היחס הנכון לבני האדם זה יחס כמו למשפחה.(האגדה העתיקה מובאת מ"שורה 11")

יחס הדדי בין בני האדם כיום נוטה להיות יחס של זרות.

זה בגלל הכשרה חינוכית מוטעית שכביכול "כל אדם לעצמו".

וכך יוצא ש"כל אדם נשאר דיי לבד".

העולם נחלש, בני האדם נחלשים כתוצאה מכך.

הפירוד המהותי והבולט שהחל להיות בין בני האדם, מזיק לכולם.

אין בזה כל היגיון...

סיפור קצר ימחיש את זה, שהוא יותר "אגדת עם" ששמעתי מאיזה מקור מזמן, שכחתי כבר ממי... אבל לא חשוב, מה שחשוב הוא שהאגדה הזאת שופכת אור של שפיות והגיון צרוף, על איך שהיינו פעם ושכחנו.

האגדה:

"לפני הרבה מאוד זמן, כאשר "המלך הגדול" תכנן לברוא את העולם, הוא החליט לעשות בהתחלה רק אדם אחד שלם, איש ואישה.

אחר כך החליט לחלק אותם למיניאטורות רבות, לבני אדם רבים, אנשים ונשים.

וכולם ידעו שבעצם כל הנשים הם בעצם אישה אחת שחולקה לחלקים רבים וקטנים.

וכל האנשים ידעו גם כן שהם למעשה "איש אחד" שחולק לחלקים קטנים.

וכולם היו משפחות קטנות, איש ואישה וצאצאיהם וש"יחד" היוו "משפחה אחת גדולה" ששמרה על הרמוניה מאוחדת ושלימה.

לאחר תקופה ארוכה שחיו כך ונהנו מחיים נפלאים, החלו לשכוח את זה "שכולם למעשה זה דבר אחד" של איש ואישה אחת גדולים, רק שחולקו למיניאטורות קטנות.

והתחיל הבילבול... אנשים החלו לריב ביניהם, פרצו מלחמות, והשלום התרחק מחיי האדם, ומאז הוא סובל...

והאגדה מסיימת ומספרת שיום אחד נחזור להבין את זה, ונשוב לחיות כך, או אז יבוא השלום בחזרה לעולם".

עד כאן האגדה.

מספרים מפרשי האגדה הנפלאה הזאת, ש"המלך הגדול" חילק את האדם לחלקים קטנים רבים ושונים זה מיזה כדי לייחד כל אדם למלאכה מסויימת, כך עשה למשל את האדם גדול הגוף כדי לשאת משאות, את האדם העדין לעסוק במלאכות עדינות, את בעלי המלאכה, את האומנים הזמרים והנגנים, את בעלי השכל הדק, את ההוגים, את הבדרנים, את הסוחרים ואת כל השאר, לכל אחד עוצבה נפש במיוחד למלאכה ספציפית משלו, ולעיסוק שהוא יאהב וירווה נחת ממנו, נמצא כל העולם מושגח, וכל צרכי האדם יהיו מוכנים ומסודרים.

" כאחד שגדל והתחנך במדינה שלנו, בבתי הספר עם חינוך חילוני, היה לי מאוד קשה לשנות את המגמה עליה גדלתי ולהחליף את רוב הערכים לתוכם נולדתי.

בעיקר היה לי קשה ועדיין קשה לוותר על "עולם הצבעים והמנגינות הססגוניות" והאהובות עליי מילדות, על הסרטים והטלויזיה המציעים עולם אלטרנטיבי, מלא השראה וכייף גדול, על המוזיקה המשכרת חושים והדראמה בסרטים היו אצלי תמיד "פינת גן עדן קטנה" בעולם שהמציאות בו הקשה שהיתה ועודנה קשה, היא המציאות החילונית שלנו, שמלבד האטרקציות הרבות שממלאות את התרבות החדשה זו החילונית שנוצרה לנו בארץ, לחיות במציאות ללא סרטים והצגות ללא להקות, ללא בידור.. היה קשה מאוד, כי החוסר משמעות והחוסר סיפוק היו צפים מייד כשהייתי חוזר לחיים החילוניים.

כשהתחלתי לחזור לשורשים של העם שלי, למקורות שלי, הרגשתי נטע זר בתוך המציאות החילונית, החלטתי שאין ברירה אלא ללכת לישיבה, זה היה בגיל 17...

כיום אני בן 46, מלומד ובעל נסיון רב.

אצל הדתיים לא הרגשתי בבית, זאת לא המנטליות שזהה לי, למרות הערכים החדשים והטובים שלמדתי עדיין אני ממש לא יכול לראות את עצמי כאחד מהם, המנטליות שלהם מאוד שונה משלי, ואני לא יכול להתכחש לנפש השונה שלי שגדלה אחרת, כל הילדות שלי רובה על כל פנים היתה חילונית, והרי אני לא יכול לחזור אחורה לגיל הילדות ולגדול בחברה דתית, המנטליות שלי אחרת וזהו, למדתי להשלים עם זה ולא להאבק עם עצמי על כך.

במקום זה אני מנסה לשלב חיים אותנטיים של יהודי הגאה במסורת שלו, ולחיות כמו האדם מה"סוג השלישי" שנוצר בימינו הוא "החוזר בתשובה".

פגשתי רבים שחזרו בתשובה וששאלו ושואלים את השאלות האלה, ודומה שבעולם הדתי אין תשובות לבעייה המהותית הזאת של שינויי מנטליות בין דתי לבין חוזר בתשובה, כך שלרוב כל החוזרים בתשובה מיישרים קו עם הדתיים, עם המנטליות שלהם, דבר שלדעתי לא נכון לעשות.

לפי הדרך של הדתיים יש כלל של "וחי בהם" ולא ש"ימות בהם", כלומר דרך החיים של הדתיים צריכה להיות מעניקת חיים ולא ההיפך, לפי זה הרשות בהחלט בידי החוזר בתשובה לבנות לו חיים על פי המנטליות שלו חיים שייטיבו איתו, וניתן לעשות את זה בלי שיהיה בהם ניגוד לחיים הטובים והנהדרים על פי הדרך של המצוות.

