אתמול הבטחתי לשלויימה ולכל קוראיו בקפה שגם לי יש סיפור מעשה על ביצים ואפרסם בקרוב
הבטחות מקיימים והרי הוא לפניכם מוקדם מכפי שציפיתי – להנאתכם בפינה לשיפוטכם...

לפני הרבה שנים פלוס מינוס 20 , כשעוד עשיתי מילואים, באחד מסופי השבוע החמימים באביב, השתתפתי במפגש סופ"ש של סמינר רוחני כלשהו - הפרטים ממש לא חשובים ....
בשעה הקושרת שבין מוצ"ש לראשון יצאנו מהאולם בסיום הסמינר לחושך ולקרירות של האוויר הצח אי שם עמוק באזור התעשייה של מלבס, שקט עמוק עוטף מסביב, פנס בודד מתנדנד קלות מאיר פעם פה פעם שם, אנשים דיברו, ציחקקו בלחש היו שנכנסו לרכבים ומיהרו ליעדם, אחדים קבעו לנסוע לשתות בירה בחוף ואני מהסס על הצעד הבא שלי ורוטן על כך שמחר - בעוד כמה שעות יש לי מילואים - תרגיל של שבוע.
תוך פליטת עיגולי עשן למרום התחלתי לצעוד לגרוטאה, לפתע אני לגמרי לבד בחניה, מרים את הראש למעלה לחלונות של אולם הסמינר והינם חשוכים, אומר לעצמי יאללה הביתה אתה אחרון, סגרת את הבאסטה.

לפתע נדלק אור בחדר המדרגות ואני מסוקרן לראות מי היוצא ואני רואה את הוא והיא יוצאים, מסתבר שהם נותרו לסדר את האולם. ההוא נוסע לרמת גן על קטנוע והיא המסכנה אין לה איך להגיע לת"א, הוא מוכן לקחת אותה ללא קסדה רק עד הצומת, היא מהססת "בואי תעלי, קודם כל העיקר לצאת מהחור הזה - לא? " פיתה אותה בהגיון .
התנדבתי, האמת לא ממש בשמחה אבל זה היה מצב של כמו אין ברירה אלא להציע טרמפ.
לא אגלה את שמה (שמא היא מסתובבת כאן בקפה או יותר גרוע עדיין גרה שם.....) אבל שמה כזה צרפתי מתנגן ומתגלגל על הלשון, "לאן" שאלתי "לרח' גוטליב, אתה מכיר ?" ענתה טוב, כתלאביבי מלידה וכמי שמדד את רחובות העיר ברגל ובאופניים מהיום שבו למד לברוח - הכרתי גם הכרתי ואך טבעי היה להתהדר בבקיאות זו ולהגיע למקום בקלות ובדרכי קיצור שעוררו השתאות אף בשעה זו של לילה.
בדרך מדברים על דה ואה ואיך חוותה את הסמינר ומה עושה בכלל ומחר מילואים ו, ו, הגענו .
ליד הבית היא שואלת כמו אך טבעי " איך אתה אוהב את הביצים שלך בבוקר " , טראח התעוררתי, מיד החלפתי את הערוץ לקליטה והקשבה חדשה, המחשבה האוטומטית דווקא התחברה למילואים בבוקר ואיך התרמיל יגיע אלי או אני אליו ואני שומע את עצמי יורה "ביצי עין רכות".

ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון, יצאתי מוקדם ומילאתי את חובתי עד תום עבור הביצים וגם למילואים.

אז למה נזכרתי בזה היום. (הפוסט של שלויימה היה רק האישו...)
בחודש האחרון במקום העבודה הוכנסה תוכנה מקצועית חדשה, הלימוד והתרגול לווה ע"י צוות חיצוני, ובחלקי נפלה מטמיעה, לא כל כך צעירה לא כל כך מבוגרת הלוק טוב ונעים למראה (הפנים קצת פחות), שדה בחומר, תותחית , אין משהו שלא ידעה לענות או לפתור....
נו, ביום השני של התרגול מתחילים גם לדבר על אלה תולדות... ולהתעניין מה עושים ואיפה גרים ומצב משפחתי - דברים ממש רגילים...
מקץ יום נוסף סתם כך אמרתי לה שאחרי העבודה אני נוסע לראשון לבקר את אימא בבית האבות והיא קפצה משמחה - אני גרה ממש ממול (ידעתי שהיא מראשון אבל לא שהיא ממול.....)
וכך בערב נסענו יחדיו , דיבור פה אמירה שם – שום דבר חריג ומיוחד אפילו משעמם משהו עד שהגיענו לביתה ואז היא אומרת בנון שרלנטיות מחויכת , "תבוא אלי אחרי הביקור אצל אימא שלך" ונחשו מה, היא הוסיפה את משפט הקסם "איך אתה אוהב את הביצים שלך בבוקר" ?? – אין צורך בשינוי ערוץ והחלפת אנטנה (הרי יש כבר ניסיון) והתשובה נאמרת ככה כאילו כלאחר יד
"אני אוהב אותם מרוקנות....".