כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתופף המקלדות

    קצת מכל הדברים שמעניינים אותי. קצת על טכנולוגיה, קצת על קוד פתוח, קצת על צלילה, קצת על אוכל טוב (טוב, אולי הרבה על אוכל טוב) והכי חשוב, תמיד במבט הומוריסטי.

    ארכיון : 10/2007

    0 תגובות   יום שלישי, 23/10/07, 14:29

    האם אמטלת ה-"בטחון הלאומי" עדיין נתפסת בעיניי דור החיילים של ימינו כפי שנתפסה בעבר? ככל הנראה התשובה היא לא!

     

    אני מניח שבעבר לא כל כך רחוק, אי שם בשנות ה-80, כאשר מדינת ישראל היתה בשלהי מלחמת לבנון הראשונה (אני הייתי עדיין בכיתה ב'), למושג "בטחון לאומי" היתה משמעות מאוד עמוקה. אני זוכר כאשר אבא של היה הולך למילואים, הוא כולו היה מתמלא גאווה וחשיבות על, שהרי, הוא הולך לשמור על בטחון המדינה. הרגשת השייכות הזו להליך שהוא גדול ממך, שיש לו חשיבות כל כך עמוקה, היתה טבועה בו, והצורך העמוק לצאת למילואים, להיפגש עם החברה על הכלי, ולדעת שהמשפחה ישנה בלילה בשקט - זו היתה גאוותם. אבל גאווה זו לא היתה רק שלהם, היא גם היתה מנת חלקם של אלה ששרתו איתם בשרות סדיר, מאין, אחוות לוחמים בעלי מטרה מאוחדת.

     

    היום, כאשר אני מגיע למילואים, אני לא יכול לקבל את ההרגשה שמשהו קרה. אנשי המילואים שנמצאים איתי רק דבר אחד בראש שלהם: "איך אני משתחרר מהר יותר", ואני חייב להיות פייר, גם עבדכם הנאמן חושב כך. החיילים הסדירים חושבים על יום השחרור, ובין לבין, מצליחים גם לעשות משהו פה ושם. החיילים הסדירים לא מעוניינים בהליך הצבאי, וכל שמעניין אותם זה השיחרור ואיך לעשות כסף גדול לאחריו. אני חושב שהדבר נובע משלטון גנרל האי-גיון בצבא. עבור משימה של בן-אדם אחד מביאים 3 סדירים ועוד 5 מילואימניקים. 3 סדירים יושבים כל היום ומקשקשים בזמן העבודה, המילואימניקים ישנים - ועוד אומרים שהמילואימניקים הם אלה שהצבא עומד עליהם. וזה נכון, כי הם הכי מקצועיים, אבל הסדירים לא רוצים ללמוד מהם, ויותר גרוע מזה, גם לא מעניין אותם בכלל. אז יש לנו 8 אנשים בשביל לעשות עבודה של אדם אחד, מקסימום 2, תוצר יוצא: עצבים, תסכול ושעמום.

     

    אז, למקרה שאשכנזי קורא את זה, אח שלנו, תקשיב לי טוב - הבדק בית שלך לא עוזר, וזה שתבקר בעוד תרגיל ועוד איזה מוצב לא יביא את הנחלה. אתה צריך להתחיל לעקור את שורשי הטמטום והבזבוז בצבא, אולי אז, תוכל להתחיל לסדר את הבלאגן שרץ שם.

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 9/10/07, 16:49

      כאשר הרצון לסגור עיסקה ולהרוויח עמלה מסויימת מעפיל על ההגיון הבריא - שם עסקים נופלים...

      לפני הרבה שנים אמר לי אדם חכם: "דע את מקומך, כך לא תעשה שטויות!" - אני מניח שאני לא תלמיד הכי טוב שבעולם, כי עשיתי מיני ומיני שטויות בחיים שלי, אבל אחרי מספר פגישות שהיו לי בזמן האחרון - אני מבין עד כמה המשפט הזה חשוב בחיים בכלל ובעסקים בפרט.

