כותרות TheMarker >
    ';

    אייל עופר

    הבלוג "ישראל יקרה לנו"

    ארכיון : 7/2012

    9 תגובות   יום שלישי, 24/7/12, 11:32

    מחאה – phone home


    ''


    בימים האחרונים שרויה המחאה החברתית בדפרסיה.  יש דיסוננס בין "שיח הפעילים" לבין העם.

    למחאה הכלכלית-חברתית (הגדולה ביותר שהיתה כאן מאז רחבעם בן שלמה יסר את עם ישראל בעקרבים)  - ומייד תוך שעות התרסקו התקוות באש אנושית שהחזירה אותנו למציאות. בואו נעשה קצת סדר בבלגן.


    פרק ראשון: זוהי מלחמה על התודעה.


    בכל במלחמה יש צדדים. הלוחמה של האוליגרכיה הכלכלית-שלטונית נעשיית גם על ידי מרמה, הונאה ואף שימוש באלימות משטרתית. מטרת השלטון היא לשחוק את רוחו של מי שהם רואים כ"אויב" – במקרה זה אנחנו, אנשי המחאה.  


    שדה הלחימה: התודעה של הישראלים - מה חושבים כ 7 מיליון תושבי ישראל. האולגרכיה רוצה להשאיר אותם בבערות, בפחד ובצייתנות. מה אנחנו במחאה רוצים: לגרום לאנשים לחשוב, לחקור להתעניין ולהבין: כיצד מחזיקים אותנו משועבדים.


    ביבי נתניהו, (נציג מובהק של האולגרכיה) התעלה על עצמו השבוע: "רמת החיים רק עלתה בשנים האחרונות, ואז באים ומקטרגים" – חשוב לנתניהו למרוח את עם ישראל בסיפור אופטימי לשבת:

    1.  טוב פה

    2.  יותר טוב פה מאז שאני המלך

    3.  אלו שאומרים אחרת הם ה "מקטרגים" והם אלו שגורמים נזק לכלכלה

    ''


    כל הסימנים מראים כי אחד מעוזרי נתניהו (המכונה "שטייניציהו") יזרק בקרוב כדי שנתניהו יוכל להציג מצג שווא של "שר אוצר חברתי" (ששמו בישראל: כחלוניהו)  - אבל כל עוד יובל המבולבל חלק מהאוליגרכיה תפקידו להפחיד אותנו:

    1.  יכול היה להיות פה הרבה יותר רע

    2.  בעולם יש מצב כלכלי נוראי הנקרא "אבטלת המונים"  

    3.  זאב זאב (יוון, ספרד): כאשר האוצר לוקח ממעמד הביניים (ונותן לעשירים) - יסביר לנו שטייניציהו שזאת למען "צמיחה" .

    ''


    צמיחה - אצל שטייניץ - זה מושג קדוש שבעזרתו משכנעים אותנו שנסכים לכל גזל.  בעזרת מילת קסם זו שטייניציהו מפחיד אותנו פן נאבד את המעט שיש לנו: מעמד הביניים – שבו בבית פן תפגעו.


    • האם חסימת נתיבי איילון מדי מוצאי שבת עוזרת למחאה ?


    חד-משמעית: זה לא עוזר. זה אפילו מפריע ומאפשר לטוקבקסטים בתשלום של האוליגרכיה (ולכותבי מאמרים בעיתוני הטייקונים)  להציג את המחאה כ"אנרכיסטים" שפוגעים בכלכלה ויוצרים מיתון.  

    כל פעולת מחאה שבה מופעלת אלימות מצד שוטרים נושאת עימה מסר סמוי: לגרום למעמד הביניים לפחד ולהשאר בבית.


    • רגע, אז מה האמת: המחאה מצליחה או נכשלת ?


    האמת, חברי למחאה, היא ש(כמעט) ניצחנו.

    נכון, יעברו עוד 7-10 שנים של עבודה קשה כדי שכולם יכירו בנצחון זה, הנצחון אינו מחיר הקוטג' או פעוטונים במימון ממשלתי (אלו בעיקר בישובים חרדים) הנצחון הוא כאשר בכל יום ששי בערב מתכנסות משפחות ודנות במצב:


    • הן לא מדברות על הטרור,

    • הן לא מדברות על איראן,

    • הן אפילו לא מדברות על הבורסה ואפילו לא על יאיר לפיד.