אחד הבעיות הגדולות עם התופעה של החוזרים בתשובה שאני ביניהם, היא ש"הדתיים לא מודעים לצרכים של החוזרים למקורות" הם החוזרים בתשובה" ועוד שמתייחסים אליהם ברמה מסויימת של זילזול, הדתיים לא מודעים לכך שצריך קהילות שיעוצבו במיוחד בשבילם, במקום זה הם נספגים בחברה הדתית וסובלים "גלות" נוספת, נקראת גם "הגלות של החוזרים בתשובה בתוך הדתיים".

הדתיים לא מקבלים לתוכם את קהילת החוזרים בתשובה, אף אחד מהם כמעט לא יסכים להשיא לך את הבת שלו, בקיצור יש גבולות עד כמה ניתן להכניס אותם הביתה לפניי ולפנים, משל היה החוזר בתשובה סוג ב' או משהו כזה... מנהג זה להערכתי אינו נראה הגון מצד הדתיים, שאינם מתאחדים עם אחיהם החוזרים בתשובה ושומרים מרחק מהם, ולכן דרוש שתהיה לחוזרים בתשובה קהילה מישל עצמם.

אני משוכנע שחייבת לקום לפחות קהילה גדולה אחת של חוזרים בתשובה שתענה על צורך כל כך חשוב זה, קהילה של חוזרים בתשובה בלי דתיים בתוכה, או על כל פנים שיהיו מיעוט יחסי בתוכה (וזה יהיה טוב גם לדתיים וגם לחוזרים בתשובה) ולא ההיפך כמו שנוהג היום.

וכמו שידוע ש"מה ששנואיי עליך אל תעשה לחבירך", הדתיים צריכים להבין שאם הם היו חוזרים בתשובה הם היו מאוד סובלים בתוך קהילה שרובה דתיים מלידה.

לכן הם עצמם גם צריכים לסייע לייסוד קהילות כאלה של חוזרים בתשובה, כדי להקל עליהם את השינויי והחיכוך היותר מידיי גדול במנטליות הדתית.

החוזרים בתשובה (חילוניים לשעבר) היו רגילים לחיות חיים עם הרבה צבע, צלילים מאוד ססגוניים ובכלל עושר גדול בחומריות, ואין זה דבר רע כל עוד זה אינו נוגד את ערכי המסורת, ובהחלט אפשר לחיות כך, העולם הדתי נראה דיי אפור בעיני החוזר בתשובה, הדתיים חייבים להבין את זה, ויש להם חובה קדושה לתת מענה לזה.

מכירים את זה שהחברה אומרת על איזה אדם "מסכן" הוא סבל הרבה? - אז זהו ש"אל" תאמינו , כי לאדם למוד סבל יש תובנות עמוקות על החיים והרבה.

אדם כזה ודאי שאינו "מסכן", מי שראוי להיקרא מסכן זה דווקא אלה שלא עברו סבל, ולכן לא עברו הכשרה לחיים, שהם תראה אותם מתלוננים כמעט על כל דבר, ובלי שיהיה להם את הנוחות אליה התרגלו הם משתגעים, כועסים ומרירים, אני לא הולך להאשים אותם כי פשוט כך הורגלו מקטנות במשפחתם, והם בטח לא באים בטענות בכוונה, אלא שפשוט מאוד קשה להם, וסיפרו להם שהכל צריך להיות נוח בחיים, חונכו לטעות גדולה בראיית העולם, כך שלמעשה הם אנשים חלשים מאוד.

אחד הסימנים לסבל גדול הוא "שתיקה".

אדם שמרבה בשתיקה זה משום שהחכים והוא לא היה מחכים אלא אם כן סבל הרבה תחילה.

כל מי שסבל הרבה, רק לאדם כזה נשמתו שלו נפתחת לפניו, נפתחים לו עולמי הסוד.

ואז הוא מגלה את "אור שבעת הימים" את האור של בראשית, אתם יכולים לקרוא לזה בשם אחר, אבל בעיקרו של דבר מדובר בגילויי של "אור התבונה", אור פנימי מאוד ויקר מאוד.

זה נמצא עמוק, עמוק בנפש האדם, כי אין רשות לאדם להתחבר אל נשמתו הפנימית אלא אם כן עבר הכשרה הכי חזקה שאפשר ובלי למות, רק סבל עמוק יכול לחצוב מספיק פנימה אל תוככי האדם ולהגיע לחיבור עם נשמתו.

ואז יוצאים הדברים הטובים, הדברים היקרים באמת.

היה חכם אחד שהכרתי וכך הוא אמר לי:

"אני יודע.

סבלתי הרבה ומ"ילדות", כן... כיום לאחר שהתבגרתי לא הייתי משנה כלום ועוד יותר מכך, אני שמח שעברתי את זה.

לוליי הסבל העמוק, זה שגומר אותך אבל משאיר אותך בחיים, סבל שמפרק את כל כולך, רק אז אתה נולד מחדש, רק אז אתה רואה ומבין ת'עולם.

אני יכול לספר מחווייתי האישית שכאשר גיליתי את זה, את מעיין החיים בתוך תוכי, זה גרם לי דבר אחד מרכזי ויסודי:

הפסקתי לדבר הרבה, או לצעוק כמו מי שלא רגוע אומרים שהוא צועק או מדבר בקול רם מדיי(דיבור רב אצל בן אדם זה משום שהוא עדיין לא מצא מנוחה, לא מצא שלווה בחייו, יש לו שאלות לרוב ללא מענה, ורק אם הוא זוכה לעבור את כל הקשיים אז הוא מגיע...) הגעתי למנוחה עמוקה.

כיום אני לא מרגיש צורך לדבר אלא מעט, ואני מדבר בנחת וברוגע, עשיתי שלום עם עצמי.