       

      למה הכוונה? אין אחד מאיתנו שלא חולם על להרביץ מכה. לתת אותה באיזה אקזיט כזה שלא נצטרך לעבוד לפחות 10 שנים. בואו נהיה פיירים עם עצמנו, כולנו חולמים להיות גיל שוויד או לארי פייג'. אבל, מציאות לחוד וחלומות לחוד, לא כולנו נגיע לשם. הבעיה העקרונית שלנו היא כאשר מגיעה הזדמנות שנראית כאילו היא מביאה אותנו צעד אחד לכיוון הזה. לדוגמא, לקחת עיסקה ענקית, כאשר ידוע לנו מראש שאין שום סיכוי שבעולם שנוכל לספק את הסחורה.

       

      הנה דוגמא למשהו קלאסי, הייתי בפגישה לפני מספר ימים יחד עם סוכן מכירות שביקש ממני להגיע לפגישה. סוכן המכירות עוסק בתחום השיחות הבינלאומיות, ובגדול הוא מוכר כל מיני כרטיסי חיוג למיניהם. עכשיו, בואו נהיה פיירים, זה לא ממש התחום, אז לא ממש הבנתי מה אני עושה בפגישה - אבל שיהיה. הפגישה מתחילה, ואחרי משהו כמו 5 דקות של שיחה, מתברר שסוכן המכירות הצליח לדחוף את עצמו לתוך פרויקט מערכת טלפוניה כלל עולמית, שאמורה לתת שרות לכ-2000 משתמשי קצה. בעברית פשוטה, אנחנו יכולים אולי לתת ייעוץ לבניית הפרויקט, אך בהחלט אין לנו את היכולת של להקים את המערכת הזו, בייחוד כאשר יש לחברה איזה 20 סניפים מפוזרים בעולם.

       

      נעזוב לרגע את הפגישה עצמה, וניכנס רגע לראש של סוכן המכירות. סוכן המכירות ראה לנגד עיניו את התמונה הבאה: 2000 משתמשים כפול 30$ לכרטיס חיוג = 60000$ מכירות כל חודש - בעברית, וואחת מכה כל חודש. אבל מה, הסוכן בכלל לא הבין על מה מדובר פה, והבטיח ללקוח מיני ומיני דברים לפני שברר אם בכלל יש מה להציע. הסוכן בכלל לא ראה לנגד עיניו את הנושאים הבאים: פריסה, הטמעה, הדרכה, תמיכה שוטפת וכמובן, אחריות ספק. מבחינתו, הוא מעוניין לקבל את כרטיסי החיוג, זה כל מה שמעניין אותו. אני מניח שברה מסויימת זה חוזר לפוסט שלי על המעכר, כי בכל זאת, מדובר פה בסוג אחר של מעכר.

       

      כשהייתי קטן אמרו לי: תאכל עם מזלג וסכין, אל תכניס את הכל לפה יחד

       

      אני חושב שפה נעוצה בעצם הבעיה, אנחנו מנסים לנגוס ולבלוע משהו שהוא לרוב יותר גדול מהפה שלנו. אני מסתכל היום על חברות אלו ואחרות בארץ, התחרות כל כך קשה, שהן מתחילות לעשות עוד דברים ועוד דברים, ואת אף אחד מהם, הם לא עושים כמו שצריך. לדוגמא, אתם לא הולכים לאל-גאוצ'ו בשביל לאכול מרק יוגורט, נכון? אז למה שתיקנו מרכזיית תקשורת מיבואן של טלפוני IP? הרי, העניין העיקרי שלו זה הטלפונים, לא המרכזיות, כלומר, אין סיכוי שהוא יעשה את זה כמו שצריך. אם אתם מוכרים שרות של שיחות בינלאומיות מוזלות, אל תחשבו על למכור מרכזיות ועל התקנות כי זה לא התחום שלכם - תעשו את מה שאתם יודעים לעשות כמו שצריך.