    בכל בית בישראל דנים כיום בשאלות הרות גורל:  מחירי הדיור, חינוך לילדים, עלות ביטוח בריאות, מחירי המזון הגואים, המסים על הדלק וגולת הכותרת: הפנסיות. פתאום כולם מבינים שהעתיד (זה שנתניהו טוען שהוא בונה לנו) אינו וורוד כמו הספינים של נתניהו.


    אז מה הבעייה - למה המחאה בדכאון ?


    מרוב פעילות חשבנו שנשנה את רומא ביום אחד. שכחנו ששינוי תודעתי לוקח זמן.

    המחאה בדכאון כי בדיוק חזרנו מהלוויה. למרבה הצער התאבדויות על רקע כלכלי היו כאן ובעולם – הן לא התחילו השנה.


    מקרי קיצון היו וימשיכו להיות. כאשר אנשי המחאה מתעסקים רק במקרי קיצון אנו הופכים למשרד רווחה חסר משאבים. לרובנו אין הכשרה לתפקיד או משאבים לטפל.


    האם המחאה לא נועדה לפתור דווקא את הבעיות הקשות בחברה ?


    לא בתור יעד ראשון וכמו שכל רופא בתאג"ד יגיד: צריך לבצע טריאג'  - לטפל קודם בנושאים החשובים שיש סכוי טוב להבראתם. בכל רגע נתון המחאה צריכה לבצע הערכת מצב: איפה אפשר היום להשפיע הכי הרבה כדי לקדם את השנוי התודעתי.


    לא מספיק להיות צודק או לכאוב על כל מצוקה – צריך לעבוד עם הראש.  המחאה של 2011 הצליחה לשנות סדרי עולם בישראל דווקא משום שעסקה במה שלכאורה נראה חסין מבעיות כלכליות – מעמד הביניים.

    המחאה חשפה את האמת שתכאב לנתניהו בקלפי: מעמד הביניים חש מאוים בגלל השחיקה הכלכלית-חברתית.


    זה תפקידה של המחאה. שם יכולתה להצליח. וכדי להצליח אצל מעמד הביניים, מעמד אשר נושא על גבו את כלכלת ישראל:


    אסור לחסום כבישים באיילון. 


    אם חפצי שינוי אנו: עליינו לחזור להיות מחאה של נחמדים - מחאה לכל המשפחה.

    המחאה הצילה את עתיד וכלכלת המדינה.  שינוי השיח עצר את ההתדרדרות הפנימית.

    האמת שכבר ניצחנו – אבל יקח כמה שנים עד שנצחון זה יופיע על לוח התוצאות.

    אם אתם רוצים קדימון, תתקשרו הביתה ותשאלו את ההורים:  על מה אתם מדברים בשולחן ארוחת הערב ?


    אלו ההורים שלכם, אלו שפעם חשבו שהכלכלה כולה מוצלחת ורק הם, הם לא יודעים איך לסדר לעצמם איזו קומבינה או השקעה מוצלחת.


    ההורים שלכם שחיו לבד בתחושה שבלי אלון גל שילמד אותם איך להתנהל כלכלית - הם לא יהנו מה"צמיחה".  ה"צמיחה" ששטייניץ מבטיח לנו מתרחשת בנס הכלכלי של נתניהו - זהו חלק מתהליך הרמאות שמפעילה האוליגרכיה: בעזרת הבטחות והפחדות מנסים למנוע מאיתנו לחשוב ולדבר על האמת.


    הצלחה הגדולה של המחאה היא הידיעה שאנחנו לא לבד – המצוקות שאנו סובלים מהן משותפות לכולנו. כאשר מספיק אנשים יבינו כיצד האולגרכים מחזיקים אותנו משועבדים – המחאה לא תצטרך לחסום את איילון.


    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 23/7/12, 23:28

      מתוך הספר "יסודות הכלכלה- מדריך לאזרח" מאת תומס סואל(*).


