כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום ראשון, 14/7/19, 09:44

    בשלב הילדות הצעירה לילדים קשה עדיין להבין או להפנים מצבים רבים דרך "שיחה בוגרת" ולכן המשחק הוא דרך מצויינת לעזור להם להבין ולהתמודד עם מצבים שונים.

    כשילדים משחקים הם בעצם ככה עוזרים לעצמם להתמודד ולעבד סיטואציות, קונפליקטים,רגשות וחוויות אותם הם חווים ביום יום.

    דבר נוסף שקורה דרך משחק היא היכולת של הילד /ה לגייס או להחזיר כוחות שלא היו נגישים להם במציאות לדוגמא:
    במשחק, ילד חלש יכול להפוך לחזק, פסיבי לאקטיבי, מכוער ליפה....
    חפצים מקבלים יכולות רבות משמעות- גלימה נותנת כוח, שמלה מעניקה יופי, חרב מאפשרת שליטה.
    בדרך זו ילדים יכולים לחוות תכונות החשובות לפיתוח זהות עצמית וערך עצמי.

    כשילד רץ בבית כסופרמן בעל גלימה הוא כל יכול. הוא יכול לבחור אלו תכונות לאמץ לעצמו שאין לו שם בחוץ,
    הוא זה שיכול לשלוט באיך יסתיים כל מפגש עם האחר,
    הוא יכול למתוח גבולות (לטפס, להתלכלך, לצעוק, להשתולל וכו'),
    הוא יכול להיות ספונטני וחופשי ולבטא את עצמו, את רצונותיו, צרכיו, חששותיו וחלומותיו.
    האפשרויות האלה הם חשובות מאוד להתפתחות ולמידה.

    מה צריכים הילדים מאיתנו המבוגרים?
    התמסרות ואמון...
    ילד צריך מאיתנו המבוגרים שבשלב המשחק נאמין בכוחות "הדמיוניים" שהוא מאמץ,
    שנשמור על האשליה ועל אותו דמיון הכרוכים בחוויית המשחק...
    שאלות מקניטות או ספקנות מצידנו לא יאפשרו לילד לשהות בעולם הדמיוני שכ"כ חשוב עבור הילדים.

    דרך המשחק הילדים מחזירים לעצמם כוחות ויכולים לעכל את מה שעובר עליהם.
    אנחנו המבוגרים צריכים לאפשר להם להיות שם ולהשאיר את המוסר, הלקחים, והעקרונות לזמן אחר.
    בזמן המשחק התפקיד שלנו הוא לאפשר להם להיות חופשיים ולהנות יחד איתם...
    זוכרים? גם אנחנו היינו ילדים וזה (לא) היה מזמן :)

    ב 5.8 אפתח סדנא לאימהות במרכז קהילתי קרית חרושת-
    מוזמנות להגיע להדרכה דרך עולם המשחק והצעצועים.

    דרג את התוכן:
      3 תגובות   יום רביעי, 26/6/19, 13:43

      איך אנשים מסכימים להיות בזוגיות לא בריאה?

      איך אנשים מוכנים להיות בקשר שפוגע בהם?
      בקשר שמחליש אותם במקום לתמוך בהם?

      איך גברים או נשים מוכנים להיות ביחסים בהם הם צריכים "להזהר" רוב הזמן לא לטעות או לעצבן או לפגוע או לומר מילה שלא במקום?
      איך הם מצליחים לשרוד קשר שכל הזמן הם צריכים להשקיע כוחות ואנרגיה בבן/בת הזוג כדי שאלו לא יתפרקו להם?
      איך הם ממשיכים להיות על המשמר כדי שהצד השני לא ירגיש לרגע לא בטוח או לא רצוי מכל סיבה שלא תהייה..?

      איך גבר או אישה מוותרים-
      על החופש להרגיש סהכ בנוח עם מי שהם?
      על השאיפות להתפתח מעבר לטריטוריה של הזוגיות והמשפחתיות?
      מוותרים על קשר עם חברים וחברות קרובים כדי לא לפגוע בזוגיות השבירה גם ככה?

      איך הם מסכימים להשקיע את נשמתם עד שכבר נגמר הכח?
      איך הם מסכימים לנסות ולהסביר שוב ושוב ושוב את עצמם עד שכבר מתבססת ההבנה שהצד השני לא כזה שמסוגל להאזין?
      איך הם מסכימים להרגיש בידוד, תסכול, מותשות ,תבוסה, ריקנות, חוסר אונים, אשמה ועדיין להשאר?

      איך אדם מסכים להיות בקשר שיש ציפייה קבועה ממנו לוותר על עצמו בשביל אחדות הקשר?
      איך אדם מסכים להיות שותף אהוב ונערץ- כל עוד הוא נשאר מרצה ועומד בלחצים השונים של הצד השני?
      איך אדם מסכים לסבול קינאה יומיומית מבן/בת הזוג שגורמת לו להרגיש אשמ/ה, בוגד/ת, נוטש/ת למרות שהוא נוכח, הוגן וישר עם הצד השני?

