כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מתופף המקלדות

    קצת מכל הדברים שמעניינים אותי. קצת על טכנולוגיה, קצת על קוד פתוח, קצת על צלילה, קצת על אוכל טוב (טוב, אולי הרבה על אוכל טוב) והכי חשוב, תמיד במבט הומוריסטי.

    ארכיון : 7/2007

    0 תגובות   יום ראשון, 29/7/07, 19:51

    טוב, אז לכל הפלצנים שמסתובבים כל היום באזור שיינקין, רוטשילד ואלנבי, יש יעד טיול יותר חביב בתל-אביב - כזה שהוא יותר עממי, ומעלה ניחוחות של יש ישנים יותר, תמימים יותר, כאלה שאולי אף פעם לא ראיתם וכנראה שגם לא תראו באזורים המודרניים של תל-אביב.

     

    הנה לכם יעד מעניין לטיול של יום שישי בבוקר - צאו לכיוון התחנה המרכזית הישנה. התחילו את הטיול שלכם בתחנה המרכזית החדשה, והתחילו ללכת ברגל ממנה לכיוון מעין מדרחוב שנמצא צפונית מעט לתחנה. תגלו אזור מלא בחנויות של פועלים זרים, ומיני חנויות של הכל בשקל, אזור צבעוני, חי, מלא בטיפוסים שלרוב לא תפגשו או תראו ברחוב שיינקין. למי שחובב צילום, האזור הוא אושר בלתי נידלה של אובייקטים לצילום, אנושיים ודוממים.

     

    המשיכו את ההליכה לכיוון מערב, עד שתגיעו לתחנה הישנה. בתחנה הישנה, פנו שמאלה לכיוון שדרות הר-ציון, שניתן לזהות אותו לפי אושר חנויות רכיבי אלקטרוניקה הממוקמים בצומת שדרות הר-ציון ולווינסקי. עכשיו, כנסו לרכוב לוינסקי, והתחילו ללכת לכיוון הים. תעברו בדרך חנויות לטלפונים סלולריים, ומיני חנויות שתיה ואביזרים למסיבות. אגב, ברחוב לווינסקי קיימת חנות שמוכרת מיני ומיני מוצרים מפלסטיק, מסכו"ם ועד משפרצים לבושם, למי שמחפש את האביזר שחסר למטבח, שייגש לשם, סביר להניח שימצא. ממשיכים בהליכה שלנו, ומגיעים לאזור הישן של רחוק לווינסקי, שמלא באושר של דוכני תבלינים, פיצוחים, חמוצים, מאפים ומיני ממתקים אלו ואחרים. עושר של ריחות, אנשים, צבעים שלפעמים נוטה להזכיר קצת שווקים אחרים בעולם, אבל צריך לזכור שאנחנו נמצאים בדרום תל-אביב. בטיול האחרון שלנו, גילינו שנפתחו לצד אותם דוכנים אוטנתיים גם מספר דוכנים פלצניים, שמודדים את המשקל בפינצטה, ממש לא מתאים לאזור, אבל מי שחייב את זה יקבל גם את זה.

     

    כחלק מהמשימה הראשונה שלכם לטיול זה (שימו לב, יש מטרה), עליכם לרכוש את התבלינים הבאים:

    100 גרם של פלפל אנגלי

    200 גרם של פלפלים אדומים חריפים מיובשים

    100 גרם של פלפל סודאני (זכה לשם סודאניה)

    שלושה שומים גדולים (יבשים או ירוקים)

     

    קניתם? יופי, בשבוע הבא, מתכון לחמוצים רומנים שמוציאים עשן כמה מאלה שאוכלים חריף חזק.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 29/7/07, 19:38

      האם הצורך להלחיץ אנשים הוא משהו טבעי אצל בני אדם? או שמה מדובר בתכונה ישראלית הנובעת מעצם הקיום התזזיתי במדינתנו? בין אם התשובה היא לכאן או לכאן, ברור לנו לחלוטין שלחץ גורם לנו תגובות אלו ואחרות.

       

      יש כאלה שמגיבים טוב ללחץ, הופכים להיות מחודדים יותר, יעילים יותר, מסוגלים לנתח דברים בצורה זריזה יותר - ולפעמים, פשוט להוציא תוצאה טובה יותר מאשר בתנאי נינוחות. לעומתם, יש את אלה שמגיבים ללחץ בשיתוק, לחץ מעבר לרמה מסויימת הופך אותם לאפטים, לא משתפים פעולה ולפעמים, פשוט הופכים למשותקים לחלוטין.

       

      כיוון שאני לא מתכונן לעסוק פה בסיווג של עצמי, כיוון שזה לא הנושא, מעניין אותי מאוד לדבר על מדוע חברות נכנסות ללחץ? בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מייעץ למספר חברות שמחפשות כרגע פתרונות למייזמים חדשים (אני חייב לומר את האמת, כל מייזם יותר מעניין מהקודם). עכשיו, ברור לכל מפתח, שפתרון מסויים לוקח זמן מסויים, בייחוד כאשר עוסקים בפתרון שאלה שלא פתרנו קודם. שאלת המחץ שלי היא: מדוע כל החברות האלה תמיד מגיעות בדקה ה-90 למשחק, כאשר הזמן כבר נגמר, המנהלים רוצים תשובות, וכיוון שהם לא הצליחו להביא תוצאות, הם עכשיו עושים שמיים וארץ, לוחצים אנשים ומערכות, כדי להביא תשובות לחוצות - שסבירות הנכונות שלהן תלויה בספק, כיוון שלא נבדקו לעומק.

