כותרות TheMarker >
    ';

    אייל עופר

    הבלוג "ישראל יקרה לנו"

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום רביעי, 13/11/13, 06:55

     

    עכשיו אנחנו מבינים איפה הכסף


     

    • המלצת קריאה - מאמר מצויין של מירב ארלזורוב:

    התבוסה של רשות המסים: כך ויתרה המדינה על כ-20 מיליארד ש"ח

     

     

     

    עכשיו אנחנו מבינים איפה הכסף - אייל עופר

     

    בניגוד למנהגו להטיל את האשמה על קודמיו, חוגג כעת שר האוצר יאיר לפיד את שחרור הרווחים הכלואים כאילו מדובר בהישג שלו. מלבד העובדה שלא הוא זה שאחראי לחוק אלא קודמו יובל שטייניץ – הרי שגם אין ממש סיבה לחגיגה.


    תשלומי המס שתקבל מדינת ישראל הם כמעט אפסיים ביחס לסכום האמיתי שהחברות היו צריכות לשלם ודחו במשך שנים, בתירוצים משפטיים קלושים. כעת נאחזות החברות ב"חוק הרווחים הכלואים", שחוקק שטייניץ בשלהי כהונתו, ומשלמות מס של 6% בלבד על הכנסה מצטברת של מעל 100 מיליארד שקל. זהו סכום פעוט לעומת עשרות המילארדים שהיו החברות חייבות לשלם במיסים – אם למדינה היו ביצים להתמודד איתן. החברות יודעות כיצד להתנהל מול האוצר (ואין זה משנה כלל אם השר שיושב שם הוא שטייניץ או לפיד) – הן מנצלות את ההזדמנות שבה שר אוצר לחוץ נותן הנחה של 90%, וכך מכשירות הכנסות של עשרות מיליארדים שנצברו במאזניהם.


    לפיד עצמו, שכעת משתמש בתשלום כהוכחה שיהיה כאן טוב יותר ("עוד שנה וחצי") וכי הוא "לא עובד עבור הטייקונים והחברות הגדולות" דווקא הוכיח לנו את ההיפך הגמור. כעת אנחנו יודעים בדיוק איפה הכסף - 94% ממנו היה ונשאר אצל החברות הגדולות. רוב ה"רווחים כלואים"– כספים שהיו אמורים להיות מושקעים בארץ בפיתוח מקומות עבודה כבר מזמן עזבו את הארץ. כל מה שנותר הם פירורים שלפיד מתהדר בהם.


    רק לפני שנה, כאשר שטייניץ חוקק את החוק הנפסד הזה יצא לפיד נגדו וטען כי זהו "שינוי בדיעבד של חוקי המס" וכי "השינוי שהעביר שטייניץ אינו מספק". כפי שלפיד עצמו יודע היטב, כל ויתור על מיסים שנעשה במקום אחד חייב להגיע ממקור אחר - אז מאיפה יבוא הכסף לכסות את המתנה שניתנה לחברות העשירות במשק ? כמובן שמאתנו הציבור, ממעמד הביניים ומהשכבות החלשות.


    כל מיליארד שקל הנחה לחברות הגדולות עולה לכל משפחה בישראל (בממוצע) כ-500 שקלים נוספים במיסים (או בקיצוצים של קצבאות ושירותים ציבוריים). עשרות המיליארדים שנתן האוצר משמעותם אלפי שקלים שיחסרו בתקציב של משפחות רבות בישראל. המיסוי שמוטל על מעמד הביניים כדי לכסות את המתנה לחברות הגדולות הוא כסף שיחסר לכלכלה. השכבות שנושאות בנטל אינן רק השכבות שעובדות – אנו מניעים את גלגלי המשק באמצעות הצריכה שלנו על המוצרים הבסיסים הדרושים למחייה: מזון, לבוש, תחבורה ועוד. המסים הנוספים וההוצאות שהוטלו על השכבות הצרכניות מקטין את הצריכה ועולה למשק בעשרות אלפי מקומות עבודה – הרבה מעבר ל- 800 המשרות שהיו במוקד הסערה סביב חברת טבע.


    ראוי לומר בצורה ברורה: יש מקום להטבות לחברות בין לאומיות שלהן אפשרות לפתוח מפעלים בכל העולם, אך בסופו של דבר בוחרות להקים מפעל בישראל. אולם יש לייצר הבדלה ביניהן לבין חלק מחברות הענק ש"שיחררו רווחים כלואים" שאינן יכולות להעביר את מפעליהן לחו"ל מסיבה פשוטה: המשאבים הדרושים להן לייצור - חומר גלם או הון האנושי - נמצאים כאן בישראל. לחברות כאלו המדינה לא צריכה לתת שום הטבה כדי שיפעלו בישראל. מטבע הדברים הראשונה לקפוץ על "מתנת השחרור" שנתנו לה שטייניץ ולפיד הייתה כי"ל. וכי מה היתה האלטרנטיבה שלה: אם ידרשו ממנה לשלם מס מלא ותמלוגים אמיתיים – האם תוכל לרדת מהארץ ולקחת את ים המלח ללונדון?


    אין ללפיד במה להתגאות בהתרפסות מול חברות הענק. גם אם היה לוקח שנים ומסתיים בזמן כהונת שר האוצר הבא - עדיף היה לקחת את חברות הענק לדיון בבית המשפט ולדרוש מהן תשלום מס מלא. אך לפיד מעדיף הישג יחצ"ני (חד פעמי) קצר מועד במקום שינוי מבני הכח והאינטרסים ששולטים במדינה. ההפסד הוא שלנו.

     

     

    תזכורת: כבר לפני שנה התברר שיאיר לפיד לא מבין את משמעות החוק ואת השינוי שכבר נעשה בחוק עדוד השקעות הון.

     

    תזכורת 2:  שטייניץ קרא למותחי הביקורת על החוק בורים - בסוף זה הוא שיצא טונה. גם אכל את הדג המסריח וגם גורש ממשרד האוצר והשאיר ללפיד את ה "תהילה" .  תגובתנו לשטייניץ וביקורת על "חוק הרווחים הכלואים" נמצאת כאן

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 9/9/13, 16:37

      "מי שמנסה לצייר את כל המאבקים הכלכליים במדינה באמצעות צבעים של שחור ולבן, "עובד" מול "מעביד" - חוטא לאמת. מי שנותן לכל דבר פתרון שבלוני בודד - הקרוי: "עבודה מאורגנת" - מתעלם מעומק הבעיות של יוקר המחייה וחוסר הצדק הבסיסי במדינה. גם מי שמתנגד להתארגנות עובדים חוטא לאמת באותה צורה. מותר לכל קבוצת בני אדם להתאגד. ראוי לשאול: מדוע שמהנדס חשמל שעובד בחברה לייצור מזון יקבל פחות ממהנדס חשמל שעובד בחברה שמייצרת חשמל? אולי ראוי לכל מהנדסי החשמל להתאגד יחדיו וכך יוכלו לדאוג למקצועיות ולשכר של כלל מהנדסי החשמל?"

       

      פורסם לראשונה באתר "המקום":

       

      http://www.ha-makom.co.il/opinions/37/178

       

      את הדת נשאיר בצד

       

      קשה לענות למאמר שמכיל כל כך הרבה איזמים שסוחטים תגובה רגשית מהקורא כמו מאמרו של דני גוטווין על אגדת המחוברים ("המקום", 2.9). אז ראשית, בואו נשפוך אותם: "סוציאליזם", "קפיטליזם", "הפרטה", "עבודה מאורגנת", "מדינת רווחה" – שכחנו משהו? אחרי שהשתמשנו בהם אפשר לדבר על הכלכלה של מדינת ישראל.

      מהי בכלל כלכלה – אוסף של חוקים שנועדו לתאר כיצד בני אדם מקבלים החלטות: כמה לשלם ואת מה להעדיף על פני מה. זה כל מה שעושה הכלכלה. (באמת. אין שם יותר מזה). לא צריך לייחס לכלכלה משמעות ערכית (של "טוב ורע") יותר מאשר אנו מייחסים לפיסיקה: הגרוויטציה טובה כאשר היא משאירה אותנו על פני הקרקע, היא מכשול שצריך להתגבר עליו כאשר אנחנו רוצים לטוס, היא מקור אנרגיה כאשר מים נופלים מגובה ומניעים טורבינה בתחנת כוח, אבל אם אתה עומד במקום שבו נפל סלע – זה עלול להיות קטלני. כך גם כלכלה. אין שם טוב ורע - יש שם תיאור של תהליך, כוחות ואנרגיה כלכלית. "כלכלת שוק" אינה בהכרח יותר טובה (ומוסרית) יותר מ"כלכלה מוכוונת" - או להיפך. טוב ורע הם ערכים שהרבה פעמים מתקשרים לנושאים כלכליים – כי איפה שיש כסף יש גם גנבים, רמאים ושקרנים – ואלו בהחלט תכונות רעות מבחינה מוסרית. יש גם שרלטנים בסגנון באבא דתי כלשהו המבטיח לנו שאמונה בכלכלה שלהם - היא הפתרון האולטימטיבי.