      איך זה קורה?

      התשובה העיקרית היא - שהתפקיד הזה פשוט מוכר לו או לה.
      זה מוכר כי פעם הוא או היא היו במעמד הזה, במצבים האלה, בדר"כ בעבר הרחוק בתור ילד/ה.
      פעם הם כבר הרגישו חסרי ערך,
      הם היו במקום של מלחמה או מאבקי כוחות
      או שהם התאמצו והתאמצו ולא זכו לשום הכרה.
      פעם הם היו שם או ראו מישהו חשוב שככה מתנהגים אליו או אליה.
      הפעם הזה לא קרה פעם אחת ולא היה סיטואציה מינורית.

      הפעם הזה היה מקום בו הם לא היו בעדיפות ראשונה שוב ושוב ושוב.....
      בעצם, הם היו שם מספיק זמן כדי לאמץ את התפקיד הזה ו"לשמור" אותו בזכרון..
      ולכן הם מסוגלים להכנס לזה גם בהמשך החיים (לפעמים באופן לא מודה בהתחלה...)

      הסיבות להשאר בקשר כזה הן שונות -

      הרבה פעמים זה "לא סוף העולם" . יש הרבה מאוד בתים זוגות ומשפחות שמתפקדות ככה.
      רווחה לא דופקת על הדלת והילדים לא גדלים להיות "נרקומנים"
      וזו סיבה מספקת כדי לא לפרק משפחה ושיגרה ולהמשיך יחד.

      לפעמים לצד מערכת היחסים הלא בריאה הזו יש גם רגעים קטנים של כייף, אותן תכונות שגרמו לך או לך להתאהב בבן אדם שמולך בתחילת הקשר ובזה נאחזים.

      לפעמים נשארים מהבושה, מהפחד להיות לבד, מאי וודאות מה יקרה בעקבות השינוי, מהקושי לעזוב או להפרד, מאשמה או מכל תחושה אחרת שלא מאפשרת לך לבקש טוב יותר עבור עצמך.

      אני כותבת את הפוסט הזה כי חשוב לי להראות זווית אחרת לגבי האופן בו אנחנו מצליחים לזהות או לא לזהות יחסים לא בריאים-
      זה לא חייב להיות קשר של אישה מוכה או בעל אלים,
      זה לא חייב להיות בית שהמקרר בו ריק,
      או ששומעים צווחות עד הקצה השני של הרחוב,
      זו יכולה להיות זוגיות או משפחה שנראת כלפי חוץ "סבבה" לגמרי
      אבל מי שחי בקשר, זוגיות, יחסים או משפחה כזו
      בעבר או בהווה
      יזהה פה בחלק מהדברים את עצמו או את חייו.

      לכל אחד מגיעה הזכות להיות ביחסים בריאים
      לא משנה מהיכן באנו ומה נסיון העבר שלנו - לכל אחד.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שבת, 1/6/19, 19:10

         

        דברים שמבוגרים אומרים לילדים
        ושווים בדיקה ...

        "מה שיוצא- אני מרוצה".
        חחח מצחיק אותי
        הרי אנחנו המבוגרים בעצמנו מנסים להנדס את המציאות, להפוך עולמות, להשתמש במינפולציות (כמובן רק שאין ברירה), ללחוץ טיפה יותר (רק אם אין לנו ממש ברירה) כדי שבסוףףף
        נשיג את מה שאנחנו רוצים
        או לפחות שייטה טיפה יותר לכיווננו...

        " לקנא זה לא יפה".
        חחחח צוחקת בקול גדול
        אנחנו המבוגרים משווים לפחות חצי מהזמן שלנו (אני חושדת שמאז עידן הפייסבוק אפילו טיפה יותר)
        מי יותר יפה, רזה, לבוש/ה, אופה....
        למי יש יותר גדול...בית, רכב, "זברה"...מי נסע לאן ומתי...מי קנה בזול, מי מכר בכמה ולמה....(הבנתם את הרעיון)

        " כשאני אומר/ת לא- אז זה לא"
        פה אני כבר קצת מורטת שערות לפעמים
        "לא" במדינת ישראל זה הרבה פעמים רק "המלצה " למבוגרים
        (אל) תיתן זכות קדימה, (לא ) עושים רעש בין 14 ל 16, (לא) משליכים אשפה בציבור, (לא) נכנסים לים ללא השגחת מצילים
        וגם בחיים האישיים שלנו מלא פעמים אנחנו אומרים לא אבל תכלס אחרי דקה זה הופך ל..נו טוב שיהיה

        אז מה אני אומרת בעצם?