אז... בזמנו... לפני החיבור הזה שיש לי כיום, הייתי שופט את העולם על ימין ועל שמאל, אבל ככל שהחכמתי, אני יודע היום שלא פעלתי נכון, ובאמת שלא ידעתי וזה לא היה בכוונה, רק שכך הבנתי אז, אבל היום כשאני מבין הרבה יותר את הדברים לעומק, אני יכול רק להתפלאות ואני מרותק כשאני צופה בעולם איך שבחכמה רבה ועמוקה העולם מעצב את אופי האדם מחסן (מלשון חיסון) ומחזק את האדם גם לקראת הבאות ובעיקר שיבין את סוד הייקום.

ככל שאדם מסוגל לסבול יותר קשיים זה מעיד עד כמה חזק מעוצב ומחוסן הוא, ורק בדרך כזאת אפשר להגיע לאור היקרות הנמצא בעומקם של החיים, של האדם, ושל העולם.

לא הזמנתי את הצרות והקשיים הגדולים שבאו ועברו עליי, זה פשוט בא, רק שלא ידעתי למה זה מכין אותי.

חשבתי כמו כולם ש"סבל זה רע", היום אני יודע שבלעדי סבל זה לא הייתי מגיע לאן שאני היום.

"רק כאשר החומר או החומריות באדם מתפרקים עד הסוף, רק אז יכולה להשתחרר הנשמה שבאדם ולהאיר לו את דרכו מכאן והלאה".

"אור החכמה" דולק בליבי וכיום רק זה מה שעושה לי נחת וסיפוק.

אני משתוקק לחכמה ונהנה מימנה יותר מכל דבר אחר עלי אדמות.

בהנאות החומר אני רואה כיום הכרח ולא יותר, ההשתוקקות שלי עברה מישם אל עולם החכמה, ורק אליה החכמה תשוקתי.

אין לי פחדים, איני פוחד מכאבים או מהמוות, אני אחד עם העולם, וממשיך לחיות בעולם הנפלא הזה, מאושר, שמח, מרוצה.

וכשיגיע זמני, אלך בשלווה גמורה".

עד כאן דברי אותו חכם.

אז זוהי האמת על עניין הסבל וההכשרה האקסטרימית לאדם, ומכאן, אלו שאומרים שאלוקים נותן סבל לאדם וכו', הרי ידוע שלא יראה את פני האלוקים (הכוונה היא להגיע אל השלימות, ולא אפרט יותר) ולא יתקרב אליו אלא האדם שעבר את "שיא ההכשרה", והכשרה אומרת לסבול, לשאת מצבים כבדים, בסדר הכשרה עולה, ולהתמיד בנחישות, עד שאדם מתרגל ונהיה לו קל, ואז אדם יכול לזכות לראות עולמו בחייו, דבר שכאמור, נדיר מאוד.

על האדם החכם, לא לפחד מהמלחמה על עיצוב האישיות ב"כור היתוך" של קשיים גדולים, מרובים.

רק אדם שהגיע להכשרה מספקת בנפשו, כבר אינו מפחד! כי איך יכול להיות ולהראות גבורה אדם שעדיין לא סילק הפחד מליבו?!...

וגם ה"קורסים" הבאמת קשים, אין האלוקים נותן אותם לכל אדם אלא לפי בקשתו ורצונו, כי מי שירצה את הדבר האולטימטיבי, את הכל, שהיא ההתקרבות השלימה לאלוקים, אז אם יראה האלוקים שהאדם באמת רוצה נחוש ומתמיד ברצונו זה, יקרב אותו האלוקים אל העבודה הבאמת קשה, ובהדרגה מתואמת כדי שיוכל להשיגה, ומי שלא רוצה את השלם, אלא רק חלק ממנו, ייתן לו האלוקים מסלול הכשרה לפי מה שהאדם רוצה אם מעט, מעט, ואם מעט מן המעט כך גם ייתנו לו, והכל לפי רצונו של האדם, ובדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכים אותו.

המדינה עדיין ממשיכה לחנך אותנו לשנוא את השורשים שלנו, וכאילו עולם כמנהגו נוהג ואנחנו ממשיכים כאילו זאת המציאות ואין אחרת.

אבל יש אחרת.

זה שחינכו אותנו לאטימות מחשבתית לא אומר שנישאר ככה כל חיינו.

אני רואה הרבה אנשים שמתעוררים אל סלע המציאות העגומה ולראשונה בחייהם מתחילים לחשוב, עושים תפנית ומתחילים לבנות את עצמם ואת החינוך האישי שלהם וכמבוגרים, לא עוד ילדים, והפעם על באמת.

הרבה אנשים מתחילים לחזור למקורות שלנו אחרי שבמשך שנים היו מרוחקים ומרוקנים מהם, ואני ביניהם.

ונכון שעדיין יש הרבה שבר ואנשים אובדי דרך, אבל אי אפשר לצפות מכל העם לשנות הרגלים גם אחרי שראו שהם חיים במציאות לא שפויה, (ללא משמעות ועם מטרות שאי אפשר בכלל להשיג, כי הם לא אמיתיות), כי קשה מאוד להשתנות בגיל מתקדם.

אולם הכח העולה נרקם ומתהווה של אלו מאיתנו שכבר הבינו שאפשר אחרת, והמסוגלים לעשות את השינויי הגדול הזה, כח של אנשים אלה מתוכינו, הוא כבר יישר לנו את הדרך אל בנייה חברתית שתאפשר בעתיד הזדמנות רבה יותר להתפקח ולדעת ברורות שאפשר גם אפשר אחרת.

וכמו ש"מהרסייך ומחריבייך מימך יצאו", מאתנו ומעמינו יצאו, כך גם בונינו ומקימינו מאתנו ייצאו, זה קורה עכשיו ויילך ויתעצם עד שנגיע לחברה שפוייה והגונה.

