כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הפעילות שלי

    כל הזכויות שמורות. פוסטים העוסקים בחיזוק, ידע מועיל, חיוני ומקדם, ההשתדלות היא להיות כמה שיותר ענייני, קצר ומרוכז

    חשוב - על כל מי שקורא את הפוסטים שלי, להפעיל שיקול דעת. כי אנו בני האדם אף לא אחד מאיתנו חכם מושלם ומוחלט. גם האדם היותר חכם מאיתנו כבר יימצאו בו חסרונות רבים והוא מנוע בהכרח מלראות את התמונה היותר שלימה, אותה רואה רק האלוהים. על האדם להיות צנוע ויודע את מקומו גם אם זכה לחכמה רבה מאת האל. וזוהי גם גישתי, גם אם יאמרו על ידי דברים מבריקים ואפילו נפלאים אל תיתנו לזה לסנוור אתכם אלא קחו את דבריי במידה. אני לא מתלהב אלא ממעשי האלוהים והוא לא מפסיק להדהים אותי. אני מאחל לכולנו להכיר את האלוהים טוב יותר ולהנות תענוג ניצחי בדברים שהוא מראה לנו. גם כאן וגם בעולם שאחרי.. ובנוסח אישי: אני עובד רק את האלוהים, ולא שום אליל אחר. ומאמין לחלוטין שהוא "בעל הכוחות והיכולות כולם" כך שאין לי שום טעם לעבוד אף לא אחד מהאלילים אשר בארץ, לא משנה כמה יפים ומפתים הם, איני פונה אחרי ה"הבל" אחרי שמצאתי כבר את האמת.

    ארכיון : 7/2014

    0 תגובות   יום שישי , 18/7/14, 15:34

    הרע במיעוטו קיים וחייבים ללמוד לחיות עם אילוץ זה נכון. אבל לא צריך לתת לזה להרוס לנו את מה שטוב, יש לא מעט טוב.

     

    הרע יוצר אשלייה שהוא יותר גדול ורב מהטוב, אבל זאת רק אשלייה, דרכו של הרע או דרכה של הריקנות לצעוק בקול גדול בעוד שהטוב שותק, וצנוע, לכן נוצר מצב תודעתי לא נכון שהרע קיים בעולם יותר מהטוב, בזמן שהמציאות היא שהוא עושה הרבה רוח ורעש.

     

    יש איזון בין הטוב בעולם לבין הרע, 50% כנגד 50%, זה בדיוק כמו הלילה והיום שזמנם זהה, זמן החושך בעולם הוא 12 שעות וכנגדו זמן האור 12 שעות בממוצע. כך גם הקור והחום, וכל ההפכים כולם, יש הרמוניה מאזנת תמידית ביניהם, וזה המצב גם בתחום הפנימי והנפשי באדם אצל אנשים ובכלל בעולם, זה מול זה.

     

    אם לא היה רע לא היה טוב, ואם אין חושך אין אור.

     

    המשפחה היא אברי גופו ונפשו המורחבים יותר של האדם, בן אדם קשור קשר חזק ומוחלט למשפחתו, קשר של דם.

    כל אדם הוא חלק או איבר ממשפחתו, משפחתו היא האדם היותר גדול שלו עצמו.

    מאבא ואמא נוצרים צאצאים שהם למעשה אדם אחד המחולק לכמה חלקים, יש ילד שיקבל את חוש האומנות, והמוכשרות למקצועות ההומנים, הוא יהיה עדין יותר וגמיש, ואילו השני יקבל את החוש הטכני והריאלי זה המתמטי, והוא יהיה חסון ופחות גמיש, וכן שאר הילדים, ויש שיקבל את שני הכשרונות בצורה ממוצעת, הוא הילד המקשר בין שני אחיו, בין הריאלי וההומני, ילדי משפחה זו הם למעשה אדם אחד "גדול" ושלם יותר.

     

    אנו בני האדם תלויים אחד בשני בצורה מוחלטת, שהרי צרכי האדם כה מרובים שאין אדם היכול לספק לעצמו כל תצרוכתו לבד, יש לו כשרון מובהק רק בתחום אחד ועוד קצת כשרונות נוספים, בבני האדם האחרים מצויים שאר הכישורים שהוא צריך ועליהם לספק לו אותם במוצרים ושירות, וכן הוא להם, כך העולם בנויי, וכך הוא פועל.

