יש לא מעט אמיתות שאינן נכונות.

מערכת מושגי יסוד, שרובם טעות, ושעליהם לדאבוננו מיוסדים רבים מהמוחות אפילו הגדולים שבימינו.

אדבר על אחד מהן: והיא הכריזמה.

מקובל לחשוב שיש אנשים כריזמטיים ויש שאינם כאלה, בזמן שהאמת אינה כזאת מכל וכל.

בכל אדם יש כריזמה וכוח משיכה, ההבדל בין אנשים הוא ב"פיתוח של הכריזמה", יש שהעולם אפשר להם נגישות גדולה יותר לפיתוח הכריזמה ויש שפחות, אבל לכולם ללא יוצא מן הכלל יש את "גרעין הכריזמה".

מכאן תבינו וודאי שכמו שניתן לפתח את אישיות האדם, את זה כל אחד יודע, גם ניתן לפתח את הכושר הכריזמטי.

המשך יבוא...

לב אין הכוונה ללב הפיזי, מכונת שאיבת הדם בגוף, אלא הכוונה למהות הפנימית של האדם. לאישיותו אמונתו ותקוותיו.

אדם עם לב, הכוונה לאדם שיש לו דעת ומודעות, לעצמו לעולם ולאנשים סביבו.

ותחילת הדעת היא יכולת טובה להבדיל בין טוב לרע, בלי זה אדם נמצא במצב של ריחוף, וללא אחיזה אמיתית במציאות, הוא חלש והרוחות והדעות הסביבתיות מזיזות אותו ממקום למקום מבלי שתהיה לו ממש שליטה על עצמו.

"העולם" האמיתי (הנמצא מעבר ומתחת למעטה העולמי החיצוני) מנסה לדבר עם האדם, כל מה שצריך אם כן זה לתת תשומת לב למה שהוא אומר, היינו להקשיב.

אבל בימינו מלאכת ההקשבה הפכה לקשה ובמצבים מסויימים אף בילתי אפשרית, כי איך אפשר לאדם להקשיב כאשר מוחו מלא, וליבו לחוץ ורדוף בשלל מטרות שאותם הוא מאמין... כי עליו להשיגם.

בעולמינו התרבותי כיום יש כל כך הרבה "אנשי מקצוע" בכל התחומים, שהשיגו את מעמדם ההנהגתי וההדרכתי שלא בצדק, והגיעו לגדולה שבבירור אינה שלהם, כי התוצאות של הדרכתם לא משקרות והן נוראיות, המציאות מראה שאנשים הופכים מיום ליום יותר ויותר ריקניים, אומללים לא מרוצים זאת בלשון המעטה.

מה הפתרון

להתחיל לבנות הכל מחדש, את כל עולם המושגים צריך להחליף במשהו אמיתי, וזה אפשרי היום רק אם אדם לוקח לעצמו פסק זמן מכל מירוץ החיים, ומפסיק "לרוץ" ומתחיל "לחשוב וללמוד בעצמו מה טוב לא ומה לא.

המשך יבוא...

החיים בונים אותנו שלב אחרי שלב

דרך השמחה והעצב

דרך הסבל והעונג

אנו לומדים לשאת את החיים

אותנו ואת אחרים

בדרך היפה והטובה ביותר

את החיים אנו לומדים לחיות בלב

יותר מאשר רק בשכל

ואז לחיות עם הלב

פותח את חיי הקסם שלנו

ואנו באמת באמת מאושרים

כך אלוהים מתבטא בספרו התנ"ך, כאן הוא מעביר מסר ברור שאיש לא יכול לדבר בשמו, כי לאיש אין את היכולת לכך, לא הדתיים לא החילונים, לא הנוצרים ולא אף אחד אחר.

להבין ולהרגיש

האדם עובר את סיפור חייו, המתרחש בתוכו, כל אחד וסגנונו הוא, והסיפור עצמו נותן לו לאדם להבין את הכל.

רק אם אדם עובר חיים שלמים, מעגל שלם של חיים הוא יכול להבין.

חלק קטן, קטן מאוד הוא מבין בשכלו, חלק גדול יותר והעיקרי הוא מבין ברגש שלו.

את העולם בלתי אפשרי לבטא במילים כי הבנת העולם היא מעל המילים, אפשר לבטא את זה רק בשתיקה ורק לתת ללב להרגיש, ולדבר בשפה שרק הוא יודע, והיא עשירה הרבה יותר מכל מילה שהיא.