זה ייקח כמה דורות, כי הנזק שנעשה לנו הוא גדול, ו"קל להחריב, קשה לבנות", אבל בהתמדה ונחישות עם הזמן המצטרך לזה עוד נגיע ונהפוך את הצלחתינו כעם למציאות.

צריך לבנות בסבלנות ובשיקול דעת, והידיים מלאות בעבודה, יש הרבה מאוד תחומים שיש לתקן ולהחזיר למצב נורמלי בעיקר את החינוך.

אני פונה אליכם מאזיניי שתדעו, כל אחד מאיתנו חשוב, ולמרות שנהוג לחשוב שכל אחד הוא גלגל שיניים קטן במערכת, אבל נא לזכור שהגלגל הקטן הזה מפעיל מערכות גלגלים גדולים מאוד, כולנו קשורים אלו לאלו והשפעתינו היא "הדדית".

הכח של אדם יחיד הוא עצום, ושאף אחד לא יומר לעצמו מה אני, בסך הכל אדם נורא קטן ומה כח השפעתי... השפעתו של אדם אחד יכולה להיות רבה מאוד אם יאמין בעצמו, ולא יחשוב שהוא קטן, זניח ולא חשוב.

באורח(=ב"דרך") מוזר, משונה, נתפס השלטון על ידי יהודים משלנו, טוב, לא ממש משלנו, כי היו אלה דווקא הכופרים במסורת אבותינו, הם בן גוריון וחבריו (שלימדו אותנו עליהם מקטנותינו שהם גדולי האומה, כביכול) אני מדבר על גדולי הוגי הדעות, (שגם פה אני מוסיף, כביכול) הסופרים וההוגים: מ"הרצל" והבאים אחריו כמו יוסף חיים ברנר, זאב ז'בוטינסקי,יצחק גרינבוים,מנחם אוסישקין,חיים וייצמן ועוד.. כשאני קורא את דבריהם אני מזדעזע שאת דבריהם האנטישמיים לא גילו לנו בבתי הספר.

אולם על כל פנים הם שנאו את עצמם ואת מוצאם היהודי, ושנאו את מסורת העם היהודי בצורה חריפה מאוד.

עד שכשהם תפסו את השלטון  הם כינו את עצמם "ציונים" כביכול, כדי לתעתע ולהטעות במכוון בציבור היהודי שהיה בארץ, הכל כדי לרמות להשתלט ולהנחיל לכל העם בישראל את ערכי רוסיה ואירופה של חברה סוציאליסטית, להוקיא את "היהודי הישן" וליצור מסורת חדשה של "היהודי החדש".(כיום אנו רואים בדיוק למה הם התכוונו, תראו את החינוך שלנו את בנינו ובנותינו אבודי דרך אשר מחקים את הגויים ודרכיהם המטומטמות והמטמטמות... זהו פועל ידיהם של הציונים האלה.)

אתם קולטים?!... קבוצה של שונאי ישראל, יהודים מקולקלים מאירופה/רוסיה תפסו לנו את השלטון בארץ והקימו "מדינה יהודית כביכול", גם תרמית כדי שהיישוב היהודי לא יתנגד להם, וכשהם תפסו את השלטון בארץ הם התחילו למרר ליהודים את חייהם והתחילו בעליות שהם מכנים העלייה ה1 והשנייה וכו', כל מי שלא סבר כמוהם העיפו אותו למעברות, איימו על אשכנזים מהעדה שלהם עצמם שאם לא יצביעו למפלגתם לא יקבלו עבודה וכו' וכו', הם השתלטו ביד חזקה כי כבר היה להם את הכוח והשלטון בידם.

כיום לאחר 65 שנה של הריסה שיטתית של היסודות עליהם נשען עמינו כל הדורות, אנו עדים לשבר חינוכי וערכי שלא ידענו כמוהו מאז ומעולם, מזל שעוד אז נשארו יהודים אותנטיים ומקוריים ושמרו על מסורתינו והם כיום כמליון פלוס, אלה הם אנחנו האמיתיים, היהודים כמו שהם צריכים להיות, ולמרות שגם שם יש שבר וקילקול במידת מה כי הם הושפעו גם מהקילקול, וכמובן לא באותו קנה מידה שאנחנו החילונים הושפענו וקולקלנו על ידי החינוך הזדוני שהשאיר אותנו ריקים כל כך מימה שאנו באמת. עדיין יש לאן לחזור, לחינוך המקורי שלנו, לדת, לתורה הנפלאה שלנו ולאבא שלנו לאלוקים ודרכו שהורה לנו, הוא הזהיר אותנו בתורתו שיהודים משלנו יבואו לקלקל אותנו ולא נזהרנו כהלכה לא נשמרנו, והרי מאוד קשה להבין שיהודים מתוכינו יקומו וינסו להרוס אותנו, אז היינו תמימים, לא האמננו שזה אפשרי, אבל עובדה, ההרס שאנו עומדים מולו הוא בקנה מידה עצום, ייקח לנו עוד זמן רב לשקם את עצמינו, אבל אני רואה שהתחלנו, מ"תחילת תנועת התשובה" "השיבה לדרך הישנה והמוכרת שלנו" של עמינו בערך משנות ה-80 ועד היום והתהליך ממשיך.

אני עצמי נחשפתי לידיעות מרכזיות ויסודיות עד שגיליתי את השבר הגדול שקרה לעמינו ושבו אנו נמצאים, כמובן שנקטתי בפעולות של חזרה אל המקור שלנו אל המסורת שלנו הכל כך מפוארת ונהדרת, זה היה תהליך כל כך קשה אולם מרומם עד מאוד, ועדיין אני נמצא בתהליך הזה, ומאוד קשה לשנות הרגלים, אולם לאט לאט זה גודל עליי, ומצבי הרוחני והאישיותי הולך ומשתפר. - לא קל לחיות מקטנות להתחנך ל"שעבוד לחומריות" ואז לצאת מההרגלים האלה, אלב תמיד היינו לוחמים, אנו עם של לוחמים, זה בגנים שלנו.

אני רואה את התקשורת ואת הממשלה החילונית ברובה וחושב לעצמי, מה? הם עדיין פה?!...

כן, הם עדיין פה, ועושים את רווחיהם על החלקים הגדולים מעמינו שעדיין שבויים במה שעשו להם לפני 65 שנה, על אלה שעדיין סבורים שהם "חילונים" וזהו זהותם, ולו ידעו והכירו עד כמה שזה רחוק מן האמת, ושהם שבויים בדרך תרבותית שבכלל אינה שייכת להם ולנפשם.

מזה "חילונים"? אלה הם אותם חלקים גדולים מעמינו שעבדו עליהם מקטנות ומכרו להם דרך אחרת הזרה לעם היהודי ולתכונתו הנפשית, והם ממשיכים לחיות ככה כי כך הרגילו אותם מקטנות בבתי הספר של השלטון המזוייף הזה המחנך לחקות את תרבות הגויים אמריקה אירופה והודו וכו', המחנך לשנוא כל מה שהוא יהודי, דור שלם של אנשים מחונכים עד היום לשנוא את עצמם ואת מוצאם, וואו... באיזה שבר ואובדן אנו נמצאים כאן במדינה.

אנו כיהודים נבראנו שלא כמו כל עם אחר, כל מה שיהודי עושה הוא מוזר ומשונה בעיני הגויים, גם כאשר ניסו יהודים משלנו ליצור יהודי חדש הם עשו זאת בצורה משונה מאוד, ועינינו הרואות שזה לא הצליח, כי חוץ מלאמלל אותנו ולרוקן אותנו לא הצליחו לעשות יותר מיזה כולם, יהודי נשאר יהודי, בן מלך נשאר כזה כי הוא כזה, לא יעזור שום דבר, יהודי שהוא בן מלך לא יכול לנהוג כאדם פשוט, אינו יכול בשום פנים ואופן להיות ולנהוג כמו גוי.

אז אני בטוח שיום הולך ובא שעוד נחזור לעצמינו ובגדול.

ואלו שכבר מתנועת ההשכלה(מלפני 200 שנה ומאז ועד היום) שהתקלקלו, ועזבו את הדרך היהודית, עוד יבינו שאין לנו לא ארץ אחרת ולא דרך אחרת מלבד דרך אבותינו ותורת אלוקינו, ובן המלך יחזור הביתה לבית אביו ולארמונו.

והגויים שממילא רואים, ותמיד ראו בנו את "העם המיוחד" ישובו להנות מהאור שלנו כאשר נאיר גם את דרכם שלהם, ו"בא שלום על כל העולם".

כן גם אני נולדתי אל תוך המאה העשרים וגם אל תוך המאה העשרים ואחת, אני בן 46 שנים, בגיל 10 אבא שלי קנה את הטלויזיה הראשונה שלנו שחור לבן, יד שנייה.

גדלתי על הטלויזיה ראיתי את כל הסרטים והסדרות המיתולוגיות שאהבנו לראות, מ"קוז'אק", סטרסקי והאצ', ועד קישקשתא פרפר נחמד ו"לאב אנד מריג'" כל זה, וגם הדבורה מאיה סרטים מצוירים, כל אלו היוו לי ולדור שגדלתי איתו ריגושים בהחלט מחשמלים, הייתי נהיה עצוב ממש כשהתוכניות היו נגמרות, ממש "אבל"(כמו אבלות) בשבילי שהנה שוב צריך לחזור לעולם האמיתי, העזוב השכוח והמדכא.

רק כשהתבגרתי והתחלתי לחשוב בעצמי, הבנתי שרימו אותנו, שכדי שלא נראה מה באמת קורה בעולם(כדי שלא לשים לב איך שהולכים ומדרדרים את העולם ואת ערכי האדם) הכניסו לנו לראש משהו שימשוך את תשומת הלב שלנו וימלא לנו את הראש, "זאת היתה הסחת דעת קלאסית", שמתבססת על "התמכרות לריגוש" של תמונות ומנגינות מדהימות שהפילו אותנו מהרגליים והכניסו אותנו ל"עולם דמיוני" של סרטים, הוליווד נכנסה לפעילות מואצת של סרטי ריגוש וחיפוש הגיבור האידיאלי שמנצח את כולם, ממש כדי שאנחנו נזדהה עם הגיבור בעולמינו הדמיוני, מבלי לדעת שנותנים לנו למעשה אישור לכל גחמה אלימה בתוכינו, פיתוח הנקמנות שלנו, ו"משיכתינו ממש באף" אל תוך עולם של יצרי מין שבאו תמיד עם הסברים של אהבה ורומנטיקה כביכול שאינם באמת קיימים במציאות, זאת כדי שלא לשים לב איך מטביעים אותנו בעולם של תאווה ויצרים של אלימות ובתירוץ ערמומי ומחושב ש"אנו בעצם מבדרים אתכם" וזהו "בידור" לשעות הפנאי שלכם, מעניין מה בדיוק מבדר כאן: האם זה מבדר לעבור על כל עשרת הדברות של לא תרצח לא תגנוב לא תחמוד וכו'?!... שהם בעצם "הרס המירקם החברתי" כמו שהיכרנו עד כה.

השתמשו במילים: "לבדר אותנו", כתירוץ לרגש אותנו תוך כדי שהם מכניסים בסרטים והסדרות טלויזיה את כל ה"קש" (בלשון נקייה) שיש בעולם, לתוך ליבנו ומוחינו, עד שכאשר קמנו מהטלויזיה מהסרט הרגשנו כאילו זרקו אותנו מגן עדן אל הגהנום, שוב אל העולם המדכא...

בזמן שלמעשה גרמו לנו להתמכר, לברוח מן המציאות. ל"כולנו"...

ההתמכרויות האלה גרמו לנו שלא לעמוד על המשמר, על מה שנעשה לנו על ידי התרבות המטומטמת והמטמטמת שאכלה בנו במשך שנים.