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 8/10/07, 16:50

        הפורמט של תוכנית הטלויזיה "האם אתה חכם יותר מתלמיד כיתה ו'" הוא פורמט ניפלא - מעניין עד כמה החיים דומים לתוכנית

        אני מניח שאייל קיציס והמפיקים של תוכנית הטלוויזיה התכוונו למשהו מסויים כאשר החליטו ליבא את התוכנית לישראל (הפורמט הוא בריטי אם אני לא טועה). הנקודה היא שהתוכנית מתבססת בעיקר על ידע כללי, ולא כל כך על תחומי התמחות. הרי ברור לחלוטין שמבוגר שידיע לתוכנית וישאלו אותו שאלה על ידע כללי של חברה ביסודי - לא יוכל לענות עליה. אבל הייתי מעוניין לראות מה היה קורה לו היו עושים תוכנית על תחומי ידע יעודיים. הרי, ברור שגם לילדים בכיתה ו' יש תחומי עניין מעבר לבית הספר, וסביר להניח שהם יהיו בעלי ידע בנושא, לא?

         

        -- קיציס, אני מקווה מאוד שאתה קורא פה... :-)

        למה אני כותב את מה שכתבתי, ובכן, הסיפור הוא פשוט. אני עוסק בתחום המחשוב בארץ עוד מעט 17 שנה, מתוכן, כ-10 שנים בתחום האינטרנט. אני חושב שעברתי כמעט כל טכנולוגית פיתוח או כתיבת אתרים, שכבר יצא לי מכל חור בגוף.

         DHTML, AJAX, JSCRIPT, ACTION-SCRIPT, PHP, ASP, JSP, PERL, PYTHON

        את כולן כבר עברתי, ראיתי, שמעתי, שיחקתי, בסוף בחרתי בסט שמתאים לי וזהו. אז אפשר לומר, שכשזה מגיע לטכנולוגיות WEB, אני יודע מה אני מדבר (אני בטוח שיש אנשים שיודעים יותר ממני, אבל נצא מתוך הנחה שיש לי מושג). ביום שבת האחרון אני מגיע לבית אחותי, כאשר האחיינית שלי שואלת אותי: "ניר, תגיד, איך אני עושה גליטרים באתר שלי?" - שאלה שזכתה ממני למבט חצי זגוגי בעיניים, ומיד שאלתי: "מה זה גליטרים?", לקח לי משהו כמו 10 דקות להבין שגליטרים הם מעיין רקעים שניתן להטמיע באתר TIPO, ואז האתר נראה עם נוצצים. את מניח שהייתי צריך להבין את זה, אבל מאוד שיעשע הרעיון שילדה בת 9 מגיע לי עם מושג WEB שאין לי מושג מה הוא. יותר מזה, כאשר התחלתי להסביר לה שגליטר הוא בעצם תמונה שמטמיעים אותה בדף בצורה מסויימת, היא הסבירה לי שאין לי מושג מה אני מדבר, וכי גליטר הוא מושג WEB שגור באתר TIPO, והכוונה היא לייצור מאוד ספציפי.

         

        בעודי עוזב את החדר בוש ונכלם, הרי יצאתי דביל מול ילדה בכיתה ד', אפילו לא כיתה ו', לא יכולתי שלא להיות משועשע מהנושא. ועכשיו, בעודי כותב את הפוסט הקודם, אני חושב לעצמי, הרי, עבור אחותי שהיא לא מבינה גדולה במחשבים, האחיינית שלי גאונת מחשבים, למרות שבספר שלי זה עדיין לא כך - אמנם יש כשרון ופוטנציאל, אבל בין זה לבין גאונות המרחק עוד רחוק.

         

         אז מה בעצם אני אומר?

         

        מישהו פעם אמר: "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק, תראה לעין הבלתי מיומנת בלתי ניתנת להפרדה מקסם מוחלט!" - וזה נכון לחלוטין. אני זוכר את הימים הראשונים שלי עם המחשב, הכל היה נראה לי כמו פלא מוחלט. התחלתי לעבוד בחנות מחשבים, ותמיד היה נראה לי מאוד מופלא איך חיבור בין צ'יפים יוצר מחשב שעושה משהו, עם השנים ועם הלימודים ענן הפלאים נעלם, ונשאר ההגיון הקר. אני מניח שהיום קצת יותר קשה להלהיב אותי מטכנולוגיה זו או אחרת, כי מאוד קל לי לפרק אותה מהר לגורמים ולהכריז על מה גורם לה לעבוד - כנראה שקצת חסר לי הריגוש הישן הזה.

         

        אז עשו לי טובה, אם ראיתם משהו שממש הגניב לכם את השכל, בין אם זה שרות או גאדג'ט מגניב, תשאירו לי הודעה - אני מת לראות את זה.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 8/10/07, 13:54

          לא יודע למה, אבל במדינת ישראל כולם חושבים שתפסו את אלוהים בביצים...

           

          טוב, בהמשך לפוסט שלי על המעכר חאפר, החלטתי לספר לכם על סוג חדש של יזם שנולד לנו בארץ - אני קורא להם::"יזמי אין לי מושג".

           

          "יזמי אין לי מושג" מזכירים מאוד את האימא הפולניה של סוף שנות ה-80 תחילת שנות ה-90. היא קנתה לילד שלה מחשב, ובגלל שהוא יודע ללחוץ על החיצים ולסיים את משחק קרטקה, אז כבר גאון מחשבים. בשנת 1990 (אם אני לא טועה), ניסו כהן כתב סידרת סיפורים על גאון מחשבים כזה (בעיתון 32BIT דאז). אותו סיפור מדבר על ילד בן 12 שהוריו קונים לו מחשבים, משקיעים בו את מיטב כספם, והילד כותב בסוף תוכנה לחישוב מספר אריזות הבמבה והביסלי הדרושות על מנת להגיע לירח. בעולם הטכנולוגי של ימינו, "יזמי אין לי מושג" הם אנשים שמסתובבים באינטרנט, כל דבר מלהיב אותם, למרות שאין להם מושג ירוק איך הדברים עובדים. ה-"יועץ הטכנולוגי" שלהם הוא לרוב ילדון בן 14, שעכשיו התקין משהו מהאינטרנט, ואהם חושבים שהם יכולים לקפוץ על אותה עגלה ולהרביץ איזה סיבוב קצר.

           

          עכשיו, נחזור לכותרת, עם סיפור קטן. לפני כחודש מתקשר אליו מישהו, שבטלפון נשמע לי בעל קול צעיר מאוד. התחלתי לדבבר איתו, והבנתי שהוא מעוניין להרים שרות של טלפונית IP, לטענתו, לפחות בגודל של VONAGE (למי שלא מכיר, ל-VONAGE יש כמה מאוד אלפי משתמשים). לטענתו, בעזרת שילוב של טכנולוגיות פתוחות וחינמיות (דגש על החינמיות), הוא יוכל לשבור את השוק של בזק. לדעתו, הוא יצטרך לא יותר משני שרתים, וזה צריך להספיק בשביל המערכת. כששאלתי אותו מאיפה המידע הזה, הוא טען שקרא על זה באינטרנט, ושהוא מומחה לנושא. גישה כל כך יהירה, שמיד גררה את השאלה: "סליחה, אבל בן כמה אתה בדיוק?" - התשובה לא איחרה להגיע: "אני בן 18". שאלתי מיד: "ויש לך כסף כדי להרים את המיזם הזה?", התשובה המיידית היתה: "בטח, אבא שלי משקיע בנושא הזה". ביקשתי מהעולל לצרך את אבא שלו לשיחה, והתחלנו לדבר. האבא אמר לי בזו הלשון: "שמע, הילד שלי גאון מחשבים, מגיל 10 יש לו מחשב, הוא ממש גאון. מה שהוא רוצה אני שם כסף, אין לי בעיה להשקיע כל סכום, אפילו 10,000 ש"ח". הסברתי בצורה מאוד עניינית לאדם בצד השני של הקו, שהחזון של הבן שלו עומד על סכום שיותר קרוב לפי 10 ממה שהוא תכנן, ושאילו זה לא היה כך, סביר להניח שכל פוץ בעולם יקים שרות כזה. את הכאפה והצעקות שמעתי אפילו אני דרך הטלפון, לא ממש נעים. הסברתי לאבא שהבן באמת נשמע לי בחור חביב וחכם, אבל, בין זה לבין להקים שרות אמיתי יש הרבה דרך. לאחר מכן שאלתי אותו: "תסלח לי, אבל באיזה בית ספר הבן שלך לומד או למד מחשבים, אני אשמח לבוא להיפגש איתו, אולי אקח אותו אלי כמתלמד בתשלום. האם הוא חשב על לנסות להתקבל ליחידת מחשבים בצבא?" (תמיד רציתי בן טיפוחים), קיבלתי את התשובה הבאה: "אההה... הוא לא למד מחשבים בביה"ס, הוא למד נגרות והוא לא הולך לצבא." - פה בעצם הבנתי במה מדובר, ולא שאני מזלזל בבחור. בכל מקרה, הנושא עניין אותי, והחלטתי להיפגש עם הבחור.