       

      בתיאולוגיה אם אינך מחסידי דת ספציפית - יקראו לך חסידיה בשמות גנאי השמורים אצלם למאמיני הדתות האחרות. אין מחשבה עצמאית בדת. אצל הדתיים הכלכליים המצב אינו שונה: יש דת שקוראים לה שוק חופשי ויש דת ליברטריאנית ויש דת הקומוניזם ועוד. אצל מאמיני הקפטליזם כל השאר הם "קומוניסטים"; ואצל מאמיני הכלכלה המאורגנת כל השאר הם "חזירים" או "ימנים". מאמרו של גוטוויין מלא בכינויים כאלה – ולכן הוא הפך את הדיון לתיאולוגי : קנאים לעולם לא ישנו את דעתם או יכירו בכך שיש גוונים של אפור.

       

      גוטווין מחלק את העולם : כל מי שאינו בצד שלו שייך לקליקה מאוחדת וחד-גונית (שהיא כמובן "הרעים"). אצל גוטווין כולם חושבים אותו דבר. ליתר ביטחון ראוי לשלב דמויות המעוררות רגש שלילי אצל הקוראים. אז בואו נוציא את השדים: לפיד, בנט, נתניהו. אני אישית לא חסכתי ביקורת וגם שבחים מכל אחד מהאישים הללו כאשר (לדעתי) היה מה להגיד על מעשיהם (ראו: הארץ, 26.8.13, דה מרקר, 2.4.13). כך שקשה יהיה לטעון שאני שייך לאחד המחנות הנמצאים בעולם המלאכותי לחלוטין שבנה עבורנו גוטווין.

       

      לטענת גוטווין "הוועדים" והטייקונים" הושמו ביחד באיזה קונספירציה שטוו אלו המחברים ביניהם ומגדירים אותם כ"מחוברים" לי כל זה לא מזיז. לא נפתור את בעיות החברה והכלכלה רק על ידי הדבקת תוויות וכריכה מלאכותית של כל האחרים כמקשה אחת.

       

      יש תובנות כלכליות בסיסיות יותר – למשל : יש במדינה הזאת מיליונים שדופקים אותם. דופקים את השכירים (לא את כולם) ואת העצמאים הקטנים (לא את כולם) ואת הפנסיונרים (לא בכל, לא את כולם). השיטה במדינה הפסיקה לעבוד – כולנו הרי מרגישים זאת. השאלה היא מי כשל?

       

      תפקידה של המדינה הוא לסדר שהעסק יעבוד וכאן ברור שהיא נכשלת: כאשר אדם משלם שקל של מס אך מקבל בחזרה (בשרותי חינוך, בריאות או ביטחון) רק 10 אגורות – ברור שהרצון הטבעי של כל אחד מאתנו הוא להגיד: "אפשר לעשות זאת טוב יותר": ייתכן שאמצא לילדי מורה פרטי, או אשלם לרופא ממיטב כספי (אבל את הביטחון בוודאי שאי אפשר להפריט). האם זה אומר שאת כל השאר ראוי להפריט? האם הפרטה בהכרח תייצר יעילות או ערך מוסף? ברור שלא. הסיבה העיקרית היא שנושאים כמו בריאות וחינוך אי אפשר למדוד בכלל. תארו לעצמכם שלפני ניתוח הייתם צריכים לחתום על חוזה עם המנתח שבו הוא היה מפרט כל מעקף, כל חוט שבו יבצע תפירה ומתחייב כיצד יגיב על כל התרחשות שתיווצר במשך הניתוח - וכמה היא תעלה. מגוחך.

       

      אבל מעבר לדאגה ישירה לחינוך, לביטחון ולבריאות המדינה צריכה לייצר הוגנות בשאר ענפי הכלכלה. ההוגנות היא יצירת הזדמנויות שוות. אבל גם כאן כשלה המדינה - היא לא הצליחה להתמודד עם מוקדי כוח ריכוזיים. כולנו יודעים איפה מצויים מוקדי הכוח הללו. חלקם שייכים למשק הפרטי וחלקם לציבורי - אין צורך למנות אותם. כמו כוכבי ענק הם מעוותים את השדה המגנטי הכלכלי. לפעמים כוחות הענק הללו מרוכזים אצל מספר שחקני מפתח בודדים ולפעמים אצל קבוצה של כמה אלפים שמחזיקים את המדינה במקום עדין. לעתים גם שני מוקדי כוח נלחמים זה בזה – אלא שבסופו של דבר אנחנו – אלו שאינם מחוברים לשום מוקד כוח - משלמים את מחיר המלחמות והפשרות שהם עושים בינהם .

      מי שמנסה לצייר את כל המאבקים הכלכליים במדינה באמצעות צבעים של שחור ולבן, "עובד" מול "מעביד" - חוטא לאמת. מי שנותן לכל דבר פתרון שבלוני בודד - הקרוי: "עבודה מאורגנת" - מתעלם מעומק הבעיות של יוקר המחייה וחוסר הצדק הבסיסי במדינה. גם מי שמתנגד להתארגנות עובדים חוטא לאמת באותה צורה. מותר לכל קבוצת בני אדם להתאגד. ראוי לשאול: מדוע שמהנדס חשמל שעובד בחברה לייצור מזון יקבל פחות ממהנדס חשמל שעובד בחברה שמייצרת חשמל? אולי ראוי לכל מהנדסי החשמל להתאגד יחדיו וכך יוכלו לדאוג למקצועיות ולשכר של כלל מהנדסי החשמל?

       

      האם כאשר מונופול באחד מתחומי ייצור מזון מעלה את שכר כלל 4,000 עובדיו, הדבר מקנה לגיטימציה להעלות את מחיר המוצר לצרכן? כי אם זה יקרה - מיליוני צרכנים ימצאו את ארנקם מתכווץ. האמת הכלכלית היא שאין כמעט שום קשר בין עלות המשכורות למחיר המוצרים. אולי הפתרון ליוקר המחייה הוא שכולם צריכים לקבל העלאת שכר. האם ישתנו חוקי הכלכלה אם יום אחד נכריז שהכל - משכורות וגם מחירים - עולה כעת כפול? ואולי פשוט כולנו צריכים לשבות מכל מלאכה ותפקיד "מדינת הרווחה" לספק לנו הכל בחינם?

       

      נדמה שגוטווין שוכח שהמדינה כשלה ביצירת הוגנות, ומה שיש כיום אלו רק מוקדי כוח שנמצאים אצל מעטים – כאשר מיליוני "בלתי מחוברים" סובלים ומשלמים. מאחר שחלק ממוקדי הכוח חברים בדת של גוטווין הוא יוצא להתקפה על כל האחרים בלי להבדיל בינהם. אבל ויכוחים תיאולוגיים מעולם לא פתרו דבר. אי אפשר להתכחש לעובדה שבמדינת ישראל 2013 רובנו שייכים לאלו שאינם מחוברים לשום מוקד כוח ומשלמים בשל כך מחיר כלכלי כבד בעד תנאים ושירותים בסיסיים של מחייה: מזון, דיור, חינוך, בריאות, אנרגיה ותחבורה. התארגנות של עובדים מול מעסיקם לא עוסקת כלל בבעיות יסוד אלו של הכלכלה הישראלית.

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 2/9/13, 07:21
        אחד האנשים שהוא בעיני "טועה סדרתי" הוא תומאס פרידמן. יש  דוגמאות רבות בהקשר המזרח תיכוני (שבו הוא אמור להיות "מומחה") - אבל נתקלתי בהתייחסות מענינת לגבי הראייה שלו את העולם כשטוח מבחינה כלכלית.
         