       

      לדוגמא, חברה מסוימת שאני עובד איתה צריכה לבצע מעברי תקשורת בין מערכי DATA CENTER, וביקשו ממני להעריך עבודה מסויימת שיש לבצע בתוך המשימה הזו. העברתי לחברה הערכת זמן של כ-3 ימים עבור משימה מסויימת, והם דיווחו לי שהם העריכו את המאמץ הדרוש עבור המשימה כמאמץ של 4 שעות. עכשיו, גם אם יהיו לי 6 ידיים, שלושה ראשים ושלוש מוחות, עדיין משימה של 3 ימים לא תסתיים ב-4 שעות. מסיבה בלתי ברורה, מנהלי פיתוח ותפעול בארץ סבורים, שאם ניקח תשע נשים בהריון, אחרי חודש נקבל תינוק - ובכן, זה לא עובד ככה. משימות מחקר, מטבען, קשה מאוד לכמת אותן בזמן או בתוצאה. אנו יכולים לומר לאן אנו רוצים להגיע, אך יהיה מאוד קשה להעריך תוך כמה זמן זה יקרה, כאשר עדיין אין לנו שום מידע על הדרך. באותה מידה, משימה שהיא משימת מידע, שניתן לקמט אותה בצורה מוחלטת, גם שם יש להשאיר מקום לטעויות - אחרת, כולנו מסתבכים וסתם צועקים ומתווכחים.

       

      עכשיו, אני בטוח שכולכם אומרים: "יאללה, סע סע, כולנו יודעים את הדברים האלה! אתה לא מחדש שום דבר!" - אז השאלה שלי היא זו, מדוע כאשר אתם בצד המבצע אתם מבקשים זמן, וכאשר אתם במצד המקבל, אתם מפעילים את שיקול הדעת ההפוך. הרי, אתם יודעים כמה זמן דברים לוקחים, יש לכם את הניסיון והידע להפעיל שיקול דעת, אבל עושה רושם שברגע שהדברים מגיעים לכיס הפרטי, כולם שוכחים את הידע ומתחילים לדבר כאילו לא יודעים דבר.

       

      אז אם למישהו יש הסבר לתופעה הזו, אני אשמח לשמוע אותו. אם הוא הגיוני, אני אפילו אקבל אותו - אבל אני רק מבקש דבר אחד, אל תילחצו מהתשובה של עצמכם, כי אתם עלולים לגלות שאתם לא ממש מצליחים לענות על השאלה.

       

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 23/7/07, 21:55

        אני לא יודע למה, אבל החשיבות אצלי ללחיצת יד הרבה יותר גבוהה מאשר לזו של חוזה. חוזה הוא לא יותר ממסמך משפטי, המתאר, בצורה אבסטרקטית עד כמה שאפשר, מה ששניים או יותר אנשים מסכימים בינם לבין עצמם. עכשיו, תקראו לי יפה נפש, תקראו לי תמים, אבל אצלי, ללחיצת יד יש משמעות. המבט בעיניים של האדם שממולך, אותה אחיזה חזקה ועניינית, אותה הרגשה בין שני אנשים שהנה אנחנו מתקדמים יחד למקום חדש - והשאלה שלי היא: "מדוע מרבית אנשי העסקים בארץ מתייחסים בזלזול ללחיצת היד הזו?"

         

        מדוע אנשי עסקים בארץ מנצלים את היושר והאתיקה של אחד הצדדים? מדוע אנשי עסקים בארץ לוחצים ידיים בצורה כל כך חופשית, אפילו בלי להתחשב בקוד ההתנהגות שאותה לחיצת יד מחייבת. בארה"ב לדוגמא, לחיצת יד בין שני אנשי עסקים משולה כמעט לחתימת עסקה במלואה, לחצנו יד, סיכמנו, לא נדפוק אחד את השני. מדוע כאשר עסקים בארץ מסכימים שהם לא מתחרים אחד עם השני, מדוע אחד מעביר לשני לידים ומידע לגבי לקוחות, בעוד הצד השני עושה הכל כדי להתחרות ראש בראש עם הראשון? האם הצורך להרוויח עוד כמה שקלים גורם לאנשי עסקים בארץ להתנהג כמו סוחרים מהסוג הנחות ביותר, אפילו בשוק הירקות יש יותר כבוד מאשר בחלק מהעסקים בארץ.

         

        היום לדוגמא, גיליתי כי חברה שאני עובד איתה, למרות שיש ביננו סיכום שאנחנו לא מתחרים ולא פוגעים זה בעסקים של זה, החליטה להתחרות על פלח שוק מסויים שאני עוסק בו. עכשיו, עומדות בפני שתי אפשרויות, להתעמת מול החברה ולצאת למאבק מסויים, או פשוט להתעלם ולנהוג באותה דרך כמותם. מצד אחד, הכעס אומר לי לנהוג כמותם, הרי, זה ברור לחלוטין שהם מתעלמים לחלוטין מההסכם שלנו. לעומת זאת, ההגיון הקר שלי והאתיקה אומרת לי: "עזוב שטויות, שייתחרו ושיבוסם להם, פשוט אל תעביר יותר לידים ושב בשקט". 

         

        אשמח לשמוע את מה שיש לכם לכתוב בנושא, שכן, אני ממש מתחבט בהחלטה. 