את העולם ניתן להבין רק בשיתוף עם הלב של האדם.

אדם שליבו עדיין לא נפתח, הוא בדרך אל הגילוי, אך עדיין לא הגיע אליו.

רק אהבה, אהבה אמתית יכולה לפתוח את לבו של האדם, לכן בני האדם הפליגו כל כך בחשיבותה של האהבה...

כמו שהרגילו אותנו לחשוב, אלא פשוטה הרבה יותר.

לא ברעיונות גדולים או גאוניים וגרנדיוזיים תלויה האמת, אלא ברעיונות רגילים ופשוטים שאנו רואים לנגד עינינו כל יום וכל שעה.

זה היחסים בינינו, זאת כל האמת, מה קורה שם ואיך ואיפה אנו עומדים בה:

יחסנו עם עצמנו, יחסנו עם המשפחה שלנו בין אם בחרנו אותה ובין אם לא זאת לא השאלה.

השאלה היא מה אנחנו עושים עם מה שיש לנו בידיים.

מה אנו עושים בדברים שיש לנו כוח בהם להשפיע.

לא תמצאו דרכי פעולה נכונות במה שנוצץ וצועק, במי שמפרסם את עצמו, או במי שמשכנע אותך לקבל את דעתו, או משתמש בכל הטריקים האפשריים כדי שתראה אותו תשים לב אליו...

דווקא אלה שלא נוצצים, שחיים את חייהם בשקט בלי לעורר גלים, בלי להקים מהומות תקשורתיות או פרסומיות.

דווקא אלה הם המלאים באמת, הם היודעים, ואותם צריך לשאול ומהם ללמוד.

כלי ריק שרק מספר מטבעות בו ישמיע רעש כשתנערו אותו, אבל כלי מלא לא ישמיע רעש בכלל, למה? - כי הוא מלא.

נגזרת של מה שאנחנו כציבור ואזרחים.

אנשי הממשלה לא באו מכוכב אחר או פלנטה רחוקה, הם באו מאיתנו מהחברה בישראל, הם חלק מאיתנו, הם אנחנו.

רוצים לשנות, אז תפסיקו לפנות אל העלים וקצות הענפים הגבוהים שב"עץ", פנו אל השורשים פנו אל מקיימי החיים של העץ הזה, שם המקום לפעול.

אנשי הממשל התחנכו בבתי הספר בדיוק כמו כולנו, אז אם אתם רוצים לשנות תשנו את בית הספר, תהגו ותייעצו איך לעשות מערכת לימוד נכונה שתוליד ותצמיח אנשים שמהם נוכל לבחור אנשים שיהיו בממשלה תקינה ובריאה.

זה הכי קל להפנות אצבע מאשימה כלפי כל אחד רק לא כלפי עצמי.

אז למה אתם פונים בכלל לממשלה, אינכם רואים את הסתירה בדבריכם?!... הרי אנחנו יודעים שהם לא ראויים, אז למה אנחנו מכירים בממשלה ומשוחחים איתה, הרי אלו אנשים מקולקלים, שלא יעשו דבר וחצי דבר על מנת לשפר, הם חונכו כמונו לדאוג רק לעצמם אז מה אתם פונים אליהם מה אתם רוצים מהם....

השינויי יכול לבוא רק כאשר נתחיל להאשים את עצמינו ונפעל לשפר את יחסנו בין אחד לשני.

אנחנו טוענים שהם אגואיסטים - אז בואו לא נהיה אגואיסטים בעצמנו

שהם מושחתים - בואו נפסיק להיות מושחתים בעצמנו

וכו' וכו'... הבנתם את העניין.

ותתחילו עכשיו:

שפרו את יחסכם לעצמכם, למשפחתכם לחבריכם ומכריכם, "השינוי עומד מול עיניכם", רוצים? אז תתחילו.

ומי שלא עוסק ביחס אל בני האדם סביבו אלא חי לעצמו, הוא חי חיים של חוסר משמעות, חיים של תלוש בודד ומבודד.

מה הם בני האדם סביבי? - הם חלקים ממני פשוטו כמשמעו, ואני חלק מהם.

הם ואני מהווים אדם אחד גדול ושלם המורכב מהרבה חלקים, מהרבה חלקיקים של פאזל, כל אדם הוא חלק של פאזל באדם השלם, לכל אדם תפקיד שונה מחבירו, ויחד הם משלימים את כלל העבודה, את הקווסט או השליחות במלואה.

אדם לבדו הוא רק "חלק אדם"/שבריר אדם, ואף על פי שגופו שלם אין הוא כזה, כי אפילו בתכונות גופו חסרים לו הרבה דברים שיש לגוף של אדם אחר, לכן כולם משלימים יחד את השלם, והשלם אינו יכול להתקיים כאשר בני האדם מפוזרים איש איש לנפשו.

בני האדם כיום נמצאים במשבר מערכתי, כי חינכו אותם לאמת המזויפת ש"כל אדם הוא לעצמו", ואין לו שייכות עם בני האדם סביבו אלא באופן מיקרי בלבד.

כך מקווים המנהיגים והשליטים של המדינות בעולם כולל במדינת ישראל, לבודד את האזרחים אלה מאלה, מה שנותן לשליטים קלות ייתר לשלוט ולנווט את דעת הציבור לאן שיחפצו, כי אדם שמשוכנע שהוא רק לעצמו הוא חלש ביותר, לא מלומד, לא בטוח בעצמו ולא בריא, הוא בלחץ מתמיד כל חייו כי היות והוא לבדו הרי שעליו לעשות את כל העבודות בעצמו, לכן הוא ילך ויתמעט ילך וייחלש עד לסוף של מפח נפש בלתי נמנע.

גם לאטאיסטים שבינינו החיים כבר לא שווים מאומה, כי איך אפשר להנות מהחיים כאשר אתה כל הזמן רודף להשיג אפילו את המינימום הדרוש לך קצת אהבה קצת חיבה והוקרה ואין, כי אנשים התרגלו והוכשרו כל אחד לראות ולדאוג רק לעצמו, אז כל אחד משתדל לתת אהבה והערכה רק לעצמו ולא לבן אדם לידו, לא לבני האדם סביבו.

איך אפשר להנות אפילו את הנאות הגוף כאשר אתה יודע שאתה מרוסק מבפנים ואינך רואה תקווה אפילו מעבר לפינה.

זה אך מצחיק שאנשים מצפים וחוששים מפני נבואות "סוף העולם" כאשר סוף העולם ממש כאן לפניהם, חורבן העולם עומד מול עינינו, העולם חרב ושומם מאדם, כל מה שרואים זה בדרך כלל "גופות מהלכים" כאשר רוח בהם אין.

רק לעיתים רחוקות רואים "אדם אשר רוח בו" מהלך אבל כולם מסתכלים עליו כעל "דבר מוזר ותמוה", לא מבינים את תוכנו או מהותו, וממשיכים את דרכם באפלה אותה אפלה שרק אותה לימדו אותם לדעת.

אני יודע שאני מדבר רק אל מעטים מבין הקוראים, כי רק מעטים נשארו בני אדם אשר רוח חיים אכן נמצאת בם, מי יותר ומי פחות, רוח של תקווה, רוח של יכולת לתקן, הם אותם אנשים שמבינים שכולנו פאזל אחד גדול של אדם שלם, והיודעים לתת לעצמם ולאנשים סביבם הערכה וחיבה. היודעים שדרך המוצא היחיד למצב העגום שנוצר היא הפיכת המגמה, מ"כל אדם רק לעצמו" אל "כל אדם לעצמו ולבני האדם סביבו".

כך משנים מדינה, לא בדרכי מחאה ופנייה לפוליטיקה והשלטון אלא בדרך פשוטה של להיות טוב לעצמך ולאנשים סביבך.

לא משנה הכמות אלא איכות הפעולה.

זה הכל.

אנשים עובדים

אנשים מתאמצים

אנשים מוכנים לקחת כמות רבה ביותר של עבודה על כתפיהם

והמון אחריות

ובשביל מה הם עושים הכל?

כן, בשביל קצת הערכה, קצת סמפטיה

אנשים מוכנים לסבול

יום ועוד יום ועוד יום...

של עבודה קשה באמת

ובשביל מה?

בשביל קצת חיבה מהאישה והילדים

קצת הערכה

זה הדבר היחיד שאנשים מוכנים לחיות בשבילו.

בלי זה אף אחד לא מוכן לעשות כלום.