     

    כשאדם מבין את הקשרים התלויים בין בני האדם, הדרך הקרובה והנכונה ביותר היא להשקיע במשפחתו קודם, כי נוסף לכך שהם בני אדם עם כישורים שהוא זקוק להם הם גם בעלי קשר דם אליו, והם גם חלקים של "האני הגדול יותר שלו".

    אחר כך באים החברים שאינם בעלי קשר דם אליו, אצלם יש דברים רבים שהוא צריך ושאפילו לאחיו ומשפחתו אין אותם.

     

    האמון ההדדי בין בני אדם, בתוך המשפחה בין חברים ובכלל, הוא חיוני מאין כמוהו, בלי אמון באנשים, אין לך למעשה שום דבר, נכון שיש בגידה באמון אך לא צריך לתת לזה כח ייתר, ולומר שכבר אין להאמין לשום אדם, נכון שזה כואב ופוגע מאוד כשבוגדים בך, אבל יהיה זה פסול ולא נכון בהחלט לאבד אמון בכל בני האדם.

    כן, גם במשפחה יש טובים ולא טובים כך גם בין חברים ובכלל אצל בני אדם.

     

    צריך להשקיע בטובים, בבנייה וביצירת חיים נכונים, ועם זאת לתת תשומת לב גם לאלו שאינם טובים או פחות טובים, כי תשומת הלב היא המפתח לחיים תקינים, אי אפשר בלי זה, כל בני האדם מה למעשה הם רוצים? - תשומת לב, חיבה, הערכה, זהו!   בגלל חוסר בתשומת לב , חוסר ביחס, אנשים יוצאים ועושים כל מיני מעשים לא נורמליים משוגעים ורעים.

     

    היחס הנכון לבני האדם הוא "לא להתעלם מהם ומצד שני לא לנעוץ מבט או לבקר ולהפריע להם לחיות ולהיות מה שהם", אמרו כבר את המשפט, "חיה ותן לחיות" אולם הדגש של לתת תשומת לב חסר כאן.

     

    אדם ההולך ברחוב או נמצא בין בני אדם חייב לשים לב לאנשים סביבו במבט, לא סתם יש לאדם צוואר המאפשר לו לסובב את ראשו לצדדים ולמרכז, חשוב מאוד שיראה את האנשים, ויחשוב/וירגיש מה מצבם ובמה הוא יכול לסייע להרגשתם, כי הרגשתם הטובה תיתן גם לו איזור חיים ותשומת לב מצידם, יחס גורר יחס.  "התעלמות" מבני אדם תגרור גם התעלמות מימך, אבל הבחנה בהם תביא הבחנה ותשומת לב מצידם כלפיך.

    "אנשים יראו אותך, וישימו לב אליך אם תשים לב אליהם".

     

    כשאנו שמים לב לאנשים סביבנו זאת דרכינו לומר להם שאנו מעריכים אותם ולכן אנו נקבל גם בחזרה.

     

     

    כוחו של מבט

    כאשר אני משתמש בעיניי, שהיא פעולה פשוטה ביותר ומקרין לאנשים סביב את ההרגשה שאני שם לב אליהם, פשוט רואה אותם זה הכל ועם זאת אינני נועץ מבט בהם, אלא מבט קליל לאמור: "הנה, ראיתי אותך, אני יודע שאתה קיים, רק הסתכלתי בחטף לראות אם אתה בסדר"... זה השדר, זאת ההקרנה (ללא מילים) שאני נותן לכולם. ואז ברגע כבר שיפרתי את הרגשתם, זה נעשה בשברירי שנייה, והיא התקשורת הכי מהירה בין בני אדם, תקשורת בעיניים.

    אני מעביר דרך עיניי, מבט מעודד, מבט של תשומת לב, מבט שאינו מאיים, כל זה בהרף עין לאנשים סביבי, אנשים שאני חי ביניהם כל יום, אם זה ב"שוק", במכולת ומרחוב, כל זה אפילו מבלי ליצור שיחה.

