כותרות TheMarker >
    ';

    אבודה בהודו

    ספר חדש. הרצאות. תופעה: ישראליות בוגרות מחפשות את עצמן בהודו. וגות בגיל חמישים פלוב יוצאים לטיולים בהודו, עם נהג צמוד ומדריך..הודו משנה אנשים. ומכל ה יצא לי ספר:"אבודה בהודו"

    תכנים אחרונים

    1 תגובות   יום רביעי, 14/8/13, 00:21

    צטט: RuthMeged 2013-08-14 00:20:04

    צטט: RuthMeged 2013-07-22 15:29:50

    צטט: RuthMeged 2013-07-22 15:22:16

    חופשה שקטה ופיוטית, שמשלבת בין שלווה, נוף מרהיב, כתיבה, פילאטיס מדיטציה ויוגה. ספטמבר 2013 

    הכל כלול - סדנת הכתיבה, הפילאטיס והיוגה.

     

    "yoga-travels" מזמינה אתכם בסוכות ל-5 ימים מלאי השראה והנאה,בריזורט קסום ושקט על חוף הים בקפריסין הצפונית.

    דליה שסטצקי  - פילאטיס

    אתי לונר – יוגה ומדיטציות

    וסדנאות כתיבה עם דודו בוסי, שזכה בפרסים על ספריו.

     

    אז אם אתם עוסקים באחד מאלה או כולם ביחד , ואולי כתיבה באופן שוטף או רק למגירה,

    וגם אם מעולם לא עשיתם יודה או מדיטציה או כתבתם אבל תמיד רציתם לנסות, החופשה שלנו היא בדיוק מה שאתם צריכים.מגניב

    תרשו לי לשתף אותכם כי הייתי בסדנה קודמת שנערכה בשבועות, הרגשתי בגן עדן  והחלטתי להתנדב לרוץ לספר . כי מדובר במקום מופלא שעתיים וחצי בלבד משדה התעופה בן גוריון.

     

    על הריזורט

    הריזורט Rivier Bungalows שבקפריסין, הוא מקום חדש שאיתרנו עבורכם השנה – מקום מושלם לנופש, כתיבה, תרגול ויצירה. הוא שוכן בין חוף הים הרוגע לטבע הפראי וטובל בנוף ירוק (גן בוטני קסום). בחדרי העץ הנעימים יש שתי קומות, מיטות זוגיות ונפרדות, מקלחת ושירותים צמודים, סלון מרווח ומרפסת מקסימה. המלון ממוקם מרחק נסיעה של מס' דקות מעיירת הנופש קירניה שבה תוכלו למצוא אתרי בילוי נעימים, בארים, מועדונים, מסעדות, בתי קפה וחנויות.

    ''

     

    על צפון קפריסין

    אזורה הצפוני של קפריסין הוא החלק הפחות מוכר ותיירותי של האי. בעוד שבחלק הדרומי ממוקמים איזורי התיירות המפורסמים וההומים כמו לרנקה ואייה נאפה, חלקה הצפוני הוא איזור אותנטי, צבעוני וטבעי, הטומן בחובו נופים עוצרי נשימה: הרים ירוקים, שדות, גפנים, אגמים, מפרצי ים טבעיים, מבודדים ופראיים. בתוך הטבע טובלים כפרים קטנים, אותנטים וציוריים; אנשי המקום מקסימים ומסבירי פנים.

    על דודו בוסי

     

     

    ''

    דודו בוסי גדל בשכונת התקווה כתל אביב. לפני כמה שנים חזר להתגורר בה. הוא בוגר לימודי משחק בסטודיו יורם לווינשטיין. בנוסף לעיסוקיו כשחקן ומדריך שחקנים, הוא מבעליה של "מסעדת בּוּסי" שנמצאת בשכונה. ספרו הראשון של דודו בוסי – הירח ירוק בוואדי זכה פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2004. ספרו השני של דודו בוסי פרא אציל היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר היוקרתי.

     

    תכנית הסדנה''

    הסדנה תתקיים בסוכות, בין התאריכים, 17 לספטמבר ועד ל-21 לספטמבר, וכוללת חמישה ימי חופשה מלאים.

    כיצד מתחילים סיפור, וכיצד ממשיכים אותו אחרי שהתחלנו? איך בונים דמות בעלילה, ומה המניעים והמעצורים שלה? כיצד מפתחים סגנון סיפורי, ואיך בונים סצנה משכנעת?

    בכל יום מחמשת ימי הסדנה יתקיים מפגש כתיבה עם הסופר דודו בוסי. במסגרת המפגשים היומיים נעבוד בסדנה על שני טקסטים פרי עטם של המשתתפים. באמצעות תרגילי כתיבה וכתיבה חופשית על חוף הים, בכפרים הסמוכים, במרפסת או בגינת הריזורט – נקבל כלים מעשיים לכתיבה איכותית.

    לצד מפגשי הכתיבה האינטימיים, יועברו בכל יום שני שיעורי יוגה ברמת מתחילים ומתקדמים ומפגש מדיטציה

    בין פעילויות הכתיבה והיוגה, יהיה זמן פנוי וחופשי לטייל באזור, ליהנות מחוף הים ולספוג השראה לטובת הכתיבה.

    ביום האחרון יתקיים טיול לניקוסיה , שם נבקר בעיר העתיקה, עד לטיסת הלילה.

    אשמח לתת פרטים:

     

    רות מגד 0505321313 megedr@zahav.net.il 


     חדר האוכל בריזורט של קיריניה השראה נפלאה לכתוב ולחשוב ולנוח ולהנות בגדול.

    ''

     

    מחיר הטיול  - 3590 ₪ לאדם בחדר זוגי בלבד! עד 20/8/13.

    לאחר מכן 3790 ש"ח.

     המחיר כולל את סדנת הכתיבה ותרגולי היוגה והמדיטציה - אירוח של 4 לילות על בסיס חצי פנסיון – ארוחת בוקר וערב.לינה זוגית בחדר, (חדר פרטי בתשלום נוסף של 700 ש"ח)

    יום טיול לניקוסיאה.

     

    הטיסות סדירות החברת CYPRUS AURLINESהעברות מהשדה לריזורט – מרחק שעה נסיעה.

     

     

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 14/8/13, 00:20

      צטט: RuthMeged 2013-07-22 15:29:50

      צטט: RuthMeged 2013-07-22 15:22:16

      חופשה שקטה ופיוטית, שמשלבת בין שלווה, נוף מרהיב, כתיבה, פילאטיס מדיטציה ויוגה. ספטמבר 2013 

      הכל כלול - סדנת הכתיבה, הפילאטיס והיוגה.

       

      "yoga-travels" מזמינה אתכם בסוכות ל-5 ימים מלאי השראה והנאה,בריזורט קסום ושקט על חוף הים בקפריסין הצפונית.

      דליה שסטצקי  - פילאטיס

      אתי לונר – יוגה ומדיטציות

      וסדנאות כתיבה עם דודו בוסי, שזכה בפרסים על ספריו.

       

      אז אם אתם עוסקים באחד מאלה או כולם ביחד , ואולי כתיבה באופן שוטף או רק למגירה,

      וגם אם מעולם לא עשיתם יודה או מדיטציה או כתבתם אבל תמיד רציתם לנסות, החופשה שלנו היא בדיוק מה שאתם צריכים.מגניב

      תרשו לי לשתף אותכם כי הייתי בסדנה קודמת שנערכה בשבועות, הרגשתי בגן עדן  והחלטתי להתנדב לרוץ לספר . כי מדובר במקום מופלא שעתיים וחצי בלבד משדה התעופה בן גוריון.

       

      על הריזורט

      הריזורט Rivier Bungalows שבקפריסין, הוא מקום חדש שאיתרנו עבורכם השנה – מקום מושלם לנופש, כתיבה, תרגול ויצירה. הוא שוכן בין חוף הים הרוגע לטבע הפראי וטובל בנוף ירוק (גן בוטני קסום). בחדרי העץ הנעימים יש שתי קומות, מיטות זוגיות ונפרדות, מקלחת ושירותים צמודים, סלון מרווח ומרפסת מקסימה. המלון ממוקם מרחק נסיעה של מס' דקות מעיירת הנופש קירניה שבה תוכלו למצוא אתרי בילוי נעימים, בארים, מועדונים, מסעדות, בתי קפה וחנויות.

      ''

       

      על צפון קפריסין

      אזורה הצפוני של קפריסין הוא החלק הפחות מוכר ותיירותי של האי. בעוד שבחלק הדרומי ממוקמים איזורי התיירות המפורסמים וההומים כמו לרנקה ואייה נאפה, חלקה הצפוני הוא איזור אותנטי, צבעוני וטבעי, הטומן בחובו נופים עוצרי נשימה: הרים ירוקים, שדות, גפנים, אגמים, מפרצי ים טבעיים, מבודדים ופראיים. בתוך הטבע טובלים כפרים קטנים, אותנטים וציוריים; אנשי המקום מקסימים ומסבירי פנים.

      על דודו בוסי

       

       

      ''

      דודו בוסי גדל בשכונת התקווה כתל אביב. לפני כמה שנים חזר להתגורר בה. הוא בוגר לימודי משחק בסטודיו יורם לווינשטיין. בנוסף לעיסוקיו כשחקן ומדריך שחקנים, הוא מבעליה של "מסעדת בּוּסי" שנמצאת בשכונה. ספרו הראשון של דודו בוסי – הירח ירוק בוואדי זכה פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2004. ספרו השני של דודו בוסי פרא אציל היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר היוקרתי.

       

      תכנית הסדנה''

      הסדנה תתקיים בסוכות, בין התאריכים, 17 לספטמבר ועד ל-21 לספטמבר, וכוללת חמישה ימי חופשה מלאים.

      כיצד מתחילים סיפור, וכיצד ממשיכים אותו אחרי שהתחלנו? איך בונים דמות בעלילה, ומה המניעים והמעצורים שלה? כיצד מפתחים סגנון סיפורי, ואיך בונים סצנה משכנעת?

      בכל יום מחמשת ימי הסדנה יתקיים מפגש כתיבה עם הסופר דודו בוסי. במסגרת המפגשים היומיים נעבוד בסדנה על שני טקסטים פרי עטם של המשתתפים. באמצעות תרגילי כתיבה וכתיבה חופשית על חוף הים, בכפרים הסמוכים, במרפסת או בגינת הריזורט – נקבל כלים מעשיים לכתיבה איכותית.

      לצד מפגשי הכתיבה האינטימיים, יועברו בכל יום שני שיעורי יוגה ברמת מתחילים ומתקדמים ומפגש מדיטציה

      בין פעילויות הכתיבה והיוגה, יהיה זמן פנוי וחופשי לטייל באזור, ליהנות מחוף הים ולספוג השראה לטובת הכתיבה.

      ביום האחרון יתקיים טיול לניקוסיה , שם נבקר בעיר העתיקה, עד לטיסת הלילה.

      אשמח לתת פרטים:

       

      רות מגד 0505321313 megedr@zahav.net.il 


       חדר האוכל בריזורט של קיריניה השראה נפלאה לכתוב ולחשוב ולנוח ולהנות בגדול.

      ''

       

      מחיר הטיול  - 3590 ₪ לאדם בחדר זוגי בלבד! עד 20/8/13.

      לאחר מכן 3790 ש"ח.

       המחיר כולל את סדנת הכתיבה ותרגולי היוגה והמדיטציה - אירוח של 4 לילות על בסיס חצי פנסיון – ארוחת בוקר וערב.לינה זוגית בחדר, (חדר פרטי בתשלום נוסף של 700 ש"ח)

      יום טיול לניקוסיאה.

       

      הטיסות סדירות החברת CYPRUS AURLINESהעברות מהשדה לריזורט – מרחק שעה נסיעה.

       

       

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 22/7/13, 15:29

        צטט: RuthMeged 2013-07-22 15:22:16

        חופשה שקטה ופיוטית, שמשלבת בין שלווה, נוף מרהיב, כתיבה, פילאטיס מדיטציה ויוגה. ספטמבר 2013 

        הכל כלול - סדנת הכתיבה, הפילאטיס והיוגה.

         

        "yoga-travels" מזמינה אתכם בסוכות ל-5 ימים מלאי השראה והנאה,בריזורט קסום ושקט על חוף הים בקפריסין הצפונית.

        דליה שסטצקי  - פילאטיס

        אתי לונר – יוגה ומדיטציות

        וסדנאות כתיבה עם דודו בוסי, שזכה בפרסים על ספריו.