        שאולי יש דרך קצת אחרת לחנך את הילדים,
        להסביר להם איך העולם עובד,
        דרך נוספת להציב גבול כדי שנוכל לשמור עליהם ועל הכוחות שלנו.
        למדתי
        שאני יכולה להגיד משהו כמו:

        "לפעמים גם לי קשה להיות מרוצה...רציתי משהו אחד וקיבלתי משהו אחר. כן זה קורה גם למבוגרים וגם לילדים. לפעמים אני מצליחה לשנות את הבחירה ולהשיג בכל זאת את מה שרציתי ולפעמים לא"

        " גם אני לפעמים מקנאה. כן גם למבוגרים וגם לילדים לפעמים צובט הלב כי הם רואים משהו שלאחרים יש. זה יכול לקרות..."

        כשאני צריכה לומר לא אני הרבה פעמים משתדלת לומר לא על דברים שאני יודעת שאעמוד בהם וכשאני לא בטוחה שאהיה עכבית אני אומרת שאחשוב על זה ואין לי תשובה כרגע אבל אתן תשובה.

        הרצון שלי היום כשאני עובדת עם ילדים וגם בחיים האישיים
        שהילדים ילמדו ויפתחו את עצמם לא "מתוך סיסמאות"
        אלה מתוך שיקול דעת, מבלי לבטל את הרגשות שלהם
        מתוך הבנה שרגשות הo לגיטימיים ואין משטרת מחשבות
        ושההתנהגות של כולנו היא בחירה שקשורה לדרך בה אנחנו קודם כל מסתכלים על עצמנו .
        אני רוצה לתת להם אפשרויות להבין מורכבויות ומצבים כדי שהבחירות שלהם יהיו טובות עבורם גם כשהסביבה לוחצת או שהסטואציה לא אידיאלית ...
        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שלישי, 21/5/19, 19:00

          יחסים "בריאים" בעיניי,
          יחסים שמיטיביים איתנו,
          אינם יחסים בהם 2 הצדדים
          נותנים בדיוק-בדיוק באותה המידה
          או
          מגיבים בדיוק באותה הצורה
          או באותה הדרך.

          יחסים טובים בעיניי,
          בין 2 חברים
          בין בני זוג או
          קרובי משפחה
          לא מחייבים
          סימטריות,
          כי
          קשר אנושי לא יכול להיות סימטרי
          קשר אנושי לא יכול לעמוד בסרגלי מדידה הנדסיים ....

          מה שאפשרי בעיניי בין 2 אנשים
          בקשר, ביחסים
          היא תחושת הדדיות-
          הרגשה של שותפות
          הרגשה של איכפתיות
          יכולת לסמוך ולשתף את האחר
          מבלי לתכנן מה יאמר מראש,
          מבלי להיות תמיד הגיוני או מדייק...

          הדדיות בעיניי
          היא הד והדהוד
          של רגשות ומחשבות
          שקיימים בכל אחד מאיתנו
          (בשפה שלו),
          מבלי צורך להזהר ולהשמר מפני האחר...

          הדדיות היא עצם היותך
          ללא אינטרס
          ללא דחף קבוע להשיג משהו עבור עצמך במובן האגו- הכוחני- הסופרלטיבי .
          זוהי
          נתינה- הדדית,
          עזרה- הדדית ,
          בדרך שמגיעה לליבו של הצד השני .
          כנות,
          והוגנות,
          באופן שמאפשר לך להיות שם אתה-עצמך.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 9/4/19, 21:08

            יש לנו ציפייה
            מאנשי מקצוע שיהיו פיקס
            ללא רבב...

            כדי לסמוך על מי שאנחנו פונים אליו לעזרה
            אנחנו רוצים לראות שהוא -אין לו בעיות
            בטח, לא את הבעיות שלנו...

            מי רוצה לפגוש רופא בלי שיניים?
            מי רוצה להתייעץ עם יועץ נישואין שהוא גרוש ?
            מי רוצה ללכת למוסכניק שרוכב על אופניים?

            לפעמים גם אני הייתי רוצה
            למלא את הפנטזיה הזו
            עבור מי שפונה אליי לטיפול או להתייעצות
            לפעמים מאוד הייתי רוצה...

            גם אני הייתי רוצה
            להיות מודל
            למשהי שתמיד לוקחת החלטות נכונות- בלבד
            כזו שאין לה פחדים, חרטות וספקות- אף פעם
            מישהי שהצליחה בכל בחירה והגשימה כל חלום- תמיד...

            גם אני הייתי רוצה
            לתת פתרונות לכל מי שפונה לעזרה-
            בזמן קצר
            פשוט לעשות, בלי להתמהמה, אחת ושתיים....
            אם אני אבטיח את אחד מכל אלה- בלי למצמץ
            זה לא תהיה האמת,
            זה יהיה סיפור רחוק מהמציאות - מצגת שווא.