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום רביעי, 18/7/07, 12:49

          כפי שחלקכם כבר יודעים, כבר כחודשיים אני מתפקד כיועץ עצמאי, דבר שמסב לי הרבה נחת והרבה עניין. מה לעשות, אני מודה, אני מאוד נהנה מהעבודה שלי - אפילו כשלפעמים זה לא זז כמו שאני רוצה שזה יזוז, ואפילו כשיש באגים ומיני צרות, אני עדיין נהנה מלשבת מול המקלדת ולנסות לפתור את הבעיה. אני מניח שפשוט יש לי מן צורך פסיכולוגי מסויים לגרום לדברים לעבוד, או לגרום לדברים להיות מסודרים בצורה מסויימת (בערך כמו משחק טטריס), אבל כאשר הדברים עובדים והכל מתקתק כמו שאני אוהב - איך נגדיר את זה, חצי אור**** (בלי לזלזל באור**** מהסוג השני).

           

          אני מניח שההגדרה שלי מבחינת עיסוק היא: "יועץ מומחה", וזה כיוון שבמרוצת השנים צברתי מומחיות במספר נושאים, ובנושאים אלה אני מייעץ. הנושא שמעניין אותי בזמן האחרון, למרות שאינו נושא מקצועי, הוא העובדה שכיום שוכרים לפעמים יועצים עצמאיים על מנת לבצע חקר טכנולוגי, הוא יישום של הוכחת יכולת. עכשיו, אם נחשוב רגע על הנושא, זה נשמע כמו משהו שחברה אמורה לעשות בתוך עצמה, אבל הרבה חברות היום מוציאות את המשימה הזו ליועצים חיצוניים. אני מניח שבמחינה כלכלית זה הרבה יותר נבון, הרי, היועץ סביר להניח יגיע לתוצאות מהר יותר מאשר האנשים בתוך החברה שצריכים ללמוד את הנושא - כך שפה יש היגיון.

           

          הבעיה עם המצב הקודם היא שהגבול בין יועץ טכנולוגי לבין עובד בחברה קצת מטשטש פתאום. כלומר, היועץ יכול לקחת על עצמו משימה של נושא טכנולוגי, שהוא עצמו אינו מכיר, אך הידע הנצבר שלו יאפשר לו להגיע למסקנות מהר יותר. במצב כזה, אין הרבה הבדל בין עובד בחברה, לבין יועץ מומחה, כיוון ששניהם כעת יבצעו את אותו תהליך לימודי. כלומר, החברה מרוויחה מהחקר הטכנולוגי המהיר, מרוויחה את הזמן שנחסך, והיועץ המומחה מרוויח עוד תחום עיסוק חדש בשבילו (בהנחה ואותו תחום מחקר מעניין אותו). כעת נשאלת שאלה משפטית מסויימת, האם הידע שנצבר כעת אצל היועץ הוא של היועץ, או שמע נצבר עקב הקשר העסקי שלו עם הלקוח? כאן אנחנו מגיעים להגדרה משפטית של מונח ה-KNOW HOW, כלומר, הידע המעשי בנושא מסויים. ידע מעשי אינו משהו שניתן להגדיר אותו בצורה זו או אחרת, למעט, היכולת של אדם לבצע משימה מסויימת. כלומר, אם נחשוב בצורה פרקטית, אפילו אם יועץ ביצע מחקר עבור חברה מסויימת, הידע שניצבר אצלו בתחום הידע הוא שלו, למרות שעבודת המחקר שעשה עבור הלקוח (סביר להניח בתת-נושא ספציפי) שייכת ללקוח.

           

          נושא זה מעמיד יועצים במצב עדין של חשיפת ידע מחברה לחברה. כמו כן, נושא זה מעמיד את החברות במצב עדין של שימוש בידע של חברה אחרת, בלי להיות מודעים לכך. כאשר אתם לוקחים יועץ מומחה, תמיד עליכם לבדוק את ההמלצות שלו, וכמו כן, לנסות לעמוד על טיב היושר שלו וטיב האתיקה שלו. יועץ שינדב לכם מידע בצורה חופשית על דברים שעשה בעבר, עלול להתגלות בתור יועץ המעביר מידע מחברה לחברה. לעומת זאת, יועץ שיבשר לכם: "תראו, עשיתי משהו דומה בעבר, אבל אני מנוע מלהזכיר אותו", או משהו בסגנון: "תראו, לחברה מסויימת שאני מייעץ לה גם יש משהו מאוד דומה למה שאתם מדברים", סביר להניח שמודע לבעיית חשיפת המידע בצורה טובה, והיא מגן על האינטרסים של הלקוחות שלו מעבר לאינטרסים של עצמו - בזמן חשיפת או אי-חשיפת מידע.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שלישי, 17/7/07, 19:42

            בשנים האחרונות זכינו להתוודע למונח חדש בתחום ההשקעות, האנג'ל. בלי שום קשר למאפיה המפורסמת, לרוב מדובר פה באדם או גוף שמעוניין להשקיע בחברה לפני שלב הסיד, בתמורה לקבלת חלק מן העסק בצורה זו או אחרת.

            שאלתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים, האם אנג'לים הם דבר טוב ואם כן, איזה מן אנג'ל כדאי לנו להכניס לתוך המיזם שלנו? - שאלות אלה עלולות להפוך להיות שאלות קיומיות, בייחוד כאשר המיזם שלכם נמצא בינקותו. 