     

    ראשי מסתובב בצורה מדורגת לכל הצדדים, ואני מבחין בכולם, אני זוכר בעבר הרחוק כשהתחלתי לעבוד על זה: שמתי לב שאני לא מסובב את ראשי לצדדים, אלא רק לעיתים, הייתי נתקל באנשים לפעמים והם בי, אבל מאז הרגלתי את עצמי להסתכל לצדדים כל הזמן, בהתחלה היה לי קשה, אבל החלטתי להתמיד בפעולה זו עד שכיום זה כבר טבע שני, אנשים בדרך לא רק שכבר לא נתקלים בי אלא מפנים לי את הדרך, זזים, "פשוטו כמשמעו" כדי שאני יעבור, כולם זזים, ולמה? כי הם חשים ורואים שאני שם לב לבני האדם סביבי כל הזמן, לכן הם רואים בי אדם אוהב ומכבד, והם מעניקים לי יחס זהה לאמור: אתה ראית אותי, הבחנת בי, אז אני רואה אותך, ואפילו זז כדי שתעבור בנוחות.

     

    יש אנשים שיכולים לעבור יום שלם בלי שאף אחד באמת "יראה אותם" או ישים לב אליהם אפילו קצת, וברגע שהבחנתי בהם, תשומת לב קטנה זאת שנתתי במבט חטוף, כבר הועילה להם לכל היום ומי יודע אם לא לשבוע שלם.

     

    כל בני האדם חיים מהאנרגיה החובקת כל של "אהבה-שנאה" או "עידוד-ביקורת" ו"הערכה-זילזול", כשאני מרכז את תשומת לבי ליחס של "אהבה/עידוד והערכה", זה משודר דרך עיניי ושפת הגוף שלי, אנשים חשים בזה מייד, ואני מקבל תיכף יחס דומה.

     

    התקשורת הכי בסיסית היא "אהבה או שנאה" כל אדם חש בזה מייד, זאת התקשורת הראשונית שתינוק מקבל מהוריו, הוא לא מבין מילים ולא יודע לדבר אבל את שפת האהבה הוא מבין הייטב, גם כשאנו גדלים אין אנו שוכחים זאת וזה נשאר אצלנו טבע שני, אנו קולטים במהירות שיא אם מישהו שידר לעברינו זילזול או הערכה וסימפטיה.

     

    דרך פעולות פשוטות כמו מבט, העולם נהיה מקום שטוב לחיות בו.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 11/7/14, 16:11

      וחלק ממנה מצויה(=נמצאת) גם בו.

       

      החכמה הטיבעית שכאמור נמצאת בכל אדם, אינה מספיקה לו להשלים תמונה מלאה, יש הכרח להקשיב וללמוד מהחכמה אצל האנשים סביבנו, ויש הרבה.

       

      זאת הסיבה שלהקשיב לחבריך, למשפחתך, לאנשים סביבך יש בה ערך גדול, ולמעשה ערך שאין לו תחליף.

       

       

      העולם מאפשר ונותן לנו אתגרים לעמוד בהם, ורק על ידם אנו מתפתחים באופן מייטבי.

      צרות מה שנקרא יש לכל אחד וטוב שכך, ללא צרות לא היינו מתפתחים ומחכימים כלל, בעיות וקשיים מחזקים אותנו זה תפקידם העיקרי.

       

      העולם אינו רק גן של שושנים, כל בר דעת מבין שאם היה רק גן של שושנים, כל אחד היה משתעמם מאוד די מהר, ולחיים לא היתה יותר משמעות.

       

      לכל אדם יש שק משמעותי של מכשולים ו"קורסים" בחיים, חלקם קשים ביותר, חלקם קלים מאוד וכמובן יש בינוניים שזה הרוב.

       

      זה לא רציני לאדם לחשוב שצרותיו הם הגדולות ביותר והוא הכי מאותגר ולו הכי קשה, לכולם יש קשיים.

      מתוך שאדם יודע שהקשיים בחיים משותפים לכולנו, אין הוא נתפס לאגוצנטריות ועיסוק אובססיבי רק בעצמו וענייניו אלא הוא קשוב לאנשים סביבו, אלה הם חיים בריאים ונכונים.

       

      וכך אדם משיג את הידע/והחכמה הנצרכת לו לחייו, הוא רואה את התמונה השלימה יותר מתוך שהוא איש בין אנשים, מתחבר אליהם לומד מהם והם לומדים ממנו.