        "העולם השטוח" שלו תמיד נראה לי כזווית ראייה מאוד חד-מימדית ואכן מתברר שיש אחרים שחושבים כך:
         
         

        When asked about Thomas Friedman's influential globalization book The World Is Flat, which argues that the economic playing field is being leveled in the 21st century, Smil replied:

        The surface may seem to be getting flatter (the same brands, cars, e-gadgets, the world of Sony, Toyota and LG, are encountered from Seoul to Soweto). But underneath, the differences (economic but also cultural and, most distressingly, the religious ones) are actually getting greater. This is not only in People's Republic of China and India (where the proverbial tide lifts all boats, but those of the new urban class float now relatively lot higher than decades ago) but for the past generation even in the U.S. and Canada, where inequality is increasing. Think of nearly 50 million Americans living on food stamps: hard to believe how Friedman could get it so wrong.[6][7]

         

        http://en.wikipedia.org/wiki/Vaclav_Smil

         

         

        סמיל שכתב את זה הוא טיפוס פורה ביותר (כותב ספר כמעט כל שנה. השניים שקראתי מלאים עד אין סוף בפרטים - אבל יש בהם גם תזה מענינת)

      • 2006 : Transforming the Twentieth Century: Technical Innovations and Their Consequences, Oxford University Press, New York, x + 358 p.
      • 2005 : Creating the Twentieth Century: Technical Innovations of 1867-1914 and Their Lasting Impact, Oxford University Press, New York, xv + 350 p.
      •  
        לטענת סמיל (בספר השני לעייל) כל השיפורים הטכנולוגיים (פרט לנושא המיחשוב) שבשימוש כיום - הומצאו ב 40 השנים לפני מלחמת העולם הראשונה. זה נשמע מוזר אבל הוא די משכנע כשקוראים את הפרטים.
        נזכרתי בסמיל כשקראתי את מאמרו של איתן אבריאל:  "האם תם עידן ההמצאות הגדולות"  http://www.themarker.com/markets/1.2111046
         
        התזה שלי בהקשר זה ( לפני שניתקלתי בספריו של סמיל) היא שבשנות ה 90 היגיעו לשיאם מספר גלים : מדעי ,טכנולוגי ותעשייתי ומאחר שכל גל כזה הוא בעל אורך זמן שונה יעבור זמן רב מאוד (יתכן כ 200 שנה) עד ששוב יתלכדו שלושת הפיקים הללו - ורק אז יחווה העולם עוד קפיצת מדרגה כמו שעבר ב 20 השנים האחרונות.

        בהקשר של גלים אני מתכוון למשל שרוב הפיתוחים במיחשוב (ותקשורת) הם תוצאות של עבודה מדעית (התשתית המתימטית) שנעשתה בין השנים 1800-1965 . למיטב ידיעתי הפיתוח המדעי האחרון שמשמש אותנו בכל דבר (סלולר, מצלמות דיגיטליות, שידורי לווין, טלויזיה דיגיטלית, אינטרנט מהיר) הוא FFT   אשר פותח בשנות ה 60 על בסיס עבודה תיאורטית שנעשתה על ידי פורייה (שהיה ראש עיר ויועץ של נפוליאון).  
         
        מעניין לציין שהאלגוריתם שמשמש היום כמעט בכל מכשיר הומצא כבר ב 1805 ע"י המתימטקאי הגרמני גאוס - אבל נשכח כי לא היה לו שימוש. הוא הומצא מחדש ב 1965 ע"י חוקרים שלא ידעו על הההמצאה של גאוס ב 1805. 
        הדוגמא הזו ממחישה כמה המדע (גאוס היה מדען) זקוק להתקדמות טכנולוגית ותעשייתית לצידו. (של סלולר ותקשורת שישתמשו בתגלית המדעית)
         
        הספר של סמיל מראה שבהקשר של תעשיות קונבנציונאליות הקפיצה נעשתה עד 1914 ומאז יש רק שיפורים (ביעילות, בנוחות השימוש, באמינות, במזעור). לדעתי סמיל  טיפה מגזים (למשל הניילון הומצא ב 1935 ).

        אבל סמיל צודק בעקרון הכללי: אנחנו טסים באווירונים, במכוניות שהומצאו בתחילת המאה, משתמשים במזגנים ומקררים שהומצאו בערך ב 1902 וכמובן מייצרים חשמל מטורבינות שהומצאו בסוף המאה ה 19 ואוכלים מזון שגדל בעזרת דישון באמוניה המופקת  בתהליך שהומצא ב1908 . 

        ואם נחזור לתומאס פרידמן: ישראל חתמה הסכם השלום (הידוע בכינוי הסכם 17 למאי)  עם באשיר ג'ומאייל ( זה מהסרט וואלס עם באשיר).  במאמרו ב 1983 הציע פרידמן שאם רק היה צה"ל נשאר "עוד קצת" על הרי השוף מסביב לביירות אזי הסכם השלום עם לבנון היה מחזיק - האם ניתן לדמייין חוסר הבנה גדול מזה לנושאי המזרח התיכון ?  הנה המאמר:

        ''
        איך כל זה מתקשר לכלכלה, לאשראי ולבעיות שה 80% ( המכונים 99%) סובלים כיום ? בפעם הבאה.
        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 27/5/13, 08:04

           

           

           

           

          לפני הבחירות צפינו כי הגזרות יגיעו. השאלה "ממי לוקחים" היא בן דוד של השאלה "איפה הכסף".

           

          אז שלחנו למפלגות שאלון. הנה הוא:

           

           

           

          1. האם את/ה מתחייב/ת  להתנגד לכל העלאה נוספת של המע"מ על אזרחי ישראל ותומך/ת בהורדת המע"מ על מזון, מים וחשמל לצריכה ביתית?

           

          2. האם את/ה מתחייב/ת להתנגד להגדלת מס הכנסה או לקיצוצי שכר למשתכרים/ות מתחת ל -14,000 ש"ח ?

           

          3. האם את/ה תומך/ת בהחזרת מס רכוש שנתי פרוגרסיבי על בעלי רכוש מעל שווי של 10 מיליון ש"ח כמקור עיקרי לסתימת הבור התקציבי?

           

          (*)להתנגד פירושו: "הצבעת-נגד ברורה, ללא התחמקויות ו/או קיזוזים. חברי הכנסת מקבלים משכורת מלאה ועליהם להשתתף באופן פעיל בכל הצבעה – בין אם בוועדה או במליאה, ללא תרגילים של הימנעות או בריחה מחדר הוועדה ו/או מהמליאה בעת הצבעות".

           

          =============

           

           

          ציינו גם בפתיח לשאלון:

           

          "ישראל יקרה לנו" מציעה כאלטרנטיבה לשקול את החזרתו של מס הרכוש על מחזיקי נכסים בשווי של 10 מיליון ש"ח ומעלה. בנוסף מבקשת התנועה מהמועמדים לכנסת כי לא יתנו ידם להעלאת מיסים או לקיצוצי שכר למי שמרוויח מתחת ל 14,000 ש"ח בחודש.

          במכתבה מציעה התנועה לחברי הכנסת להשתמש דווקא בהורדת מע"מ כדי להקל על יוקר המחייה  הגואה ולהטיל מע"מ דיפרנציאלי, בעזרת כלים אלה:

          1. החזרה מיידית של הפטור ממע"מ על צריכה ביתית של מים.

          2. ביטול המע"מ על צריכת חשמל מתחת ל 1000 קוט"ש למשפחה לחודש ומע"מ מופחת (7%) על ה 500 קוט"ש הנוספים.

          3. הורדת מע"מ על כלל מוצרי המזון במדינה (פרט למזון יוקרה כגון  קוויאר) כדי להשוות את המצב לנהוג בכלל מדינות ה OECD.

           

           

          בפרט בנינו על לפיד בגלל נאום פצצה שדיבר בדיוק על זה:

           

          ''

           

          קיבלנו מהם תשובה מבטיחה לגבי מה האחרים יעשו:

           

          ''

           

          את החשמל העלו בתחילת החודש, היום מעלים לנו את המע"מ - למה כי זה קל, לא צריך להתעמת עם מוקדי כח האזרח הקטן סובל הכל בשקט. מעלים את המס שנמצא מתחת לפנס כי זה קל "להם" כן זה אותם "ההם" ש"יעלו לכם" (לנו) ביוקר. הנה תגובתנו:  http://www.themarker.com/news/politics/1.2030032

           

          "יוקר המחיה היא הסיבה לפרוץ המחאה החברתית שאת פירותיה הפוליטיים קטפו אלו שנטעו בציבור תקוות להורדת יוקר המחיה. לא רק שמעלים את מחירי החשמל אלא שכיום נוקטים בצעד האינפלציוני ביותר של העלאה גורפת של כל מחירי המוצרים בישראל. ברגע שמוציאים את אקדח המחירים כדי להעלות את המע"מ, הם עולה ביותר מ-1% ולעולם לא יורדים בחזרה".  

           

          ''

           

           

           

           

           

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 16/5/13, 18:25

            צטט: דודי מחפוד 2013-05-16 17:20:14

            נמאס לי שאם אני לא מסכים עם החלטות שר האוצר אז אני נחשב שמאלני. 
            אין לי אלטרנטיבה למחות מבלי ליפול למקום שבו אני אחשב לשמאלני? 
            אני מתנגד לגזרות אבל אבל מתנגד להפלת הממשלה. לא מוכן לתת שטחים! 
            לא מוכן להפגין נגד הכיבש ובאותו הזמן גם לא מוכן להיקרא כובש. 

            אני כן חושב שביבי הוא הראש הממשלה הגרוע מכל הזמנים, שהוא מהווה דוגמה איומה להתנהלות הממשלה, אבל אני גם לא רואה גם שיש אלטרנטיבה טובה יותר. 
            מבחינתי כרגע הוא הברירת מחדל, הרע במיעוטו. 

            אני מוחה! 

            כן אני מוחה נגד התקציב החסר אחריות, אני מוחה על ההתנהלות של הממשלה בנושא הגז. אני מוחה, כועס, עצבני, ונע על גבול מאוד דק שבו אני ממש מתפתה לצאת ולהיות אלים, אני מתאפק ומתאפק ומתאפק! 