           

          ניפגשתי עם הבחור משהו כמו שבוע אחרי, הגיע לפגישה בחור חביב וחייכן, לבוש בחולצה מכופתרת - מה שניקרא, לבוש להרשים. האבא הגיע גם, לבוש כמעט כמו הילד, אבל היה ברור שהוא הגיע כרגע מהעבודה, חצי מזיע - נו בסדר. התחלתי לדבר עם הבחור, ושאלתי אותו מה הוא יודע במחשבים. הוא התחיל לגולל לי את הרפתקאותיו בעולם ה-VoIP, על איך התקין SKYPE וגילה שזה עולם מדהים, ושמע על לינוקס אבל לא הצליח להתקין את זה על הווינדוס שלו (הוא טען שיש לזה בעית תאימות מול WINDOWS XP), קרא על ASTERISK ועל VoIP, אבל לא הצליח להתקין בטענה שהוא הוריד את התוכנה, אך לא מצא קובץ SETUP.EXE, וכו' וכו' וכו'. שאלתי אותו אם יש לו אתר אינטרנט, נעניתי בחיוב - אור בקצה המנהרה. ביקשתי לראות אותו, הבחור הפנה אותי לאתר שלו ב-TIPO, למי שלא מכיר, מדובר במנוע יצירת דפים לילדים (האחיינית הקטנה שלי, בת 9, יש לה דף במערכת הזו). הבנתי במה מדובר, ונימקתי שאינני יכול לקחת את הבחור תחת חסותי, שכן, יש לו עוד כיברת דרך לעבור. נכון שיש לו כשרון מסויים, אך את הכשרון הזה הוא צריך להמשיך לפתח כרגע לבד או במסגרת מסודרת, ואז לחשוב על פריצה עצמאית. המלצתי לו על כמה קורסים במכללות המובילות בארץ, אך כאשר האב שמע את המחירים, כמעט התפלץ.

           

          אז מה המסקנה מסיפורינו?

          1. האמא הפולניה של שנות ה-80 התחלפה באבא היזם התעב בצע של שנות ה-2000.

          • 2. גאון זה מושג מאוד יחסי.
          • 3. אין ארוחות חינם (מלבד אלה שאולי אני מזמין אנשים אליהן).
          • 4. לפני שאתה משקיע במה שהילד שלך רוצה שתשקיע, תבדוק שהוא באמת מה שהוא
          •     נראה לך.
          • 5. אם החלטת להשקיע בחלום של הילד, תהיה מוכן לכך שזה הרבה יותר יקר ממה שאתה
          •     מדמיין, בייחוד בתחום ה-VoIP.

           

           

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            greenfieldtech
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            תגיות

            ארכיון

            פיד RSS