       

      החכמה והתבונה לא נמצאת רחוק מאיתנו אלא היא ממש קרובה אלינו, היא מסביבנו כל הזמן, אצל האנשים אצל המשפחה, ובכל מקום חברתי, ובל נשכח כי לכל אחד מאיתנו יש חלק מיוחד בחכמה חלק שניתן לנו על מנת ללמד את החברה סביבנו במה שאנו טובים ומולדים בו, וכנזכר לעיל גם ללמוד את שאר חלקי החכמה מבני האדם סביבותינו.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שלישי, 8/7/14, 16:19

        רק שהוא מחולק להמונים המונים בני אדם קטנים, שהם חלקים שלו.

         

        כל אדם קיבל "חלק מהפאזל הזה, חלק מהאדם הגדול הזה", שמכיל בתוכו מילארדים של אנשים.

         

        זאת הכוונה האמיתית של האימרה "ואהבת לרעך כמוך", כי מה פתאום לחייב אדם לאהוב את חברו בדיוק כמוהו, הרי נראה שהוא לא כמוני, אלא מה?! שהוא כן כמוני, הוא רק חלק אחר מהאדם השלם והגדול שמונה בתוכו את כל בני האדם עלי אדמות.

         

        הסיבה שמלכתחילה האדם השלם חולק לכל כך הרבה פרטים היינו בני אדם, היא שאי אפשר בעולם שלנו שהוא גם פיזי, ליצור אדם אחד שיהיה בו את הכל, כי לדוגמא, אם יהיה שחרחר הרי לא יוכל להיות אדום שיער או ג'ינג'י, או אם יהיה גבוה הרי לא יוכל להיות נמוך, שאם נרצה לעשות אדם שיש בו את כל הצבעים יצא מכולם צבע אחר לגמרי, וכך גם בכישורים, אם יהיה גמיש מאוד איך יוכל להיות חסון ביותר, הרי זה סותר אחד את השני לכן ניתנו כישורים אלה לאדם זה וכישורים אלה לאדם אחר.

         

        כולנו משלימים אחד את השני, התלות שלנו אחד בשני היא מוחלטת, ואין זה חיסרון אלא יתרון, ואינני מדבר על תלות מהסוג של פריקת אחראיות אישית, שהרי וודאי הוא ש"כל" אדם שהוא בר דעת ומשכיל, אחראי לעצמו, אלא שאין בו את הכל, גם בידע וגם בכישורים ותכונות.

         

        וזה עניין השלום המדובר זה שהוא אמיתי בין בני האדם, להבין שלכל אדם יש מקום, ומקום מכובד בהחלט כי הרי הוא נושא חלק ייחודי מהפאזל הגדול המשלים והמתאם בין כולנו.

         

        ומכאן ברור הוא שאנו חייבים להעריך ואף לאהוב כל אדם כי הרי הוא חלק משלים בין כל בני האדם, יש בו משהו שאין לאף אחד אחר וכן כולם.

         

        אין אדם שיש לו באמת סיבה להרגיש אומלל או מקופח כי לכולם העולם והטבע נתנו, כישורים מיוחדים וחשובים, כל בני האדם נחשבים.

         

        וזה יסוד הביטחון העצמי שמדברים בו לרוב, הידיעה שאני או כל אדם אחר לא פחות חשובים מראש ממשלה נשיא חברה או פועל פשוט, לכולם תפקיד בעשייה הגדולה בכישורים ובחשיבה הכללית.

         

        להחליט שאדם זה חשוב יותר או לא חשוב כלל זה לא רציני, שכבר יש בקביעה זו חוסר דעת והשכלה על מהו באמת העולם ומהם בני האדם זה לזה.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 8/7/14, 02:46

          אני מסתובב הרבה בין אנשים, אוהב ומעריך/מכבד ומקבל תמיד בחזרה.

          התנהגות זאת שלי לא באה לי בקלות, פעם הייתי אחר, יש שהייתי אוהב ויש שהייתי שונא, אבל מאז עברו שנים רבות.

          עקרתי (יותר נכון "החלפתי") את השנאה מליבי, באהבה, והערכה מחודשת לאנשים סביבי, (זאת לא נאיויות, אלא חכמה עמוקה ורחבה) העבודה היתה גדולה ומאוד משמעותית. - לקח לי בערך 15 שנה של התבוננות והסקת מסקנות, ואם אני יכולתי, שאני רק אדם, כל אחד יכול.

           

          כשאני רואה אדם שמזלזל בבריות, אני יודע שאינו אדם חשוב, והוא לדאבון לב אף שונא את עצמו. ומצבו בחיים עגום, כי מה לו לאדם לחיות חיים ללא חברה אוהבת סביבו?!...