נתנו לנו כביכול תחליף למסורת חיינו העשירה הטובה והנהדרת שהיתה לנו עד אז כעם יהודי שידע לחיות חיי חברה מלאים וממלאים עם הרבה סיפוק ומשמעות, ואם אתם זוכרים שורה בשיר שכתב אהוד מנור "חבר היה חבר"... שמצטער על מה שהיה אז ולקחו מאיתנו.

לקחו מאיתנו את חיי החברה והאמון ההדדי, והשאירו אותנו בודדים ועזובים לגורלינו נטולי תקווה, נטולי עתיד...

אז, פעם, לפני ההשחתה החברתית שעברנו כולנו, פגשנו חברים, באמת חברים, היינו יושבים עם השכנים היינו עים העם שלנו, עם אחינו, והקשרים שגשגו עד ש.. עד שהומצאה הטלויזיה ועם הסוחרים צמאי הדם והממון השתלטו עלינו באמצעות ריגושים של תמונות נעות וקולות ומנגינות מחשמלות שבאמת סובבו לנו את הקופסא.

עד כאן בנושא הזה.

נוצרה אצלנו חברה שממש הורגלה ל"מוצא פי הטלויזיה" שפשוט ללא כחל וסרק של בושה, כבר החלו לנצל את זה ולומר לנו מה טוב ומה לא, מה "אין" ומה אאוט!...

ריבונו של עולם, למה הפכנו, למה הפכו אותנו, זה מזכיר לי זומבים שאחרי נשיכת המוות הופכים למתים חיים ונהיים חלק מקבוצה שלימה של זומבים שמשרתים ראש אחד/מנהיג אחד רע אכזרי ומפחיד, ושתפקידם "להרוס כל חי" עלי אדמות.

אם לא הבנתם עד עכשיו אז תדעו שאנחנו חיים בעולם חברתי של "אנשים מתים חיים".

שנטלו מהם את אנושיותם, את היכולת לחשוב באופן עצמאי, כמו אנשים באמת נורמליים, ושעוד ברמאותם הגדולה החלו לקרוא לאנשים נורמליים את מי שהם פשוט משוגעים על כל הראש.

הפכו את הנורמלי באמת לחולה נפש ואת החולי נפש והעדר של האנשים שהפכו חסרי חשיבה ל"נורמליים", ממש ככה, ואנו חיים למעשה בדור כזה שרובינו הפכנו לכאלה!... 

טוב, אני שעד לא מזמן הייתי כזה, יצאתי מיזה, ומה אני אגיד לכם אני מרגיש לבד, להיות אדם שמתפקח בדור שלנו "זה סיוט" שאתה מתעורר אליו, אתה מרגיש שאתה חי בעולם של "משוגעים ומטורללים ועוד מתוך בחירה ואין ברירה", וואו לאן הגענו?!...

זה המצב של רוב  העולם כיום למי שעדיין לא שם לב לכך.

והאמת היא שאנחנו כן יכולים לצאת מיזה, יש עוד אנשים כמוני שיצאו מהעולם המטומטם והרע הזה, אני היום מסתובב איתם, עזבתי את "המשוגעים"! זה לא קל, אבל לנורמליים האמיתיים יש כל כך הרבה יותר מה להציע, וסוף סוף אני חוזר אל עצמי אל המציאות אל משהו הגיוני ושפויי, אל המשמעות ואל המילויי שבאמת ממלא ומספק.

החיים עצמם בלי דמיונות שמעובדים בסרט או סדרת טלויזיה, הם כה יפים מדהימים ומרגשים והפעם באמת.

יש לי את הזמן להשקיע בקשרים אמיתיים, ולא דמיוניים כמו בטלויזיה שאני צריך ואנוס להתעורר מהם לאחר שנגמרת התוכנית.

רוב האנשים "חיים היום בסרט", ממש כך, וכשאתה רואה אותם הולכים לעבודה כי הם חייבים, הם עושים את זה מתוך חובה ולא יותר, פניהם עצובות הם עצבניים הם רצים רצים מזיזים בגסות כל מי שמפריע להם בדרך, ורק רוצים שזה ייגמר כדי ש"שוב יוכלו לחזור לעולם הדמיוני" של ההתמכרויות למיניהם.

אני יצאתי מיזה, מציע גם לכם.

אני כאדם אף על פי שיש לי את הייחודיות שלי כאדם ואין היא דומה לשום אדם אחר, וכך זה אצל כל אדם שייחודיותו היא רק אצלו אינה דומה לאחרים.

אני עדיין רואה את "המכנה המשותף שלי עם כל בני האדם" והוא רב מאוד, (הרבה יותר מימה שמייחד אותי כאדם).

ובו הייתי רוצה להתרכז.

חלק ניכר מהתהליך המבורך שעברתי בבנית האישיות שלי כאדם בין בני אדם הוא היציאה מימה שמייחד אותי כאדם השונה מאחרים אל הדברים שבהם אני שותף לכל אדם ואיני שונה ממנו.

כי להתרכז רק במה שאני שונה בו מאחרים יש לזה עדיין שייכות והתעסקות בעולם ה"אגו שלי", וחוויתי יותר מדיי חיים בתוך האגו של עצמי שגרמו לי לחיות בחושך יחסי ובבדידות פנימית, שאז לא ידעתי איך לצאת, מהאגו שלי...

כיום אני דיי בחוץ ובעל חירות מהאגו שלי, אגו שהזיק לי רוב חיי, ושמיעוטו יפה אך רובו מזיק בהחלט.

מרשימת המטרות החשובות העומדות מול האדם בחייו ניסיתי למצוא את המטרה שתאגד בתוכה את רוב המטרות החשובות בחיים, ומצאתי כי "חיפוש השלום בין בני האדם כמו חיפוש השלום ביני לבין עצמי ובכלל ביני לבין העולם בכללו, היא המטרה הזאת, המכילה את הכל".