             

            בואו נציג מיזם דמיוני, נסווג אותו, וננסה לראות איזה אנג'ל היינו רוצים להכניס לעסק. המיזם הדמיוני שלנו יהיה שרות טלפוניה משולב Web 2.0, המסוגל לקיים שיחות ועידה בין משתתפים, כאשר מערכת מחשב מאזינה לשיחות, מנתחת את הנאמר, ומסוגלת להתערב בזמן השיחה ולספק למשוחחים נושאים חדשים לשוחח עליהם, בהתאם לנושאים שהם כבר מדברים עליהם בשלב זה. ה-MESH יתבצע בין השרות הטלפוני, לבין שרות Web המסוגל לקשר אל השיחה גם משתמשי Web ללא יכולות שמע, על ידי כך שהוא ממיר את הנאמר בחדר לטקסט כתוב, והופך טקסט כתוב מהקליינטים לקול שניתן לשמוע אותו במערכת השיחה. כמו כן, כל משתמש Web יוכל לבחור לעצמו את הקול שלו, ואת שיטת ההיגוי.

            (בואו נהיה פיירים, השרות הזה אפשרי, אבל לדעתי טכנולוגית זיהוי הקול ויצירת TTS מתאים לאפליקציה כזו עוד רחוק מאיתנו לפחות כ-5 שנים).

             

            אז ככה, נניח שהגיע אלינו אנג'ל שמעוניין להשקיע סכום של כ-800,000$ על מנת להתחיל את הקמת המיזם, בתמורה ל-20% מהעסק, לפי שווי חברה התחלתי של 4,000,000$ - בעולם האינטנרט, זה משהו אפילו נורמאלי למדי. עכשיו, האנג'ל שלנו הוא איש עסקים, מתחום הביטוח, שיש לו חברת ביטוח המגלגלת מחזור שנתי של כ-12 מיליון דולר לשנה, והוא בגדול מחפש אפיק השקעה כזה שיוכל לנכות אותו כהוצאה מוכרת.

             תישאל השאלה, האם האנג'ל הזה מתאים לנו? - לדעתי התשובה תהיה לא! אנג'ל מסוג כזה לרוב יהיה חסר הבנה של הטכנולוגיה, התחום או אפילו המודלים העסקיים האפשריים לתחום, ועל ידי כך, עלול להגיע לחברה בדרישות בזמנים לא רלוונטיים, בלי שום יכולת של אנשי החברה להגיע מול האנג'ל, כיוון שעומד מולם אדם שלא מבין על מה מדברים איתו.

             

            לעומת זאת, נניח שהאנג'ל שלנו היה מגיע מתחום האינטרנט, לדוגמא, אדם שהיה מושקע לשעבר בחברות אינטרנט מצליחות, או אחד שהיה באחת מהן והביא אותה לשגשוג. אנג'ל כזה יוכל לתרום לחברה מעבר לכסף ההתחלתי שהוא מביא איתו, הערך המוסף שלו נובע מהיכולות שלו, העבר שלו והקשרים העסקיים שלו - אנג'ל כזה יהיה מתאים יותר למיזם שלנו. לאנג'ל כזה לרוב יש אינטרס אישי במיזם, קרי, המיזם יעניין אותו והוא יפעל להצלחתו. 

             

            אני חייב לציין שהאנג'לים של היום מזכירים לי מאוד את ימי הבועה של סוף שנות ה-90. למי שאולי זוכר, קיבלנו כל מיני יזמי היי-טק מוזרים. לדוגמא, באותו זמן שלחו אותי לייעץ לחברת סטרט-אפ קטנה בנתניה, שהמקים והמשקיע העיקר היה, לפני המעבר להיי-טק, הבעלים של בסטת ירקות בשוק של נתניה. כשהגעתי, גיליתי שהוא לקח לעבודה חבורה של ילדים בני 16 עד 19, שעובדים יום ולילה כדי לבנות איזו מערכת לומדות מבוססת דפדפן. עכשיו, כששאלתי אותו בזמנו שאלות טכניות בנושא המערכת שהוא תיכנן, קיבלתי תשובה שהיתה: אני רק תיכננתי את זה, אין ל מושג איך זה אמור לעבוד. האנג'ל מהסוג הראשון מזכיר לי מאוד את היזם הזה, שכן, חוסר הרצון להבין את המערכת ולהבין את האלמנטים הבסיסיים של סביבת העבודה וסביבת המודל העסקי יגרמו לחיכוכים תמידיים (מיותר לציין שהחברה המדוברת נסגרה לאחר 6 חודשים, לאחר ש-4 חודשים מתוך ה-6 היזם צעק כל הזמן על המתכנתים מדוע המערכת עוד לא מרוויחה כסף ואינה מתפקדת בצורה מושלמת). 

             

            בפעם הבאה, נדבר על מנהלים - מה עושה אדם להיות מנהל מתאים לחברת סטרט-אפ זו או אחרת. 

             

             

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 15/7/07, 23:13

              הרבה פעמים שאלו אותי את השאלה הבאה: "למה לי לעבור ללינוקס? הרי חלונות נותן לי כבר את כל מה שאני רוצה, אני לא ממש צריך את זה!" - והאמת, שלא תמיד יש לי תשובה חדה וחלקה לשאלה הזו. לרוב התשובה שלי עובדת בסגנון של: "זה מאוד תלוי משימה, אני לדוגמא בחיים לא אבסס שרת WEB על חלונות, שלא לדבר על משהו שדורש רמה גבוהה של אבטחה, אבל בו נבחן כל נושא לגופו".

               

              אז השאלה תישאל: למה אתה קורא לפוסט הזה - "הצד המכוער של הקוד הפתוח"? - ובכן, כי אם כל כמה שאני אוהב את הקוד הפתוח, יש לו צד מכוער שאנשים שעוסקים בו לא תמיד מספרים לכם עליו. הצד המכוער הזה משני מקורות: מקור אנושי ומקור טכנולוגי. כיוון שהמקור האנושי זהה למקור האנושי של הצד שאינו עוסק בקוד פתוח, אני לא אתעסק בו כאן, כל שאומר הוא שפרימדונות לא חסרות בכל אחד מהצדדים של המתרס. יותר מעניין אותי לדבר על הצד הטכנולוגי, ובעיקר אני מעוניין לדבר על: מה רף הקפיצה שאדם צריך לבצע כדי להשתמש בקוד פתוח?

               

              בעבר, כל דבר הגיע בצורה של קוד מקור. רצית שרת WWW, הורדת APACHE וקימפלת אותו, רצית להוסיף לזה PHP, קימפלת מחדש, רצית MOD_PERL, שוב קומפילציות, והתהליך חוזר שוב ושוב עד שמגיעים לתוצאה שרוצים. התופעה הזו היתה נכונה אי שם לשנים שבין 1994 לשנת 2000, שנים שבהם העיסוק בעולם הלינוקס נחשב כעיסוק לאנשי HARDCORE כבדים (הן בידע והן במשקל). כיום, כל התוכנות מגיעות עם חבילות התקנה מסודרות, כל הפצה עושה עבודה מדהימה בעשיית סדר מופתי בחבילות ההתקנה, עד רמה כזו, שניתן להתקין כל חבילה על ידי שילוב של חבילות אחרות. הפצה שעשתה את זה נכון מהיום הראשונה היתה MANDRIVA (דאז MANDRAKE), שהיה לה מנהל חבילות שידע לעבוד עם מקורות ONLINE, פשוט מושלם. היום, כל ההפצות קפצו על הרעיון, ולכל הפצה יש פתרון זה או אחר לצורך הזה. מי ששיחק עם UBUNTU/KUBUNTU וודאי יודע על מה אני מדבר, פשוט, לוחצים ומתקינים - ממש כיף.

               

              אז איפה הצד המכוער? בדברים שעדיין לא נמצאים בתוך חבילות מסודרות. מרבית הפרויקטים שנמצאים תחת פיתוח מתמיד - אין להם חבילות התקנה מסודרות. דבר שגורם לכך שאם אתם רוצים להשתמש בדברים הכי חדשים, אתם חייבים לדעת לקמפל כמו שצריך. עכשיו, מה הבעיה פה? הבעיה שכאשר אנו מגיעים לכל הכנסים, אנו רואים מחשבי לינוקס מבצעים פעלולים אלו ואחרים, אביזרי מסך שגורמים ל-ARROW של VISTA להראות כמו צעצוע מפגר, משטחי עבודה שנראים כאילו נלקחו כרגע מסרט מדע בדיוני - אבל מה שלא ממש אומרים לנו, שההתקנה של הדברים האלה לא ממש פשוטה. עכשיו, פה מגיע הצד המכוער (ברמה זו או אחרת), החלטנו שאנחנו לוקחים את הצ'אנס ולומדים לקמפל - עכשיו אנחנו צריכים סבלנות, הרבה זמן משחק, והרבה סבלנות, ועוד סבלנות ועוד סבלנות. עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אני מקדם קוד פתוח, ואני מאמין שזו הדרך הנכונה, הטענה שלי היא כזו: דעו לאן אתם נכנסים, לפני שאתם מתחילים להשמיץ את העולם הזה ברגע שדברים לא עובדים לכם כ-NEXT, NEXT, NEXT. איפה שמבנה התרגול והתפעול המבוסס COPY+PASTE של חלונות גורם לבעיות בלינוקס, יש להחליף את הפעולות המוטוריות בפעולות קוגניטיביות.

               

              קחו אותי לדוגמא, לפני כשבוע נאלצתי להאבק כארבעה ימים עם חבילת תוכנה מסויימת, שאין לה חבילת התקנה מסודרת, עד שיצרתי לה חבילת התקנה מסודרת. למה עשיתי את זה? כי הייתי צריך את זה, ואמרתי לעצמי, אני אעשה את העבודה פעם אחת, יהיה את זה בשביל כל הדברים אחר כך, פשוט יחסוך לי הרבה זמן בדרך. עכשיו, בעודי נאבק בתוכנה, לא יכולתי שלא לעצור למספר רגעים ולחשוב: "מעניין מה היה קורה אם הלקוח שלי היה מנסה לעשות את זה בעצמו - מה היה קורה?" - התשובה היא פשוטה, הוא היה זונח את הקוד הפתוח אחרי יומיים והולך להוציא כ-30,000$ על פתרון שבעולם הקוד הפתוח יעלה לו רק 4,000$ ועוד ימי עבודה של יועץ מומחה - משהו באזור ה-8,000$. החיסכון ברור, הייתרון לא כל כך ברור. הייתרון הוא עכשיו בכך שהיועץ המומחה יכול להעביר לך את הידע של תחזוק והקמת המערכת, ובשלב הבא הקמה של משהו דומה תהיה הרבה יותר זולה. דוגמא טובה לזה היא הקמה של מערכת Load Balancing. כמעט כל מנהל IT יודע שלהקים מערך LBS מגובה, יעלה סכום חביב שנע בין 35,000$ עד 50,000$ - תלוי ביצרן הציוד שבחרת. פתרון זהה, בעולם של לינוקס, שגם יעניק יכולות הרבה יותר גבוהות, ללא מגבלות רשיונות וכיוצא בזה, יעלה סכום של כ-12,000$.