            לפעמים מטופל (ילד או מבוגר)
            רוצה לקבל אותי כמו "לוח ריק"
            לא לדעת כלום עליי - כדי לא להיות מוטה , מוטרד,מושפע או מוסח
            וזה בסדר גמור ואפילו מומלץ בטיפול!
            הרבה פעמים מטפלים שומרים על "סודיות" ו"פרטיות" מקסימאלית
            לגבי כל מה שקשור אליהם ולחייהם האישיים,
            לאג'נדות שלהם ולהעדפותיהם האישיות
            כדי לאפשר לחדר הטיפול (הקליניקה) ולתהליך הטיפולי להיות מקום סטרילי עד כמה שאפשר (קצת אולי כמו מעבדה שמבקשת לשמור על המקום הכי נקי בכדי לבחון את הממצאים מקצועי כככל שאפשר... ).

            לפעמים יש מטופלים שמרגישים הרבה יותר נוח
            כאשר הם מגלים שלא רק הם "לא מושלמים"
            שלא רק הם נתקלים בקשיים ובמעצורים שיכולים להוציא את כל הרוח מהמפרשים במקרה הטוב,
            שלא רק הם הגיעו למצבים שיכולים להפיל אותך לקרשים מבלי לדעת אם תצליח לקום שוב.
            הם רוצים להרגיש שמי שיושב מולם הוא אותנטי, אנושי ואפילו פגיע אבל שיש לו כלים להתמודד ויכולת להאזין ולהבין טיפה טוב יותר כרגע מהסביבה הקרובה.

            בכל מקרה, השאיפה כשמשהו פונה לטיפול או להתייעצות הוא לאפשר לו להיות ב"מרכז" ולקבל את מלוא תשומת הלב,
            את מרכז הבמה,
            מבלי לשפוט אותו, לדחוק בו או לכפות עליו
            כדי שיוכל לגלות , להבין ולקבל החלטות ותובנות שיטיבו את איכות חייו.

            לא מזמן פגשתי נער ואת אימו להתייעצות
            היה מאוד קשה להגיע לנער
            כל שאלה ששאלתי קיבלתי בערך תשובה של "לא יודע" ו"הרמת כתפיים"
            ובעיקר מן מסר כזה שרק יעזבו אותו לנפשו (למרות שהוא כמעט לא יוצא מהבית, חסר מוטיבציה ובלי חלומות או שאיפות בהן יכל לשתף)
            מול האם- גם היה מורכב
            התחושה היתה שמבחינתה היא ניסתה כל טיפול אפשרי (רגשי או תרופתי)
            ושמה שנותר זה רק "איומים" ו"שיטת המקל והגזר".
            בשיחה איתם (שלא היתה הראשונה)
            החלטתי דווקא לשתף במינון סביר ומותאם
            לגבי נסיון חיי האישי ומקרים אחרים בהם פגשתי -
            השיח הפך לכזה שהוא אנושי ולא "סיסמאות ממגדל השן"
            מעניין שדווקא אז
            היתה תחושה שכולנו בחדר מתחילים לנשום הרבה יותר טוב
            ושיש יותר נכונות מצד כולם להפתח לעבודה משותפת
            מתוך ההבנה שיש עוד ילדים , הורים ומשפחות "נורמטיביות"
            שמתמודדות עם קשיים -
            שזה לגיטימי ...
            שגם אנשים חזקים/פתוחים/מצליחים מאוד- לא תמיד נולדו ככה
            וגם הם הרבה פעמים עושים דרך של טיפוס למעלה.

            גם אנשי המקצוע שאנחנו פונים אליהם הם לפעמים באמת חזקים, בטוחים, יודעים, וודאים לגבי כל בעיה שנפנה אליהם..
            ולפעמים הם רק בני אדם...

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 30/3/19, 22:37

               

              משהו כתב שהזמן מרפא הכ-ל
              אני לא בטוחה שזה תמיד ככה...

              כן, ברמה הפסיכולוגית
              אנחנו פוגשים את עצמנו דרך אחרים-
              את העבר שלנו
              את הפגיעות שחויינו בילדות
              את החסכים מההורים
              את היחסים שהיו במשפחה הגרעינית שלנו בין ההורים או האחים
              לפעמים אפילו מצבים רחוקים יותר בדורות המשפחה שלא ידענו עליהם
              ו"איך שהוא" מתגלגלים לכאן ועכשיו..
              כל אלה ניצבים בחיים שלנו דרך אנשים שאנחנו פוגשים באופן זמני או קבוע.

              ברמה הרוחנית
              אנחנו בעצם בתהליך של לראות את הדברים, להבין אותם
              ולהסכים לשחרר במובן שלא להמשיך להאחז באותם חוויות
              שבעינינו הן כבר חלק מאיתנו,
              חלק מהעור שלנו .

              ברמה הארצית בעיניי
              כל אחד מאיתנו "בגוף" הוא אחר-
              ספג אחרת
              הגמישות שלו, סף הכאב, סף הרגישות שונה.

              לפעמים אנחנו מצליחים למחול, לסלוח
              ואפילו לשכוח ( במובן של זיכרון עמום במצולות)-
              אנשים שפגעו בנו, איכזבו אותנו או ניצלו אותנו,
              ולפעמים המהלומה היתה כ"כ כואבת או אכזרית
              שגם הזמן לא מרפא
              הוא אולי מכהה
              אולי מרחיק
              אבל
              לא מרפא טואטלית.