      מתברר שכל מה שאנו אומרים במחאה - היה מי שניסח בצורה אנליטית. הנה הרחבת המושג שטבענו לפני כשנה "כוחנו בארנקנו":


      "הבנת המטלות הפוליטיות יכולה להיות אתגר גדול לא פחות מהבנת המטלות הכלכליות. מאתגרת במיוחד היא ההחלטה מה צריכה לעשות המערכת הכלכלית ומה צריכה לעשות המערכת הפוליטית. אף שהחלטות מסוימות הן פוליטיות בבירור ואחרות כלכליות בבירור, יש תחומים רחבים שבהם אפשר לברור בין שני התהליכים. גם הממשלה וגם השוק יכולים לספק דיור, תחבורה, חינוך ודברים רבים אחרים. כשמדובר בהחלטות שיכולות להיות פוליטיות או כלכליות, אין די בהחלטה על התוצאה המסוימת העדיפה. יש להחליט גם מהו התהליך המציע את הסיכוי הרב ביותר להגיע בפועל אל אותה תוצאה. דבר זה דורש מצדו להבין איך פועל כל תהליך בהתחשב בתמריצים ובאילוצים המיוחדים לו.

      "הציבור יכול לבטא את רצונותיו באמצעות בחירה בקלפי או באמצעות בחירה בשוק. אבל הבחירה הפוליטית מוצעת בתדירות נמוכה יותר, ויש לה תוקף עד הבחירות הבאות. יתר על כן, התהליך הפוליטי מציע "עסקאות חבילה" שבהן יש לקבל או לדחות במלואה את כל קשת העמדות של המועמד בענייני כלכלה, צבא, סביבה ובעיות אחרות, וכל זאת בהשוואה לקשת העמדות של המועמד האחר בעניינים אלו. הבוחר עשוי להעדיף את עמדתו של המועמד האחד בכמה מהעניינים הללו ואת עמדתו של המועמד האחר בעניינים אחרים, אבל אפשרות כזו אינה קיימת ביום הבחירות. לעומת זאת, הבחירה בשוק נעשית בידי הצרכנים בכל יום. הם יכולים לקנות חלב של חברה אחת וגבינה של חברה אחרת והם יכולים לשנות את דעתם למחרת או כעבור שבוע ולבחור בחירה אחרת לגמרי.

      "למעשה, איש אינו מקדיש להחלטה אם להצביע בעד המועמד הזה או בעד המועמד האחר את הזמן והמחשבה שהוא מקדיש בדרך כלל להחלטה אם לקנות בית מסוים או בית אחר – ואולי אפילו אם לקנות מכונית זו או מכונית אחרת. והדבר החשוב אולי יותר, הציבור קונה בשוק בדרך כלל תוצאות מוגמרות, אבל בזירה הפוליטית הוא יכול לבחור רק בין הבטחות מתחרות. בשוק מונחים לנגד עיניך התותים או הבתים שאתה שוקל אם לקנות אותם. הסכמה למדיניות שמבטיח המועמד מותנית באמונה בו - שלא לדבר על האמונה בתוצאות הסופיות של המדיניות הזאת. ניחוש הסיכויים הוא רק אחד ההיבטים של כלכלת השוק, אבל הוא חלק מהותי מן הבחירה הפוליטית. אמנם לכל בוחר יש קול אחד ויחיד ביום הבחירות ואילו לצרכנים יש סכומי כסף שונים כדי להצביע בהם בשוק. אבל הבדלים אלו בסכומי הכסף עשויים להתאזן במידת מה במהלך החיים, כשאותו אדם עובר במשך השנים מרמת הכנסה אחת לרמה אחרת, על אף ההבדלים הקיימים בכל נקודת זמן.

      "השפעת העושר בשוק מעוררת אנשים רבים לצדד בהעברת החלטות לזירה הפוליטית בהנחה שזהו מגרש משחקים מאוזן יותר. אבל בין הדברים שקונה העושר מצוי החינוך הרב והטוב יותר וכן גם הפנאי שאפשר להקדיש לפעילות פוליטית ולהתמחות בדקויות המשפטיות. כל הדברים הללו מתורגמים להשפעה גדולה יחסית של האנשים העשירים על התהליך הפוליטי, שעה שבידי האנשים שאינם עשירים יש לעיתים קרובות במצורף כסף רב יותר ומשקלם בשוק גדול יותר מאשר בזירה הפוליטית או המשפטית".


        נלקח מהספר: תומס סואל, יסודות הכלכלה- מדריך לאזרח עמ' 370-371 תחת שימוש הוגן .

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 23/7/12, 08:23

        צריך להגיד את האמת לגבי הבנקאות העולמית: בנקאות אינה מייצרת דבר ונועדה רק להוות מכשיר להקצאה יעילה של משאבים. הקצאה זו מבוצעת באמצעות שימוש בחסכונות של הרבים לצורך השקעה ויצירת משאבים עתידים בידי אלו שיוזמים ומוכנים לקחת סיכון.

