רצף פעימות חיים,

שוצף בעיבורי ילדות

צובט, כואב, אך גם נעים,

כהדק זיכרון סחוט

תחושת אביב קלושה

ניחוח משכר

של חוסר היותך

חסרון אהבתך.

ושוב דמעת אדם

עוגבת אדמה

פוגשת הפריחה

בעיצומה.

ניצן בסום תקופה

רווה מאובדנך

לוכד מבט עיניי

את יפעתו.

ואת, אינך פוסעת

בעמק הבטחה

מתאר עירום יופייך

עקוב עצבות רכה.

אביב הרחק מכאן

עזובת זכרון היות

שלמות פריחת גופך

בדמיוני.

שובי אל אביב

פריחות ויסורים

השקי ניצן אושרך

בשתי עיניי.

חבקיני במבט

קסמות שקיעות הרים

לטפי יופייך העז

בייסורי קרירים.

אביב פסיעות אדם

בפרדסי נפשו

צללי משחק עצים

בבדידותו.

ניחוח שיכרותו

של צמח האדם

ליטוף שלוות עצמו

ואת לא לידו.