            רבותיי, תם עידן האיפוק. 
            לא עוד 100 ימי חסד, ולא עוד גזרות. 
            לא מדובר בעוד ספין אלה באיום ממשי כמעט על כל המעמדות למעט המעמד הגבוה. למעט הועדים, למעט הטייקונים, למעט החברות הגדולות. 

            בעוד שאלה הרוויחו על גבינו לאורך שנים, אנחנו נשאנו בנטל. 
            ועכשיו מבקשים מאיתנו להמשיך להתאפק ולעבוד קשה, ולשרוד בקושי אבל גם לשבת בחיבוק ידיים בעוד שגומרים אותנו. הטענה הפעם היא שכולם חולקים את הנטל. אבל האמת חייבת להאמר, זאת לא חלוקה צודקת. זאת פחדנות. אותם בריונים מאיימים בהשבתת המשק, או בסגירת מפעלים, אותם אלה שהובטח לנו שבהם שר האוצר יטפל. אלה מוכנים לעשות למדינת ישראל "טובה". 
            הם ישתתפו בנטל חלקית, הם רק יתחילו לשלם מיסים כמעט כמו כולם, ורק ידחו את עליית השכר שהובטחה להם. ואותם עסקים גדולים, אלה שהביאו תעשיה, הביאו מקומות עבודה ובו בזמן לא שילמו מיסים ואת הכסף שהיו אמורים להשקיע חזרה במדינה הם כלאו בכדי להימנע מלשאת בנטל כמו כולם... 

            עד מתי נוכל לשבת ולהתאפק? 

            יאיר אמר שמי שנותן לטייקונים לשחק בכספי הציבור - מבין רק כח!
            יאיר אמר שמי שנכנע לקבוצות לחץ מסיבות קואלציונית - מבין רק כח!
            יאיר אמר שמי שאומר לי "אין לי" לציבור אחד בעודו משחרר כספים ללא הבחנה -
            מבין רק כח!
            יאיר אמר מי שגיבור על המתמחים ועל השוטרים ועל המורים ועל העובדים הסוציאלים אבל מתכופף בפני הוועדים הגדולים או בפני מגזרים שונים - מבין רק כח! 

            אז רבותי, אם יאיר אמר, כנראה שיאיר יודע! 

            והכח שלנו נמצא רק באחדותנו, אז מי שמבין שלמחות זה לא אומר שאתה שמאלני אלה אומר שאתה מוכן לעמוד על שלך, ולדאוג לעתיד האמתי שלנו מוזמן לצאת גם איתי השבת הקרובה. 

            ואלי נזכה הפעם לתת ביטוי אמיתי למה שאנחנו מרגישים, מבלי לתת למפלגה כזאת או אחרת הזדמנות להתלבש גם על המחאה של 2013. 

            חברים, 
            לקום ולצאת לא בשביל הכיבוש, ולא בשביל הפלת הממשלה. 
            לקום ולצאת כי מגיע לנו תקציב אחראי, תקציב שבו יש אחריות משותפת של כולם. 
            תקציב שבו כל אחד כפי יכולתו יתן. כי רק ביחד, רק אנחנו כולנו ביחד תורמים להצלת המשק

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שני, 1/4/13, 19:34

              עדכון: לפיד טוען שמדובר בעשירון 7-8 : 

              ''

               

               

               

              אז אתה רוצה לעזור לגברת כהן ?

               

              ברכות יאיר, אחרי שנתיים של מחאה יש שר בממשלה שמבין על מה יצאנו לככרות. התובנות שהעלת ב"פוסט הגברת כהן" הן בטוי לאמת כלכלית פשוטה: הכלכלה (שזה אנחנו) חנוקה - כי הכל כאן יקר מדי.  הסיבה למיתון: לאזרחי ישראל נגמר הכסף. כל המשכורת הולכת על מחייה בסיסית: משכנתא (או שכירות), מזון, תחבורה (דלק לרכב או תחבורה ציבורית), תקשורת, חשמל, מים, ארנונה, חינוך ובריאות.  בתנאים כאלו כאשר השכירות עולה קונים פחות ונוסעים פחות.

              האמת יאיר, שעם משכורת משפחתית של 20,000 ש"ח לגברת כהן, בעלה ולדיהם היו צריכים להיות חיים סבירים עם יכולת לחסוך לפחות רבע ממשכורתם.  ברמת מחירים סבירה היא יכלה לשלם את כל ההוצאות ב 15,000 ש"ח ( 12,000 אם היא חסכנית) והיה נשאר לעתידה ועתיד ילדיה - אבל זה במדינה נורמלית עם מחירים נורמלים.


              אבל במדינה שלנו של הוצאה משפחתי של 24,575 ש"ח נחשב על ידי הלמ"ס כסל של "משפחה עשירה" (עשירון עשירי).   ומהי הוצאה ממוצעת: רבים מאיתנו מגיעים די בקלות להוצאות שמתקרבות ל 20,000 ש"ח (בדיוק כפי שתיארה הגברת כהן) רק על מחייה בסיסית.


              גברת כהן, שמצבה אינו טוב, היא עדיין ברת מזל, יחסית ל 50% מהעובדים אשר מרוויחים פחות מהשכר החציוני שהוא 6,000 ש"ח בחודש. (אל תשכח את בני ה 50+ שלא מוצאים עבודה אבל אינם נספרים כלל לא כעובדים ולא כמובטלים. גם הם חלק מהכלכלה).

               

              זה נשמע אבסורד: האמנם מי שמרוויח 24,000 ש"ח נחשב עשיר ? פחות מ 20% מהמשפחות במדינה מרוויחות סכום כזה. עבור רובנו להגיע לרמה פחותה מזו של צריכה דורש להכנס לחובות, לשבור חסכונות – כל זה בעוד שטייניץ מספר לנו על צמיחה. בשנים האחרונות אנחנו, השקופים עבורו, אט אט קמלנו כלכלית. את זה "באת לשנות".

               

              בוא ננסה להגדיר מהו עושר ומהו "מעמד ביניים". עשיר אינו רק טייקון גז או מנכ"ל בנק. גם מי שיכול לחיות כל חייו ללא דאגות פרנסה – למשל אדם שיש לו פנסיה תקציבית או מחזיק ארבע דירות או שותף במשרד עורכי-דין מהגדולים במדינה יכול להחשב במדינה עשיר. לעומתו: "מעמד ביניים" הם אלו שעובדים קשה ומצליחים לחסוך כדי לשפר את מצבם ומצב ילדיהם: חסכון לחינוך, חסכון לדירה. 

               

              על פי הגדרות אלו גברת כהן כבר אינה חלק ממעמד הביניים – היא לא מצליחה לחסוך. קל וחומר למי שנמצא ברמת הכנסה משפחתית של 8,000-12,000 ש"ח: ברמת הכנסה זו יש מרוץ יום-יומי אחר הקיום הכמעט מינימלי. 

               

              הנה מתוך דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת:

               

              ''

              נוצרה סתירה:

              על פי הכנסותיה גברת כהן היא מעמד גבוה אך לפי (מה שנשאר אחרי) הוצאותיה היא מעמד נמוך


              איך זה קרה ? האם מצבה של גברת כהן (שמשפחתה מרוויחה יפה) הוא גרוע כפי שתיאר שר האוצר - מה זה אומר על משפחות שמביאות הביתה 12,000-15,000 ש"ח בחודש . לכאורה, משפחות אלו הן מעל החציון של המעמד הבינוני. לפיכך: האם כולנו עניים ?

               


               

              התשובה העצובה (לרובנו) היא שכן, גם אם מצבנו כיום טוב אנו בקלות יכולים להתדרדר. אנחנו מדינה עשירה שבה יש המון עניים בפוטנציה. לא נעים להודות בזה. קל להתעלם מזה כאשר אתה נוסע ברכב ליסינג ממוזג אבל לאלו אשר איתרע מזלם ואיבדו עבודה בהיטק פתאום מתברר שקניית רכב ואחזקתו הם הוצאה של אלפי שקלים בחודש. שלא לדבר על מזון. אם תשווה את מחירי המזון היום למה שהיה לפני 10 שנים יתברר לך שישראל, שבעבר היתה זולה יחסית לאירופה, הפכה להיות מקום יקר – ואת זה מאשרים כל הדוחות שנכתבו על מחירי המזון מאז המחאה.

               

              ברכות יאיר, שהבנת שלא הכל הוא בתקציב ובטבלאות האקסל אבל אין די בתובנה זו. כדי לשנות את הכלכלה צריך הרבה יותר מאשר תקשורת טובה עם הבוחרים דרך דף הפייסבוק. ובסופו של יום תצטרך לחזור לתקציב כדי לאזנו כי אתה צודק: יותר מדי זמן פיזרו כאן כסף וחגגו. אז מהו הדדיסוננץ? כיצד קרה שהכלכלה צמחה אבל האזרח נבל ?