         

        אז אם אתם עוסקים באחד מאלה או כולם ביחד , ואולי כתיבה באופן שוטף או רק למגירה,

        וגם אם מעולם לא עשיתם יודה או מדיטציה או כתבתם אבל תמיד רציתם לנסות, החופשה שלנו היא בדיוק מה שאתם צריכים.מגניב

        תרשו לי לשתף אותכם כי הייתי בסדנה קודמת שנערכה בשבועות, הרגשתי בגן עדן  והחלטתי להתנדב לרוץ לספר . כי מדובר במקום מופלא שעתיים וחצי בלבד משדה התעופה בן גוריון.

         

        על הריזורט

        הריזורט Rivier Bungalows שבקפריסין, הוא מקום חדש שאיתרנו עבורכם השנה – מקום מושלם לנופש, כתיבה, תרגול ויצירה. הוא שוכן בין חוף הים הרוגע לטבע הפראי וטובל בנוף ירוק (גן בוטני קסום). בחדרי העץ הנעימים יש שתי קומות, מיטות זוגיות ונפרדות, מקלחת ושירותים צמודים, סלון מרווח ומרפסת מקסימה. המלון ממוקם מרחק נסיעה של מס' דקות מעיירת הנופש קירניה שבה תוכלו למצוא אתרי בילוי נעימים, בארים, מועדונים, מסעדות, בתי קפה וחנויות.

        ''

         

        על צפון קפריסין

        אזורה הצפוני של קפריסין הוא החלק הפחות מוכר ותיירותי של האי. בעוד שבחלק הדרומי ממוקמים איזורי התיירות המפורסמים וההומים כמו לרנקה ואייה נאפה, חלקה הצפוני הוא איזור אותנטי, צבעוני וטבעי, הטומן בחובו נופים עוצרי נשימה: הרים ירוקים, שדות, גפנים, אגמים, מפרצי ים טבעיים, מבודדים ופראיים. בתוך הטבע טובלים כפרים קטנים, אותנטים וציוריים; אנשי המקום מקסימים ומסבירי פנים.

        על דודו בוסי

         

         

        ''

        דודו בוסי גדל בשכונת התקווה כתל אביב. לפני כמה שנים חזר להתגורר בה. הוא בוגר לימודי משחק בסטודיו יורם לווינשטיין. בנוסף לעיסוקיו כשחקן ומדריך שחקנים, הוא מבעליה של "מסעדת בּוּסי" שנמצאת בשכונה. ספרו הראשון של דודו בוסי – הירח ירוק בוואדי זכה פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2004. ספרו השני של דודו בוסי פרא אציל היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר היוקרתי.

         

        תכנית הסדנה''

        הסדנה תתקיים בסוכות, בין התאריכים, 17 לספטמבר ועד ל-21 לספטמבר, וכוללת חמישה ימי חופשה מלאים.

        כיצד מתחילים סיפור, וכיצד ממשיכים אותו אחרי שהתחלנו? איך בונים דמות בעלילה, ומה המניעים והמעצורים שלה? כיצד מפתחים סגנון סיפורי, ואיך בונים סצנה משכנעת?

        בכל יום מחמשת ימי הסדנה יתקיים מפגש כתיבה עם הסופר דודו בוסי. במסגרת המפגשים היומיים נעבוד בסדנה על שני טקסטים פרי עטם של המשתתפים. באמצעות תרגילי כתיבה וכתיבה חופשית על חוף הים, בכפרים הסמוכים, במרפסת או בגינת הריזורט – נקבל כלים מעשיים לכתיבה איכותית.

        לצד מפגשי הכתיבה האינטימיים, יועברו בכל יום שני שיעורי יוגה ברמת מתחילים ומתקדמים ומפגש מדיטציה

        בין פעילויות הכתיבה והיוגה, יהיה זמן פנוי וחופשי לטייל באזור, ליהנות מחוף הים ולספוג השראה לטובת הכתיבה.

        ביום האחרון יתקיים טיול לניקוסיה , שם נבקר בעיר העתיקה, עד לטיסת הלילה.

        אשמח לתת פרטים:

         

        רות מגד 0505321313 megedr@zahav.net.il 


         חדר האוכל בריזורט של קיריניה השראה נפלאה לכתוב ולחשוב ולנוח ולהנות בגדול.

        ''

         

        מחיר הטיול  - 3590 ₪ לאדם בחדר זוגי בלבד! עד 20/8/13.

        לאחר מכן 3790 ש"ח.

         המחיר כולל את סדנת הכתיבה ותרגולי היוגה והמדיטציה - אירוח של 4 לילות על בסיס חצי פנסיון – ארוחת בוקר וערב.לינה זוגית בחדר, (חדר פרטי בתשלום נוסף של 700 ש"ח)

        יום טיול לניקוסיאה.

         

        הטיסות סדירות החברת CYPRUS AURLINESהעברות מהשדה לריזורט – מרחק שעה נסיעה.

         

         

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 22/7/13, 15:22

          חופשה שקטה ופיוטית, שמשלבת בין שלווה, נוף מרהיב, כתיבה, פילאטיס ויוגה. ספטמבר 2013 

          הכל כלול - סדנת הכתיבה, הפילאטיס והיוגה.

           

          "yoga-travels" מזמינה אתכם בסוכות ל-5 ימים מלאי השראה והנאה,בריזורט קסום ושקט על חוף הים בקפריסין הצפונית.

           

          אז אם אתם עוסקים בכתיבה באופן שוטף או רק למגירה,

          וגם אם מעולם לא כתבתם אבל תמיד רציתם לנסות, החופשה שלנו היא בדיוק מה שאתם צריכים.מגניב

          תרשו לי לשתף אותכם כי הייתי בסדנה קודמת שנערכה בשבועות, הרגשתי בגן עדן  והחלטתי להתנדב לרוץ לספר . כי מדובר במקום מופלא שעתיים וחצי בלבד משדה התעופה בן גוריון.

           

          על הריזורט

          הריזורט Rivier Bungalows שבקפריסין, הוא מקום חדש שאיתרנו עבורכם השנה – מקום מושלם לנופש, כתיבה, תרגול ויצירה. הוא שוכן בין חוף הים הרוגע לטבע הפראי וטובל בנוף ירוק (גן בוטני קסום). בחדרי העץ הנעימים יש שתי קומות, מיטות זוגיות ונפרדות, מקלחת ושירותים צמודים, סלון מרווח ומרפסת מקסימה. המלון ממוקם מרחק נסיעה של מס' דקות מעיירת הנופש קירניה שבה תוכלו למצוא אתרי בילוי נעימים, בארים, מועדונים, מסעדות, בתי קפה וחנויות.

          ''

           

          על צפון קפריסין

          אזורה הצפוני של קפריסין הוא החלק הפחות מוכר ותיירותי של האי. בעוד שבחלק הדרומי ממוקמים איזורי התיירות המפורסמים וההומים כמו לרנקה ואייה נאפה, חלקה הצפוני הוא איזור אותנטי, צבעוני וטבעי, הטומן בחובו נופים עוצרי נשימה: הרים ירוקים, שדות, גפנים, אגמים, מפרצי ים טבעיים, מבודדים ופראיים. בתוך הטבע טובלים כפרים קטנים, אותנטים וציוריים; אנשי המקום מקסימים ומסבירי פנים.

          על דודו בוסי

           

           

          ''

          דודו בוסי גדל בשכונת התקווה כתל אביב. לפני כמה שנים חזר להתגורר בה. הוא בוגר לימודי משחק בסטודיו יורם לווינשטיין. בנוסף לעיסוקיו כשחקן ומדריך שחקנים, הוא מבעליה של "מסעדת בּוּסי" שנמצאת בשכונה. ספרו הראשון של דודו בוסי – הירח ירוק בוואדי זכה פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2004. ספרו השני של דודו בוסי פרא אציל היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר היוקרתי.

           

          תכנית הסדנה''

          הסדנה תתקיים בסוכות, בין התאריכים, 17 לספטמבר ועד ל-21 לספטמבר, וכוללת חמישה ימי חופשה מלאים.

          כיצד מתחילים סיפור, וכיצד ממשיכים אותו אחרי שהתחלנו? איך בונים דמות בעלילה, ומה המניעים והמעצורים שלה? כיצד מפתחים סגנון סיפורי, ואיך בונים סצנה משכנעת?

          בכל יום מחמשת ימי הסדנה יתקיים מפגש כתיבה עם הסופר דודו בוסי. במסגרת המפגשים היומיים נעבוד בסדנה על שני טקסטים פרי עטם של המשתתפים. באמצעות תרגילי כתיבה וכתיבה חופשית על חוף הים, בכפרים הסמוכים, במרפסת או בגינת הריזורט – נקבל כלים מעשיים לכתיבה איכותית.

          לצד מפגשי הכתיבה האינטימיים, יועברו בכל יום שני שיעורי יוגה ברמת מתחילים ומתקדמים ומפגש מדיטציה

          בין פעילויות הכתיבה והיוגה, יהיה זמן פנוי וחופשי לטייל באזור, ליהנות מחוף הים ולספוג השראה לטובת הכתיבה.

          ביום האחרון יתקיים טיול לניקוסיה , שם נבקר בעיר העתיקה, עד לטיסת הלילה.

          אשמח לתת פרטים:

           

          רות מגד 0505321313 megedr@zahav.net.il 


           חדר האוכל בריזורט של קיריניה השראה נפלאה לכתוב ולחשוב ולנוח ולהנות בגדול.

          ''

           

          מחיר הטיול  - 3590 ₪ לאדם בחדר זוגי בלבד! עד 20/8/13.

          לאחר מכן 3790 ש"ח.

           המחיר כולל את סדנת הכתיבה ותרגולי היוגה והמדיטציה - אירוח של 4 לילות על בסיס חצי פנסיון – ארוחת בוקר וערב.לינה זוגית בחדר, (חדר פרטי בתשלום נוסף של 700 ש"ח)

          יום טיול לניקוסיאה.

           

          הטיסות סדירות החברת CYPRUS AURLINESהעברות מהשדה לריזורט – מרחק שעה נסיעה.

           

           

           

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 25/5/13, 20:39

            צטט: זאב אילון 2010-09-29 11:45:47

            למדור דקומנטרי שנקרא "לכל אדם יש סיפור" (לאשה/ידיעות אחרונות) אנחנו מחפשים גברים ונשים, שיכולים לספר בגוף ראשון, על חוויה אישית מיוחדת להם. אירוע יוצא דופן, שקרה מתישהו בחיים. בגיל חמש או אתמול בבוקר- לא משנה.
             
            מדובר בפרסום של שם מלא ותמונה, כולל עיסוק, אבל זהו לא מדור פרסומי. הסיפור יכול לנוע בין "ניצלתי ממוות בתאילנד" ועד "מצאתי טבעת מיוחדת במינה ביער בן שמן". זה יכול להיות מצחיק, עצוב, טראגי, רומנטי, כבד, קליל - העיקר שיהיה אנושי, אמיתי. משהו קטן גדול מתוך חיים שלמים, שעושים אותנו למה שאנחנו - בני אדם.
             
            גם אם מישהו מחפש מישהו, מצא משהו, רוצה להעביר מסר - הכל אפשרי.
             
            לפרטים אפשר לפנות לשירלי (נחמה) פרקש
            farkash33@gmail.com
            0507-313300
            תודה :)

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 23/5/13, 11:27

              צטט: iris georlette 2013-05-11 10:23:31

              מעבדות לחירות

              ביום העצמאות כבר הייתי בפאזה אחרת לחלוטין. הסופרת שנסעה להודו וכתבה את הספר "אבודה בהודו", עליה קראתי במקומון בערב פסח נקראת 'רות מגד' כך אומרת הרשת. עוד חיפוש קצר של 'טיולי נשים להודו' מעלה מספר אופציות שמביניהן רוני סזיר מ"דרך נשית" נראית הכי מתאימה לי. חיפשתי משהו קטן ואינטימי. לא רוחני מדי-יש טיולים שכוללים כל מיני חוקנים מבהילים שמתחבאים מאחורי המילים המכובסות 'ניקוי עמוק'. שלא לדבר על מדיטציות מרובות שדי מפחידות אותי-איך אני אשב שתי שניות בשקט בהיותי תזזיתית להחריד, שלא לדבר על הגב התחתון הסורר שעלול להציק באמצע המדיטציה. ויפסנה? לא נראה לי שאני אשרוד. לי לא כל כך פשוט לסתום את הפה. אולי עם סמרטוט קשור על הפה טבול בחומר הרדמה. מצד שני לא רציתי טיול מאורגן מדי, עם חברה ממוסדת מדי, משהו חצי זרוק כזה, ביתי, רוני נשמעת מאוד נחמדה. והיא אומרת לי לבוא מחר בבוקר. 'לאן, להודו'? אני נבהלת. 'לא, לטיול באזור ואדי ערה', היא מחייכת מהצד השני של הטלפון. למחרת אני בתחנת דלק עם עוד כ15 נשים, רובן המכריע מבוגרות ממני, מה שגורם לי להרגיש ממש ילדונת. וגם כמה גברים שהגיעו עם הנשים שלהם. ואפילו גבר אחד בגפו שאשתו מפרגנת לו לטייל ומכינה לו אוכל ממש שווה. חלק מהמטיילות כבר נסעו עם רוני להודו ואני שומעת סיפורים וחוויות. כולן מחייכות אלי בנועם ומבקשות לשמוע סיפורים מהתקופה שגרתי ביפן.  קצת פוחדת מהמסגרת של הקבוצה ומקווה שיש גם זמן חופשי לטייל לבד, כמו שאני אוהבת. בינתיים אנחנו מבקרים בערים "חריש" וקציר", במחלבת בוטיק של חלב צאן, ובשמורת טבע ריחן, יפה להפליא. אני מרגישה מאוד מחובקת עם הנשים שאיתי. אנחנו כל הזמן צוחקות. בבית הילדים (17, 15 )שומעים שאני רוצה לנסוע להודו ומגחכים מתחת לשפם: "מה עכשיו, פירסינג? קעקוע כבר עשית"... רעיון לא רע דווקא הפירסינג הזה. עגיל באף זה ממש יפה בעיני. "שלא תעיזי, הם מתחלחלים". אמא קולית זה לא מצרך מבוקש, מסתבר, בימינו.

