    כשהזמינו אותי לראשונה לנגן בחזרה של תיאטרון פלייבק לא ממש הבנתי לאיפה אני מגיע. הבנתי מה זה תיאטרון פלייבק (נכנסתי מהר לרשת לקרוא על זה ולראות דוגמאות לפני החזרה…), אבל לא הפנמתי את העניין. יד הגורל הפגישה אותי עם קבוצה של שחקניות מדהימות שלא השאירו מקום לספק מה זה תיאטרון פלייבק. השיקוף שלהן מדויק יותר, ונעים יותר ממראה או מכשיר הקלטה. מדהים! הן משקפות גם את מה שלא מספרים במילים. תיאטרון פלייבק מתחיל בחוויה. ומסתיים בהשלמה. בתור מדיום אמנותי תיאטרון הפלייבק מאפשר לאמנים להוציא מעצמם היבטים שונים של כישוריהם יכולותם. כמוזיקאי בתיאטרון, יכולת האלתור שלי בולטת במיוחד. האלתור אינו כשל הג׳אז. יכול להיות אם אבחר. המוזיקה מספרת את הסיפור ביחד עם השחקניות. מתמקד ביצירת אווירה תואמת לכל סצינה או שחקנית. מנסה, אך לא תמיד בהצלחה לנגן מוזיקה ל״סרט״ שמיצרות השחקניות. השחקניות הן בעצם מכשפות (נשבע לכם, על אמת!). אחרי שהן הצליחו לכשף אותי (התמכרת באופן מוחלט), ראיתי אותן מכשפות קהלים שלמים. קבוצות קטנות וגדולות. צעירים ומבוגרים. עברה כבר כמעט שנה ועדיין אני לא מבין איך הן עושות את זה?! יש את הטכניקות וכל זה… הן עושות משהו מעבר, כישוף, ברור לא?

    כל אחת מהן היא אושיית משחק-טיפול-יצירה בפני עצמה. יש להן יכולת קיבול עצומה לתכנים, לרעיונות, לאנשים ולסיפורים. הן מפוקסות, לא מתבלבלות, ושופעות ברעיונות יצירתים ושנונים. וחשוב מכל, מלאות בחוש הומור.  

     

    ''

     

    תיאטרון פלייבק ״שיקופיות״ (או בשפה מקומית ״כישופיות״).

    דרג את התוכן: