כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 12/12/19, 12:13

    "זכרונות ילדות"

    תערוכה לאמניות בסגנון הנאיבי נירה לב ואביבה סונסינו

    אוצרת: רחל זמר

    פתיחה חגיגית :יום שישי, 27.12.2019 בשעה 11:00

    במוזיאון עוקשי, אולמות האבירים, עכו העתיקה

    בתערוכה זו מציגה אביבה, היום תושבת כפר סבא,  זכרונות מפולין בה נולדה , מהעלייה ארצה ,ומשנות ילדותה בבני ברק ובבת ים.

    ''

    אביבה סונסינו מציירת את סיפור חייה כילדה שהיגרה אל ישראל של פעם בחן ובחמלה המאפיינים את מיטב הז'אנר הנאיבי.  ציוריה מלאים בפרטים, במצבים ובדרמה, למרות הזיכרונות הלא פשוטים ואפילו הקשים- הסגנון הנאיבי מנצח. הצופה נשאר עם שמחת החיים ואהבת האדם והמקום, שהם היסוד של האמנות הנאיבית בכלל ושל האמנית המוכשרת הזו בפרט. 

    אפשר לראות בתערוכה לא רק את הסיפור האישי של אביבה, זהו גם סיפורה של המדינה שצומחת איתה. אביבה מבורכת בחוש צבע עשיר בנוסף לקו רישום אישי ואיתם היא בונה קומפוזיציות מרהיבות ומדויקות בעלות קצב נפלא. 

    ''

    "אני נולדתי בפולין ועליתי עם אימי ואחי לארץ בשנת 1957 ( אבי נפטר כשהייתי בת 8 חודשים) . התגוררנו תחילה בבני ברק ואח"כ בבת ים. כיום אני מתגוררת עם משפחתי בכפר סבא.

    ניסיתי, ואני מקווה שאני מצליחה ולו גם במעט , להעביר לכם הצופים את הסיפורים הקטנים מחיי שהם למעשה סיפורי העלייה והקליטה בארץ לאחר קום המדינה.

    עברתי תהליך מאד מרגש בבניית הסיפורים והציורים. חלקם זכרונות , חלקם סיפורים שסיפרו לי בילדותי וחלקם ,כנראה, גם פנטזיות....

    התרגשתי מאד במהלך העבודה ואני מקווה שגם הצופים יתרגשו ויהנו מעבודותי.

    בהשכלתי הפורמלית אני גרפיקאית ומורה למדעי המחשב ומציירת כל השנים להנאתי בזמני הפנוי . לאחר 15 שנות הוראה , החלטתי להתמסר לחלוטין לאומנות . היום  אני מבלה את רוב זמני בציור , פסיפס והוראת ציור בסטודיו בביתי ."

    בתערוכה זו, מציגה האמנית נירה לב, ילידת חיפה, נשואה, אם לשלוש בנות וסבתא לתשעה נכדים.

    נירה גדלה ברחוב הלל בשכונת הדר הכרמל בחיפה, אותה לא עזבה מעולם.

    ''

    למדה בסמינר "גורדון" לגננות, שירתה בצבא, נישאה, עבדה כגננת וכשנולדו הבנות נכנסה ל"תרדמת אמהית".

    כשהתעוררה מה"תרדמת" עשתה הסבה לחינוך מיוחד בסמינר "אורנים" ולמדה טיפול בקבוצות הורים וטיפול משפחתי ועבדה 17 שנים באגף לתרבות של עיריית חיפה.

    מציירת משנות ה 90 ומשנת 2004 ונחשבת למובילת הסצינה הנאיבית בישראל.

    ציוריה של לב מתמקדים בעולמה הפרטי, זיכרונותיה מימי ילדותה ועלומיה בחיפה. ציוריה מלאים בחפצים ודמויות הסובבים את עולמה, כאשר חלק מהם חוזרים ומופיעים כמעט בכל ציור וציור. כיום מופיעים יותר ויותר מלאכים בציוריה. היא לא יודעת להסביר מדוע. גם משבצות שחור-לבן, כמו לוחות שחמט, מופיעות בכל פעם שהיא מציירת רצפה. בכל ציור נוף של חיפה מופיעים הגן הבהאי והלבניות של מפרץ חיפה.

    ''

    נירה מציירת את זכרונות ילדותה ונעוריה בשנות ה 40 ו ה 50, את החופשות שבילתה אצל סבה וסבתה בקיבוץ גבעת השלושה, את חוויות החברות בתנועה המאוחדת, מוצפת בגעגועים לחיפה ולארץ ישראל של פעם, היפה, התמימה והנשכחת, שכדבריה - "הולכת לי לאיבוד כל יום יותר ויותר".

    שתי האמניות, כל אחת בדרכה,בפלטת הצבעים הייחודית לה ובהומור אישי ומחודד – צוותו יחד לתערוכה מרתקת ומרהיבה  לחשוף את הקהל לסגנון נאיבי המאופיין בסצנות אידיליות מחיי היום יום, בהאדרת התמימות ובשימוש בצבעים בהירים ומלאי חיוניות התואמים פרספקטיבה של ילדים. הן, שתיהן,מבטאות בציוריהן משאלות לב - איך היו אמורים  להיראות החיים בתקופה של טרום המדינה והשנים הראשונות של המדינה הצעירה: זיכרונות,נקודות מפגש, צמתי חיים, וסצינות מוכרות ואהובות על כולנו.

    במהלך הדורות נותרה האמנות הנאיבית כנוכחות של קבע, המבעבעת בשקט מתחת לפני השטח בתרבויות שונות בכל העולם. האמנות הנאיבית שמרה על מעמדה כמרכיב חיוני של סצינת האמנות בכל תקופה. היא מגוונת בגישות סגנוניות מקוריות ויצירתיות, ושואפת להנציח את הטבע ואת הערים הגדולות, הנוף והדמויות, האמונות והמסורות העממיות.

    זהו ז'אנר על-זמני שחוגג את הסיפור האנושי, ובניגוד ללחצים המטורפים של העולם העכשווי הוא מקרין שמחה, סדר, השלמה עם החיים ותקווה.

    שעות ביקור בתערוכה: ימים א'-ה  ושבת : 0930-17:00

    יום שישי :09:30-15:00

    נעילת התערוכה 14.3.2020

    התערוכה פתוחה בין התאריכים 8.12.2019-14.3.2020

     

    ''

     

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 10/12/19, 09:04

      מכון ז'בוטינסקי ומרכז מורשת בגין שמחים להציג את הכרך השמיני של המהדורה החדשה של כתבי ז'בוטינסקי ציונות צבאית א'

      ''

       

      הכרך כולל מאמרים ומכתבים מתקופת מלחמת העולם הראשונה סביב הקמת הגדודים. בהם מאמרים שטרם פורסמו ותרגומים שחודשו ועברו עריכה לשונית ומדעית יצא לאור הכרך השמיני של המהדורה המדעית המוערת של כתבי ז'בוטינסקי, ציונות צבאית א', עיקרו של כרך זה הוא כתביו ודבריו של ז'בוטינסקי בעניין הגדודים העבריים שהוקמו ביוזמתו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. המעשה הציוני שייחד את ז'בוטינסקי מהוגי הציונות בני דורו היה המעשה הצבאי. הוא ארגן הגנה מפני פורעים בגולה ב 1903- עוד לפני פרעות קישינב, ובהמשך הקים כוח צבאי עברי מאורגן ומאומן, לראשונה מאז מרד בר־כוכבא בשנת 132-6, שיילחם במסגרת הצבא הבריטי על שחרור ארץ־ישראל מידי התורכים ובכך יכין את הרקע להשגת הלגיטימציה הבינלאומית להגשמת הציונות, משאת נפשו של הרצל. בכרך זה מובאת "מגילת הגדוד" הידועה בגרסה מורחבת המכילה גם פרקים מתוך האוטוביוגרפיה 'ספור ימי'. כמו כן מובאים מאמרים ונאומים העוסקים בהקמת הגדודים ובתפקודם שמהם ומהמבוא ניתן ללמוד את המהלכים שעשה ז'בוטינסקי. מהרגע בו תורכיה הצטרפה למלחמת העולם הראשונה והוא הבין כי היהודים צריכים להשתתף במאבק הצבאי לכיבוש ארץ ישראל מידי העותמאנים, דרך התנגדותו להצטרפות טרומפלדור ידידו כסגן מפקד גדוד נהגי הפרידות ועד להבנתו כי המעשה היה נבון ועד למערכה שניהל כמעט לבדו להקמת הגדודים העבריים. לדברי פרופ' אריה נאור, יו"ר הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי בישראל והעורך הראשי של המהדורה המדעית החדשה של כתבי ז'בוטינסקי,

       

      ''

      הבחירה בהוצאת הכרכים לפי נושאים, נועדה להנגישם עוד יותר לקורא ולחוקרים בני זמננו. התכנון הוא שהמהדורה כולה תכלול כ- 30 כרכים. אריה נאור הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת בן-גוריון ומכללת הדסה, לימד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, וכיהן בתפקיד מזכיר הממשלה בממשלתו של מנחם בגין. עד כה יצאו לאור הכרכים: לאומיות ליברלית א, ארץ ישראל א ו ב, היהודים והמלחמה, מצב האומה א וב, והעברית: שפה, תרבות וחינוך. כרכים בשלבי עריכה מתקדמים: לאומיות ליברלית ב וארץ ישראל ג. את הכרכים ניתן לרכוש במכון ז'בוטינסקי בת"א, במרכז מורשת בגין בירושלים, במוסד ביאליק וברשתות וחנויות הספרים. לקבלת הכרך לעיון ולסקירה אנא פנו ליהודה קורן 052-3350928 .

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 9/12/19, 22:07

        ''

         

        האמן והיצרן שמעון בוזגלו נולד וגדל ביפו, בשכונה מעורבת, צומת רב תרבותי של השפעות סגנוניות: בתי הדיוואן הערבים-פרסיים, הארכיטקטורה הערבית העירונית, המנדטורית, העות'מאנית והבאוהאוס התל אביבי.

        שורשיו האישיים מפגישים אותו עם העסק המשפחתי בתחום הריפוד ועיצוב הרהיטים. כבר מגיל ילדות הייתה בו הכמיהה לעסוק בתחום, כהמשך לשורשיו אך לפי תפיסתו הייחודית והנבדלת, אותה פיתח לאורך השנים.

        ''

        בשנת 1997 פתח שמעון בוזגלו את מעוז ההשראה הראשון שלו – חנות קטנה ואותנטית בלב שכונת פלורנטין בתל-אביב. עיסוקו של בוזגלו עורר למן ההתחלה הדים רבים בשוק המקומי ותפס תאוצה רבה בהיקף העבודה, במגוון העיצובים ובמיוחד במיצובו כאישיות בולטת בענף. מעבודותיו ניכר כי ההתייחסות לכל אחת מעבודותיו מהן היא כאל יצירה העומדת בפני עצמה. התקדמות והתפתחות יצירתו הייתה לא רק בגודל ובמגוון העיצובים אלא גם בתפיסה כלפי מגוון חומרים ויכולותיו של כל חומר.

        ''

        שמעון בוזגלו העמיק וחקר את החומרים הטבעיים: עץ, ברזל, בד ועור. התעניין והתנסה במתיחת גבולותיו של כל חומר, תוך מתן מקום של כבוד לחומרים הטבעיים הקיימים. יצר חומרים חדשים, ושילב בין חומרים לקבלת מרקמים וגוונים חדשים. באמצעות שילוב טכניקות מסורתיות וחדשניות חשף לציבור אוהדי העיצוב  עיצובים חדשניים  מחומרים מקוריים.

        חשיבות אותנטיות החומרים ואופיים מנחה את הקו העיצובי ואת תהליך הייצור.

        שמעון בוזגלו , עובד לצד אדריכלים ומעצבי פנים מובילים ומוציא לפועל עבודות נגרות ומסגרות אמן ומעצב ריהוט בהתאמה ייחודית לכל פרויקט.ן

        עבודותיו של שמעון בוזגלו קבלו הכרה ופרסום בקרב הקהילה המקצועית והמדיה המקומית והבינלאומית.

        הסטודיו

        הפך במהלך השנים לאחד מבתי היצירה הייחודיים, הנחשבים והמשפיעים בתחום העיצוב בתפירה אישית אפ-סקייל, בקרב קהילת האדריכלים, המעצבים ומתכנני פרויקטים מורכבים, המשרתים מוסדות ציבור, עסקים וקהל פרטי.

        מתמחה בייצור ועיצוב פריטים ייחודיים, בהתאמה אישית לכל לקוח ולכל פרויקט, פרטי או מסחרי. תהליך הייצור והעיצוב מערב טכניקות חדשניות, ידע מסורתי של מלאכות שוליה, שלבי מחקר ופיתוח של מחלקת הנדסה, בוני דגמים ומפתחי חומרים. מניפת העבודות מתפרשת על פני ערב רב של תחומים: החל מחדרי ישיבות, אלמנטי פיסול פנימי וסביבתי, פרזול עיצוב ובנייה של אלמנטים דקורטיביים ייחודיים לפרויקטים אדריכליים פרטיים, מוסדות ציבור ומבנים תעשייתיים ועד הזמנות מורכבות של עבודות מטבחים ייחודיים, ריהוט וחיפויי קירות בשלל טכניקות חדשניות שפותחו במקום, המביאים לידי ביטוי את הווירטואוזיות ושילוב ההתמחויות והחומרים הייחודי לרב האמן שמעון בוזגלו.

         

        ''

        ליצירת קשר עם הסטודיו:

        אתר הסטודיו:

        https://www.shimonbuzaglo.co.il/

        כתובת: חיים בן עטר 22 תל אביב

         



        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 9/12/19, 13:16

          ממעמקי הדימיון-תערוכת יחיד לאמנית פנינה שקדי

          פתיחה חגיגית : 13.12.2019יום שישי  בשעה 11:30

          אוצר: משה סעידי

          בגלריה "מגדל" רח' דניאל פריש 3 תל אביב

           

          ''

          אמר בזמנו בספרו "פראני וזואי"- ג'. ד. סלינג'ר :"העניין היחיד של האמן הוא ליצור איזה סוג של שלמות במונחים שלו ולא של אף אחד אחר"..

          כזו היא פנינה המפסלת דמויות בסיטואציות ריאליסטיות יום יומיות, והאמנות שלה מלאת יופי והרמוניה כמספקת את הצורך האנושי להשגת שלווה נועם וסוג של שלמות והשלמה בחיים העכשוויים והגועשים.

          בתערוכת היחיד של האמנית פנינה שקדי, המתקיימת בימים אלו בגלריה "מגדל" בתל אביב, היא מציגה פסלים ותבליטים ומאפשרת לצופה הצצה לעולם שלם של פיסול קרמי.

          ''

          בעבודותיה ניכרת השפעה של מראות ותופעות טבע, הפסלים הם יותר סימבוליים, וקשורים לרוח האדם, לחוויות שצברה ממסעותיה בעולם .

          לפנינה חשוב להדגיש בשפת הגוף האנושית את הביטוי לתנועה ברגע המסויים והנתון.

          עבודותיה משקפות את העולם הסובב אותה על כל גווניו ,

          עולם שמפגיש אותה עם   האוויר האווירה והאור .

          תנוחת הגוף הטבעית, הסובלנית והנינוחה למראית עין, לעומת חוזקם הפנימי של הפסלים, יוצרת את ה"אמירה" המסויימת אותה היא רוצה  להביע.

          הצבעוניות המתפרצת, האופטימיות של האמנית,  ופלטת הצבעים העזה בהן היא "מלבישה" את דמויותיה מוצאת ביטוי חזק ומרגש לצופה.

          כאמנית- נאמנה שקדי לעצמה, איננה הולכת בתלם ומחפשת דרכים להביע וליצור באופן חדשני. פנינה רואה באמנות את הרצון להביע את היפה והטוב שקיים בעולמנו ובחיינו.

           

          ''

          את ההשפעה העיקרית על יצירתה ניתן לייחס לביקוריה הרבים ברחבי העולם, ביקורים בהם נחשפה ליופיו המסתורי של הטבע, ולמגוון האנושי הרחב. חוויות ושברירי סיטואציות שטבעו את חותמן על עבודתה.

          האמנית פנינה שקדי  ילידת בואנוס איירס והיא בשנות ה70 לחייה ופעילה מתמיד.

          פנינה החלה את דרכה האמנותית כבר בלימודיה התיכוניים בבית הספר היוקרתי לאומנויות שליד אוניברסיטת לה פלאטה בארגנטינה.

          בגיל 19 עשתה עלייה. "הנסיעה באותם ימים התנהלה באניות וארכה שבועיים כדי להגיע לארץ. בדיוק פרצה מלחמת ששת הימים, ואחרי המלחמה החלטתי להישאר בישראל. נרשמתי ללמודים באוניברסיטה העברית בחוגים  לתולדות האמנות וספרות ספרדית. במסיבת סטודנטים הכרתי את צבי שהפך לבן זוגי וכך עד עצם היום הזה. נשאנו ועברנו לגור בקריות ובהמשל לכרמיאל. כיום אנחנו הורים לארבעה ילדים ותשעה נכדים

          בארץ השלימה תואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים.

          עם סיום לימודיה, עבדה במשך 30 שנים כמורה לאמנות בבתי ספר שונים ולקראת סיום עבודתה חזרה אל אהבתה הישנה - האומנות, והחל מאמצע שנות ה-90 הקדישה את  זמנה לתחום הקרמיקה.

          במהלך השנים השתלמה בקורסים שנתיים מגוונים, ביניהם: יציקת ברונזה באוניברסיטת סן דיאגו (בסן דיאגו, ארה"ב), קרמיקה במכללת סינקלר (דייטון אוהיו ארה"ב), יציקת זכוכית במכללת ורצברגר, ולימודי קרמיקה במכללת תל חי,

          .

          ''

          לאורך השנים, פנינה הציגה את עבודותיה בתערוכות משותפות רבות בארץ ובארה"ב, ובשנת 2013 ערכה תערוכת יחיד "בצלמם".

          ב2007 הגיעה לשלב הגמר בתחרות קרמיקה ארכיטקטונית מטעם:ClayarchGimhae Museum , Korea

          פנינה חברה ב:

          עמותת אמני כרמיאל,אגודת הציירים והפסלים בישראל,ואגודת אמני קרמיקה בישראל

          נעילת התערוכה :10.1.2019

          שעות ביקור בתערוכה:ימים א-ה 09:00-20:00

          יום שישי : 09:00-14:00

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 5/12/19, 15:17

            דובי רונן

            בֵּטוֹן מְזֻיָּן

            פתיחה חגיגית: יום חמישי, 12.12.2019 בשעה 20:00

            אוצרת : אילנה כרמלי לנר

            בסטודיו העיצוב של שמעון בוזגלו, רח' חיים בן עטר 22, תל אביב

            ''

             

            ''

            אבקה אפורה מעורבבת עם מים חול ואבנים קטנות הופכת להיות משחה, מרגע שהורטב, החומר יתחיל להתקשות ויהפוך להיות לבטון.

            החומר הפשוט, הבסיסי, הקסום והאפרורי מקבל פן צבעוני וסקסי בציוריי הנוף והנשים של המעצב והאמן דובי רונן.

            הבטון הינו חומר שמשמש לבניה עוד מזמן האשורים והבבלים שהכינו את תערובת הבטון עם חרס במקום מלט, המצרים השתמשו בבטון שהורכב מסיד וגבס. ברומא הכינו בטון מסיד מעורב עם אפר געשי. את הבטון המודרני המציא בשנת 1756 מהנדס בריטי בשם ג'ון סמיטון.

            ''

            הבחירה של דובי, מעצב מוצר בהשכלתו, בבטון אינה מקרית. החיפוש אחר חומרים שאינם קונבנציונליים ואינם מזוהים דווקא עם האומנות הקלאסית, באים לידי ביטוי בכל יצירותיו ועיצוביו.

            ''

            דובי מצייר שנים רבות ובעשור האחרון החליט להקדיש זמן ניכר לציור. כשנדרש למחשבה ל"צייר עם מה?" עלו זיכרונות ילדות של משחקי חול ומי ים בחוף, מכאן מחשבותיו והובילו אותו לבטון. חודשים של ניסיונות שונים ומשונים לצייר עם החומר והבטון פשוט לא שיתף פעולה. הבטון כמו סוס בר מיאן להיות ממושמע בעט ונסדק התקלף, שינה את צבעו ועוד כהנא וכהנה .חיפוש אחר מקורות לימוד לא היוו אופציה כי דובי לא ניתקל בחיפושיו באומן אחר המצייר עם בטון.  אט אט האמן פיתח טכניקה ייחודית לעבודה עם החומר והבטון התגלה כחומר מרתק שניתן לצייר עימו, לחרוט בו ולצייר עליו עם חומרים נוספים. בשל הייבוש המהיר של החומר ישנו חלון זמן מוגבל שניתן לצייר בו. מנהג משאית של מערבל בטון למד דובי כי ניתן להוסיף סוכר לתערובת הבטון וכך להרוויח עוד זמן עד לייבושו.

            בציוריו של דובי רונן ניתן לראות תמיד את קו האופק, קו רוחבי  המדגיש את הניגודיות המעסיקה אותו בכל עיסוקיו העיצוביים והאומנותיים. כך גם בשימוש בחומר הבטון. הבטון קשה מאוד אבל גם נשבר בקלות (שברירי) יש בו ניגודיות שמעסיקה את האמן – גבריות מול נשיות, חולף מול נצחי. 

             

            ''

            להזמנות/רכישה ניתן לפנות לדובי רונן

            נייד: 058-4242880       

            מייל: dubi.ronen@gmail.co       

            אתר:        www.dubironen.com

            פייס בוק:  https://www.facebook.com/Dubi-Ronen-ART-532886783537108

            שעות ביקור בתערוכה: ימים א- ה, בין השעות 10:00-17:00.

            סטודיו שמעון בוזגלו- 03-6827060

            נעילה: 5.1.2020

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 29/11/19, 12:14

              עדנה בנס  |  Edna Benes

              חיים בשניים  |  Life in Tandem

              אוצרת: רחל סוקמן       Curator: Rachel Sukman

              פתיחה: יום שישי, 6 בדצמבר 2019, בשעה 11:30

              Opening: Friday, 6 December 2019 11:30 a.m.

               

               

              ''

               

              בתערוכת היחיד של האמנית עדנה בנס "חיים בשניים" , שתיפתח בראשית דצמבר בגלריה "משרד" בתל אביב ושאותה אוצרת רחל סוקמן, נפגשים שני תחומי היצירה של עדנה בנס. עבודות הציור והפיסול יוצגו ביחד כך שהצופה יוכל להלך ביניהם  וכך ייווצר  דיאלוג בין שתי שפות של יצירות אמנות  המהדהדות לימי הרנסנס באיטליה, שם ניצתו  ויכוחים סוערים בין הציירים לפסלים וכמובן שהשאלה, מי היא האמנות הגבוהה יותר? נשארה ללא מענה.

              ''

               

              עדנה בנס נולדה בחיפה ומתגוררת בה עד היום. היא מחוברת לנופי העיר, לסמטאותיה, לשכונותיה, למורדות ולעליות שבה, כמו גם אל תושביה המגוונים.

              סיימה לימודים בהיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת ירושלים והמשיכה לתואר שני בהיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה, שם השלימה גם את לימודי האמנות.. 

              כדי להתמקצע השתלמה אצל טובי המורים הפרטיים, ביניהם: נירה רז ,נטיס סלומון, רעיה טלמור רות סגל וגרשון קניספל. חברה באיגוד האמנים והפסלים בישראל.

              ביצירותיה היא מתרכזת מנקודת מבטה במציאות החולפת, בחברה הקרובה לליבה, ברגעי החיים.

              זו דרכה לתת למתבונן להתחבר ולחוש את מה שבעצם מועבר לו מוחשית ללא הסברים של מילים. את ראיית המציאות וההתחבטות בתכן היא יוצקת לפסל.

              היא מביעה ביצירה את הפשטות והיופי , את האמפטיה  או את ההסתייגות ממה שקורה אצלנו.

              .

              ''

              במספר יצירותיה מקדישה עדנה בנס לזוגיות תומכת אופטימית ואוהבת בין אם מדובר בשניים, הנושאים פרי בטנם כשהם עדיין בראשית  זוגיותם ומתפתחים יחדיו, לבין  זוג מחובק המטייל מלא שמחת חיים ואהבה. זו אותה האהבה המלווה והמחזקת גם אותה כלפי הזולת.

              פסלי האנשים עטויים לרוב בלבוש ובצבע שמאפיין  אותם, כיצד הם היו רוצים שהמתבונן יראה אותם. דמויות הנשים - חיוניות. הן  פעילות ספורטיביות, נשים הרוצות למצות עצמן להגשים יעודן, כאלה שלפעמים רוצות לפרוש כנפיים ולעוף.  היופי הפנימי שלהן בא לידי ביטוי גם בצורה החיצונית האופטימית והמלבבת שאותה חשה עדנה..

               

              שעות פתיחה: שלישי-חמישי, 12:00 – 18:00; שישי, 11:00 – 14:00

              Gallery hours: Tues.-Thurs., 12 noon – 6 pm; Fri., 11 am – 2 pm

               

              רח' זמנהוף 6, תל אביב 066 Zamenhoff St., Tel Aviv 64373

              Tel. 03-5254191 / 054-4527052

              www.officeintelavivgallery.com

              נעילת התערוכה : 31.12.2019

               

               

              ''

              בתמיכת: משרד התרבות והספורט ועיריית תל אביב-יפו

              With the support of the Ministry of Culture and Sports & Tel Aviv-Yafo Municipality

               

               

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שלישי, 26/11/19, 05:07

                פופ ארט, מופשט וצילומי טבע מרהיבים בגלריית האמנים של קניון רמת אביב

                ''

                אנה טופלד

                 

                הצלמת הירושלמית אנה טופלד והציירת  לי מישל, מציגות החודש תערוכה ובה שילוב של צילומי טבע מרהיבים, נופים אורבניים לצד ציורים בסגנון אבסטרקט, קולאז' ועבודות בסגנון הפופ-ארט.

                אוצרת הגלריה: איילת אמוראי-בירן

                מיקום: על הקיר החיצוני של קניון רמת אביב, אינשטיין 40 , מול בריכות הדגים

                פתוח : כל שעות היממה ובכל ימות השבוע. מומלץ להגיע בשעות הערב כשהתאורה דולקת בויטרינות התצוגה.

                 מה 11.11.19 עד ה3.12.19

                 

                         אנה טופלד Anna Tufeld

                עלתה  לארץ עם משפחתה לפני יותר מ 45 שנים . חיה ויוצרת בירושלים.

                 בוגרת האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בי-ם וצלמת אוטודידקטית .

                 

                ''

                אנה טופלד

                 "צילום עבורי הוא עיסוק סוחף ומרתק ומזמן הפך מהובי בשעות הפנאי לחלק בלתי נפרד  מחיי.

                 הרעיון  של הדפסת צילומיי על קנבס עלה והתגבש כבר לפני 15 שנים (כאשר הטכניקה הזו  עוד לא הייתה מוכרת בארץ ) ומייד זכה לתגובות נלהבות .

                  מבחינתי זהו שילוב מעניין  של עבודות הצילום שלי עם מימד ציורי, אשר מתקבל מטקסטורת הקנבס עצמו.

                 

                תמיד חשוב לי לציין שעבודותיי הן צילום נטו ללא פוטושופ  או כל תוכנת עריכה אחרת  של ימינו !

                 

                התמזל מזלי לגדול בשתי ערים מיוחדות במינן -  בלבוב (שבאוקראינה )  ובירושלים האחת והיחידה .

                 משתיהן אני שואבת את ההשראה לעבודותיי ולאו דווקא היופי הבולט לעין אלא יותר היופי הנסתר כגון

                פרטי הפרטים של אדריכלות , עזובה וטבע.

                מקור נוסף לצילומיי -  עבודתי רבת השנים וחובקת עולם בתחום התיירות (ליווי קבוצות  ליעדים הכי מיוחדים  בעולמינו ).

                 

                התמזל מזלי גם להכיר ולעבוד עם אוצרות מעולות  ועד כה לקחתי חלק בתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד

                בארץ ובחו"ל.

                הצגתי את עבודותיי בסלון אמנות בפאריז וצילומיי  הופיעו בספר "האמנים הישראלים".

                התערוכה הקבוצתית  האחרונה בחו"ל התקיימה בנובמבר  2018 באוסטריה והייה לי הכבוד להיות חלק מקבוצת האמנים הישראלים שהציגה באחת הגלריות המפורסמות בוינה.

                 

                אני משוכנעת בכך  ,שכל כשרון הוא לא רק מתן  אלא  שליחות ואחראיות  ומקווה  שהתברכתי בעין חדה כתזכורת לכך ,שאין בעולמינו  ולו דבר , אשר ניתן לחלוף על פניו ללא הבחנה והתייחסות  בטענה שאינו שווה או רגיל מידי ...

                 

                 יופי אמיתי לא אמור להיות מסובך - קסם היופי הוא אכן בפשטות!"

                 

                ''

                לי מישל

                 

                 לי מישל       LEE MICHEL

                לי מישל, ציירת ישראלית אשר עיקר פעילותה בשנים האחרונות בפריס. השתתפה בארועי אמנות רבים   ברחבי אירופה. שם, ובעיקר בצרפת הציגה גם תערוכות יחיד.

                ב2014 ,ז׳ק סגאלה, הפרסומאי האגדי,  לקח אותה תחת חסותו

                והיא זכתה מאז להציג ולשתף פעולה עם

                אמנים מהשורה הראשונה ולקחת חלק בפרויקטים שונים כמו , שבוע

                האופנה בפריס, עבודה בחסות חברות כמו:: "INFINITI CARS"

                הרנסנס והמריוט בשאנז׳ אליזה הוטל  ועוד. היא זכתה בעקבות פעילות זו  לחשיפה נרחבת ברשתות הטלוויזיה, ברדיו, ובכתבות

                במגזינים ובמדיה החברתית.

                "כאמנית, מספרת מישל, " אני רואה את עצמי כחוקרת חברתית ועתידנית שעוסקת בסיפור של מי אנחנו. מאין באנו ,מה מניע אותנו ובשאלה הגדולה של מה מטרת הבריאה והקיום. בתהליך העבודה, אני אלכימאית , תמיד בחיפוש אחר חומרים ושילובים שונים.  

                יצירתה גם בתערוכה ברמת אביב, מחולקת לסדרות ומדברת על אדם, טבע וסביבה. היא יוצרת בסגנונות שונים הנעים בין אבסטרקט, פיגורטיבי, פופ -ארט ומדיה משולבת.

                הסדרה: "פנים" – " FACES" , של ציורי אקריליק על בד, עוסקת בדואליות של המירקם האנושי .  איך כולנו ביחד יוצרים פאזל אנושי אחד.

                הסדרה:

                ,   'ELEMENT OF PLANE"  שסגנונה הוא אבסטרקט, במדיה משולבת, עוסקת בטבע, בכדור הארץ, בקוסמוס , ובארבעת היסודות:   אדמה, מים, אש, ואויר.

                IN THE NET"" - אבסטרקט,מדיה מושלבת,  עבודה

                שמדברת על המטריצה ועל איך אנחנו מחוברים ברשת

                תודעתית אחת.

                העבודה:  "REACHING TO THE STARS"  אבסטרקט, מדיה משולבת, מדברת

                על החלומות והשאיפות הגלויות והנסתרות שלנו לאושר.

                הסדרה:  " POPOGANDA"

                בסגנון הפופ-ארט, מבוססת על קולאז' וטכניקה מעורבת.

                נושאי הסדרה עוסקים בתרבות הצריכה (pop culture)

                בה אנו חיים, ובעולם הדימויים והסמלים שכולנו מושפעים ממנו מידי יום  דרך עולם הפירסום, האינטרנט וערוצי התקשורת השונים.

                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 25/11/19, 18:48

                  "עצים מספרים"-תערוכת יחיד לאמנית לילי לויט

                  אוצרת: נגה ארד-אילון

                  בתיאטרון ירושלים

                  רח' מרכוס 20 , ירושלים

                  ''

                  תערוכת היחיד הראשונה של האמנית לילי לויט ,מחברת בין העולמות המרכיבים את חייה:

                  אשת נדל"ן , אושיה בתחומה - לעומת הרכות של יצירתה.

                  ללילי סגנון ייחודי , מציירת בצבעי שמן על קנבס ציורים גדולים  של  טבע ,עצים ויערות.

                  ילידת ירושלים, סמטאות העיר ושכונותיה הוותיקות עיצבו את נוף ילדותה ומהווים השראה לציוריה.

                  לאחר שירותה הצבאי למדה ציור ואמנות בלונדון.

                  ''

                  עם שובה לישראל המשיכה לצייר ולעסוק באמנות, לאחר שהשלימה לימודי עיצוב פנים והנדסאות בניין פתחה משרד לייעוץ נדל"ן בשכונת רחביה בירושלים, אשר הפך עם הזמן לשם דבר בתחום.

                  לילי מספרת כי מעולם לא נטשה את הציור והאמנות, בתקופה האחרונה התשוקה לצייר ולבטא סימפוניית צבעים בשלל קומפוזיציות הלכה וגברה, ועתה באה לידי ביטוי בתערוכתה "עצים מספרים".

                  ''

                  העצים בציוריה מספרים את סיפורו של הסתיו הצבעוני בצפון אמריקה אבל גם מושפעים מפריחת האביב בארץ.  לעיתים הם משתלבים היטב בטבע ולעיתים נלחמים על קיומם, יוצרים דו שיח ושוטפים את הצופה בפרץ של צבעים וצורות עוצרי נשימה.

                  הדחף לעסוק ביצירה חזק ממנה, וקיים היה עוד בשנות העשרים המוקדמות שלה, למרות שפנתה לעיסוק אחר, בעבודתה  תמיד שילבה בין עיצוב ותיכנון, הנושא האמנותי החזותי תמיד היה פעיל ונוכח בחייה.

                   האוטודידקטיות שבה והשאיפה למצויינות ומושלמות הביאו אותה להצטיין בכל אשר נוגעת.

                  רגליה כאשת נדל"ן הן בקרקע ,אך היא אשת רוח ומלהטטת בין שני העולמות המקיפים אותה.

                  הסופרת אן ברשרס אומרת  בספרה "בנות במכנסיים-הקיץ השלישי של האחווה" : "ציור טוב הוא תיעוד של החוויה החזותית שלך, אבל ציור יפהפה הוא תיעוד של הרגשות שהעלתה בך החוויה החזותית הזאת".

                  ''

                   

                  כך היא לילי- איננה מוציאה תחת ידיה ציור שאיננו מוגדר מבחינתה "יפהפה".

                  כאמנית- נאמנה לילי לעצמה, ולקו מסויים. היא מעריצה את הטבע והעצים  אך זהו גם טבע ישראלי משולב עם צפון ארה"ב עם הפריחה העשירה ופלטת הצבעים הסתווית.

                  הציורים שלה הם כפאזל לקוח ממקורות שונים מרכיבים ציור הרמוני ומרהיב.

                  לילי איננה אישה  ההולכת בתלם "המקובל" והקבוע מראש, ולכן  ומחפשת דרכים להביע וליצור באופן חדשני. היא רואה באמנות את הרצון להביע את היפה והטוב שקיים בעולמנו ובחיינו ,והיא יוצרת בשפה אוניברסאלית שנוגעת ברגש, בשלווה, ביופי הנשגב.

                  לילי מציירת בשמן על קנבס, בפרטי פרטים , במכחולים שונים ובעדינות. משיכות המכחול מונחות שלב שלב עד לתוצאה   המיוחלת עם פרספקטיבה מרהיבה ,למרות שפע הצבעים והטקסטורות המינון מדוד ומאופק. יופי ואסתטיקה נשגבים הם המניפסט הסדור בעולמה וציורי העצים למעשה מספרים את סיפורה שלה.

                  לילי, ילידת ירושלים, מטביעה עצמה בציור ובורחת לעולמות מכושפים של יערות ורישרוש עלים. אישה חזקה מול העולם שאת נחישותה מטביעה גם על הבד,  התוצאה מנצחת הכל. הצופה נשאר עם שמחת החיים ואהבת היופי, והתכתבות האמנית עם הטבע הרך והבסיסי.

                  ''

                  לילי מבורכת בפלטת צבעים ספציפית : היא מתמקדת בכתומים ,חומים, וירוקים עמוקים- היא מוסיפה קו רישום אישי ,ואיתם היא בונה קומפוזיציות מרהיבות ומדויקות בעלות קצב נפלא. סערה שקטה.

                  תדיר היא נעה בין הסערה לרוגע - לבה רותחת  מצד אחד וחוף מבטחים מנגד.

                  שעות ביקור בתערוכה : ימים א'-ה 16:30-21:30

                  יום שישי : 15:00-12:00

                  מוצ"ש עד 21:30

                   

                  נעילה :21.12.2019

                   

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 14/11/19, 21:01

                    תערוכת יחיד-"טבעם של מלאכים. א-קאפלה " של האמנית הפראנקו-ישראלית פרופ' ללה מיגירוב

                    פתיחה חגיגית:  16.11.2019מוצ"ש  בשעה : 19:00

                    בגלריית הציפורה הכחולה

                    רח' רוטשילד 75

                    פתח תקוה

                    אוצרת :שרה רז יו"ר עמותת אמני פתח תקוה

                     

                    ''

                    תערוכת היחיד: "טבעם של מלאכים. א-קאפלה " של האמנית הפראנקו-ישראלית פרופ' ללה מיגירוב ,מחברת בין העולמות המרכיבים את חייה: מדענית ואושיה בתחומה - עם הרכות והפילוסופיה העמוקה ביצירתה.

                    ללה הצליחה להעפיל לצמרת באחד ממקצועות המדע היותר סבוכים, ובאותה טוטאליות היא מצליחה לגבש ולבטא את כישרונה האמנותי, תוך שהיא מאתגרת את מוחה ונפשה.

                    ''

                    לאחר קריירה פוריה ומוערכת כפרופסור לרפואת אף אוזן גרון ומנתחת ידועה בעולם , החליטה בסערת רגשות ומתוך משבר, לממש עצמה  ולעסוק בתחום אותו בקשה לחוות- תחום האמנות. היא החלה לצייר במהלך השבתון שלה בפריז בשנת 2011 וכפי שנעשתה בכירה בתחום הרפואה כך היא נוסקת אל עבר המצוינות באמנות. ללה חברה באקדמיה הארופאית לאומנויות (צרפת), מציגה במקומות מכובדים בעולם וזוכה לפרסים בין לאומיים והערכה רבה. האוטודידקטיות שבה והשאיפה למצויינות הביאו אותה להישגים בכל אשר נוגעת.

                    ''

                    ללה אינה הולכת בתלם "המקובל" והקבוע מראש, ולכן  מחפשת דרכים להביע וליצור באופן חדשני. היא מחלקת את זמנה בין פריז ותל אביב ויוצרת בשפה אוניברסאלית שנוגעת ברגש בעזרת סגנון ייחודי של שלווה ויופי לירי נשגב, גלוי ונסתר.

                    לאחר שלמדה את הטכניקה ממיטב המנטורים והמאסטרים ,ללה מעניקה דרך היצירה שלה חוויות ייחודיות. רגליה כאשת מדע הן בקרקע ,אך ראשה בעננים והיא מלהטטת בין שני העולמות המקיפים אותה.

                    אומרת ללה: "בפריז,  בעיר של אנשים בודדים, הוקסמתי מאומנותו של קפקא, סופר שהעולם הדמיוני שלו הצליח לשנות את העולם האמיתי שבו אי אפשר לעשות צעד ללא מעידה, או בלבול. איכשהו ידע קפקא ש "הדרך האמיתית עוברת בחבל המתוח לא גבוה באוויר, אלא מעל האדמה עצמה, כאילו כדי למעוד ולא ללכת" "המלאכים אינם עפים ... אלא שאנו, המשקיפים על פני האדמה, איננו מסוגלים לדמיין אותם אחרת", כך כתב קפקא ונתן השראה לסדרת היצירות המוצגות בתערוכה.

                    א-קפלה הוא סגנון מוזיקלי שמתבסס על קולות אנושיים ולא משלב כלל כלי נגינה . ביהדות נאסר להשתמש בכלי נגינה בשבתות ,בחגים, ובימים טובים מלשון גזירה "שמא יתקן כלי שיר". על פי ההלכה אין לשמוע מוזיקה כלית בזמן אבל, כך שאותם מלאכים המלווים בני אדם בדרכם לא נזקקים ללווי כלי.

                    ''

                    יצירות של ללה מדרבנות לשיח בצבעים ולא זקוקות ללווי כלי. בהרבה מיצירותיה נצפה בדמיון פרוע עד לסערת רגשות עזה.  ללה גומעת מרחקים בזמן קצר ומתנסה בסגנונות שונים של יצירה. השביל הדק דרך העולם של קפקא מספק לאמנית תחושה טהורה של רוויה רגשית, של אינסופיות ומאפשר לה לגעת בחלק מהכאוס שבו התערבבו הרוח, העצבות והאמונה.

                    אומרת ללה: "אנשים מאמינים במלאכים, כנראה בגלל שמאמינים באלמותיות הנפש. היא מושכת, נוגעת מאוד לעומק, לא מובנת מאחר ואנו מוטים ורגשיים ורק בעולם הדמיוני ניתן לגעת בנצח.

                    איננו יודעים כמעט דבר על טבעם של המלאכים. אולי הם נמצאים איפשהו בשולי ההוויה, על גבול המציאות, שם חיים חלומות, הרהורים, הדים, תעתועים, יורד גשם והצלליות כמעט ולא ניתנות להבחנה.

                    איפשהו שם יצירותיי מצטלבות עם קולו של קפקא, מהבהב בבית קפה בפריז או במקום אחר בלתי צפוי, כאשר הקול הזה מתרכך בחיוך, או קופא כשהוא רואה מלאך ושוב מופתע מהופעתו, ששינתה את מה שנראה כאילו השתנה כבר. פסי אור רב צבעוניים המשתקפים בנהר מהרמזור ליד הגשר, שלג בכיכר, פסל של בלזק רטוב מהגשם, משום מה זהו גם קפקא. אולי בגלל שבפריז האנשים הבודדים, ספרים וסתיו לא משתעממים בסימטאות וגנים. שם נראה, כשמלאכים יורדים לאדמה, יש פחות כוכבים בשמיים. הם הולכים בין אנשים על פני האדמה, מחביאים את כנפיהם תחת תרמילים מלאי אהבה ורחמים, ללא נגיעה פותחים את הדלתות לעולמות אחרים.

                    ''

                    משהו אסטרלי, שונה, זועף, ללא נקודה של רוגע ומודעות, איזו רעידה כמעט שלא מורגשת בחלל עוברת בנפש ונותנת לפלס את דרך בצבעים ולהגיע לאיזו מהות לא ידועה, לעושר הרגשי של הרוח.

                    ובתוך כאוס העניינים, טירוף האנשים, שטויות, עצב, צללי המלאכים גולשים לאורך חריץ דק לאלוהים".                                                                                                                                                               

                    כבר נאמר "אין נביא בעירו " אך אנו מצפים לחוות את המשך יצירתה של ללה, כאן אצלינו בארץ, יצירה שתגיע  לעומקים חדשים ותובנות ייחודיות, הנאמרות בשפה מיוחדת שאינה זקוקה לתרגום, שפת האמנות.

                    שרה רז יו"ר עמותת אמני פתח תקוה ואוצרת התערוכה

                    גלריית הציפור הכחולה פתח תקוה ישראל, נוב' 2019

                     

                    נעילה: 7.12.2019

                    שעות פתיחת הגלריה:

                    שעות פתיחה: ימים שני שישי ושבת 11.00-13.00

                                         ימים שלישי וחמישי 17.00-19.00

                     

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 31/10/19, 21:21

                      מסע מקומי/תערוכת יחיד לאמן שי אביבי

                      ''

                      אוצרת התערוכה: רויטל סילברמן גרין

                      פתיחה חגיגית: יום שישי, 1.11.2019 בשעה : 12:00

                      בגלריה "על הצוק"-המעפילים 19, נתניה

                      ''

                      בעבודותיו של נופי ארץ ישראל, שי אביבי מנהל דיאלוג עם הציירים שיצאו לנוף וציירו מהתבוננות ישירה בטבע, תוך שהוא מתייחס למקום הישראלי. בשונה מציור בסטודיו המתיר לאמנים שליטה מלאה בתנאים הסובבים, ציור באוויר הפתוח מתרחש בתנאים משתנים שלא ניתן לחזותם מראש ומאפשר לציירים לתאר את השינויים באור.

                      שתי תנועות מהוות את מה שקרוי "נוף", טוען זלי גורביץ' ב"חתימת נוף" (2015), האחת היא יציאה מהחלל של הנוף, העמידה מחוץ לחלל כדי לראות אותו, לקלוט אותו, להכניס אותו לקופסה ועל כן העניין הוא בפרספקטיבה. התנועה השנייה היא כניסה לנוף ועניינה הוא סביבה, שוטטות, הליכה, נסיעה. נוף הוא שילוב של שתי התנועות האלה. הכפילות הזו באה לידי ביטוי בציורים של אביבי שיש בהם בד בבד מבט מבחוץ המשקיף ממרחק על הנוף ומבט מתוך הנוף כשהאמן ניצב בקרבו.

                      השביל והדרך הם מוטיב מרכזי בציוריו של אביבי. השבילים והדרכים מתארכים בנוף ומוליכים את העין ממישור למישור, לעיתים הם מתעקלים ונחסמים בעומק הציור. הם רצופים מורדות ועליות כהליכה על שביל פיסי ורוחני. הדרך היא גם האפשרות לחזור והיא מכילה את הכמיהה של עזיבה ושל שיבה.

                       

                      ''

                       

                      נעילת התערוכה : 30.11.2019

                      ב'-ה 10:00-14:00

                      17:00-20:00

                      שישי ושבת 10:00-14:00

                       

                      ''

                      האמן בפייסבוק:

                      Shay avivi

                       

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 23/10/19, 20:33

                        "המדבר של הממשי"

                        רמי אטר ואיציק למבז

                        אוצרת התערוכה : ג׳ניפר בלוך

                        פתיחה חגיגית: יום חמישי, 24.10.2019 בשעה : 20:00

                        בחלל לאמנות, מגדל פרישמן 46 פינת דיזינגוף 100,תל אביב

                         

                        ''
                        ''

                        בתערוכה ״המדבר של הממשי״ חלל התערוכה קבע באופן ברור את אופי התערוכה. במפגש שבין האמנים לחלל מודגשת משמעות חדשה בעבודותיהם המסיטה את האמירה שבעבודות לכיוון ממוקד: שני האמנים מציגים דמויות אדם הנותרות סכמטיות, ללא אפיונים אישיים וספציפים. הן מייצגות אדם כללי. אדם במסע רגשי, פנימי, חברתי, פיזי.