               

              אז נכון, יש צד קצת מכוער לקוד הפתוח - אבל שווה להתמודד איתו, הארגון שלך יודע לך.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שבת, 14/7/07, 00:10

                ובכן, חזרתי כרגע מארוחת ערב אצל הגיסים שלי, ולומר את האמת, אני מאוד אוהב בשר בקר. אם תשאלו אותי איך עושה פרה, סביר להניח שהתשובה תהיה: פססס ופססס צוחק

                 

                אז מה הסוד לבשר טוב על האש? התשובה פשוטה מאוד, פשוט אל תיגעו בו יותר מדי. אני יודע שהרבה אנשים אוהבים לגעת בבשר בזמן הבישול - אף אחד לא ביקש ממכם להפריע את מנוחתו של האנטריקוט על הגריל. במיוחד לא לחתוך אותו, או לפצוע אותו תוך כדי - תדמיינו שאתם סטייק שנח לו בצורה מושלמת על הגריל, רק מחכה שיהפכו אותו, ובה איזה פוץ וחותך אתכם באמצע, לראות אם אתם אדומים בתוכו - זה ממש, אבל ממש מעצבן, לא?

                 

                תיבול? פשוט וקל, בלי פלצנות ובלי רטבים מיותרים. מלח גס + פלפל גרוס + קצת שמן זית, וזהו. בשר טרי וטוב לא צריך יותר מזה, ופשוט לתת לבשר לשבת על הגריל בצורה איטית. חשוב לא פחות זה שהגריל יהיה חם, אבל נטול להבות - הסטייק אוהב חום, לא שיצרבו לו את התחת עם להבה עצבנית. אני חולה על כל החברה שעושים על האש עם להבה ענקית, ומגישים לאורחים שלהם בשר שרוף מבחוץ וסוליה מבפנים - פשוט גועל נפש. טיפול נכון יהפוך אפילו סטייק פשוט למעדן, לא כל הזמן צריך לאכול אנטריקוט, אבל בהחלט צריך לתת לו טיפול הולם ומידה מסויימת של כבוד.

                 

                איזה בשר להשתמש? בצורה פשוטה, בשר מיושן ומשויש. מיושן ברור, משויש אומר שיש יחס בריא בין כמות השומן לבין כמות הבשר. יחס טוב אומר שיש פסים יפים, אבל לא רצועות שומן בבשר שלנו. אם הבשר שומני מדי, השומן הנוטף יגרום לאש לגדול, וזה יהרוס לנו את הסטייק. השומן מטרתו לרכך ולתת טעם פה ושם, אבל לא להפוך למרכז הסטייק. אני יודע שבחלק מהעדות אוהבים את הסטייקים מאוד שמנים - אז לטעמי שפשוט ישימו חתיכות שומן על האש ויאכלו את זה, יהיה יותר קל.

                 

                איפה קונים בשר טוב? באטליז שמכבד את עצמו. עכשיו, אטליז זה עניין של טעם אישי, כל אחד אוהב לקנות במקום אחר. אנחנו אוהבים לקנות בשר על האש בסופר מרקט של קיבוץ תל-יצחק, הבשר שם נקי, טרי, חתוך בצורה מקצועית - פשוט מושלם. יש להם גם שיפודים מוכנים ומטובלים, שתמיד יוצאים מוצלח (נפלא בתור מנת נישנוש לפתיחת החינגה).

                 

                אז בתאבון...

                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 11/7/07, 11:06

                  טוב, אז כיוון שהתחלתי לקטר על הנושא, אז אני ממש חייב לספר לכם סיפור מצחיק שקרה לי לפני מספר שבועות. כפי שוודאי הבנתם מהפוסט הקודם, קוד פתוח נמצא אצלי בדם. מה זה בדם? זה אומר שכל מה שאני עושה זה קוד פתוח - אבל יחד עם זה, אני כן מאמין ברכישה של תוכנה קניינית (לראיה, המחשב השולחני מבוסס Windows Vista Businss).

                   

                  אז ככה, לפני כמספר שבועות קיבלתי טלפון מאדם שהגיע אלי דרך אתר האינטרנט הקהילתי של www.asterisk.org.il וביקש ממני עזרה. ביקשתי מהאדם להסביר לי בצורה תמציתית את הבעיה, וקיבלתי סיפור מבולבל, פחות או יותר, באורך של כחצי שעה. לאחר עוד מספר שאלות קצרות, הבנתי את מהות הבעיה ובישרתי לו שאני אכן יכול לפתור לו את הבעיה וכי אני גובה מחיר של XX דולרים לשעת עבודה, ושזה ייקח לדעתי כ-X שעות לפתרון הבעיה. עד פה, הסיפור נשמע יחסית הגיוני, עבור כל יועץ עצמאי - ההמשך לא היה כל כל הגיוני.

                   

                  בתגובה, קיבלתי מהצד השני של הטלפון אדם זועם, שהתחיל לצעוק עלי על כך שאני גובה כסף על משהו שאמור להינתן בחינם! חצי המום מהתגובה של האדם בצד השני, ניסיתי להסביר לו שאמנם תוכנת קוד פתוח ניתן לשימוש חינם, אך אין זה אומר שהאנשים שמסוגלים לתמוך בתוכנה צריכים לעשות זאת מערכי פילנטרופיה - הרי, בסוף החודש צריך ללכת לסופר עם כרטיס אשראי, ולא עם פילנטרופיה. מרגע זה התנהל דיון חצי הזוי בנוגע ללגיטימציה של יועץ לגבות תשלום על ייעוץ בתחום הקוד הפתוח - למרות שידעתי שאין לדיון ממש לאן ללכת, הוא שיעשע אותי ונתתי לו להמשיך עוד זמן מה (נכון, זה לא יפה, אבל מה לעשות - זה מה שקורה כשמישהו משעשע אותי). אחרי שהסכמנו שאנחנו לא מסכימים, נפרדנו יפה, והסברתי לו שאם עדיין יהיו לו בעיות, והוא יגיע להכרה שהוא צריך לשלם, אני אשמח לסייע לו.