               

              התשובה היא במבנה הכלכלי המעוות. מבנה שבו שכבה שאינה גדולה (אך אינה זעומה) מצאה דרך לחיות על חשבון השאר. השכבה הזו אינה רק המנהלים מנקרי העיניים עם משכורות של מיליונים. אם אתה רוצה לאזן את התקציב לא תהיה לך ברירה ותצטרך לענות על השאלה: ממי כן לקחת ? מיהם העשירים ואיך מוצאים אותם. יהיו כמובן פרשנים מכובדים שמייד יקפצו ויראו לך באותות במופתים שני שקרים נפוצים: 1. אם תיקח מיסים מההון העשירים יברחו 2. גם אם תעלה את מס ההכנסה על המרוויחים הגדולים זה לא יספיק.

               

              העובדות הן הפוכות:

              רבים מהעשירים חייבים את עשרם ואת הכנסתם למצבים מיוחדים במדינת ישראל. טייקוני איתני הטבע אינן יכולים לקחת איתם את ים המלח או את בארות הגז ולהעבירם ללונדון או לאיי הבתולה. מקבלי הפנסיה התקציבית אינם יכולים לקבל סכומים דומים (וצמודים) על חשבון ממשלת קוסטה-ריקה ובעלי נכסי הנדל"ן אינם יכולים להעביר את ארבע הדירות הרשומות ע"ש הסבתא לווילה בריביירה. הנכסים של העשירים נמצאים כאן וביכולתך למסות אותם. אלו שאצלם הצטבר העושר הם (ברובם) אלו שנהנו מכך שכל האחרים עבדו בשבילם. בדיוק כמו שקודמך יכול היה לשאול את נערי משרדו לגבי תמלוגי הגז: "איך קרה שאנחנו לא מקבלים מכך כלום" אתה יכול לבוא אליהם ולשאול: "מדוע אין בישראל מס רכוש שנתי המוטל על בעלי הנכסים הגדולים" ?

               

              אם תשאל שאלה זו, ותתחיל לבדוק מהו העושר והיכן הוא צבור – תוכל להגיע למצב שבו במקום להעלות את המע"מ ולהחמיר בכך את מצבה של גברת כהן תוכל להוריד את נטל המיסים ממנה ומכל אלו שמרוויחים עוד פחות.

              אבל אין די שתטפל בשאלות המיסוי ותייצר רפורמה של ממש בנושא זה. לא מספיק לבטל את המע"מ על המזון כולו ועל שאר ההוצאות הבסיסיות למחייה (חשמל עד ל500 קוט"ש לחודש, תרופות, ספרי לימוד). עלייך להביא לרפורמה גדולה מזו: רפורמת הורדת המחירים.

               

              מבנה המשק הישראלי נתון היום בידיהם של מספר מונופולים. חלקם שולטים בתשתיות (גז, חשמל, מים) וחלקם במוצרי הצריכה הנחוצים למחייה: חמש חברות אחראיות ל 41% מיצור המזון, שתי חברות שולטות ב 60% משווק המזון. מספר בנקים קובע לאן ילך האשראי. חברות הליסינג מקבעות מחירי מכוניות בשמיים, דו-אופול שולט ב 60% משטחי הקניונים במדינה, וקבלנים יושבים על קרקע ומחכים שערכה יעלה במקום לבנות ולשווק את כל הקרקע שאושרה עליה בנייה – היכן שלא תפנה יש במשק הישראלי חוסר יעילות אשר מביא לתוצאה אחת בלבד: הרבים משלמים יותר מדי למעטים.

               

              נ.ב. יאיר, מערכת הבחירות הסתיימה. הכדור במגרש שלך, סגור את הפייסבוק ותתחיל לעבוד. אין לך הרבה ימים של חסד. כולנו נריע ביציעים למעשים הנכונים.

               

               

               

              נ.ב מתוך פרסום של "מרכז אדווה". עוזר להגדיר מהו בינוני ומהו גבוה:


               

              ''

               

              ''

               

              ''

              דרג את התוכן:
                9 תגובות   יום ראשון, 24/3/13, 13:16

                כעת גם בטוויטר:  https://twitter.com/Eyalo365

                 

                    

                רק אמר את המילה "אוברדראפט לאומי" ומייד מקטרגים עליו גפני, גלאון, שטייניץ, יצחק כהן ויחימוביץ . אולי במקום להתעסק ברטוריקה – תתמקדו במעשים (או במחדלים).

                 

                יש משהו חסר אחריות (שלא לומר צבוע) במתקפה שאותה סופג הבוקר שר האוצר הטרי יאיר לפיד. אפשר לחשוב שתפקידה של אופוזציה הוא רק לבוא בטענות. רק לפני שבוע נכנס לתפקידו, עוד לא עשה כלום אבל הספיק לעבור שינוי תודעתי -  במקום רטוריקה על "החרדים", מתחיל לפיד לדבר על עובדות: מדינה לא יכולה להיות באוברדראפט תמידי וגדל. צודק שר האוצר, אם אנחנו רוצים לשפר את חיי ילדיינו אי אפשר להוריש להם חובות .


                בתגובה על דברי לפיד : "אני הולך להיכנס בגירעון, לצמצם ולקצץ" ניסה השר שטייניץ כבר הבוקר למזער את חשיפת האמת במשפט אווילי: "לפיד צודק, התקציב קשה - אך מצב המשק טוב" והראה בכך שהוא אינו מפנים את מה שלפיד מכנה "גרעון מפלצתי". לפיד הסביר: "במקום לנהל כלכלה אחראית לקחו הלוואות ענק ועשו חגיגות".

                שטייניץ עדיין מנסה עדיין למכור לנו את הסיפור הישן, של "צמיחה" שהושגה בעזרת הזרמות שקלים:  קניית מט"ח והורדת ריבית מבית מדרשו של ההליקופטר סטנלי פישר. הזרמת כספים זו (שהחלה עוד ב 2007 עם קניית אגח"ים בידי בנק ישראל - זו צורה של "הקלה כמותית QE ) הביאה לכאורה לפריחה וצמיחה. למרות השקאת המשק בשקלים ואשראי זול יצא הציבור למחאה ב 2011 והצביע ללפיד ובנט ב 2013 מסיבה אחת ברורה: כל הכסף הזה הצטבר אצל שכבה צרה בלבד ולכל האחרים המצב הכלכלי קשה מאשר היה לפני שנתיים ושלוש.

                 

                 

                הציבור הוא הריבון: הציבור העניק לבנט, לפיד ונתניהו מנדט ולא לשלי יחימוביץ אשר במשך שנתיים מנסה למכור את הסיפור שתקציב גדול שווה רווחה לאזרח. לפיד צודק שאין ארוחות חינם ומישהו בסוף צריך לשלם את החשבון. זה המקום שבו מגיע השאלה הגדולה: לא "מה יגיד לפיד" ? אלא:


                מה לפיד יעשה ? בטווח הקצר ובטווח הארוך.


                מגיע ללפיד, אם לא מאה, אז לפחות עשרה ימים של חסד.

                 

                בפני לפיד עומדות כבר בזמן הקרוב הכרעות שיאפשרו לציבור לבחון רטוריקה לעומת המעשים:


                1. מחיר החשמל. לפיד דיבר במערכת הבחירות על כך ש"הם יעלו את מחיר החשמל כי מעמד הביניים סופג הכל".  האם ציפיתם ששלי יחימוביץ המחוברת לועדים הגדולים תצא נגד העלאת מחיר החשמל ? האם שלי יחימוביץ אינה מבינה שמחיר החשמל משפיע על עלויות היצור של המשק כולו ? בטוח שגם שלי יחימוביץ וגם לפיד מבינים את חשיבות אי העלאת מחיר החשמל – בפרט למשקי הבית הכורעים תחת נטל יוקר המחייה. האם מישהו מהם מציע הצעה אשר תמנע את ההעלאה: אולי תעריף דיפרנציאלי שבו  500 הקוט"ש הראשונים למשפחה לא יעלו.


                2. יצוא הגז. בזמן מערכת הבחירות נשאל לפיד על ידי פעילי מפלגתו בפייסבוק: " כיצד אתם מציעים שנפעל לכל הנוגע לעתודות הגז שנמצאות בשטח ישראל? במתכונת הנוכחית, האזרחים לא מרוויחים מהשלל כלל מכוון שהרווחים ברובם מופנים אל בעלי ההון (יצחק תשובה במקרה זה), האם תפעלו להגדיל את המס על הרווחים לטובת רווחת התושבים?כמו-כן, האם אתם בעד למנוע ייצוא גז בכמויות כמו אלא שהומלצו עד היום" תשובתו החד משמעית: " מסקנות ועדת צמח על ייצוא הגז הן אכן שגויות ועתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי ישראל, לא לייצוא יקר שמשרת רק כמה טייקונים".