כעת, בלי הדגשת הקשר לכמה אוכל להשיג מהשלום הזה בין כולם, הרי כמה מן הכמות שאני מצליח להשיג ממנה בכל יום שעובר זוהי הצלחה עצומה בשבילי, באשר אני עוסק במטרה הכי משמעותית, הכי ממלאת, אז כמה שאשיג אשיג ואשמח בזה, ביודעי שכל יום אני מתעסק בדבר הכי חשוב.

כשהתבוננתי במטרה הזאת, "מציאת השלום ויישומו", הבנתי שזה מה שיסדר לי את החיים, שזה מה שנותן הכי הרבה שמחה פוריות השראה כושר פעולה והצלחה בביצוע.

לדידי, איני רואה כוח מניע גדול יותר לאדם מאשר בקשת ועשיית השלום בין בני אדם ובעולם כולו.

אני לגמרי אסתפק בזה, וכמה שאשיג הצלחה בזה אהיה ממש מרוצה.

אנחנו קיבלנו אחריות על כל העולם, אנו מכל אומות העולם זה "הראש", שאר האומות זה "הגוף".

וכשאנו מסירים את האחריות שלנו, "הגוף" כולו (היינו "אומות העולם)סובל, סובל מאוד, וכל העמים סביבנו מאבדים את הדרך ונהרסים.

יש לנו אחריות עצומה על כל בני האדם, אנו חייבים לשמש "אור לגויים" שאם לא כן הם נותרים בחושך, אומללים, אבודים, ולא רק הם, גם החיות, העצים, כל העולם נהיה חולה ויכול להגיע לאובדן גמור.

מזל שאלוקים יותר מדיי אוהב אותנו ולא מניח לנו לנחות ולרדת לטמיון, ומכה אותנו כאבא אוהב, "מכות מחושבות", לעורר אותנו, את הבנים שלו, אותנו, בני המלכים, לשוב אל הדרך הטובה, להכות על חטא, לחדול מעשיית שטויות, ולחזור אל עצמינו, אל מה שאנו באמת.

אנו צריכים להרגיש כמו שאברהם הרגיש, וכמו שהוא היה "אב המון גויים" ואחראי להם, כך אנחנו בניו צריכים להרגיש.

וזה פשוט, אם אנו דואגים שמעשינו יהיו מתוקנים האור לגויים שבוקע אז מאיתנו מאיר לגויים והם לא יותר אובדי דרך, הם אז משרתים אותנו ונהנים מכך, כי הם יודעים שאנו עם שמשרת את אלוקים, יוצא שאנו והגויים יחד משרתים כולנו את הטוב ומגיעים למשמעות האמיתית של העולם.

ה"ערך" העליון אצל כל עם ועם זוהי תפיסתו את עצמו כ"אומה" שיש להתגאות בה זה מן היסודות החשובים ביותר של כל עם ועם.

ומה המצב אצלנו במדינה?

האם מחנכים אותנו להתגאות ולהתפאר במורשת שלנו כמו כל עם ועם המתרשם וגאה במורשתו?

האם כשאנו רואים את האזרח הישראלי הממוצע שלנו, החזה שלנו מתמלא בגאווה?

בהסטוריה של 200 השנים האחרונות של עמינו, התחילו כוחות עויינים שקמו מתוכינו לחתור תחת אושיות ויסודות עמינו.

זה התחיל בתנועת "ההשכלה" כביכול, שם מקומם מאוד לכל מי שמבין את מהותינו כיהודים הנקראים "עם הספר", כעם שהיה אמון על התורה והספר, היינו מן המשכילים ביותר עלי אדמות, היות ומ"ילדות" אנו מצווים ללימוד, ולא סתם לימוד אלא לימוד על יסודות ומהותיות העולם והאדם.

כשמדברים על "אוניברסיטאות" הרי לנו הוקמה האוניברסיטה(לימוד ה"יוניברסט" הייקום וכל ענייני העולם) כבר לפני כ3.5. אלף שנים זאת על פי המסורת העתירה והעשירה כל כך שלנו, מ"הר סיני".

כל אומות העולם למדו מאיתנו ממסורתינו, וקיבלו השראה עצומה מעמינו.

נחשבנו לעם החכם בעולם, קינאו בנו וניסו לפרוק אותנו מחכמתינו האדירה בכל הזדמנות שניתנה להם.

נחזור: כוחות עויינים אלה שבאו מאיתנו החלו לשבש ולקלקל במכוון את כל מה שעושה אותנו בעלי שווי אדיר מול האומות, בעזרת שיתוף עם האומות, ומעשה שטן הצליח והנה הגענו עד הלום.

אותם עוכרי מסורתינו "תפסו את השלטון בארצינו" בשנת 1948, תוך שהם משתמשים בערמומיות ונוכלות:

בן גוריון עם כל אותם "משכילים והוגי דיעות" כביכול, השתלטו עלינו ותפסו מייד "פטרונות" על נישמת אפינו: החינוך.

הם הבינו בחכמתם היהודית כיצד "לחבל" בעם בצורה הכי חריפה שיש, ומזימתם היתה "לעקור את הכל מאיתנו", לעקור כל שייכות למסורת אבותינו ואף לבזות אותה בכל דרך.

כך נהיה שלאחר 65 שנים לאחר הכרזת המרד בכל הקדוש לנו בדמות של "הקמת מדינה יהודית כביכול" בארץ ישראל, אנו רואים ונוכחים כיום מול שבר ואובדן גדול מאוד כאשר חצי מהעם התרוקן כליל ממהותו ההסטורית, נשארנו "יבשים כעצים גדועים" , כאשר במבט קדימה אין אנו רואים עתיד, רק תהום ענקית העומדת מולנו והמנסה לבלוע אותנו.