                   

                  ועכשיו, חזרה לענייננו. האם ההבנה הישראלית של קוד פתוח גורסת כי כל דבר ניתן בחינם, אפילו שרותי המומחה? להבדיל אלף אלפי הבדלות, כאשר אני הולך לקבל ייעוץ ממומחה WEB, הוא גובה מחיר מובקע לרוב - ועל מה הוא מייעץ לי? HTML? Java-Script? CSS? הרי כל אלה טכנולוגיות חופשיות וזמינות באינטרנט, כל המידע נמצא שם! מדוע אני צריך לשלם? - ובכן, אני צריך לשלם בשביל דבר מאוד פשוט, הזמן והניסיון. הזמן הוא המשאב היקר ביותר שקיים בעולם שלנו, אנחנו חייבים לשלם בשבילו. אם לא נשלם למישהו כסף בשביל שיחסוך לנו את הזמן, אנו נשלם את אותו סכום (וסביר להניח יותר), על מנת להגיע לאותה תוצאה.

                   

                  אחד מחוקי האצבע של אבטחת מידע קובע: "אם עלות ייצור המידע של X הינה Y, ועלות השגת המידע על X בצורה לא חוקית הינה Z, ו- Z>Y, אין טעם להשיג את X בצורה לא חוקית". במקרה שלנו, ההשגה הלא חוקית מקבילה לחקר הבעיה ומציאת הפתרון בצורה עצמאית. אם ניתן לשלם למישהו סכום כסף מסויים, ובכך לחסוך לפעמים ימים שלמים של עבודה, העדיפות היא לשלם.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום רביעי, 11/7/07, 10:34

                    טוב, עכשיו כולכם תקפצו עלי ותגידו: "אתה הולך ללמד אותנו לטגן תפוחי אדמה? תגיד, התחרפנת?" - ובכן, התשובה בגדול היא כן.

                    אז זה הסיפור, לפני כשלושה שבועות הייתי בפריס, ואני חייב לציין שאני לא ממש מסמפט את הצרפתים, אבל אין מה לעשות, כשזה מגיע לאוכל - הם המלכים של הקולינריה. אז מה הסיפור? פשוט מאוד, אכלנו ארוחת ערב בביסטרו נחמד, שהגישו לנו עם המנה העיקרית 9 מקלות צ'יפס (שימו לב למספר, הוא מאוד חשוב). הצ'יפס היה מטוגן לצבע זהוב כהה, והיה לו טעם מאוד ייחודי ומרקם מאוד ייחודי, דבר שעניין אותי להבין מה גרם לו להיות כזה. אחרי חיפושים נרחבים באינטרנט, הנה המתכון והסוד לטעם:

                     

                    המצרכים ואביזרים:

                    4 תפוחי אדמה גדולים, עדיפות לזן בעל הבצע הלבן

                    סיר עם מים חמים רותחים

                    קערה עמוקה להשריית תפוחי האדמה החתוכים

                    4-5 בקבוקים של בירה כהה (עדיפות לבירות כגון Leff או גינס) - קרה מאוד!

                    סיר לטיגון עמוק

                     

                    דרך ההכנה:

                    קולפים את תפוחי האדמה ופורסים לרצועות עבות (כס"מ וחצי על ס"מ וחצי)

                    חולטים קלות את תפוחי האדמה הפרוסים בסיר עם מים חמים (לא יותר מ-4 דקות)

                    מוציאים את תפוחי האדמה שנחלטו ומכניסים אותם לקערה עמוקה, אליה שפכנו את הבירה שלנו - אם הבירה לא מספיק קרה, ניתן להוסיף קרח.

                    כאשר תפוחי האדמה קרים (השרייה של לפחות 10 דקות), מוציאים את תפוחי האדמה ומייבשים אותם.

                    אחרי שתפוחי האדמה יבשים, אפשר לטגן אותם עד קבלת צבע זהוב כהה (לא חום!)

                     

                    דרך ההגשה:

                    את ההגשה מבצעים על ידי סידור צ'יפסים במבנה שטי וערב. כלומר, שלושה-ארבעה צ'יפסים מונחים על הצלחת אחד ליד השני, עליהם עוד שלושה-ארבעה צי'פסים המונחים בצורה מאונכת, וכן הלאה - עד שמקבלים ערימה בגודל של שלוש או ארבע שכבות - בהתאם לצרכים שלכם.

                    את הצ'יפס מומלץ להגיש עם מיונז וחרדל דיז'ון טוב, ולמי שממש חייב - קטשופ.

                     

                    לבעלי חוש הטעם המחודד:

                    אם אתם רוצים לגוון, תוכלו לשנות את מבנה הבירה למספר בירות כהות ובהירות יחד. המלצות שמצאתי באינטרנט היו לשילוב של Leff עם Stella, אבל כיוון שלא ניסיתי אני לא יכול להמליץ.

                     

                     

                     

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום שבת, 7/7/07, 18:28

                      טוב, כבר הרבה זמן שאני מחפש לעצמי פלטפורמה שבה אוכל לכתוב על דברים שמציקים לי פה בארץ, כלומר, הרבה דברים מציקים לי - אבל לא על כל דבר יש מה להתלונן או לקטר.