                3. מדי יום אנו שומעים על טייקונים שעורכים תספורות לחובות שלהם לציבור בעוד משכורות של מיליונים משולמות למנהלי העסקים של חברות אלו. ברור שלפיד מבין את הצורך למלא מחדש את הקופה הציבורית – האם ידע להטיל את הנטל על אלו שבאמת יש להם או שינהג כפי שנהג שטייניץ ויעלה מיסים עקיפים הפוגעים בכלל הציבור ?

                 

                 

                כל מה שנותר כעת נותר לציבור לבחון את המעשים לעומת ההבטחות:


                האם לפיד יפעל לרווחת כל הציבור או שבחסות רטוריקה חדשה ימשיך את המדיניות שהיטיבה עם המחוברים: הוועדים הגדולים ובעלי ההון המקורבים לשלטון. ימים יגידו. לא צריך אפילו לחכות הרבה.

                 

                 

                ''

                 

                צריך לברך על הרטוריקה החדשה שמגיעה מלפיד ומבנט.

                 

                ''


                 

                 

                 

                 

                מי שרוצה לראות מה דעתנו על "להאשים את טרכטנברג" (הכוון של סגן השר לשעבר כהן) מוזמן לראות מה הצענו לועדה: http://www.themarker.com/news/protest/1.938410

                 

                אנו ("ישראל יקרה לנו" שהיתה אז חלק ממחאת הקוטג') כתבנו לוועדת טרכטנברג: "לא יקום שוק תחרותי עד שהמבנה המונופולסטי והקרטליסטי יפורק"

                 

                בפנייה לוועדה כותבים יוזמי המחאה: "מבנה האוליגרכים בישראל נתמך על ידי ח"כים, צבא של עורכי-דין, רואי חשבון, אנשי תקשורת ויחצ"נים - כולם פוגעים ביעילות הכלכלה הישראלית" ■ דורשים הוזלת מוצרי המזון ב-40% תוך שנה

                 
                "כדי להפסיק את הפקעת המחירים", כותבים יוזמי המחאה, "יש ליצור בישראל שוק פתוח ותחרותי. שוק כזה לא יקום ולא יהיה עד שהמבנה המונופולסטי והקרטליסטי יפורק. מבנה זה של אוליגרכים נתמך על ידי חברי כנסת, אנשי ציבור, צבא של עורכי-דין, רואי חשבון, אנשי תקשורת ויחצ"נים - כולם ביחד פוגעים לא רק בשכבות המוחלשות אלא ביעילותה וביכולת התחרותיות של הכלכלה הישראלית כולה. חניקת הכלכלה הישראלית בידי גורמים אלו בא לידי בטוי באי-מיצוי פוטינציאל התעסוקה והפריון המתאים למדינה עם הון אנושי מצוין".
                 

                אנו מציעים פתרון שאינו מתבסס רק על שינוי העוגה התקציבית. השיטה שאנו מציעים לחברי הוועדה היא לטפל ענף-ענף - בכל אחד מענפי הצריכה בישראל. קרטל קרטל, זנגה זנגה (זהו אינו ביטוי היתולי: על הוועדה לוודא כי תחרותיות אמיתית קיימת בכל שכונה בישראל - לא ייתכן שבאזורים מסוימים תהיינה מספר חנויות השייכות לאותה רשת ואשר מביאות לכך שמתחרים אחרים נדחקים החוצה).

                תחילה, יש לסיים את מה שחוללה מהפכת הקוטג' בשוק החלב לצרכן הישראלי. משם להמשיך לסוגי מזון אחרים. לכשיפתח שוק המזון כולו לתחרות הוגנת ויירדו המחירים - ניתן יהיה לעבור לתחומים אחרים ומגוונים: משוק הסידקית, לביגוד, הנעלה ואף לשוק הרכב. צדק מנכ"ל אחת מחברות החלב אשר הגיב למחאת הקוטג' ביומה הראשון במילים: 'הכל יקר פה, גם המכוניות'. זוהי תמציתה של הבעיה שעל הוועדה לפתור. הקוטג' הוא רק סמל לבעיית יוקר המחייה כולו. אין זו בעיה של תקציב הממשלה או חלוקתו מחדש - זוהי בעיה הגדולה פי כמה מונים מכל שינוי שניתן לבצע בתקציב.

                 

                 

                ''

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 24/2/13, 13:42

                  קריאה בפרוטוקלים של ועדת טרכטנברג היא אכזבה גדולה.

                   

                  ''

                   

                  מתברר שכל מה שאמרנו היה ידוע לחברי הוועדה אבל בסוף ההצעות שלהם לא כללו את הרעיונות הטובים שהם עצמם העלו:

                   

                  הם הבינו שיש בעייה עם דירות ריקות שאנשים קונים להשקעה ומוציאים משוק הדיור. זה מקטין את ההצע.

                   

                  הם הבינו שאפשר בקלות להכניס את הדירות הריקות וגם את דירות מגורים המשמשות כמשרדים חזרה לשוק השכירות - אם הממשלה תחייב זאת באמצעות הטלת מס על דירות ריקות (מה שאייל גבאי מכנה "דירות הפנטום" - כלומר דירות הרפאים)  וגם כמובן דירות משרדים.

                   

                  הם גם הבינו את הציפיות שיש בשוק הדיור לירידת מחירים - ציפיות שיכולות בקלות להגשים את עצמם כי בדיור חשוב ליצר מומנטום : אנשים קונים רק כאשר הם מאמינים שהמחירים ממשיכים לטפס. כאשר המחירים מתחילים לרדת הקונים נוטים לחכות וכך הציפיה היתה יכולה להגשים את עצמה.

                   

                  הם גם העלו את ההצעה להטיל מס רכוש - בפרט על דירות ריקות ותיארו את התופעה הקיימת היום שבה במקום מס רכוש שנתי הועלתה הארנונה אך זו גולגלה לגמרי על שוכרים. במקום זאת הועלתה ההצעה להטיל מחדש מס רכוש שנתי פרוגרסיווי - דבר שיכול להוות תמריץ שלילי לקניית עוד ועוד דירות על ידי משקיעים.  אבל הכל טבע בסבך המלל וכמעט שום דבר לא הגיע להמלצות (פרט להכפלת הארנונה על דירות ריקות - דבר שגם כיום שר הפנים ישי עדיין חוסם)

                   

                  הם הבינו ש"שנוי קריטריונים" על 5,000 דירות בשנה לא יכול לפתור בעייה בשוק שבו כל שנה צריך 40,000 דירות חדשות. הבעייה היא מערכתית ולא רק לגבי "קריטריונים" לסיוע ממשלתי והנחה בדיור. מחיר השוק (כולו) הוא הבעייה. הם הבינו שמדובר בבועה.  אבל כולם פוחדים לפוצץ אותה. הדבר אף עולה במקומות אחרים בהם הם דנים במחירים (בהקשר של נוסחת סווארי לפיקוח למשל על מחירי המלט) ואז אחד המתדיינים מצהיר: ברגע שאתה רוצה לעשות משהו קמים ואומרים לך: "זה יפגע ב...".

                   

                  וגולת הכותרת:

                   

                  • הם הבינו שהריבית הנמוכה יצרה כאן בועה בדיור - אבל בסופו של יום כאשר הציבור שיתף פעולה והמתין הממשלה לא עשתה דבר ואילו בנק ישראל הוריד שוב ושוב את הריבית עד אשר הקונים שהמתינו לירידת המחיר נכנעו ונכנסו לשוק - במחירי שיא.

                   

                  ''

                   

                  הנה הפרוטוקולים:

                   

                  ''
                  ''
                  ''
                  ''

                  דרג את התוכן:
                    5 תגובות   יום שני, 18/2/13, 14:03

                    לאוצר מתחיל לפול האסימון: ליד הגזר צריך גם מקל.

                     

                    במשך שנים התנגד האוצר לשימוש במקל. השר שטייניץ כינה זאת  אמנם "פטיש חמש קילו",  אך בפועל נתן האוצר לבעלי הדירות מתנה מתוקה וקלילה כמו צמר גפן מסוכר: ביטול של מס שבח על רווחי ההון שצברו מעליית מחירי הדיור. המתנה הזו, כך סיפר לנו שטייניץ, תגרום להם למכור דירות שאגרו.

                     

                    כמובן שה"פטיש" לא עזר: המשקיעים מאמינים שמחירי הדיור ימשיכו לעלות ובדיוק כמו חברות הענק שחיכו שנים עם "הרווחים הכלואים" ליום שבו הממשלה תפטור אותם מרוב המס - כך גם משקיעי הדיור: הם יודעים  שבעתיד שוב ינסו לפתות אותם למכור במס מופחת.  בסל הטריקים של האוצר יש רק גזרים.