אפקשן וגרטיטיוד(=חיבה והערכה) זה מה שמניע את החיים

זה מה שמזיז את העולם

זה מה שגורם לשמש לזרוח

וזאת הסיבה למה צמח מחליט לפרוח

בגלל זה עוד מנשבת הרוח

בגלל זה עפים העלים

זאת הסיבה שמקננות על העצים, ציפורים 

זאת הסיבה שיש איזושהי תנועה, כלשהי בעולם.

הרבה זמן לתקן את מה שנהרס, זה לא יבוא פתאום, לא בזמן הקרוב בכל אופן...

הרבה אנשים כבר מבינים היום שגדלנו אל תוך ריקנות, אמיתות מזויפות , אמיתות ללא כיסויי בכלל.

כולנו חיים את זה היום.

אבל אל דאגה יבואו דורות חדשים אחרינו, הם ימצאו, וישלימו את החסר.

לי זה עד כדי כך פשוט, שאחרי החושך בא האור.

ומה יש לנו לעשות היום, מה יש לי לעשות כיום, אני אומר לעצמי... כאיש קטן אני אעשה את הטוב ביותר שאני יכול בתנאים הקיימים, ובשבילי זה יהיה הכי חשוב בעולם.

כי העיקרון החשוב הוא מה אתה עושה עם מה שניתן לך.

מספיק בן אדם אחד נחוש בדעתו והיודע לעשות טוב.

בן אדם אחד טוב זה כל מה שנחוץ.

אדם שלא מבין את המילה ייאוש, אדם שיודע לעשות טוב לעצמו ולאנשים סביבו.

וזה יעבוד כמו אור המאיר את החשיכה.

יש המון דעות לא נכונות שבני האדם כיום כבר מקטנותם הוטענו בהן, הכניסו בהם קש, מילאו אותם ב"כלום הזה", בקשקושים לרוב ובשטויות, למעשה גזלו מהם את נפשם, ומכרו אותה לכזבים ודמיונות.

אנשים כל כך מולאו בשטויות ולימדו אותם להיות מכורים להם עד שאין להם שום מקום להקשיב, אין להם סבלנות לדבר אחד קטן, והם רצים, רצים, ואין מנוח, רצים כדי להגשים את האושר שמובטח להם: בית יפה, מעמד, יוקרה, חיים - אז למה כאשר רבים כבר השיגו את זה הם לפתע נוכחים לדעת שחייהם לא שופרו במאומה, ולא רק זה אלא נהיו גרועים יותר, מדוע הם עדיין חשים לכודים לא מרוצים, הרי הם השיגו את ה"חלום" מדוע הם לא מאושרים....אבל בינתיים כבר עברו להם 20-40-60 שנה של עבודת פרך ורדיפה מאומצת... אז באה התחושה שהחיים נגמרו, ומה ניתן לעשות עכשיו?! ...מרגישים מרומים ומדוכאים...

זאת תחושה של רבים מהאנשים אותם אני מכיר...אני משוחח אתם בעבודה, ברחוב בבית קפה, בכל מקום...

וראשם יורד על חזם בהרגשה של הפסד ואובדן... חלק לא משיבים לי אלא מתבדחים על כל מיני נושאים רק לא לענות על השאלה הזאת...הם בורחים, מחשש שמא יתפסו כשוטים שחיו את חייהם לשווא...חלק מתרגזים עליי ואומרים "תפסיק לחפור", ואני יודע למה כי להם זה כואב מאוד, הם לא רואים פתרון ולא מאמינים שיש, ולדעתם אני רק רוצה להכאיב להם או לעצמי, כמובן שאין זה כך.

מה שמיוחד באדם הוא שהוא "בעל תושייה", זאת אם לא ייאשו אותו קודם לכן וגרמו לו להאמין בכלום, להאמין שהוא אפס גמור, וחסר יכולת לחלוטין...

אדם יכול לצאת מכל דבר, לבנות את עצמו מ-0 אם הוא מחליט כך, אומנם זה בדיוק הדבר שלקחו ולוקחים מרבים רבים מבני האדם כיום, מעבירים אותם מסע שכנוע שהם כלום שהם לא שווים, שאם הם לא למדו הם כלומניקים, שרק הלימודים ישחררו אותם לחופשי שרק זה יעשה מהם בני אדם.... זאת טעות גמורה,אסביר לכם למה:

האדם הוא יצור לומד, הוא מתבונן בעולם הוא סופג הרבה מאוד, לכל אדם יש יכולת מיוחדת במינה העושה אותו מי שהוא, מיוחד שאין כמוהו, אומנם אנשים רעים עמלים לקחת את הייחודיות הזאת מהאדם, מכל אדם, והם יספרו לך שיש רק מעט אנשים מיוחדים, וכל השאר סתם אנשים, פשוטים בנאליים ולא נחשבים... גם זאת טעות גדולה.

