הוּא נִצַּב ּבִּקְּצֶה הַצּוּק

חָרוּץ פָּנִים, רָב-אוֹן, עָב שָׁנִים

תֻּפֵּי לִבּוֹ קָדְחוּ

וְרוּחַ לִחֲשָׁה בּוֹ סוֹדוֹת

עַל מָוֶת קָרֵב

עַל תֹּם תְּקוּפָה.

* 7 *

צְלָלִים אָרְכוּ לְחַבְּקוֹ

נְשִׁימָתוֹ נִדְמֶה נִקְרְשָׁה

עֵינָיו נִקְפֵצו לְסֶּדֶק

בֹּץ וְנְשׁמָה שָׁזְרוּ בּוֹ

תַּכְרִיכֵי קְטִיפָה.

 * 6 *

רוּחַ עַרְבַּיִם לִטְּפָה בּוֹ

נְגִינוֹת מְאַסֵּף נוּגוֹת

אַבְנֵי עַד בִּכּוּ בּוֹ

סְקִילַת הַנֶּפֶשׁ

סָדְקוּ בּוֹ שְׁאֵרִית הַיּוֹם.

* 5 *

מֵרַכּוּת כבּירותוֹ

צִיֵּת לַמַּנְגָּנוֹן הַקַּדְמוֹנִי

שֶׁטֵבַע לֹא לִמְּדו;

זֶה, הַנִּצָּת אַחַת יְחִידָה

בְּבוֹא נְקִישַׁת הַחִדָּלוֹן.

* 4 *

אַט, נָשַׁק לַעֲתִידוֹ

הֵנִיחוּ יָתוֹם מָרְגְּלוֹתָיו

לִבּוֹ צִיֵּת לִמְרְמַּז אֵפֶר

נְשִׁימָתוֹ נַשְׁבָה אַחַת

שֵׁנִית,ְהִבְהֲבָה.

* 3 *

"בּוֹא אַט", לָחַשׁ הַמַּנְגָּנוֹן

חָתַם דְּלָתוֹת תְּקוּפָה

אֳרַז קְלָפֵי זִכְרוֹנוֹת

סִמֵּם בּוֹ הַחְמָצוֹת

הִקְהָה בּוֹ רִגּוּשִׁים.

 * 2 *

"הַנָּח רֹאשְׁךָ, הֲרֶף"

לִטֵּף בָּאִוְשָׁה קְדוּמָה

הָאֵזוֹב דָּמַע יָרֹק

גַּם רֶחֶם אֲדָמָה

נִרְעַד עָמֹק.

* 1 *

אוֹ אָז, קָרַס לְתוֹךְ עָצְמו

לִטֵף אָחוֹרָה רְגָעָיו

חִיּוּכוֹ כָּחֹל, עֵינָיו קְטִיפָה

נִשְׁמָתוֹ עֲצוּמָה.

נוֹשֵׁם אָחוֹרָה

חִלּוּפֵי עוֹנוֹת

קְרִיסוֹת חַיִּים

בְּדִידוּת יָמָיו

לָהַט יִחוּלִים

אַהֲבָתָהּ

מַגָּע יָד

מַבָּט רִאשׁוֹן

שְׂדוֹת צַיִד נִצְחִיִּים

יֶלֶד שֶׁמֶשׁ אֵינְסוֹפִי

פְּקָעוֹת גּוֹרָל

פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה

שַׁדֶּיּ-ָה

מַה מָתְקוּ

לֵידָתוֹ

.

.

מַגָּע כַּף רַגְלוֹ

אֶת יָדָהּ

מִבַּעַד בֶּטֶן

.

עִי

נוּגֵי

שִׁירַ

תָּה

ל

וֹ

. .

 .

(ואחרי הכל, או לפני הכל, או .. להסניף עמוק לריאות של הנפש את At The River של Groove Armada.)

(*) ותודה ענקית לפליקר המופלאה, והצנועה, על הסיוע בניקוד.

היה לה ניחוח קלוש של פיסטוק.

כן, זהו זה,

פיסטוק.

מותניה הקדימו את העתיד לקרות

ונקשתו למולי.

יכולתי לדמיין את חומה מבפנים

והיא, ידעה תמיד לומר לי שהיא חשה אותי

פועם בתוכה.

ושניה לפני שעצמתי עיניים,

היא ידעה ללחוש לי את כל המילים הכי עוטפות

בשפה של ארץ רחוקה,

ממולמל ועוגבני.

שתתמזג איתי, היא אמרה,

שנהיה אחד

היא באמת אמרה לי שהיא מרגישה את זה

שאני פועם בתוכה.

ואני,

שכבר לא אהבתי את עצמי במיוחד

אהבתי אותי בה.

הפעימה ההיא, בעמקי קיומה

היתה הזכות לקיומי

בחייה.

ניגר היה בה גם פס וניל כזה,

כשהרחת אותה באקראי

ליד העורף.

עורף אלוהי כזה, שכשאתה אליו קרב

עינייך נעצמות מלהט מירקמו

ונחירייך נרחבים, אלי תאווה וריגוש מהעדין הזה.

... וגם זעפרן היה בה

כן, זעפרן.

זעפרן יכולתי ללקוק, כשהזיעה את אהבתי לה

וכשנשימתה גברה,

כשהיא עצמה

כבר לא יכלה להותיר עיניה

פקוחות.

כששפתיה האדימו,

התעגלו לעונג מתפקע

אז... יכולתי להישבע שהרחתי זעפרן

מאלו שנקטפו עם שחר

ברגליים יחפות.

כמו עת פגשתיה, עם שחר

במסיבה ההיא.

זעפרן שלי, לחשתי לה,

והיא, לחשה לי מילים עוטפות

בשפה הזרה ההיא,

הממלמלת

ופעמתי בה, בקצב הלב הפנימי.

היא כל כך ידעה ללחוש בי מילים עוטפות

אלוהים צר בה צורות

שהצפינו זימה

שידיי נוצקו להן

שציפורניי כה חמדו בהן חירוצי תשוקה

בגבה המעורטל .

והיא צעקה,

היא צעקה בי לתפארת

ולפעמים בכתה, אבל תמיד, תמיד ידעה ללחוש

לי

את שלא האמנתי בעצמי.

יכולתי להישבע שהרחתי בה גם, מלוח של ים

שם, כשתינינו אהבה,

בחוף חבצלת.

היא אמרה שאם ניישיר מבט,

ולא נישבר או נעצום עיניים,

כשיקצוף לו הנחשול

זה יהיה זיון מופלא של קיץ

כך היא אמרה.

היא נשברה ראשונה

והחלה למלמל בשפת אמה

אונקת את החול בישבנה

נעה במחול בלתי מורגש כמעט

של האגן.

וכשצעקה בי,

קטפה בי את אהבתה

פקחה פתאום עיניה.

שקדים היו עיניה

וגם קוקוס, וגם ... גם אהבה

אני חושב.

היא פקחה פתאום עיניה

ושרה לי בגופה את שמילים לא יפליאו בטא.

היא הריחה כל כך אלוהית,

ויומיומית כזאת

ושנינו בכינו, אני חושב

או שמא רק אני

היה זה שבכה.

זה היה זיון מופלא של קיץ

והרוח חייכה אלי עת שהשיבה רוחי

נישבה ריחה.

וריחה ספג בי אהבות

של פיסטוק, וניל, וזעפרן

ושקדים וקוקוס.

במבט צורב לאחור

היה בי בוסר, אוהב לתפארת

נואלות של ילד, שבירות של גבר

וריחות של אהבה

שמתמידים בי שיר

אותו אני פועם

בזכרוני,

בחופי חיים

של ים אחר.

(היצירה המצורפת "אמא אדמה" שמה, נולדה ע"י אמן מחונן לטעמי בשם יורם לילך, שחלק מיצירותיו הועלה לקפה. התאהבתי, ביקשתיו רשות, והוא נעתר בשמחה. מומלץ לבקר שם.)

היא מחייכת אלי מעבר לקטיפה בלתי מושגת

היא ממשיגה בי שיגועי סתו ולטיפות שטן

היא אונסת בי עינוגים שלא מן המניין

משפריצה בי אנקות

של מוות

קטן

היא כה לא מושגת, מאהבת של טירוף

לוקקת גבי, לושנת זכרותי,

מצמידה נשמתי

בחירוף

היא, היא כל שברחתי וכמהתי באחת

כל גמירותיי זרימותיי ברגעי שיא

התנזרותי במדבריות,

ההדחקה

היא בועטת בגרוני, מבפנים היא מצעיקה

היא שונה, ועונה בי גניחות, עוגבת בי

שתיקה

היא לופתת מותני כ rose של בט מידלר

ואני משתבר בחופיה, גלים גלים

חופן הרים

היא מגמדת בי פחדים, מולידה חומות

ועונגת בי שבילי תשוקה

כה צרים

היא אלוהית המילים,

אדונית הליטופים

עוגבת שתיקותיי

מאהבת ריגושים

היא... לא מותרת, ורצויה לכל

עיניה היא עוצמת כשאני חדל מלהתאפק

ומחייכת בידיעתה את הניחשול

המדבק

היא מנגנת בי כל מיתר ללא כיוונון

ומפליאה נעימתה בי, מרנינה

היא מגלמת בי עלומי נצח

מותחת בי קמטים באיברי

פנינה

היא גומרת ממילותיי

אני, ממשעולי גופה

היא גסה בי כימוסים

מעדנת בי ליחושיה

חולצת שדיה

ממוללת פטמתה, יודעת

שאתחנן

היא כל שארצה, כל שאהין לברוח

היא הבשר, הנפש, הזיווג

היא הנטף, החיבוק שמעבר, התנשמות

העינוג

היא מקצבי תשוקה, ורק פעימות לגופה

היא עוצרת נשימה

אוצרת נעימה , של הנמיסות החמימה

היא ... פשוט נוטפת, מין

שכינה