                     

                    אדם סביר היה תוהה: האם אין למטבע הזה צד שני -  האם יכולה המדינה לגרום לשנות את התנהלות המשקיעים בעזרת הטלת מס ולא בעזרת סוכריות ? גם כאן התבלל האוצר והטיל מיסי רכישה (כביכול לעצור משקיעים מלקנות) – אולם מס המוטל (חד פעמית בעת הקנייה) על כלל רוכשי הדירה אינו מרתיע איש מלקנות – פשוט מכניסים את מחיר המס למחיר הדירה והרי לכם עוד עלייה רוחבית במחירי הדיור.

                     

                    הבעייה האמיתית: הכרישים הגדולים

                     

                    בואו נעזוב את המשקיעים הקטנים – הבעייה בשוק הדיור היא הכרישים הגדולים. הללו ממונפים בחלקם עד הגג ולכן לחוצים יותר – אבל גם הם לא נבהלו. כאשר פרצה מחאת הדיור בקיץ 2011 הציבור עצר את קניית הדירות מתוך אמונה ש "הממשלה סוף סוף תטפל במחירי הדיור" . איך הגיבו הקבלנים  ? בשיטה שעובדת היטב בישראל: ויסות ההצע כדי לשמר רמת מחירים גבוהה. קצב התחלות הבנייה אשר הגיע לשיא בתחילת 2011 – דעך (והמציאות טפחה על פניהם של פרופסורים לכלכלה מחו"ל)

                     

                    לקבלנים הגדולים נותרה בעייה קטנה : להפטר מהמלאי בלי להביא להורדת מחירים. הם גייסו לעזרתם את כל מי שהם יכולים: שרי ממשלה, נגיד בנק ישראל, ראשי התאחדות הקבלנים וכמובן את פקידי האוצר. ביחד הגיבו גורמים אלו בדיוק כפי שהקבלנים ובעלי הקרקע ציפו מהם:

                     

                    • * שר השיכון אטיאס דאג לסובסידיה לקניית דירות בפריפריה ובכך איפשר לקבלנים להמנע מהצורך להוריד את מחיריהם של הדירות הזולות ביותר – כך נשמר המחיר של הדירות הזולות (חסם תחתון).

                    • * נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר הוריד בצורה חדה את הריבית ובכך איפשר לציבור להגדיל את הסכומים שהוא לוקח משכנתא רוכשי הדירות אשר מסוגלים כיום להחזיר משכנתא חודשית בסך 6,000 ש"ח יכלו לפני לקבל מהבנק משכנתא של מיליון ש"ח. היום, בזכות ירידת הריבית, החזר חודשי זהה של 6,000 ש"ח מאפשר לקיחת משכנתא של מיליון ומאה אלף ש"ח. אחוז בריבית מביא להגדלת המשכנתא של 10% - זו מתימטיקה פשוטה. ניתן היה לצפות מבנק ישראל שיבינו את מה שהם גורמים בהורדת הריבית – ואולי זו בדיוק כוונתם : להמשיך לנפח את הבועה ?  כאשר הבנק נותן לקונה עוד 10% - רוב הקונים יקחו ורוב הקבלנים יוכלו בעקבות זאת להעלות את המחיר.

                    • * נתניהו, באמצעות שליחיו ב"ועדת טרכטנברג" הביא לצמצום ה"קנס" שהתכוונה הוועדה להטיל על מחזיקי דירות ריקות (140,000 דירות עומדות ריקות בישראל – כמות מספקת לספק את הביקוש של 4-5 שנים). הועדה רצתה להטיל ארנונה משולשת על משקיעים המחזקים דירות ריקות אבל בסופו של תהליך אישרה הממשלה רק את הכפלת הארנונה (סכום נמוך מדי מכדי להשפיע על משקיעי הדיור) וכמובן שמשרד הפנים בראשות אלי ישי מעולם לא התקין את התקנות המאפשרות לרשויות המקומיות להטיל את הקנס הזה – ולכן תופעת דירות הרפאים (אשר איש אינו עושה בהן שימוש פרט ל"השקעה") - בזבוז זה נמשך כאשר במקביל מתרחשת מצוקת דיור ומחסור.

                    • * ומשרד האוצר ? כאן ההפתעה הגדולה. האוצר הרי אמור להיות הגורם המקצועי המעוניין בהורדת מחירי הדיור אבל האוצר הפתיע את עצמו: במקום לגרום לקבלנים לחוצים למכור דירות (שובר שיוויון שהיה משנה את המגמה בשוק הדיור) האוצר ממשיך לחלק מתנות שמעלות את מחירי הדיור: ביטול המע"מ על ערבות בנקאית ופתיחת קווי אשראי לקבלנים – כדי שיוכלו להמשיך במינוף ולהחזיק בדירות. עד מתי ? עד שיכנע הציבור היושב על הגדר ויקנה במחירים שהקבלנים מסרבים להוריד.

                     

                    והציבור ? הציבור נכנע בסוף. כאשר מדי יום מופיע בתקשורת "מומחה" שאומר שמחירי הדיור לא ירדו ומצד שני הקבלנים לא לחוצים למכור (הרי הם קיבלו אשראי ומצד שני צמצמו את היקף הבנייה) אין פלא שהציבור נכנע. מיהם כל המומחים שמופיעים בתקשורת : נציגי הקבלנים, מתווכי דירות ובנקאי משכנתאות – כלומר כל הגורמים שמרוויחים מהמשך עליית מחירי הדיור הם שמספרים לנו שכדאי לנו לרוץ ולקנות.   

                     

                    האמנם אין דרך לעצור את המחירים ?

                     

                    האם תרופת הפלא הוא "שווק קרקעות" כפי שמספרים לנו הקבלנים, האם יש סיבה אחת שנאמין להם שבאמת הם רוצים רק בטובתנו  ובהורדת המחירים ?

                     

                    חלק מהקבלנים יושבים על קרקע שנקנתה לפני שנים. ערכה עלה על פני השנים. אבל הקבלנים מבינים את המשחק ולא ממהרים לבנות. היום, לראשונה מאז המחאה מבין האוצר שלצד הגזר יש לו גם מקל: ניתן להשפיע על התנהלות הקבלנים באמצעות הטלת מס נוסף ולא בשיטת שטייניץ של חלוקת סוכריות. כמי שאמון על הקופה הציבורית וגם חייב לדאוג לכלכלה כולה יש לאוצר הזדמנות פז ללכוד שתי ציפורים במכה אחת:  גם להגדיל את תקציב המדינה וגם להוזיל את מחירי הדיור.

                     

                    הפתרון פשוט: להטיל מס שנתי על אחזקת קרקע לבנייה ועל דירות ריקות אשר נמצאות ללא שימוש. מי שרוצה לעשות קופה על חשבון הציבור ומקטין את הצע הדירות לא צריך להרוויח מכך:   איום בהפסד הינו תמריץ הרבה יותר חזק מאשר הקלת מס על הרווח.

                     

                    על האוצר להעלות את שיעור מס שבח ולהוסיף מס שנתי על כל קבלן שאינו מסיים בניית הדירות  במגרשים שבבעלותו. כך, כל שנה שבה הקבלן מחזיק במשאב הקרקע ללא שימוש ישלם קנס העולה על עליית ערך הדירות שהיו יכולות להבנות עליה . רק כאשר יראו הקבלנים שכל התמהמהות עולה להם כסף הם יהפכו זריזים ופתאום לא נשמע את הסיפורים הרגילים (החל מ"אין עובדים זרים" וכלה ב "שווק קרקעות").

                     

                    כאשר החזקת קרקע תגרום לכרישי הנדל"ן הפסדים בדמות "מס אי שימוש" שנתי  -  הם יבנו במהירות  ויציעו למכור במחיר נפלא .    פקידי האוצר יכולים (אם הם רוצים) לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. אל תתפלאו אם בעזרת מס רכוש שנתי על קבלנים פתאום יתחילו למכור כאן דירות במחיר סביר. 

                     

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום ראשון, 17/2/13, 16:08

                      חברת החשמל חיברה את תחנת הכוח הפרטית OPC

                       

                      קודם לכן פורסם בדהמרקר: http://www.themarker.com/dynamo/1.1928351/

                       

                      וגם לפיד לא הגיב על קריאתנו כאן:  http://cafe.themarker.com/post/2846585/

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שבת, 16/2/13, 07:26
                        President Barack Obama's State of the Union speech this week confirmed it: The pre-eminent political and economic challenge in the industrialized democracies is how to make capitalism work for the middle class.
                         
                        There is nothing mysterious about that. The most important fact about the United States in this century is that middle-class incomes are stagnating. The financial crisis has revealed an equally stark structural problem in much of Europe.
                         
                        There is no better place to start than by talking to David Autor, an economics professor at the Massachusetts Institute of Technology.
                        Autor is one of the leading students of the most striking trend bedeviling the middle class: the polarization of the job market.
                        That is a nice way of saying the economy is being cleaved into high-paying jobs at the top and low-paying jobs at the bottom, while the middle-skill and middle-wage jobs that used to form society's backbone are being hollowed out.

                        But when I asked him this week what had gone wrong for the U.S. middle class, he gave a different answer: "The main problem is we've just had a decade of incredibly anemic employment growth. All of a sudden, around 2000 and 2001, things just slowed down."
                          