עוד אזכיר שכמו שפושעים באמת גדולים יודעים לעשות הם דאגו לנכס לעצם את כל קרקעות המדינה ומשאביה, ולהפוך את כל האזרחים את כל עם ישראל "אחיהם" לעבדים שלהם, הם חסמו את ה"חומר" מאיתנו כדי שחלילה יימנע בעתיד כל אפשרות להיות בעלי נכסים, עשירים ובעלי המאה/בעלי הדיעה, וכמובן את העיקר "את הרוח", הם לקחו כפרוייקט הכי גדול ותוך כדי "אישית לוחצת" החריבו את רוח אפינו, את התורה ומקיימיה, את "חבל הטבור" שלנו ניתקו באכזריות ובכוח רב, חיבלו בתינוקות שלנו במוחותיהם ובנפשם, חיכנו אותם מגיל 0 להתכחש לכל מה שהם כעם וכאדם.

כיום לאחר החורבן הנורא שעשו, הם עדיין שולטים בנו שלטון עז וחצוף וממשיכים ולא מרפים את אחיזת המפלצת מאיתנו, הם שבו מאיתנו נפשות רבות שעתה הפכו ל"לחיילים שלהם" ועושי דברם, ויצרו מצב שאנו רבים בתוכינו, איש באיש, קבוצה בקבוצה, "עם ישראל נלחם בעם ישראל".

הם חינכו חלק רב מאוד מהעם שלנו, תוך שהם מעניקים להם שם חדש "החילונים", (בערמומיות נוראה של המימשל הרע הזה יצרו כביכול "זהות חדשה" שקראו לה כאמור "חילונים", וכל בר דעת מבין שאין שקר גדול מיזה!) ויחד איתם הם ממשיכים לפגוע ולעקור את "שארית הפליטה" שלנו שגם להם נתנו וכינו בשם "הדתיים".

אולם כיום לאחר שעברנו כעם כברת דרך, לשקר ולרמאות אין רגליים, והתורה החדשה "החילוניות", הולכת ונעקרת בעצמה משורשה, הערכים המזוייפים והרעים הללו פשטו את הרגל וממשיכים להתאדות מפני השטח.

והיות שחילוניות באמת היא הרי פיקציה ובלון מלא אויר ותו לא, האוייבים שלנו הם אותם אנשים מעמינו שהעתיקו את תרבות אמריקה אירופה והודו וכו', אנשים שספחו אל תוכם תרבויות אלה ונלחמים בנו "היהודים האותנטיים" נלחמים להגן על תורתם התרבותית והנאורה כביכול, שהיא בסך הכל חיקויי זול של תורה זרה של אומות העולם.

זה המצב.

המשך יבוא...

נתניהו וקבוצות המסחר הטייקוניות חטפו מכה אחת ונפלו אפיים ארצה, עם כל 33 המנדטים שהשיגו הם קטנים לעומת הכוחות החדשים העולים:בעיקר בנט ויאיר לפיד וחלק אצל שלי יחימוביץ'.והליכוד שקורא לעצמו בחוצפה ועזות מצח "ישראל ביתינו", השיג "וגנב" את כוחו מאזרחים שנשארו בתוך "מצב של ייאוש", ושנתנו את קולותיהם כעבדים נרצעים של המערכת המדכאת, ואני לא מאשים את אותם אזרחים ש"לקו בייאוש מר שכזה".

והעם לא יירגע עד שיבוא שינויי אמיתי, אם לפיד בנט ושלי לא יעשו זאת, העם שבחר אותם יפגינו שוב בכוח חזק שעוד לא נראה כמוהו, האזרחים לא יעמדו עוד מנגד, הם בחרו ב"שלושת החדשים האלה": (בנט יאיר ושלי) כדי שיהיו שליחים נאמנים, זה ברור.

מי ששם לב המפה הפוליטית בישראל השתנתה מהקצה אל הקצה, אנו מתחילים בתקופה חדשה, תקופה שלא היתה מתחילת המדינה ב1948.

שלושה מפלגות בינוניות בגודלן וחדשות לחלוטין.

[מנדט הוא 73.000 קולות]:

בנט עם הבית היהודי/12 מנדטים.

יאיר לפיד עם יש עתיד/19 מנדטים.

שלי חימוביץ' עם מפלגת העבודה/15 מנדטים.

כלומר יחד הם 48 מנדטים של העם בישראל הרוצה שינויי מהותי: שזה "3 מליון וחצי ישראלים" ש"קמו" ואמרו את דברם.

חצי מאזרחי המדינה בקירוב רוצים שינויי יסודי והצביעו בקלפי למפלגות החדשות האלה.

ציינתי את החישוב הזה להראות לכולנו ששינויי אדיר הולך להתרחש, מה יהיה השינויי, את זה אין אנו יודעים עדיין, אולם ברור הוא שהעם בישראל עבר טלטלה של "התפקחות והתעוררות" החל ממחאת האוהלים ועד להפגנת החצי מליון בתל אביב לפני כשנה וחצי, נעשינו מודעים מאוד לעתידנו ולכוחות הפועלים בתוכינו ועלינו, רבים הסיקו את המסקנות ובאו לקלפי לשנות את הכוחות הפוליטיים השולטים עלינו, ואכן עינינו הרואות את ההבדל מימה שהיה למה שעכשיו.

היום ה8 לפברואר 2013 בואו נצפה ונראה מה יהיה בעוד שנה מעכשיו, כשיגיע הזמן בעוד שנה אכתוב פוסט מסכם.

כרגע אני רק מציין שהמפה הפוליטית בישראל שונתה לבלי היכר, מה שהוא מאוד לטובה, כי פה יש הזדמנות לויכוח חזק ורציני על עתידינו ומצבנו בכל התחומים.

בואו נקווה שהנציגים החדשים יגלו אחריות עוצמה נחישות וחוש צדק בריא ושוויוני.

לא בכל מקום אני רוצה להיות פופולרי, לא רוצה להיות פופולרי ומקובל בחברה כושלת, שהטימטום בה כל כך מושרש.

ועוד שאיך אני יכול לקבל תשומת לב מאנשים שאפילו לעצמם אינם יודעים לתת תשומת לב.