               

              הילדים שלי אומרים שאני אמא פדחנית. אני חושבת שאמא צריכה להיות קולית במידה. לא להיות חברה של הילדים שלה. לא לשבת חלילה עם החברים שלהם ולשמור על גבולות. אבל מפה ועד להיות נזירה סבתאית יש עוד מרחק. לפעמים אני מרגישה כמו תחת ביקורת בלתי פוסקת בביתי שלי. הבת שלי מותחת את החולצות שלי שחלילה לא ייראו פיסת עור לבנבן. הבן שלי מבקש שאוריד אותו במרחק קילומטר מבית הספר כדי שלא יראו שהוא מוסע על ידי אמא שלו. אז מה הפואנטה בלהביא אותו אם הוא צריך ללכת עוד עשר דקות לבית הספר? לבני העשרה פתרונים. ללכת איתם לאכול רק שלושתנו במסעדה זה ממש מבצע. וגם עדיף שזה יהיה במסעדה מחוץ לגבולות הקו הירוק, פן החבר'ה יראו אותם, שומו שמיים אוכלים עם אמא שלהם. אוי לה לאותה הבושה. בוא נאמר שאני מרגישה מאז הקייץ האחרון את תסמונת הגוזלים שפורחים מין הקן. ובסך הכל מרגישה מין כספומט שמחובר לגלגלים. "אמא את חייבת לי כסף, אמא תביאי אותי" וכו'. יש בי כאילו שני רגשות עוצמתיים שמתנגשים אחד בשני (קוראים לזה קונפליקט, לא?) מצד אחד אני רוצה שיגדלו כבר ויהיו עצמאיים. שלא אצטרך להסיע ולשפוך עליהם את מיטב כספי כל הזמן, ומצד שני (והתחושה הזו הרבה יותר חמורה) אני מרגישה חרדת נטישה עמוקה בכל פעם שאני מפנימה כמה מהר הם גדלים. הגדולה שלי אוטוטו הולכת לצבא ואני פשוט לא מאמינה שזה קורה. איך זה יכול להיות? רק עכשיו היא נולדה. ה'קטן' כבר יותר גבוה ממני וזה באמת משימה לא פשוטה. יש רגעי קסם נדירים של שברירי שנייה. מומנטים כאלו. שאני מצליחה להגיע אליהם ולתקשר אליהם. אבל רוב הזמן, וחבר טוב שלי הטיב לתאר את זה, כאילו יש חומה בתוך הבית. מפרידה ביני ובינם. מה שבטוח, טיול להודו יעניק להם בית ריק למשך ימים רבים, עוד 'תכונה' חשובה לאמא של ילדים מתבגרים. אמא שמפנה הרבה את הבית. 'את יוצאת'? הם שואלים כאילו בתמימות, תוך כדי ההקלדה האינסופית על מקשי הטאצ' של הסלולר ב'פייס' היקר להם מכל. אני דווקא לא נוהגת לחטט בהם בסלולר. לא חושבת שזה נחוץ. אבל אם הייתי בטח היה כתוב שם: "את לא מבינה איזה נסיכות אנחנו. אמא שלי עכשיו הודיעה שהיא נוסעת לטיול ארוך להודו. ויהיה לנו בית ריק כמעט כל אוגוסט. תודי שזה הדבר הכי טוב שקרה לנו השבוע. יאללה תפתחי קבוצה בוואצאפ "אמא של סושי נוסעת להודו".

               

              צילומים: אלון שטרן

              הפקה: גלי ניר

               

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום ראשון, 5/5/13, 18:05

                צטט: iris georlette 2013-05-05 12:33:03

                 

                נוסעת באמצע החיים
                 
                לילהסדר
                 
                בערב פסח השנה אני חושבת שהגעתי לשפל חדש חסר תקדים. מה שאומר שאם את גרושה באמצע החיים עם עודף משקל וחוסר בחשבון העובר ושב, כל פעם שאת משוכנעת שהגעת לשפל חדש בחייך, ולשיא העליבות והפתטיות, מגיע גל חדש של שפל ומראה לך שהקרקעית היא ללא גבולות. (כלומר, דה סקיי איז דה לי מיט, רק בהפוך, ממש כמו בורטיגו)
                האקס הבלגי שלי, אבי ילדי ואביר נעורי, לו הייתי נשואה כעשרים שנה, הגיע לארץ לביקור מולדת עם הצרה היפנית ושני הילדים שהם עשו. מה שאומר שאת ההגדה השנה אני קוראת לבד עם אמא שלי ואחותי בבדידות מזהרת. ללא הילדים שילדתי. ללא חבר. ובקיצור מעבדות במצריים לעבדות מודרנית. עטופה ברחמים עצמיים אני מזכירה לחמשת הקוראים הנאמנים שלי מהבלוג הקודם 'רק לא סושי' שאולי זכור להם שאחרי שהבלגי עזב אותי לאנחות, חזרתי לארץ, ופצחתי בדיאטה ובאימונים סוערים ברשת הולמס פלייס עם מאמני הכושר נאור ואבי מלאכי. שם ירדתי מ3 ספרות (שכן אני מתנשאת לגובה של 180 ס"מ) 15 קילו והגעתי למראה חביב בהחלט. בצוק העיתים בעיות הפרנסה, שוק הבשר התל אביבי חסר הרחמים, והעבודה המדהימה אבל המתישה בחברת האשראי שאני עובדת בה פול טיים ג'וב, עליתי את כל 15 הקילוגרם בחזרה וגם עם בונוס של עוד 5. מה שגורם לי לקושי רב לסחוב בעליות של ירושליים עיר הקודש רגלית, שם אני עובדת בימים אלו.
                אבי, איתו אני נפגשת בימי שישי בבוקר להליכות ברכסים של גבעתיים, כבר מזמן התייאש ממני ומסיכויי לחזור להיות חטובה,  אני חושבת. אחרי כמה משברים שהיו לנו ב'זוגיות' כמאמן ומתאמנת בהם הוצאתי עליו את התסכולים והעצבים שלי בשלל מילים שמפאת כבוד הבלוג לא אחזור עליהן, הגענו לסטטוס קוו שבו אנחנו מנהלים שיחות נפש במהלך הצעדות, אני משתדלת לא לדרוך לו על היבלות, הוא משתדל בהתאם. למרות ההערות של החברות שלי על מבחר האפשרויות הגלומות במאמן כושר צעיר וחטוב, בין אבי וביני יש מתח מיני של פרסומת לחיתולים. אני מסוגלת לדבר איתו על השפשפת האחרונה שצמחה לי כאילו היה לפחות סבתא שלי. הגעתי עם אבי למצב של שקיפות מלאה. כמו עם חברה טובה. אני ממתיקה איתו את סודותי הכמוסים ביותר. כשאנחנו הולכים ברחובות גבעתיים אני מדברת ללא הפסק כמו בהתקף של מאניה. אבי המסכן נאלץ לשמוע את שטף הדיבור שלי ואני מרשה לו להקשיב הקשבה סבילה ולא ממש לשמוע את כל שטף המלל. העיקר שיהיה מישהוא שיקשיב. אבי אומר שאני מדברת יותר מדי על הבלגי ואני שואלת אותו אם אני אחליף את שם המשפחה שקיבלתי בערב נישואנו בשם אחר זה יעזור ל'עיבוד האבל', מונח האהוב על הפסיכותרפיסטים אוהבי החפירות.
                 
                בעודי מדיחה את הכלים בדירתי נטולת המדיח (עדיף לנסוע ליפן לבקר במקום, לא כך?) אני חושבת על לילות הפסח שעשינו בטוקיו עם החברים ומתמלאת בגל של רחמים עצמיים. פתאום אני נזכרת שלא פתחתי את תיבת הדואר. מי יודע אולי מחכה לי שם איזה חשבון חשמל או ארנונה שפג תוקפו. אוחזת במפתח של תיבת הדואר אני טורקת את דלת הבית של דירתי החדשה בגבעתיים עיר מולדתי. ומתפלצת מהמחשבה שהשארתי את הצרור עם המפתחות של הדירה על השולחן. השעה שש בערב. ליל פסח. במקום להתקלח אני יושבת על המדרגות למטה ובוכה תמרורים. הילדים עם המפתחות הרזרביים בירושליים עם המשלחת מיפן. אמא שלי מחכה לי לארוחת החג. ואני יושבת בפיג'מה על מדרגות הבית ומייללת. מזל ששמעון, החשמלאי של הבנין עובר ומציל אותי באבירות גברית אופיינית. אבל עד שמגיע המנעולן עוברת לה עוד שעה של סיוט. בצר לי אני נוברת בדואר שמכיל דואר זבל ופרסומות לרהיטים שאין לי כסף לקנות. לפתע אני נתקלת בעיתון אזורי אינטרנטי שמסופר בו על אישה שנסעה להודו בטיול נשים באמצע החיים. נפלה שבי אחר הארץ המדהימה הזו וכתבה ספר שנקרא 'אבודה בהודו'. פתאום אני שוכחת מהדלת. מהצרות. מהילדים שלא איתי בערב החג. מהשומן שנדבק אלי פתאום בלי ששמתי לב. מהחבר שאני לא מוצאת. מהדייטים המאוסים מהאינטרנט. ואני חולמת על הארץ הזו, שלפני שנסעתי ליפן לעשור, היא בכלל זו שהייתה מושא חלומותי.
                 
                יש לי מטרה חדשה.
                 
                אני נוסעת להודו.
                 
                איריס ז'ורלט
                צילומים: אלון שטרן 

                הפקה: גלי ניר

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שבת, 20/4/13, 23:46

                  צטט: עליס בארץ הפלאות 2013-04-07 10:12:37

                  עליס בליטנטל

                  ''

                  הכדור השמיני

                  על ספרו החדש של המחזאי והסופר דן רדלר

                   

                  בישראל מתפרסמים המוני כותרים בכל שנה, ומספר הקוראים אותם רב. אך ספרו החדש של דן רדלר "הכדור השמיני" ממקם את הסופר בשורה הראשונה של הכותבים כיום. הן בגלל צורת הכתיבה המורכבת, המשלבת כתיבה בגוף ראשון מול סיפור, ובין אם השפה היפה שכמותה כבר לא זוכים לראות או לשמוע כיום. הספר לוכד את הקורא וגורם לו לחוש כחלק מהעלילה, כצופה במו עיניו בדרמות המסעירות, שאת החומרים להן שאב מאירועים אמיתיים. כשרון רדלר כמחזאי תורם לכתיבה את האיכויות שמצינו בתנ"ך – כשאירועים מסוימים מתוארים כמו בתסריט סצינות, על כל הפרטים המדויקים. והעיקר: הקריאה מגלה דברים שלא ייאמנו שאכן מתרחשים במחוזותינו.

                   

                  לפעמים מרתק לקרוא רומן על אירועים אמיתיים, לא פחות, ואולי יותר מקריאת ספר שכתב היסטוריון נערץ ודגול. כך למשל כעת אני שקועה ברומן "אוגוסטוס" שכתב ג'והן ויליאמס, לעומת ספרו הנפלא של פרופ' יעבץ על אותה דמות. עליהם אתיחס בקרוב. דן רדלר, מחזאי שאת מחזהו "יותר מדי סושי" ראינו בפסטיבל פותחים מסך של "בית לסין" ב2010, כתב כבר כמה ספרים. על אחד מהם "משחק הכסאות" כתבתי כבר ביקורת בקיץ 2010, ו"הכדור השמיני" שלו, (מושג הלקוח ממשחק הביליארד, ומתחבר לציטוט ממשנתו של פרופ' איינשטיין בפתיח לספר החדש) מפליא את הקורא, עד כמה דרמות המתרחשות לפני עשרות שנים באירופה, וכאלו הקורות כאן ואצלנו – כיצד המקריות (או שלא) מחברת את כל ההתרחשויות לכדי יצירה מאוחדת ומגובשת אחת. גם בקולנוע נתקלנו בעשור האחרון בסרטים בהם אירועים שהתרחשו בכמה קצווי עולם – היתה להם זיקה והשפעה אחד על רעהו, והשלימו לבסוף עלילה אחת. הספר "הכדור השמיני" הוא למעשה פיתוח של מחזהו "יותר מדי סושי" שעלה אז בפסטיבל של בית לסין. הגיבורים אותם הגיבורים, ושם המחזה מופיע ברומן בשיאה של אחת הדרמות המתחוללות בו.

                   

                  דן רדלר פותח בסצינת הרג אכזרית, מבלי לציין שמות או מיקום, אותה מתארת פסיכולוגית מסוימת. בהמשך, העלילה עוברת לשנת 1939, על סיפה של מלחמת העולם השניה. שם באוקראינה, מתחילה ראשית הטרגדיה, שתקרום עור וגידים בישראל ותיחשף לאחר שנים רבות.

                   

                  נושא הזהות היהודית ומשמעותו מקבל ברוסיה, ולאחר מכן בשנות התשעים בישראל, עוצמה שחשיבותה בהסטת גורלות אכזרית לכיוון שלא חלמו עליו. האם כדאי להיות יהודי? או שמא ראוי להתנצר ולהתנער מהאנטישמיות והגורל הנורא שהיהדות אינה יכולה להיפטר ממנו מאז ראשית ימיה?

                   

                  ומה ערך להשכלה אקדמאית ולחינוך מעולה, לרקע תרבותי ועשיר בערכים, אותם הביאו לכאן גלי עליות העולים היהודים מרוסיה? עד כמה יכולה מדינת ישראל להתנכר לעושר הרוחני הצפון בעולים אלה, בהשליכה אותם לרעב ולעבודות רס"ר, לחיים בזבל, והגרוע מכל – אי מתן אזרחות ליהודים שיהדותם אינה ברורה, אך נחשפת לבסוף, או לכאלה שמעונינים להתגייר מתוך הכרה, אך לא להפוך לבעלי תשובה חרדים?

                   

                  הדמויות בספר חודרות ללב הקורא. הכמיהה לאהבה מצויה בראש משאת נפשם של גיבורי הספר, חרף העליבות של החיים אליהם הוטלו עם עלייתם לישראל. לו היו בינינו יפי נפש הרגישים לנושא הזה, כפי שישנם רבים הנלחמים כדי להצדיק ולהכשיר את נוכחותם של מסתננים בעשרות אלפים, שהופכים את דרום תל אביב להארלם במובן הגרוע שלה, אונסים, גונבים ומהווים סכנה לאזרחינו – ולו היו מעניקים את אותה תשומת לב לבעיית הסחבת והעינויים שהיא גורמת לאנשים שראויים רק לטוב, והיו בעקבות שיפור ההתייחסות מעלים את הרף האנושי בקירבנו – היתה לישראל איכות אנושית משובחת יותר.

                   

                  מאד סמלי שעל כריכת הספר מופיע דיוקנה של שחקנית יפהפיה מצוינת ממוצא רוסי, מרינה שויף, שעדין לא זכתה לתפקידים גדולים דיים על הבימה הישראלית, (ראינו אותה בתפקיד קטן ב"האריסטוקרטים" בקאמרי, ובתפקיד "אמה" בהקראה של ”יותר מדי סושי”); מה שמהווה המחשה למה שמצוי בכתובים ברומן המרתק הזה.

                   

                  אם אכנס לסיפור עצמו, הרי אגזול מהתענוג העילאי שבקריאת הספר. אך אציין, שהעוצמה שבטיפוסים שבו, הקונפליקטים אליהם הם נקלעים, ושזירת כל הסיפורים למקלעת אחת דרמטית מגובשת – הם העוגנים של הספר, שנמסכים בו תשוקות גדולות, מול אין אונות הגיבורים נוכח המצבים הקשים שהמדינה מכניסה אליהם את העולים; ובכלל – כל הבירוקרטיה המסואבת והבלתי נגמרת אצלנו – כל אלה יש בהם משהו חזק ביותר שמעורר את הקורא ופוקח את עיניו למציאות שאינו מודע לה ביומיום. כך שבנוסף לתענוג שבקריאה בשפה העברית השוטפת והיפה, הרי שהקורא זוכה בספר מתח, יוצא דופן הודות לאיכויותיו, המראה לנו מה זאת ספרות יפה בעברית שוטפת, ולא "ספרות" בשפה "רזה" ושפת רחוב מגעילה, כפי שנתקלים בה בימינו בספרות ההמונית לרוב. כך גם תיאורי הסקס העסיסיים שברומן גובלים בטעם טוב ולא יורדים לרמה הנמוכה שקהל צופי ה"ריאליטי" כה אוהב.

                   

                  ספר משובח, מלהיב ומרתק בסגנונו, בעושר הדמויות והיריעה, והיונק מהמציאות הדואבת שלנו.

                  בצילום שער הספר של מיכל יניב נראית השחקנית מרינה שויף.

                   

                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שלישי, 9/4/13, 11:20

                    צטט: עליס בארץ הפלאות 2013-04-07 10:12:37

                    עליס בליטנטל

                    ''

                    הכדור השמיני

                    על ספרו החדש של המחזאי והסופר דן רדלר

                     

                    בישראל מתפרסמים המוני כותרים בכל שנה, ומספר הקוראים אותם רב. אך ספרו החדש של דן רדלר "הכדור השמיני" ממקם את הסופר בשורה הראשונה של הכותבים כיום. הן בגלל צורת הכתיבה המורכבת, המשלבת כתיבה בגוף ראשון מול סיפור, ובין אם השפה היפה שכמותה כבר לא זוכים לראות או לשמוע כיום. הספר לוכד את הקורא וגורם לו לחוש כחלק מהעלילה, כצופה במו עיניו בדרמות המסעירות, שאת החומרים להן שאב מאירועים אמיתיים. כשרון רדלר כמחזאי תורם לכתיבה את האיכויות שמצינו בתנ"ך – כשאירועים מסוימים מתוארים כמו בתסריט סצינות, על כל הפרטים המדויקים. והעיקר: הקריאה מגלה דברים שלא ייאמנו שאכן מתרחשים במחוזותינו.

                     

                    לפעמים מרתק לקרוא רומן על אירועים אמיתיים, לא פחות, ואולי יותר מקריאת ספר שכתב היסטוריון נערץ ודגול. כך למשל כעת אני שקועה ברומן "אוגוסטוס" שכתב ג'והן ויליאמס, לעומת ספרו הנפלא של פרופ' יעבץ על אותה דמות. עליהם אתיחס בקרוב. דן רדלר, מחזאי שאת מחזהו "יותר מדי סושי" ראינו בפסטיבל פותחים מסך של "בית לסין" ב2010, כתב כבר כמה ספרים. על אחד מהם "משחק הכסאות" כתבתי כבר ביקורת בקיץ 2010, ו"הכדור השמיני" שלו, (מושג הלקוח ממשחק הביליארד, ומתחבר לציטוט ממשנתו של פרופ' איינשטיין בפתיח לספר החדש) מפליא את הקורא, עד כמה דרמות המתרחשות לפני עשרות שנים באירופה, וכאלו הקורות כאן ואצלנו – כיצד המקריות (או שלא) מחברת את כל ההתרחשויות לכדי יצירה מאוחדת ומגובשת אחת. גם בקולנוע נתקלנו בעשור האחרון בסרטים בהם אירועים שהתרחשו בכמה קצווי עולם – היתה להם זיקה והשפעה אחד על רעהו, והשלימו לבסוף עלילה אחת. הספר "הכדור השמיני" הוא למעשה פיתוח של מחזהו "יותר מדי סושי" שעלה אז בפסטיבל של בית לסין. הגיבורים אותם הגיבורים, ושם המחזה מופיע ברומן בשיאה של אחת הדרמות המתחוללות בו.

                     

                    דן רדלר פותח בסצינת הרג אכזרית, מבלי לציין שמות או מיקום, אותה מתארת פסיכולוגית מסוימת. בהמשך, העלילה עוברת לשנת 1939, על סיפה של מלחמת העולם השניה. שם באוקראינה, מתחילה ראשית הטרגדיה, שתקרום עור וגידים בישראל ותיחשף לאחר שנים רבות.

                     

                    נושא הזהות היהודית ומשמעותו מקבל ברוסיה, ולאחר מכן בשנות התשעים בישראל, עוצמה שחשיבותה בהסטת גורלות אכזרית לכיוון שלא חלמו עליו. האם כדאי להיות יהודי? או שמא ראוי להתנצר ולהתנער מהאנטישמיות והגורל הנורא שהיהדות אינה יכולה להיפטר ממנו מאז ראשית ימיה?

                     

                    ומה ערך להשכלה אקדמאית ולחינוך מעולה, לרקע תרבותי ועשיר בערכים, אותם הביאו לכאן גלי עליות העולים היהודים מרוסיה? עד כמה יכולה מדינת ישראל להתנכר לעושר הרוחני הצפון בעולים אלה, בהשליכה אותם לרעב ולעבודות רס"ר, לחיים בזבל, והגרוע מכל – אי מתן אזרחות ליהודים שיהדותם אינה ברורה, אך נחשפת לבסוף, או לכאלה שמעונינים להתגייר מתוך הכרה, אך לא להפוך לבעלי תשובה חרדים?

                     

                    הדמויות בספר חודרות ללב הקורא. הכמיהה לאהבה מצויה בראש משאת נפשם של גיבורי הספר, חרף העליבות של החיים אליהם הוטלו עם עלייתם לישראל. לו היו בינינו יפי נפש הרגישים לנושא הזה, כפי שישנם רבים הנלחמים כדי להצדיק ולהכשיר את נוכחותם של מסתננים בעשרות אלפים, שהופכים את דרום תל אביב להארלם במובן הגרוע שלה, אונסים, גונבים ומהווים סכנה לאזרחינו – ולו היו מעניקים את אותה תשומת לב לבעיית הסחבת והעינויים שהיא גורמת לאנשים שראויים רק לטוב, והיו בעקבות שיפור ההתייחסות מעלים את הרף האנושי בקירבנו – היתה לישראל איכות אנושית משובחת יותר.

                     

                    מאד סמלי שעל כריכת הספר מופיע דיוקנה של שחקנית יפהפיה מצוינת ממוצא רוסי, מרינה שויף, שעדין לא זכתה לתפקידים גדולים דיים על הבימה הישראלית, (ראינו אותה בתפקיד קטן ב"האריסטוקרטים" בקאמרי, ובתפקיד "אמה" בהקראה של ”יותר מדי סושי”); מה שמהווה המחשה למה שמצוי בכתובים ברומן המרתק הזה.

                     

                    אם אכנס לסיפור עצמו, הרי אגזול מהתענוג העילאי שבקריאת הספר. אך אציין, שהעוצמה שבטיפוסים שבו, הקונפליקטים אליהם הם נקלעים, ושזירת כל הסיפורים למקלעת אחת דרמטית מגובשת – הם העוגנים של הספר, שנמסכים בו תשוקות גדולות, מול אין אונות הגיבורים נוכח המצבים הקשים שהמדינה מכניסה אליהם את העולים; ובכלל – כל הבירוקרטיה המסואבת והבלתי נגמרת אצלנו – כל אלה יש בהם משהו חזק ביותר שמעורר את הקורא ופוקח את עיניו למציאות שאינו מודע לה ביומיום. כך שבנוסף לתענוג שבקריאה בשפה העברית השוטפת והיפה, הרי שהקורא זוכה בספר מתח, יוצא דופן הודות לאיכויותיו, המראה לנו מה זאת ספרות יפה בעברית שוטפת, ולא "ספרות" בשפה "רזה" ושפת רחוב מגעילה, כפי שנתקלים בה בימינו בספרות ההמונית לרוב. כך גם תיאורי הסקס העסיסיים שברומן גובלים בטעם טוב ולא יורדים לרמה הנמוכה שקהל צופי ה"ריאליטי" כה אוהב.

                     

                    ספר משובח, מלהיב ומרתק בסגנונו, בעושר הדמויות והיריעה, והיונק מהמציאות הדואבת שלנו.

                    בצילום שער הספר של מיכל יניב נראית השחקנית מרינה שויף.

                     

                     

                     

                    דרג את התוכן:

                      פרופיל

                      RuthMeged
                      1. שלח הודעה
                      2. אוף ליין
                      3. אוף ליין

                      ארכיון

                      תגובות אחרונות

                      פיד RSS