"נמשלה תפילה כמקווה ונמשלה תשובה כים.מה מקווה זו פעמים פתוחה פעמים נעולה, כך שערי תפילה פעמים נעולים פעמים פתוחים. אבל הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים" (מדרש).

התפילה מושווית למקווה בו יש מי בראשית, מים חיים. מים אלו מסמלים את השפע האלוקי הניגר ויורד לעולם. אך במקום שמים אלו יזרמו באופן חופשי הם מתוחמים וכלואים במקווה -מעשה ידי אדם. המים מצומצמים במקום אחד ולכן גם השפעתם מצומצמת ותלויה במי שמגיע אליהם. עם כל זאת, למרות כמותם הקטנה של מי המקווה, ריכוזם במקום אחד כמוהו כהשראת השכינה שהצטמצמה למקדש ויש בהם כדי להשפיע שפע גדול לכל מי שטובלת בהם. הדבר תלוי בטובלת. כך גם לגבי התפילה. אם אנו פותחים לקב''ה פתח כפתחו של מחט הוא יפתח לנו פתח כפתחו של אולם. גם בפתח המחט הקטנטן,יש מקום אינסופי לקבלת הברכה. המקווה כה קטן אך ניתן לקבל בו שפע גדול. הכל תלוי בכח הקבלה שלנו. אם רק נרצה ונתאמץ - נקבל.

התפילה מושווית למקווה שהרי אותיות "מקווה" פירושן: לקוות, לייחל. ומה פירושן של מילים אלו אם לא משמעות התפילה?בזמן הטבילה אנו מתפללות ובכך נוצר חיבור מושלם בין ה"תפילה" ל"מקווה". אנו מתפללות על עצמנו ועל משפחתנו. כידוע, יש סגולה גדולה בחיבור התפילה לטבילה שכן היא מתקיימת ב"עת רצון" בה שערי התפילה ושערי השמיים פתוחים לבקשותינו.

"שערי התפילה ושערי המקווה-לפעמים פתוחים ולפעמים סגורים. בכוחנו אנו, הנשים, לפתוח אותם.

לקראת יום הכיפורים, בו הקב''ה מחכה ומצפה לתפילותינו, מסיר את המסכים ופותח את השערים הנעולים, אנו ב"עַלמָה" מאחלות לך שתפילותיך יתקבלו ברצון.