              אולי הוא פשוט מסמן לנו
              מאז
              איפה לשים גבולות
              וכיצד להגן על עצמנו טוב יותר,
              כיצד לדאוג לעצמנו גם אם מי שמולנו לא מרגיש את הצורך הזה מולנו...

              יש בעיניי מצבים מסויימים בחיים בהם נכון לבריאות הנפשית שלנו
              לזהות את אותם אנשים או מצבים הרסניים עבורנו
              לא לטשטש "בקלות" את העוול
              לא לבטל את אותו ארוע משמעותי
              ופשוט לדעת את חשיבות מקומו עבורנו כ"עד"
              למקומות בהם
              נפקדנו .
              זה לא מה שמגיע ונכון לנו עוד,
              התחייבות עמוקה לעצמנו שלא נפר עוד בקלות ....
              דרג את התוכן:
                5 תגובות   יום שבת, 16/2/19, 12:28

                פחד מנטישה
                פחד מכישלון
                פחד מהצלחה
                פחד מוות
                פחד משינויים
                פחד גבהים
                פחד ממחוייבות

                אני רוצה להגיד "אל תפחד", "אל תפחדי"
                זה נשמע כמו העיצה ההגיונית ביותר שאפשר לתת
                אבל זו גם הצעה קצת לא הוגנת....

                להגיד למישהו משהו כזה
                זה בעצם לומר לו
                חביבי סגור את האנטנות
                כבה את החושים שלך
                שים קצוץ על הרגשות
                או תתעלם מהמקומות שהם הבטן הרכה שלך...

                לאחרונה נראה לי הרבה יותר מתאים-
                לומר (מניסיון אישי)
                הפחד שם, הוא קיים....
                המוות והנטישה - הם אינם בשליטתנו המלאה בכל מקרה
                גם הכישלון וההצלחה.....

                כן, הפחד הוא רגש שיכול ללוות אותנו
                לאורך החיים
                מסיבות שונות
                והחבר הכי טוב שלו - זו ההמנעות .

                מה יקרה אם תמנע/י?
                ת-מ-י-ד!
                בגלל הפחד.....

                אני מגלה שלפעמים ההפסד,
                החוסר,
                הדברים שלעולם ל-א
                נרגיש, ננסה, נראה, ניגע, נדע , נחווה, נטעם
                בגלל הפחד
                ג-ד-ו-ל-י-ם הרבה יותר

                תחליטו אתם מה הפחד שלכם-
                יכול לעצור (ועדיף אולי שכך)
                ומה הפחד שלכם מלווה (לפחות לרגעים)-
                אבל לא יכול למנוע...
                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 30/1/19, 18:39

                  כמבוגרים
                  כאשר אנחנו עוברים תקופה קשה במיוחד
                  אנחנו בדרך כלל משתמשים במילים
                  כדי לבטא את עצמנו,
                  אנחנו משתמשים במילים
                  כדי להסביר את הדאגות או המצוקה בה אנחנו נמצאים,
                  אולי נדבר עם חבר או בן משפחה
                  אולי נפנה לייעוץ או טיפול רגשי כלשהו....

                  לרוב הילדים
                  אין עדיין את אוצר המילים
                  והבשלות הרגשית/ המנטלית
                  כדי להסביר את החוויות שהם עוברים.
                  הם כן
                  גם בגיל הצעיר
                  מסוגלים להביע את עצמם
                  ולהראות איך הם מרגישים
                  דרך
                  שפת המשחק.

                  בטיפול דרך משחק
                  יש לילדים
                  סביבה בטוחה ומקצועית
                  לעבוד על הקשייים שהם חווים .
                  באמצעות חומרי יצירה, בובות, ספרים, כלי נגינה,
                  תחפושות וצעצועים אחרים
                  הילדים חופשיים
                  להשתמש בכל אחד מאביזרים אלה
                  ובאופן לא מודע
                  "לשחק" ו"להביע" את אותם חוויות איתם הם מתמודדים.

                  המשחק החופשי
                  בו הם המובילים
                  בתמיכה רגשית שלי כמטפלת
                  מאפשרת לילדים
                  תחושת הקלה ושחרור
                  ומציאת דרכים חדשות להתמודדות .

                  המשחק המשותף והצעצועים
                  מאפשרים לילדים
                  לתרגל מויומנויות ומצבים חדשים
                  כמו
                  ילד שנאבק כדי למצוא חברים חדשים,
                  ילד שמתקשה לחלוק עם חבריו או אחיו,
                  ילד שחווה פרידה של הוריו,
                  ילד עם פחדים שונים,
                  או ילד עם קשיים בריכוז, קשיים בקבלת סמכות
                  או כל קושי רגשי אחר.

                  העבודה שלי היא
                  לאפשר לילד להוביל, להביע את עצמו
                  להאזין לעומק לילד
                  ולשקף לו רגשות ומחשבות שיעזרו לו לללמוד על עצמו ועל דרכי התמודדות במצבים שונים.