        לא סתם משוואה עקרונית במאקרו-כלכלה היא "חסכון של כלל המשק = "השקעה בכלל המשק".

         

        כאשר ב 2007 כשליש מרווחי החברות הגדולות (S&P 500 ) בארה"ב הגיעו מחברות פיננסיות היה ברור שמשהו אינו עובד נכון. למעשה שאר הכלכלה (היצרנית) שילמה מעין מס לבנקים (שהלך ברובו לכיסיהם של הבנקאים).

         

        לא יתכן שנוצר כל כך הרבה רווח רק מהפעילות של הקצאת המשאבים.

         

        בדיעבד התברר שהרווחים הם פיקציה שנשענה בעיקר על מה שנקרא "הנדסה פיננסית" - שימוש בנגזרים כדי להסתיר סיכונים לא סבירים שנטלו הבנקאים העולמים.

         

        כל הבלון הזה התחיל להתפוצץ ולראש הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי) הנגיד האמריקאי בן ברננקי   לא נותרה אופציה והוא החל ב 9 לאוגוסט 2007 להלוות לבנקים כספים (תחילה מחלון שנקראה "ריבית הדיסקואנט" ואח"כ בצורה בוטה יותר שנקראה TARP ובסוף "הרחבה כמותית" QE ) .

         

        הזרמות הכספים נועדו לדבר אחד בלבד: להסתיר את העובדה שהבנקים בארה"ב למעשה פשטו רגל.

         

        מעטים מבינים שבנק הוא גוף מאוד ממונף. הוא מחזיק נכסים (בצורת הלוואות) הגדולות לעיתים פי 30 מכמות הכסף המקורי שהופקד אצלו. במצב כזה די בירידת ערך קטנה של נכסיו הממונפים כדי למחוק גם את ההון העצמי וגם את כספי המפקידים.

         

        גם הונאת הליבור היתה חלק מאותה מערכת רמייה שנועדה להבטיח שהבנקים ימשיכו ל"הרוויח" בעזרת ריבית זולה וכסף שאותו הם יכולים לגלגל . הריבית הזולה היא נשמת אפה של ההונאה הפיננסית שמאפשרת ל"רבי מג פיננסים" להציג כביכול "ריווחיות" בעזרת הנגישות שלהם לכסף החדש ש"נוצר" מהמינוף.

         

        מי יחזיר את כל הכספים הללו (באמצעות הכלכלה היצרנית) ?  לזה הבנקאים לא דואגים - כי כאשר ניתן להגדיל שוב ושוב את כמות האשראי בעולם ניתן להמשיך את ההונאה שנים רבות בעזרת עוד ועוד הלוואות חדשות שנותנים הבנקים כדי שהכל יראה נורמלי. (זה נקרא "הרחבת אשראי"). זה מה שקורה כיום בעולם -ויהיה לזה סוף עצוב - או בהתרסקות או בשחיקת החסכונות של דור שלם שבונה על הפנסיות שלו.

         

        קצת היסטוריה: למעשה מערכת הבנקאות היפנית היתה הראשונה שפיתחה את התרגיל וזו הסיבה של ריבית בת 1% שהיתה על הין היפני במשך למעלה מעשור (בעקבות בועת הנדל"ן היפנית שהתפוצצה בערך ב 1989 ) . בעולם כולו נהנו מכסף יפני שנקרא carry trade שעזר למהנדסים הפיננסים . וביפן עצמה עברו ל אפס צמיחה בסביבה זו של הריבית הזולה - אבל מראית העין של "יציבות הבנקים" היפנים נשמרה .

         

        כעת תופעה זו הפכה כלל עולמית. בתוך שנים העולם כולו יתקל בבעייה של תשלום הפנסיות - תופעת ה "אין צמיחה" הופכת עולמית. חלק מה שאנו חושבים עליו בתור "חסכונות" - למעשה כבר אינו קיים. אך בינתיים, ריבית נמוכה מאפשרת לנו ללוות מהעתיד (כדי לעמוד בתשלומי החזר החובות) - השאלה כמובן עד מתי ומי משלם את המחיר בדמות שחיקה אינפלציונית של חסכונותינו ?

         

        כי כאשר אין צמיחה והרווחים גדלים - ברור שזה בעצם פיקציה שמגיעה בדמות מחירים גבוהים כלומר אינפלציה.

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          אייל עופר
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS