צטט: razam-דודי רצם 2011-10-21 16:55:47
אגדה או שמה: "גברת כמה?"
מסיפורי שוק רחובות
כבר הזכרתי בסיפוריי דמויות ססגוניות שמהוות נדבך חשוב במעבדה אנושית ושמה "שוק".
פוסט זה מוקדש לגברת מיוחדת וחביבה, כינויה "גברת כמה?", והיא הדמות עליה אספר.
הגברת האינטליגנטית נושקת לגיל 70מוצאה מרוסיה מהעלייה בשנות ה-70. דוברת עברית רהוטה, עצמאית ונושאת את מרכולתה בכוחות עצמה. קומתה זקופה ויציבה ונראית מטופחת להפליא. נרגנית ומשעשעת, מאיימת באיומי סרק מבוקר עד ערב. את הכינויה "גברת כמה?", קבלה ממני עקב דפוס התנהגות. הייתה חוזרת על שאלה קבועה: "כמה עולה מוצר זה???" לכאורה, שאלה שכיחה ומקובלת, אך, "גברת כמה" הייתה רק שואלת ולא קונה.
כמה? כמה? כמה?
מיותר לציין שאורך רוחם וסבלנותם של ירקני השוק קצר מלהכיל את "גברת כמה", הם אימצו את רעיוני כיצד להתמודד איתה. הדבר פשוט הוא.
מורים על מחיר גבוה ממה שעולה מבדרך כלל ובהגזמה.
נשמע אכזרי, אבל הכרחי וזה מצליח לא רע, לאור העובדה הידועה- "עם מי יש לנו עסק" וכשהייתה מסכימה למחיר, לאחר השקילה מבצעת תרגיל נוסף ידוע, הורדה של המחיר עד כדי גיחוך ואומרת בביטול: "אתם מרווחים מספיק!!! "לגברת כמה?" יש עור של פיל, היא בשלה!!! לא דופקת חשבון לאף ירקן כך זה נמשך שבוע אחר שבוע, "החמישיה הקאמרית אינם יכולים להתחרות בה.
אבי ז"ל לימד אותי משפט המתאים גם "לגברת כמה?",אמר: "חודוהו בעכלו", בתרגום לעברית: "קח אותו בשכלו". משפט זה אפשר לי להיות סבלני וסלחני כלפיה, למרות שהייתה יכולה להוציא כל אדם מדעתו ואף מאיימת שבנה העובד במס הכנסה, יבוא ויעשה לנו בלגן .
באחד הימים הגיעה אלי "גברת כמה?" ושאלה אם יש לי פסיפלורה. השבתי בחיוב ומיד אמרתי: "זה יקר! עולה 25 שקלים לחבילה לא כדאי לך", כמובן במטרה להבריחה כפי שעושים האחרים. להפתעתי! לא הגיבה למחיר, רק אמרה: "שמעתי שפסיפלורה עוזרת לשינה!" הנהנתי בראשי לחיוב ורק שתעזבני לנפשי.
"גברת כמה?" קנתה שתי חבילות גדולות כאשר מחירה האמיתי של חבילה הוא 15 שקלים.
עמדתי לרגע נבוך. היא הוציאה שטר של 50 שקלים ונתנה לי ביד. מיד החלטתי שלא להתפתות ולקחת את מה שמגיע לי- 30 שקלים. הוספתי ואמרתי שאני מחזיר לה 20 שקלים משום שהיא נחמדה היום. לא התווכחה על המחיר ואמרתי לעצמי: "וואלה, אולי חל בה שינוי התנהגותי והבינה שהשיטה שלה שגויה ומעצבנת".
הרימה את עיניה אליי עם מבט לא נעים, אפה התכווץ לרגע במבע האופייני לה והלכה.
מיד הועבר מסר לירקנים שהיום הגברת, שילמה בלי לשאול כמה.
למחרת, מי הגיעה אם לא "הגברת כמה", ברעש ובצלצולים האופייניים לה ומרחוק צועקת עליי ואומרת בקול רם שאחרים כמובן שומעים. "אני כועסת עליך! אמרת שזה ירדים אותי! אכלתי את שתי החבילות ולא נרדמתי! תחזיר לי את הכסף" ומראה לי את שתי המגשיות ריקות. "אתה שקרן!!" הטיחה בי. "אני קוראת למשטרה, למס הכנסה ולכל הגייס החמישי שלה".
מיד הגיעו עמיתיי לדוכן לראות כיצד אני יוצא ממנה והעלו חיוך על שפתם.
עניתי בקול שקט וסמכותי, "האם ספרת כבשים כשאכלת את כל הפסיפלורה?"
השיבה: "לא אמרת לי". "נו ... אז מדוע לא שאלת?"
"גברת כמה" לא ויתרה ורצתה את הפיצוי למרות שלא מגיע לה והמשיכה לצבור בצעקותיה קהל מזדמן.
!!! SHIT" אכלתי אותה הפעם לך תצא ממנה ראש", לא נעים מאנשים שמכירים אותי, הם מקבלים רושם מוטעה,"הכף נוטה לאישה מבוגרת".
לא הייתה לי ברירה אחרת נתתי לה כפיצוי חבילה אחת, "לפנים משורת הדין" למרות שלא היה מגיע לה כלל.
התעקשתי ובקשתי ממנה לאכול פסיפלורה ובד בבד לספור גם כבשים (הוראת הפעלה(J .
אמרתי בציניות: " בקשה לי אליך, אל תחזרי מחר ותאמרי: שהפעם הכבשים עשו רעש ולא הצלחת לישון בגללם, אין לי כבשים ברזרווה. רועה הצאן לקח אותם למרעה לאכול פסיפלורות". כך סיימתי את דברי בהומור כעסני.
עשתה לי בית ספר "לירקנים מתחילים".
במחשבה שנייה, הפסיפלורה ידועה כ"פרי התאווה", הרהרתי במחשבותיי הסקסואלית ,הייתכן ? זה הביא לה חשק מ... ועשה אותה ערנית יתר על המידה...דבר ששכחה מיני אז מיני אז.
"גברת כמה?"החלה להופיע לעתים רחוקות ותדירות קניותיה פחתה משבוע לשבוע...
עד שבבוקר סגרירי הופיעה שוב ולצערי, הפעם עם מטפלת צמודה מחבר עמים אמרתי: " אוי ויי ".
"גברת כמה?" נראית צנומה וחלשה, מעט עצובה שותקת לא כהרגלה, לא מטופחת כפי שהייתה, כאילו ויתרה... האם זה סימן ?
את קניותיה עורכת המטפלת ללא שאלת השאלות.
עדיין אני מתגעגע ל"גברת כמה" שהצליחה להפתיע, ולעורר בי תובנות.
פתגם יהודי עתיק אומר: "כשאתה מתקשה להירדם, אל תספור כבשים – דבר עם הרועה."
דודי רצם.
מצורף איור בשם: "לישון עם כבשים".
הכבש אכל את ה"שעונית" (פסיפלורה)ולא אפשר "לגברת כמה" לחלום כהרגלה...