           

          נושא חשוב זה של "התקשרות האדם עם החברה" בה הוא נמצא וחי בה, הינו הנושא העיקרי הכי מוזנח בהכשרת אדם בימינו באשר הוא.

           

          חייב להיכתב ספר בעניין זה, עם חקירה אמיתית וחזקה, על מנת להמיס את הבועות הדעתניות המוטעות שכה מפורסמות בחברה השלטת, והמושלת.

           

          ניסיתי בעבר לכתוב פוסטים בעניין, והיתה הענות גדולה אומנם הענות שרובה ככולה לוותה בשתיקה, בהפתעה ובדרך כלל בדממה, משל רמזו לי הנכנסים לצפות במאמר, יכול להיות שאתה צודק ודבריך בהחלט מפתיעים אבל מה כבר ניתן לעשות כאשר קבוצות חזקות של האנשים השולטים כיום משדרים על גל אחר לגמרי...הם קובעים, הם בעלי המאה ולכן בעלי הדיעה.

           

          פעמים שליבי דואב וכאוב כאשר אני רואה כל כך הרבה אנשים כואבים, ואין בידי להושיע להם בצורה רחבה, ולפעמים בכלל לא, כי הם רצים רצים, מהבית לעבודה מהעבודה לשוק, מבילויי לארוע, לא מרוכזים, מבולבלים משהו, ודומה שאינם יודעים לשים את האצבע על מה חשוב באמת.

          אומנם לא הכל רע, כי המצב הלא טוב מביא לכל אדם מסקנות, אדם הוא ייצור חושב ומתבונן, בטח בצורה בסיסית ואף יותר מכך, יש לי הערכה רבה לכל אדם באשר הוא, רובינו אכן מגיעים למסקנות, כך שאני רואה שהטוב מרובה על הלא טוב

           

          החדשות הרדיו הטלויזיה העיתונות ואלה המייצגים כביכול את דעת הכלל, מטעים מאוד את הציבור, הם מחפשים רייטינג, ודברים רעים או מרושעים שאנשים עושים תופסים הרבה יותר את הסקרנות ומעלים את הרייטינג מאוד, כך שזה שאנו שומעים שם הרבה על כך, אין בזה באמת שיקוף המציאות כמות שהיא, המציאות הרבה הרבה יותר טובה מימה שהם מספרים לנו ודשים בזה.

          וזה פשוט שמעשים טובים לא תופסים רייטינג כמו הרעים.

           

          חשוב שנדע שדיבורים על רע, והקשבה להם, לא עושים טוב לנפש, וזאת בלשון המעטה.

          כאשר מעלים על נס את הרע ואת פועליו ופעיליו, זוהי התעסקות ברפש ולכלוך, אז איך אפשר להרגיש נקי אחר כך, איך ניתן בכלל לא להתלכלך מלשמוע את זה מלהקשיב לזה, וודאי שלא ניתן, הדרך הנכונה היא להימנע מלדוש בזה, זה פשוט מזיק.

           

           

          על כל פנים, חשוב שיראה האדם לשפר את יחסו לאנשים סביבו, ואז יחסו אצל עצמו גם ישתפר, והוא יחיה חיים טובים יותר באופן משמעותי.

           

          יש הרבה שאלות מפתח שהמון כלל לא שואלים, לכן הם לא משיגים מה שהיו יכולים להשיג.

           

          על כל פנים מה שמונע הצלחה אצל אדם הוא שהוא ממשיך לזלזל באנשים סביבו, ראויי להימנע מדרך זו ככל האפשר.

          לכבד אנשים ולאהוב אותם זה פשוט שזה המפתח לחיים.

           

          לכל אדם יש קול בפני עצמו, יש כוח דעתני, לא נכון הוא לבטל כוח חשוב זה בגלל ה"דיעה השלטת". יש צורך אמיתי לכל אדם להתבונן ולחשוב מה באמת טוב בשבילו ובשביל החברה סביבו ולא להתפשר על הגרוע ועל המושך למטה, להפסד או לכל עוגמת נפש שהיא.

           

          האושר קיים, אף שהוא יחסית נדיר כיום, נסתר ונחבא אל הכלים, הוא עדיין קיים.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום ראשון, 6/7/14, 23:25

            לכל אדם באשר הוא יש צורה חיצונית לגופו, צורה שאינה דומה לשום אדם אחר.