                        יצירתו של אטר נעה מן הצורני המופשט אל הפשטת הדמות - הפסלים המופשטים גדולי המימדים מלאי תנועתיות המזמינה את הצופה להתקרב ולמלא את החלל בנוכחותו אנושית - נוכחות הצופה, נוכחות כמו אנושית של דמויות הברזל האבסטרקטיות. נוכחות זו טוענת במשמעות חדשה הן את הפסלים והן את דמויות הברזל האניגמטיות.

                        איציק למבז מצייר על קנווסים דמויות אדם, בד״כ בקבוצות, על רקע מרחבים ימיים. בעבודות המוצגות בתערוכה הים מייצג באופן מקסימלי מרחב גדול, שבו האדם יכול ללכת לאיבוד. בהקשר האורבני של התערוכה מייצג הים פחות את המושג ״טבע״. מרחבי הים שלו לעומת הדמויות הקטנות, המצויירות ממרחק, מעבירים תחושה של האדם הקטן מול יקום ענק. מן העבודות עולה אסוציאציה ליצירות שונות, כגון ״הנזיר מול הים״, של פרידריך. יצירות אלו מעלות מיד מונחים כ״קטנות האדם״ ו״הנשגב״.

                        עבודותיו של למבז הן אמנם ציורי חוף ים קייצי המבטאים לכאורה חופש ושמחה, אך הפרופורציות שנוצרת בין הים לדמויות הקטנות המצויירות באנונימיות - מתעקשות לרמוז על המונחים שהזכרתי קודם. הזיקה בין דמויות הברזל של אטר ואופן התייחסותן למרחב מעוררים אסוציאציה זהה.

                        הקשר זה עולה מודגש בחיבור שבין העבודות לבין חלל התערוכה גדול המימדים. דומיננטיות החלל ומיקומו, מובילות לאוצרות site specific.

                        ''

                        העיר, החודרת לתוך החלל, דרך החלונות הגדולים של המקום, בולעת את האדם, הוא מגומד ביחס להמוניה, ביחס לרחובותיה, מחלפיה, התנועה הסואנת ובנייניה הגבוהים. בניגוד לנזיר מול הים של פרידריך, אין בתובנה זו שום דבר רומנטי, אולי ההיפך. אמנם מדובר באפסות האדם - אליו המונח "נשגב" מתקשר, אך לא מתוך תחושת התפעלות אל מול הטבע/האל, אלא מתוך מועקה אל מול המציאות, המומחשת ביתר שאת בעיר הגדולה. במרחב האדיר של העיר, האדם היחיד הולך לאיבוד. אכן, העיר מלאה באנשים, אך זו מלאות צפופה, מעיקה, לא נוצרת תחושה של "יחד" אלא של בדידות מודגשת, לעיתים אף ניכור. ציבור גדול או קהל רב מנטרל את האינטימיות והקירבה, ומעצים את הבדידות. דברים אלה הם פרפרזה לעבודות עצמן.

                        ג׳ניפר בלוך אוקטובר 2019

                         

                        ''
                        ''

                        התערוכה המשותפת לרמי אטר ולאיציק למבז "המדבר של הממשי"

                        מוצגת בחלל לאמנות, מגדל פרישמן 46 פינת דיזינגוף 100,תל אביב

                        הכניסה חופשית

                        שעות ביקור בתערוכה: ימים א'-ו' בין השעות :10:00-22:00

                         

                        אתר רמי אטר:

                        https://www.ater-art.com

                        אתר איציק למבז:

                        https://iziklambez.com

                         נעילת התערוכה :29.2.2020

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 17/10/19, 10:55

                           

                          ''

                           

                          " אישה בליבה"-תערוכת יחיד לאמנית אלה וולדמן   

                          פתיחה חגיגית:

                          יום חמישי, 14.11ה-  בשעה 18:00

                          דברי ברכה -ראשת התוכנית למגדר באוניברסיטת תל אביב - פרופ' דפנה הקר.

                          באוניברסיטת תל-אביב – בספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך

                          רחוב חיים לבנון 30, תל-אביב 

                           

                          ''

                          אוצר התערוכה : זיו קורן

                          שש שנים, עשרים מדינות שונות ואלפי רגעים חד פעמיים שהוקדשו  לתיעוד המהות הנשית בפינות שונות של העולם, אלו החומרים שיוצרים את "אישה בליבה" תערוכה- מסע צילומי של האמנית אלה וולדמן.

                          התערוכה כוללת שבעים צילומים שכולם פרשנות אישית מרתקת של תרבויות שונות, מנהגים וצורות חיים לא מוכרות.

                          "... מה שבעיקר מושך את תשומת ליבי הן הנשים" מספרת אלה. "נתקלתי בנשים כובסות, עובדות בשדה, סוחבות אבנים כשתינוק קשור לגבן, מוכרות בשוק כשתינוק יונק משדן. כפות ידיהן מסגירות את העבודה הקשה, הקמטים מטשטשים את גילן האמיתי, רוך ועומק ניבט מעיניהן"  מגיל צעיר מלמדים ילדות את תפקיד האישה, התפקיד אשר יקנה להן את מקומן בחברה ויכין אותן לקראת העתיד. דרך הצילומים בתערוכה אני פותחת צוהר לעולמן של נשים מדהימות אשר לעולם לא אפגוש שוב.."

                          אלה וולדמן, ביוכימאית במקצועה ומרכזת מחקרים קליניים בביה"ח רמב"ם בעברה, נחשפה לעולם הצילום והתאהבה. כיום מקדישה חלק ניכר מזמנה במסעות צילום ברחבי העולם.

                          "...דרך הצילומים בתערוכה אני פותחת צוהר לנשים מדהימות מכל רחבי העולם אשר לעולם לא אפגוש שוב.."

                          התערוכה אישה בליבה תוצג באוניברסיטת תל-אביב – בספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך,

                          בין התאריכים 22/10/19 – 31/12/19

                          ימים א'-ה' בין השעות 8:00-20:00

                          יום ו' בין השעות 8:00-12:45 .

                          ''

                          כניסה חופשית.  

                          טלפון: 03-6409361

                          השערים הקרובים ביותר לבניין הספרייה:

                          להולכי רגל: שער ג'וזף קריס (שער 5), שער רמניסיאנו (שער 4) ושער פרנקל (שער 7).

                          לכלי רכב: שער רמניסיאנו (שער 4).

                           

                           תערוכתה של וולדמן היא ביוזמת גלריית "Art &About" . הגלריה ממוקמת בעמק חפר וחורטת על דיגלה להנגיש אמנות איכותית עכשווית ישראלית ונדירה ברחבי הארץ ובעולם.

                          דרג את התוכן:

                            ארכיון

                            פיד RSS