                  זה נשמע מאוד רציני....
                  לפעמים זה אכן כך
                  אבלללל
                  טיפול במשחק הוא לרוב
                  גם מלא בכייף וספונטניות
                  וזה חלק לא פחות חשוב עבור הילדים.
                  ''


                  לפרטים נוספים או התייעצות
                  אפשר לפנות אליי כאן

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שבת, 19/1/19, 07:42

                    אין דרך אחת להיות הורה שטוב עבור ילדייך.

                    לכל משפחה יש את השפה שלה ...

                    לכל הורה יש את הדינמיקה שלו את האמונות שלואת האישיות שלו .
                    אין ילד אחד שדומה בדיוק בדיוק לילד אחר.

                    אפילו אם נולדו תאומים

                    או גדלו באותו הבית. 
                    אבל לכולם משותף דבר אחדתקשורת-

                    הצורך להביע את עצמנו ושיבינו אותנו.
                    כדי להבין טוב יותר את עולם הילדים 

                    את הרגשות. המחשבות, האמונות, הציפיות וההתנהגות שלהם 

                    כדאי לדבר "בשפת הילדים "

                    כן כן יש דבר כזה!! 

                    מזמינה אתכם להצטרף לקורס המתבסס על עולם המשחק והצעצועים ( Play therapy)

                    מתאים להורים ןלמבוגרים שעובדים עם פעוטות וילדים עד גיל 12.

                    לפרטים נוספים ניתן לפנות אליי כאן  או בבהודעות

                     

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      3 תגובות   יום שלישי, 15/1/19, 14:55

                      יחסים.
                      מי לא נפגע בחיים?
                      מי לא התאכזב?
                      ממי לא התעלמו מתי שהוא בחייו?
                      למי "לא הקשיבו באמת" לפחות פעם אחת?
                      מי לא הרגיש פעם "לבד" בעולם ?

                      אני חושבת שלא יצא לי להתקל במשהו שלא חווה בחייו
                      כישלון, משבר, חוסר הבנה, אכזבה, פגיעות או כאב ביחסים עם אחר,
                      עם משהו שהיה משמעותי עבורו-
                      הורה, בן זוג, חבר או ילדים.

                      הייתי רוצה להגיד
                      שמתחסנים עם השנים באופן מלא,
                      שנסיון החיים נותן לנו ביטוח
                      להמנע מלהרגיש שוב רגשות כאלה,
                      שההתבגרות שלנו מביאה אותנו
                      לבחור רק ביחסים בהם אנחנו מוגנים ובטוחים
                      כל הזמן- מההתחלה ועד "הסוף",
                      הייתי רוצה...
                      אבל אני לא יכולה.

                      זה בערך כמו להבטיח למשהו שכל חייו
                      תמיד יהיה בצד הבטוח,
                      בפרנסה, בריאות, תנאי מזג האוויר...
                      שלא יהיו לו/לה מעולם תקלות בבית או ברכב
                      שלא יאבד ארנק, שלא ישכח מפתחות
                      שלעולם לא יחווה עוד פחד, מצוקה או חוסר אונים.

                      שהכל יעבוד פיקס!

                      כשאנחנו מדברים על כל המצבים שתיארתי כאן למעלה
                      לכולנו זה יראה נורמלי וטבעי
                      שאי אפשר לבקש כזו רמה של הבטחה או שליטה
                      אבל כאשר אנחנו מדברים על יחסים,
                      (יחסים רומנטיים, זוגייים
                      או קשרים אחרים אינטימיים)
                      אנחנו עדיין מצפים בתוכנו
                      לתיקון כזה.
                      להיות בקשר אידאלי,
                      להכיר בן אדם שלוקח אותנו איתו רק למקומות טובים
                      לחיות עם משהו שמבין ויודע בדיוק ....
                      ולכן ניתן לסמוך עליו.

                      זה אינטסינקט טבעי,
                      זה דחף השרדותי ,
                      שאריות מחוויות הילדות שלנו (כן-כן)
                      זה באמת בסדר...

                      לחץ וביקורת כלפי האוטומט הזה שלנו
                      שקופץ כל פעם מחדש
                      לרוב לא עוזרים.
                      מה שיכול לעזור זו
                      סבלנות
                      זמן
                      ולפחות קצת אמונה....

                      לפעמים להיות שם ככה-
                      זה פשוט עבורנו
                      לפעמים זה מורכב ודורש מאמץ,
                      אבל אלה הרבה פעמים המרכיבים שעוזרים לנו ביחסים
                      לשחרר פחדים
                      שעוזרים לנו להפתח
                      שמאפשרים לנו להרגע
                      ולהבין דברים -שלפני כן לא ראינו.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום ראשון, 13/1/19, 10:41

                        רובנו גדלנו על הסברה
                        שילדים (בטח צעירים) לא יודעים מה טוב בשבילם
                        ולכן אנחנו המבוגרים צריכים לבחור ולהחליט עבורם
                        99% אחוז מהזמן...

                        כאשר התחלתי את לימודיי בטיפול בילדים
                        נחשפתי לשפה וסגנון תקשורת חדש
                        שהימם אותי.
                        הרגשתי כמו ד"ר דוליטל
                        שלפתע מבין באמת את "שפת החיות"

                        ראיתי ככל שעבר הזמן וצברתי ניסיון
                        שלמרות שעסקתי שנים בחינוך
                        וטיפלתי
                        בעצם עד כה -
                        דיברתי עם הילדים בשפת המבוגרים
                        וציפיתי שהם יבינו ויתאימו את עצמם אליי.

                        אחד הדברים שגיליתי היה
                        שלאורך כל ילדותם והתבגרותם
                        מבוגרים אומרים לילדים רוב הזמן
                        מה לעשות!
                        ואיך שהוא מצפים שמתי שהוא הילדים ילמדו איך זה מרגיש לעשות בחירה בעצמך,
                        לקחת החלטה,
                        ובעצם לקחת אחריות.

                        מתברר שאחת הדרכים היעילות ביותר ללמוד ילדים לקחת החלטות
                        בחיים הבוגרים
                        ולהעצים את עצמם
                        היא לתת להם בחירה מותאמת
                        כלומר
                        "לילדים גדולים לתת בחירות גדולות ולילדים קטנים לתת בחירות קטנות".

                        דוגמא על קצה המזלג:
                        לאחר מפגשים של הדרכת הורים
                        החליטה אחת האימהות לממש את אחד השיעורים בקורס שלנו
                        ובבוקר כאשר ביתה הצעירה ניהלה איתה שוב ויכוח נוקב
                        וסירבה לצחצח שיניים
                        אמרה לה " כשאת לא מצחצחת שיניים את פוגעת בשיניים שלך.
                        אם תבחרי לא לצחצח שיניים את בוחרת באותו היום לא לקבל ממתק
                        אם תבחרי לצחצח שיניים את בוחרת באותו היום לקבל ממתק .
                        מה את בוחרת???"

                        העברת הבחירה לידיה של ביתה , חייבה את האימא לקבל ולעמוד מאחורי הבחירה של ביתה ולממש את ההחלטה שלקחה.

                        כמובן שבימים הראשונים ביתה המשיכה לסרב לצחצח שיניים ועדיין לא לשאת במשמעות של מה שבחרה ..
                        האימא הצליחה (אחרי הרבה עבודה עצמית ) לומר בכל פעם כזו :
                        אני מבינה שאת מאוד היית רוצה לקבל את הממתק האהוב עלייך. אבל ברגע שבחרת לא לצחצח שיניים- באותו הרגע בדיוק בחרת לוותר על הממתק שלך.
                        הבפעם הבאה תוכלי לבחור אחרת.."

                        אחרי מס ימים ביתה של אותה האמא החלה לצחצח שיניים ולהבין שצחצוח השיניים שלה הוא בחירה ...

                        להיות הורה מעמיד אותנו במבחנים והזדמנויות ללמידה דרך הילדים.
                        הקושי או הקונפליקט לגבי הצבת גבול ומתן בחירה לילד/ה -
                        עולה בכל בית בצורה כזו או אחרת...
                        הרבה פעמים הורים נכנסים למאבקי כוחות ויוצאים מתוכם מותשים, מתוסכלים, חסרי אונים, עם תחושת אשמה או כעס .
                        אף אחד (כמעט) לא נולד עם ספר הדרכה מדוייק איך לגדל את כל אחד מילדיו השונים באישיותם וצרכיהם .
                        אני שמחה לגלות כל פעם מחדש איך תרגול ורכישת כלים ומידע עוזר להורים בהתמודדויות השונות עם ילדיהם .

                        אני מזמינה אתכם לקורס של הדרכת הורים נוסף שיפתח בקרית אתא בתחילת פברואר .
                        לפרטים נוספים אפשר לפנות אליי כאן או בהודעה פרטית.
                        ''

                        דרג את התוכן:
                          10 תגובות   יום שני, 1/8/16, 11:37

                          כבר לפני המון שנים אמרה לי חברה לעבודה "את צריכה ללמוד לשחרר"...רק אני ואלוהים, יודעים היום, שלא היה לי מושג אז למה התכוונה. חשבתי שידעתי, יותר נכון בעיקר חשבתי בחיים אולי כאן היה טמון הרמז מהיכן צריך להתחיל השינוי...

                           

                          אז מה זה "לשחרר"?

                           

                          ל"לשחרר" אין כיוון או דרך אחת. הוא משתנה מאדם לאדם. 
                          השחרור הוא בעצם להרפות את האחיזה שלנו בדפוסים וסגנונות התמודדות אליהם הורגלנו, בהם אנחנו משתמשים באופן אוטומטי מבלי להרגיש.
                          זוהי הצמדות שבאה לידי ביטוי בסגנון מחשבה, תגובה רגשית או ביטוי של הגוף והיא לנו טבע שני או יותר נכון חלק מה"עור שלנו" מבלי שנרגיש.