            לפי סוג צורתו כך הוא יספוג את החכמה המתאימה לצורתו.

            הרי זה בדיוק כמו הדוגמא עם כלי זכוכית בצורות שונות, המים הנכנסים לתוך כלי זכוכית יקבלו מייד את צורתו המדוייקת.

             

            אדם, כל אדם הוא בהחלט יצור מופלא לעומת שאר החיות, כי נפשו בנוייה מדברים רבים וגוונים כמלוא רוחב הקשת ועוד הרבה יותר מכך, כשרונות בני האדם הם רבים רבים מאוד, יש פסל ויש צייר יש מהנדס ומתכנן, יש אנשים עם ידי זהב, ויש שמוחם חד ובהיר, יש מהירי מחשבה מאוד ויש שהם אומנם אטיים במחשבתם אבל מחשבתם עמוקה מאוד, יש זריזי ידיים ביותר, ויש שידיהם חזקות כשלושה אנשים, כל אדם הוא חלק חשוב במפרט האדיר של הפאזל הגדול אותו יוצרים בני האדם כולם.

             

            החכמה הגדולה מחולקת כבר מלידה לכל אדם, רק ש"כל אחד" מקבל חלק ממנה, חלק מהחכמה הגדולה והשלימה, שנפשו הטבעית וצורתו החיצונית המעידה על סוג נפשו, מסוגלת לקבל ואכן מקבלת, היא לא רק מקבלת סוג זה של חכמה שמתאים לה, אלא זה אפילו נובע מתוכה, כך שחכמה נובעת מתוך כל אדם, וכאשר בני האדם מתקשרים ביניהם, הם מקבלים אחד מהשני כל אחד את מה שחסר לחבירו, ככל שיש קבוצה יותר גדולה כך כל אחד מהפרטים של קבוצה זו מקבל יותר, משיג יותר והוא מרגיש שלם יותר ויותר, מאושר.

             

            בחינוכנו/ובהכשרתינו כבר מקטנות העולם מציב בפנינו הרבה אתגרים/קשיים ובעיות ומשימתינו היא לפתור אותם ככל יכולתינו, חשוב לדעת כי האדם, כל אדם יכול לעשות הרבה ויכולתו גדולה.

             

            הכלי העיקרי של כל אדם באשר הוא זה "כשרונו הטיבעי המולד אצלו", אין אדם שאין בו כישרון כזה, ולמעשה לכל אדם ממש יש הרבה יכולות וכשרונות, המשימה היא להרגיש אותם ואפילו למצוא חלק מהם כשצריך, ולגבור בדעת ובחכמה על כל הדיעות המורידות אותנו או העוצרות אותנו של אי אלו אנשים מסביב שאינם רואים אותנו נכונה, והערכתם אותנו פסולה.

             

            אנו רק בני אדם למרות הכל, ואנו לומדים בדרך כלל "תוך כדי" כולנו יכולים לעשות טעויות ולפעמים טעויות קשות, שומה עלינו לסלוח לאנשים סביבנו כמו שהיינו רוצים שיסלחו לנו, כאמור הם בסך הכל בני אדם כמו שאנחנו בני אדם.

             

            עם אנשים קשים עלינו לנהוג בסלחנות ובסבלנות, כי אין אנו יודעים באמת מה עבר או עובר עליהם, תשומת לב אליהם עוזר מיידית, כי יחס תמיד גורר יחס, ואם אנשים קשים אלה הם בכי רע בואו נהיה אנו היוזמים בואו נהיה אנו אלה שייתנו תשומת לב.

             

            תשומת לב לאנשים סביבנו כולם, הרי היא מהות התקשורת וחכמתה בין אנשים, ומן הראויי כאנשים חכמים שכולנו כאלה כאמור למעלה קודם, (כל אחד עם סוג כשרונו המולד והנובע באופן טיבעי ממנו וללא מאמץ) נשיג מהאנשים סביבנו את שאר חלקי החכמה המחכה לנו שנלמד אותה מכל אדם.

             

            כי כל אדם צריך את הכל, את השלם, כל אדם, כדי להרגיש מאושר.

            וזה קל, האושר נמצא סביבנו אצל חכמתם של בני האדם סביבנו ובנו.

            דרג את התוכן:

              פרופיל

              אדיבפרידמן
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS