טיפשות והתפכחות: עולם וירטואלי שנחשפתי היום לראשונה וזאת בעידוד ידידה שלי. לצערי תמיד חשבתי, מי מצ'וטט באינטרנט? רק מי שמחפש ..... אחרת מה יש לו לצ'וטט. לא בכדי הכותרת מתחילה במלל "טיפשות" לכן שנים לא נכנסתי ולא ניסיתי גם. תמיד מה יקרה אם אישתי תתפוס אותי? מה יקרה אם הילדים יתפשו אותי? ושאלת השאלות איך בכלל נכנסים? היום בערב ממש עד לפני דקות אחדות אני נמצא בביית של ידידה טובה שלי מדברים על הא ודא והיא שואלת לתומה על הפייסבוק האם עשיתי משהו עם זה? אני בציחקוק "אמרת שתלמדי אותי להכנס לאתר "דה מרקר קפה" ועד היום נעלמת. ידידתי רצה למטה מביאה מחשב נייד ואומרת עכשיו " אתה נרשם שלא תגיד שהרסתי לך את החיים ועד היום המתנת שירשמו אותך" אני מקבל שוב הסבר שמדובר ברשת חברתית עצומה יפה ומקסימה ושכול אחד מעלה דברים... רושם... מבקש חברות ולא בהכרח ברווק שמחפש זוגיות ..... או אולי סתם קשר לא מחייב...... או ידידות שמסתיימת בקפה ולא רק במיטה ...... " ממשיכה ואומרת " יש לך מייל פרטי" התשובה כמובן "לא, רק של העבודה והמייל של הבית" מכאן מתחילה עבודה נוספת והיא רישום ל- GMAIL . לאחר הרישום חוזרים שוב להרשמה בדה מרקר קפה ומסתבר שאחרי לימוד דרשה ידידתי בתוקף להיכנס בערב לבלוג. אני בשוק.. למה הערב? מה את נכנסת יום יום? מה אי אפשר פעם בשבוע ועוד ועוד ועוד...? הכול לצערי נראה שחור, איום ונורא... מה עושים? איך עושים... איך מתמודדים? מרגיש כמו נער בן 16 שיוצא לפגישה ראשונה... מבולבל וחסר אונים וגם עונים. מסתבר כשאני מגיע הביתה פותח אינטרנט ומיד מנסה לגלוש ולרשום את סיפור תחילת חיי , על הפחדים והפעם הראשונה ופשוט לקפוץ למים. אין לי ספק שמי שיקרא את האמור לעיל בטח יהיה בשוק. עד לאן וכמה בורות יכולה להיות..? מסתבר שהשד לא נורא כל כך. שמח שנכנסתי לאתר והעלתי על הכתב את הטיפשות שגרמה לי לבסוף להתפכחות.