                           

                          במקרה שלי זה בא לידי ביטוי בזה שהייתי אדם חושב סביב השעון, 24/7, מתוך אמונה שאני צריכה לשלוט בדברים, לדעת, לתכנן, להאבק ולנתח כל סטואציה. הייתי כזו כי רציתי למנוע מעצמי להפגע, למנוע מעצמי אי נעימות. לא רציתי להיות באי וודאות שוב אי פעם. לא להרגיש שום פחד, חרדה או חוסר אונים.
                          מי זה היה לי מספיק כילדה ולשם לא רציתי לחזור.

                           

                          זו הסיבה שבדר"כ אנחנו נאחזים, נמנעים מלשחרר את גופינו, מחשבתינו, רגשותינו. כל אחד נמנע מלשחרר או להשתחרר בדרכו שלו.
                          לרוב ההחלטה הזו, האחזות לא מודעת, היא פתרון שאימצנו כהגנה על עצמנו.

                           

                          ללמוד "לשחרר" עבורי היה להפנות את התשומת לב שלי למקומות פחות ראציונליים בעצמי או סביבי כמו לשים לב "איך אני מרגישה כעת" , "איך זה מרגיש בגוף", להקשיב לקול הפנימי שעולה ללא שפיטה או גינוי ולקבל את התחושות והרצונות שלי גם אם הם אינם נראים לי "הגיוניים". לא לתת לשכל הבקורתי לדכא את החלקים האלה ולדעת שלא תמיד משם אקבל את התשובות המדוייקות ביותר.

                          דבר נוסף ומהותי היה עבורי להאמין ולקבל שלא הכל בשליטתי ולראות בזה עובדה מנחמת שמאפשרת לי להוריד חלק מהאחריות והלחץ מעל כתפיי או כפי שנתקלתי לאחרונה באחד הדברים שקראתי :
                          " הצבה טומנת את ביציה בחול, היא משאירה אותן לחסדיה של השמש החמימה והמלטפת שתחממם ותדאג להן עד לבקיעה. איכות זו מלמדת אותנו לתת אמון שרעיונותינו זוכים לדאגה והזנה מהיקום התומך בנו ויום אחד הם יתגשמו לאחר תקופת הדגירה והפיתוח הפנימי, בדיוק בזמן הנכון עבורנו".

                           

                          זה היה רעיון מהפכני עבורי.

                          בעבר, יקום שמייקום....לא הבנתי שיש כוחות גדולים מאיתנו ומבחינתי ברור היה שדברים חייבים לקרות כאן ועכשיו. חשבתי שדברים קורים רק כתוצאה מבחירה אישית ועשייה. 
                          היום אני מבינה שאנחנו לא חיים ופועלים בחלל ריק ויש גורמים נוספים שמשפיעים על כל מצב כמו הטבע, תת המודע שלנו והסביבה. כל אלה לא ניתנים לשליטה שלנו וזה בסדר...ואפילו טוב לפעמים

                           

                          ל"שחרר"

                           

                          זה לא תמיד בא בקלות. כי הנטייה שלנו היא ברגעי לחץ, מתח או חוסר נוחות לשלוף את המנגנונים הישנים שלנו, הבסיסיים, ה"א'-ב'" שלמדנו והפנממו מגיל אפס.

                          ובכל זאת כמו כל "טעם נרכש", כמו כל חוויה אחרת בחיים ש"פתחה לנו את העיניים" גם ל"שחרר" זה צעד נרכש ונלמד.
                          בכדי לפתח אותו אנחנו צריכים לזהות ולהכיר את האו\טומטים שלנו, את הסגנון התמודדות, את אותם דפוסים רגשיים/ מחשבתיים/ גופניים אליהם אנחנו רגילים, בהם אנחנו נאחזים.
                          אח"כ חלק מתהליך השחרור הוא להכיר ולאמץ דרכים חדשות שיזכירו לנו ל"שחרר" כשאנחנו תקועים, כאשר אנחנו נצמדים לרעיונות, תגובות, פעולות והרגלים שבתכל'ס בעיקר משאירים אותנו באזור המוכר וה"נוח" אבל כבר לא תורמים לנו או לסביבה או אפילו מזיקים.

                           

                          במקרה שלי דווקא חיבור לכל מה שעורר בי התנגדות אדירה בעבר , כל מה שלא רציונלי או "מדעי", התחיל לעשות את העבודה....מסאז', רפלקסולוגיה, דיקור סיני, דמיון מודרך, נשימה, טבע , יוגה, בודהיזם ...
                          בהתחלה בספקנות, חשדנות, סקפטיות ו"מאה תותחים שמוכנים לירות" בכל רגע נתון ועם הזמן עם יותר פתיחות, אמונה וסקרנות ללא מוכר.

                           

                          "אני לומדת לשחרר"

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            sharon stern
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            פיד RSS