כשתינוק בא לעולם הזה אחרי הטראומה של הלידה וההסתגלות לחיים מחוץ לרחם, יש לו אותנו, ההורים. הוא מגיע אלינו טהור, שנעטוף, נגן ונאהב.
הדבר הקרוב ביותר בינו לבין עולמו הקודם ברחם, הוא היניקה, הדרך של הטבע לתת לו את כל צרכיו הקיומיים, תלות טוטלית ומוחלטת.
המרוץ מתחיל... מרגע זה, יונק היצור הטהור הזה את כל מה שנלמד אותו, דף חלק שקולט וסופג את כל הקולות, התחושות וההרגלים.
אף אחד לא מכין אותנו ליום שאחרי הלידה, לפניה יש קורסים, ספרים והכנות, אבל להיות הורים - לזה אין מתכון.
אז, כשהתינוק שלך סובל מכאבי בטן עזים ואתה חסר אונים אל מול בכי קורע לב, אתה מתחיל לקפוץ ולנענע, כדי להרגיע כמובן.
עד מהרה מה שנראה כעזרה ראשונה הופך להרגל שנשלם עליו עוד זמן רב....
כאבי הבטן נגמרו.
הקפיצות והנענועים עדיין כאן, אך עכשיו הם מקבלים צורות חיים אחרות. עד מהרה אתה מוצא את עצמך מסייר בעיר בשעות הלילה, מסתובב סביב כיכר בפעם החמישית ומעגל הקסמים החל...מפה לשם בין ערות לחלום הפסקנו לספור את מספר היקיצות בלילה אחד וביום אתה חצי בנאדם.
זה לקח שנה ועוד קצת, אז החלטנו ללכת לייעוץ. אבל אין חדש תחת השמש.
הלכנו לפרופסור הכי טוב בעולם ושילמנו הכי הרבה, בשביל שיגידו לנו את מה שכבר ידענו, צריך לתת לילד לו לבכות, יום יומיים קשים וזה מסתדר. אה, וכמובן להפסיק להניק, כל יועצי ההנקה למיניהם.
אז החלטנו לנסות... הבכי קורע הלב, הדמעות והקריאות החלושות לעזרה בשיטת ההתעלמות נוגדות את הטבע שלי, זו שיטה אלימה. נשברנו.
אחרי עוד בערך חודשיים, את מבינה שאם לא תתחילי לישון, תתחילי לאבד את עצמך.
והנה שוב מתחילים והפעם בכוחות מחודשים, בעקביות ובמסר נחוש אך מלטף שהכל יהיה בסדר, אבל זוהי המציאות החדשה: "לילה טוב מתוק שלי, אתה ישן לבד בכוחות עצמך".
והנה תחושות הפחד מגרימת טראומה ונזק נפשי בלתי הפיך וכאלה, מתחלפות בתחושה נעימה ולא מוכרת - שינה, כמעט רציפה.
בסופו של דבר, כנראה שאין ילדים עם בעיות שינה, יש הורים לילד ראשון שלומדים דרכו על העולם, עליו ועל עצמם.