כל אדם הוא מיוחד ויכול לתת הרבה לעולם, אין אחד שהוא לא חשוב, כולם נחשבים, (זה כמו פאזל, כך היא האנושות, כל אדם הוא חתיכה בפאזל שלא יושלם אלא אם כן יהיו בו את כל החלקים) והאמת היא בעיני המתבונן: יש מתבונן חכם שיכול לראות פנימה לתוך הנפש, אדם כזה יראה את הדברים היקרים בכל אדם, הוא יכול להעמיק ולראות ופשוט להשתאות מהנפלאות אותם הוא רואה, בעוד שאנשים טיפשים יראו רק על פני השטח.

אנשים טיפשים כי לא לימדו אותם חכמה, לא היו להם מורים טובים או מדריכים חכמים, אז הם מולאו בקש ובשיעמום, ונדמה להם שאלו הם החיים, אז הם ממשיכים לחיות ככה עד שהם פוגשים מישהו חכם, מישהו נדיר, מישהו ש"החיים זימנו לו את האפשרות להיות מודרך על ידי חכם", או אז מתעורר אצלם משהו, משהו שהיה נסתר בתוכם הרבה זמן...

להרבה אנשים מכרו ועדיין מוכרים שלהשיג אושר זה קל, יש מלא ספרים שנכתבו כיצד להשיג את האושר וגם כל מיני כתות עם כריזמטיים פסיכופטים בראשן, משעבדים אנשים אליהם בכל מיני טריקים..

האמת היא שאדם צריך בסיס כדי להתחיל לחשוב על השגת האושר:

בית משלו, - פינה פרטית שהיא רק שלו, בלי שאף אחד יהיה על הראש שלו.

משכורת בסיסית,  - לפחות לאוכל ביגוד חשמל ומים.

רק אחרי שני אלה, קיימת האפשרות בה הוא יכול לסדר לעצמו את הראש.

ומכאן השאלה היא האם הוא רוצה להתפתח ולהתחיל לחשוב מה באמת חשוב לו בחיים או לא.

קודם כל הוא חייב לנתק את עצמו מהמערכות השליליות שקיימות כיום לרוב סביבנו: טלויזיה/ רדיו/עיתונות/ובעיקרון קולה של הממשלה/המערכת השולטת בבני אדם כיום, על כל ערוציה, צריכים להיות מבחינתו מושבתים/לא פעילים.

לקחת את הזמן לעצמו לחשוב מה הוא עושה עם חייו, לבנות את עצמו מההתחלה, לבנות מערכת חיים חדשה לא נגועה ולא חולה.

הוא יצטרך ללמוד הרבה ליצור לעצמו חברים טובים, חכמים אנשים שגם יצאו מהמערכת שהינה מושחתת.

יצירת חברה חדשה ממש, כמו בעבודת נמלים, לבחור אותם אחד אחד עם מי אתה רוצה להתחבר, ואז יש אפשרות ללכת לדרך נכונה דרך של אור שיש בה לפחות התחלה של אושר.

מחדש בכל רגע נתון שיחפצו.

בנו אותנו לא טוב כבר מבית הספר ועד היום, הכל כבר עשויי, מאוחר מדיי וכו' וכו', ככה הם חושבים...

טיעון נכון ששמעתי מפי רבים: אנחנו נמצאים בתוך מערכת שכולה מושחתת כולה בנוייה על שקרים גאווה קנאה ומידות לא טובות, אז איך ניתן לשנות כשאתה נמצא בתוך מערכת כזאת? - צודקים, לא ניתן לשנות, כדי לשנות צריך לצאת מהמערכת הזאת, בתוך ריקבון אי אפשר לעשות כלום, צריך לצאת מהרקבון וללכת למקום "לא נגוע", להתחיל מחדש, לבנות מערכת מהיסוד.

עכשיו אתם בוגרים אתם יכולים לחנך עצמכם מחדש, ויותר טוב מאוחר מאשר כלום לא, זה המצב כיום.

מי שרוצה לוקח יוזמה ובונה את עצמו, כן , מ"אפס".