עד לפני כשנתיים תמיד הייתי נדפק...בכל מקום,זמן ועניין...ולא,חלילה,אני לא מדבר על מה שאתם חושבים...
הייתי נדפק ביכולת לקבל החלטות באופן עצמאי.זה "הרג" אותי כל פעם מחדש.תמיד הרגשתי שאני אוטוטו מגיע כבר ליעד שלי אבל מסביבתי תמיד חיכו לי ה"יועצים" קרי משפחה,חברים,שכנים ושאר "חכמים".יום אחד לפני פחות משנתיים החלטתי לעבור אימון אישי מה שקרוי "אחד על אחד" ומאז החיים שלי תופסים תאוצה בכל המישורים.למדתי סופסופ להחליט לבדי מה טוב עבורי ולא להאחז בשלל עצות של אחרים כגון:"אל תעשה את זה,השתגעת? זה לא הזמן...מה יגידו,תראה את ההוא שנכשל" וכ'ו.
אגב,מאז ...נכשלתי אין ספור פעמים בעסקים אבל זה רק חיזק אותי יותר...כיום אני אדם מצליח שמפחד כמו כולם אך לא נעצר מול הפחד...גם אתם יכולים.
מה למדתי מהפעם האחרונה ש"דפקו" אותי?
שבשביל שידרכו עליך אתה צריך קודם כל לשכב על הרצפה.לעולם,אבל לעולם,אל תתווכח עם טיפש כי הוא יגרור אותך לרמה שלו וינצח בגלל הניסיון.כמו כן,מחצית מהטעויות שלנו נובעות מפני שהרגש שלנו פועל כאשר עלינו לחשוב והשכל שלנו פועל כאשר עלינו להרגיש.יש לי מסקנה מכך ואמנם לא שלי:

"כשאדם רואה יום יום את אותם האנשים, הם נעשים לחלק מחייו. ואז הם רוצים שהוא ישתנה. ואם האדם אינו מה שהאנשים רוצים שיהיה, האנשים כועסים. כנראה כל אחד יש לו מושג ברור איך האחרים צריכים לחיות את חייהם ,אבל אין לו שום מושג על חייו שלו עצמו"(פאולו קואלו)