                        "No one really understands why that is the case," he said.
                          

                        .....
                         
                        Shipping middle-class jobs to China, or hollowing them out with machines, is a win for smart managers and their shareholders. We call the result higher productivity. But, looked at through the lens of middle-class jobs, it is a loss. That profound difference is why politics in the rich democracies are so polarized right now. Capitalism and democracy are at cross-purposes, and no one yet has a clear plan for reconciling them.
                          
                         
                        ================
                         
                        יש לבעייה הזו פתרון שכלכלנים פשוט לא מוכנים לשמוע עליו
                         
                        קוראים לו דפלציה. כלומר לתת למחירים לרדת ואז גם מי שלא מרוויח הרבה יוכל לקנות את מה שהוא צריך, במקום זה כבר 18 שנים מזרימים כספים, מגדילים חוב, מורידים ריבית והכל במגמה אחת:
                         
                        למנוע ירידת מחירי נכסים.
                         
                        במקום לההנות מהעושר שנוצר בעולם ולדאוג שהוא יתפרס בצורה שווה -  הזרמת הכספים והמינוף הגדילו את אי השיוויון. את מגמת הדפלציה הטבעית החליפה אינפלציה (מתונה אבל מצטברת). זה מרוץ העכברים שבו אנו נתונים.
                         
                        כביכול ניסו להגדיל תעסוקה, בפועל שמרו על התעסוקה בערך במקום (בארה"ב חזרה שוב המגמה של התכווצות כח העבודה) אבל המינוף הרב והצטברות הנכסים אצל מי שמסוגל לגבות רנטה גוברת והולכת הגדיל את אי השיוויון לממדי 1929.
                         
                        אם הכל היה זול יותר השאלה למה אין מספיק משרות שמשלמות הרבה -  היתה הופכת לבעייה קטנה בהרבה ואולי נעלמת בכלל
                        (אנשים היו עוסקים בדברים שנהנים מהם גם אם אינם מכניסים הרבה כסף, ועיסוק זה היה מייצר משרות מקומיות על ידי ביקושים שהיו מופנים לתחומים שהם מעבר למחייה הבסיסית)

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום רביעי, 13/2/13, 12:14

                          לפני שנה וחצי פירסם יאיר לפיד מאמר מרגש בשם "אחי העבדים". המאמר הופיע 5 ימים לאחר תחילת מחאת האהלים ופורסם באופן חריג בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" (הטקסט בהמשך).

                           

                          ''

                           

                           

                          היום, פורסם לגבי (אי) הפעלתן של תחנות כח המפיקות חשמל זול בהרבה ממחיר חברת חשמל.   

                           

                          מי מקבל את ההוזלות הללו ? אף אחד.

                           

                          מי משלם את מחיר אי הפעלתן ? כולנו.

                           

                          ומי מקבל את הכסף הציבורי שאנו משלמים - הטייקונים.

                           

                          ראוי שרשות ההגבלים העסקיים תמנע מעובדי המונופולים להמנע משימוש בכוח המונופולסטי שבידהם - כמי ששולט על שרותי העבודה שמקבל המונופול. כל פעולה כזו שלהם היא על חשבוננו - חשבון הציבור

                           

                           

                          הנה הפרטים:


                          http://www.themarker.com/dynamo/1.1928351

                           

                           

                          ''

                           

                           

                          אז כדאי להזכיר לח"כ יאיר לפיד מה שהוא כתב רק לפני שנה:

                           

                          http://tinyurl.com/d6hknrh

                           

                           "אם הקוטג' עולה יותר, הדלק עולה יותר, שכר הדירה עולה יותר, התשלומים לבריאות עולים יותר, אבל אתם מרוויחים אותו דבר או פחות – אז מישהו אחר מרוויח. מישהו מקושר, מסודר, שחוקי המשחק נכתבו בשבילו.

                          כי אם רוב מוחלט של מוצרי יסוד הוא יקר בהרבה מאשר באירופה או באמריקה, ובאותו זמן אתם מרוויחים הרבה פחות מאשר באירופה או באמריקה, אז זוהי עבדות מודרנית. איש אינו מצליף בנו בשוטים בשדות הכותנה, אבל גם לא צריך, אנחנו כבולים אל האדמה הזו לא פחות.

                          פעם לפחות ידעו העבדים אצל מי הם עובדים. אם קראו לעבד "ג'פרסון", סימן שהוא עבד בשדה של ג'פרסון. העבדים המודרניים אינם יודעים אפילו מי מחזיק בקצה השני של הכבל. רשת סבוכה של קשרים סובבת את חייהם, מנהלת אותם מבלי שיידעו איך היא פועלת.

                          אנחנו לא סוציאליסטים אחי העבדים, אבל אנו יודעים לזהות אי-צדק כשאנו רואים אותו. מעמד הביניים הישראלי משלם על מי שמתחתיו, וזה בסדר, ועל מי שמעליו וזה מאוד לא בסדר.

                          הוא משלם על העניים, והמיסים שלו מחזיקים ילד אחד בבני-ברק וילד אחד באום-אל פאחם, ואין לנו על כך תלונה. כל חברה אנושית צריכה לדאוג לחלשיה.

                          אבל איך קרה שהוא משלם גם על מי שמעליו? איך קרה שהכסף שאמור היה לאפשר לעבדים החדשים לגמור את החודש, הולך לקבוצות אינטרסים חזקות ממנו.

                          בימים האחרונים הופנו הרבה אצבעות מאשימות החוצה מהמאהל. הן הופנו לטייקונים, להתנחלויות, לוועדים הגדולים, לחרדים, לעובדי המגזר הציבורי. מבחינת העבדים, הכל נכון. כי כשאתה עבד, כולם הופכים להיות אדוניך.


                          כולם, כולל הפקידה בחברת החשמל שמרוויחה פי שישה מפקידה בתפקיד זהה במחלקה האונקולוגית בבית החולים, כולל המתנחל שקיבל כביש עד הבית, כולל האנשים שמוציאים שבעה מיליון שקלים על חתונה בעודם מבקשים הסדר חובות מהמוסדיים.


                          מיהם המוסדיים? זה אני ואתם, דרך קרנות הפנסיה שלנו. באו כמה אנשים, הלוו מאתנו 150 מיליארד שקלים, ועכשיו לא בא להם להחזיר.


                          מדוע השלטון מרשה לכל אלה להצטרף לשורת המכים? מפני שהוא יודע שנשתוק. העבדים הרי תמיד שותקים. אם הם מתחילים לצעוק ולכעוס, השלטון רק צריך לחכות. משהו כבר יגיע. המלחמה הבאה, פינוי המאחז הבא, ספטמבר הבא. הרי תמיד יקרה משהו שיאפשר לממשלה לשלוף את דגל הפטריוטיות ולנופף בו למול העבדים כדי שישתתקו.


                          ישתתקו ויילכו למילואים, ישתתקו וישלמו שיעורים פרטיים לילדיהם כי מערכת החינוך אינה טובה מספיק, ישתתקו נבוכים מול הוריהם כשיבקשו עזרה בשכר הדירה, ישתתקו ויעמדו בפקק, שעות על שעות, בעוד עורפם נוזל זיעה ומכוניתם נוזלת דלק יקר להחריד, עומדים מעל לתוואי של הרכבת התחתית שהממשלה החליטה להקים כבר בשנות השבעים אבל מעולם לא בנתה.


                          שכן זוהי תכונתם המובהקת ביותר של העבדים – הם בלתי נראים. השלטון שלנו, בעודו מחליף לחיצות ידיים סודיות מתחת לשולחן עם נציגי הטייקונים וקבוצות האינטרסים השונות, אינו זוכר רוב הזמן שהם קיימים.

                          כבר יותר משנה שהאדונים נתניהו ושטייניץ מספרים לנו שהכלכלה הישראלית היא סיפור הצלחה, ואינם מבינים כמה זה מרגיז.


                          הרי הכלכלה אינה מטרה, היא אמצעי המיועד לשפר את חיי האזרחים. הכלכלה אינה הצלחה אם המשכורות לא עלו, אם המחירים עדיין יקרים, אם רמת חייהם של העבדים ממשיכה כל הזמן לרדת.


                          והכלכלה אינה יכולה להיחשב להצלחה אם איש אינו משלם את מחיר הכשלונות. האם מישהו שילם את מחיר הרכבת שלא באה? את מחיר מותה של הזקנה שאיש לא פינה מהמסדרון? את מחיר המתמחה הצעיר שנטש בזעם אין-אונים את בית החולים כי אינו יכול עוד?

                          כמובן שלא. כי עבדים אינם מתים, הם רק מתחלפים."

                           

                          ''

                           

                           

                          אז מה אומר ח"כ לפיד על התנהלות הוועד ועל הפיצוי שהולך לטייקונים  -  האם דברים שרואים מכן כבר לא רואים משם ?

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אייל עופר
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS