רק על עצמי לספר ידעתי...
אישה נערה מלאת חיים הפוגשת בדרכה את היומיום על כל צורותיו, בכאביו ומטובו, מעוקצו ומדובשו, מטיילת ליד מחלת כאב, מפיגה תאוות אוכל באפייה ובזוגיות כשהיא מבליחה וגם כשהיא נגמרת
ארכיון : 10/2011
יום רביעי הגדול
0
יום רביעי, 26/10/11, 13:56
| ולפעמים גובר בי הצורך לכתוב, לחצוב מתוכי אמיתות, שכן גברים, טבעם לבוא וללכת. להכנס לאחר יום עבודה נוסף, מעייף ומתיש למקלחת חמה, לחטוף משהו קל לאכול, אפילו בעמידה, ולהתיישב. להתיישב אל תוך מנוחתם, לשקוע בכורסאת חייהם, ואנ... |