                       

                      אז על מה בעצם אני רוצה לקטר? ובכן, כפי שוודאי קראתם מהפרופיל שלי, אני עוסק בקוד פתוח בארץ מזה כ-10 שנים, תמיד במסגרת חברה זו או אחרת. בעברי, הייתי יועץ בחברת artNET Experts, ששם ניסיתי להחדיר טכנולוגיות קוד פתוח (אני מניח ששנת 1999 בשביל הדברים האלה היתה מוקדמת מדי), לאחר מכן, בתור מנהל IT בחברת m-Wise ולאחרונה גם כ-CTO של חברת אטליס. בכל מקום שבו עבדתי, היה עירוב מסויים של טכנולוגיות קוד פתוח אלו או אחרות, ותמיד דאגתי שאיפה שאני נמצא טוהר המידות של הקוד הפתוח יישמרו.

                       

                      אז על מה אני מקטר? אני מקטר על אנשים שמציגים מערכות קוד פתוח שלמות כעבודה שלהם עצמם, ויותר גרוע מזה, אנשים שמפרים את הרישיון, הידוע בשם GPL, בצורה בוטה ואלימה. במשך ה-4 שנים האחרונות אני עוסק בפרויקט קוד פתוח העונה לשם Asterisk, מדובר במערכת טלפונית IP מבוססת Linux, שנותנת אפשרויות מעניינות בכל הקשור לטלפוניה. כמות הפרות ה-GPL שראיתי ב-4 שנים האחרונות הנוגעות לפרויקט זה בלבד, פשוט גורמות לי להקיא. מחברות המשנות את קוד המקור לצורכיהן הפרטי, מוכרות את התוכנה מחדש כשלהן, ולא מחזירות כלום לפרויקט. עד חברות ענק, ואני מדבר על חברות ברמה של כמעט מונופולים בארץ, שמשנים את התוכנה לצרכיהם שלהם, לא מפיצים את השינויים/תיקונים, כאשר הם יודעים שגם אחרים בארץ צריכים את השינויים האלה.

                       

                      האם הצורך של הישראלי בהשגת ייתרון על המתחרה שלו, או פשוט הצורך שיהיה לו משהו שאין לאחר גורמות לו לעשות פעולות שהן בחזקת עבירות? הרי, נניח שהקוד מקור של תוכנת חלונות היה פתוח בצורה זו אחרת, ומישהו היה משנה אותו בארץ בלי להחזיר את המקור למיקרוסופט, הרי שמיקרוסופט כבר היתה שולחת את גרורות עורכי הדין שלה בעקבותיו. העובדה שלקוד פתוח אין איזה עורך-דין חלקלק שיגן עליו כאשר מפירים את הרישיון, לא אומר שלהפר את הרישיון הזה הוא משהו שיש להקל בו. לדוגמא, אחת החברות שאני מאוד מכבד בארץ היא חברת Traffix המספקת API תיכנותי למערכות AAA בתחום ה-IMS. לפי אתר החברה (ומתוך היכרות עם אחד המקימים), הם שיחררו את אחד המוצרים שלהם (תחת מגבלות מסויימות) - תחת רישיון של קוד פתוח. עכשיו, נניח שמישהו ייקח את הקוד הפתוח הזה, ייבצע בו שינוי לצרכיו שלו, ובעזרת אותו שינוי בעצם יחרוג מתנאי הרישיון שהוגדרו - בגדול, הוא מבצע כרגע גניבה!

                       

                      אז תגידו - "מי שמשחרר משהו לקוד פתוח, צריך לקחת בחשבון את הסיכוי שאחוז מסויים לא יהיה מעוניין לתרום חזרה לקהילה, או בכלל לתמוך בפיתוח של התוכנה!" - וזה נכון. ההבדל הוא שבמדינות נורמטיביות היחס הוא לרוב 20% לא תומכים מול 80% כן תומכים. אפילו אתר האינטרנט הזה, שכתוב כולו ב-PHP, לא היה ניתן לבניה בלי טכנולוגיות קוד פתוח אלו או אחרות. תחשבו על זה ככה, אם חברות כמו TheMarker לא היו מוכנות לשלם בשביל טכנולוגיות קוד פתוח, שכן אני בטוח שהם שילמו לפחות על השרתים שמותקנים בשביל האתר הזה, כל טכנולוגיות הקוד הפתוח שאני מכירים ומעריכים לא היו קיימות בכלל. בארץ, לדעתי היחס בין תורמים לבין מנצלים עומד על 5% מול 95% - למה? כי זה בטבע שלנו! זה לא בטבע שלנו לתרום, זה לא בטבע שלנו לעשות משהו שלא משלשל משהו לכיס הפרטי שלנו.

                       

                      אז בואו אני אספר לכם משהו, לי אישית נמאס מהגישה הזו - ובאמת שלא ממש איכפת לי להשמיע את מה שאני חושב בנושא. אני תומך נלהב של קוד פתוח, אני מקדם קוד פתוח, משתמש בקוד פתוח בכל דבר שאני יכול - והכי חשוב, איפה שאני נמצא, תנאי הרישוי של הקוד הפתוח נשמרים ונעקפים בצורה חדה וברורה.

                       

                      טוב, מספיק בירבורים להפעם - בפעם הבאה אני מבטיח מתכון מעניין קורץ

                       

                       

                      דרג את התוכן:

                        פרופיל

                        greenfieldtech
                        1. שלח הודעה
                        2. אוף ליין
                        3. אוף ליין

                        תגיות

                        ארכיון

                        פיד RSS