לי ולך ישנן מילים, צפות תחושות, עשבים שוטים, שקיעות טבולות במבטים תוהים. חלקן בריקנות מבע, טפיפות תשוקה ופיתוחי אהבה, אחת ויחידה.

בי ובך מתחבטות רוחות, צללי ריגושים, ריגושים פשוטים, מבטים כחושים, אחת ויחידה. כל העתים פורחות במידה, כל שקיעה בנפשי מדודה; וישנן פגישות אקראי של עצבות בזיכרון, ישנה גם נשיקה אבודה, אחת ויחידה.

גלי, גלייך, עמקות מבטייך, ויש שאינך בי, נוכחות משמימה, ועיניי לא צופנות עוד רכותה של דממה. תלתלייך לא בורקים באפלת היותי. כולך אובדת בחד-גוני, סתורה ומתפוגגת, למשקע מליחות ואבדון.

בחיי ובחייך מיתר חיים פוקע, אחרון לשכמותו; פועם באושר באוושת רוח זרה לו, גוזר ניצוצות צניפה, מתווי ריקועי חיים, לחייך, אחת ויחידה. לשקיפות משוגותייך, רוגע הילוכך, לטפות הילתך, כולך.

ביני לבינך, די במבט רכון, צל שמתפזר, עפעוף, לברוא בי אלפי ריגושים, לטוות זריחות, לגמוא תקווה, לכנס שתיקות לעמק תשוקה, אחת ויחידה. די בפיקחות רגע לינוק רגעי נפש, פעימות חיים, אוושות קיום קלושות, קבי תקווה נגוזים, קריסה, לידה, אחת ויחידה.

בי ובך ישנן מילים, טבועה תחושה, קלועה תשוקה, אחת ויחידה.

ודי בכך, להתקיימותי. 

מוקדש באהבה להשראתי, חידתי, היוצרת בי שירה. ואם דמות היא, או שיקופה של נשמה. מי ישימני בעל דעה.