יום שישי , 3/8/12, 21:03
| הוא אלרגי לחתולים פרסיים אמרתי לו הלב שלך כבד כמו קבר בבתי קברות אני מרגיש בבית פוסעת בתוך ביתו על רצפת העץ איכה אורח הרוח לבנות בית בידיים ולהשאיר פתחים לאור שייכנס כל הלילה ליד לב של קבר ואז קמה אל תוך החיים כשמשהו בתו... |
יום רביעי, 20/6/12, 14:55
| זה משוב של רוח כי ביקשת. נוכחות עגולה כבדה כאוטית. רישומים ממפגש שקרה או לא קרה במרחב בו רק הצללים שלנו חופפים. אינטימיות עם מישהו זר רגע לפני שכל התאים שלו מתפזרים על בגדיי ונופלים אל הארץ. צלילים נשברים דרך מנסרה של ה... |
יום שישי , 20/4/12, 10:31
| אני מאגדת את שיערי בתנועה אחת עם הגומייה הירוקה. גם כך אינני מרוכזת. אינני מרוכזת בכאב הזה, על עצם היותי. מחכה שתאגד אותי כמו גומייה ירוקה. שתאסוף כל רצון שבי להחזיק, לשרוד, לצמוח בכוחות עצמי, לצלוח למרות הכל ובגאווה עיק... |
יום חמישי, 23/2/12, 01:31
| *** להשמיע אלבום שלם של ניק דרייק בבית הקפה הסמוך לחול עליו אני עומדת, זו הזמנה פרטית עבורי לשבת ולהיזכר בך. חשבתי לספר לך על הימים האלה שעוברים עלי. אבל אין לי מה לספר. וגם אתה, לא באמת קיים. אתה הולך ונמוג כמו שרידיה ה... |
יום שישי , 17/2/12, 17:13
| רגע לפני שעבר כאן חתול שחור, הכל עוד היה מותר. המרחב היה תחום אבל איש לא ידע במה. היא היתה אורחת. אורחת קרועה. יכולת לראות הכל מבפנים, מבלי לגעת בעצמה. וכששאלתי אותה איך, היא ענתה לי ב-מה: מוזגים קרמל חמים לתוך ספל, בוז... |
יום חמישי, 16/2/12, 23:07
| בשעה ששתקת לי, הספקתי להקיף את כל הודו, רוב הזמן בשתיקה. אכן לקח לי זמן רב להשיב. ומה תרצה שאביא לך מוורנסי? גורי הקופים משתעשעים כעת לעיני בין ענפי העץ הכביר הזה, המשתרג לתוך בית הקפה בגג בית ההארחה בו אני שוהה. אמש, ה... |