כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 30/1/14, 21:40

     

     

    EARTH, WIND  &  FIRE  

    אדמה רוח ואש

    ''

     

    פתיחה חגיגית:יום חמישי,  6.2.2014 בשעה : 19:00

    בתיאטרון גבעתיים, רח' דוד רמז 40

    אוצרת: איילת אמוראי בירן

    ''

    אדמה רוח ואש היא להקה אמריקנית שפעלה בשנות ה – 70 ונחשבת לאחת המצליחות במאה ה20 שם הלהקה נוצר בהשראת המפה האסטרולוגית של מוריס וייס, המתופף שייסד אותה, שכללה מרכיבים של אדמה רוח ואש.

    בחרנו להתמקד בתערוכה זו בפרשנות האישית של כל אחד מהאמנים היוצר בסגנון מיוחד לו לשלושת האלמנטים הללו, לאחד מהם או לכמה מהם ביחד, כאשר יסוד המים, הוא נוכח-נעדר ונמצא בעקיפין ולעתים בגלוי בחלק מהיצירות.

    כבר היוונים הקדמונים אמרו כי העולם מושתת על ארבעה אלמנטים: אש, אויר, מים ואדמה. למעשה בכל תופעת טבע, כל חפץ או ארוע , אנו מוצאים אחד מן היסודות או שילוב של כמה מהם. תורות רוחניות בכל התרבויות מאז ועד היום פיתחו נושא זה והתייחסו אליו.

    ''

    יסוד האש מסמל את עקרון היצירה, הפעולה, העשייה, הצמיחה והגדילה. האש היא אקטיבית, יוזמת, מתלהבת, שמחה, יצירתית, חמה, אנרגטית, בעלת מרץ וחיות. האש מתפרצת,מהירה, נעה ממקום למקום בלי יכולת לצפות מראש. היא יכולה לחמם או לשרוף והאנרגיה שלה בלתי ניתנת לריסון.

    ''

    יסוד האדמה מסמל את החומר ואת היכולת ליצור ולהגשים במציאות, בחומר. הוא קשור לתכונות של התמדה, יציבות, פרקטיות, אחריות, קביעות, מיסוד. יסוד האדמה הוא הגוף הפיסי, החומר המוצק, אוכל, הישרדות פיסית, קריירה, רכוש וכסף. האוויר מסמל את עקרון החשיבה והתקשורת – שכל, מנטליות, אנטיליגנציה, החלטות, הגיון, סקרנות רכישת ידע והפצתו.  המים הם עולם הרגשות המשתנים בקביעות ואין בהם יציבות, יכולים להיות שקטים או סוערים, עמוקים או רדודים, צלולים או עכורים.  עולם  הרגש, חסר הגיון ושיטה עקביים ועובד בצורה אינטואיטיבית ואסוציאטיבית. לכל יסוד סוגי איכויות , מאפיינים ודימויים משלו: יסוד האדמה נחשב לכבד וחסר תנועה, יסוד האויר נחשב לקל ואילו יסוד האש נחשב לאנרגטי ובעל תנועה.

    ''
    ''

    התערוכה, שבה משתתפים אמנים עכשוויים ממדיות שונות(קרן איזיקסון, תמר איתן  , ענת בלקינד, גילה טננבאום-הדר,ריקי יעקובוביץ,שרית לפיד, איתמר מגורי-כהן  , חנן מזל, קלרה קרנציה, תובל רבינא,שושנה רימון,מרדכי (מוטי) שגיב  .(מביאה  את הפרשנות האישית של כל אמן מהזוית המיוחדת לו לנושא היסודות: אדמה רוח ואש, לאחד מהם או לכמה ביחד. בסמוך ליצירות של כל אמן ניתן לקרוא על יצירותיו בהקשר לאחד או יותר מהיסודות אליהם בחר להתייחס ביצירותיו.



     בצילום מציגים הצלמים: שושנה רימון, ענת בלקינד ותובל רבינא, נופים המביעים את תחושת האויר והאדמה ומקצת מגווני האש בצילומי השקיעה. איתמר מגורי-כהן, בקולאז'ים של גוף האדם מתייחס ליסודות האדמה שבגוף ולאש היוקדת בתנועה ואילו קרן איזיקסון  בסדרה על ברזי כיבוי מתזכרת אותנו שהאש יכולה גם להוות סיכון וצריך לשמור עליה מתונה .

    שלושת הפסלים המציגים את יצירותיהם בתערוכה בחומרים השונים עוסקים כפשוטו ביסוד החומר, האדמה: שרית לפיד מציגה פיסול בזכוכית, תמר איתן פיסול בחומר וגילה טננבאום-הדר מציגה עבודות קיר בקרמיקה.

    בציור מציג מרדכי (מוטי )שגיב ציורי מדבר בהם הוא חוקר לעומק את נושא האדמה  בעבודות על נייר, ריקי יעקובוביץ’ בסדרה על עולם המחול מביאה לנו מניחוחות האש והתשוקה, חנן מזל מציג עבודות מופשטות על בד  שבהם הדומיננטיות היא ליסודות הרוח והמים וקלרה קרנציה מציגה דיוקנאות, אקריליק על בד , החושפות את האש והתשוקה הפנימיים.

    איילת אמוראי-בירן , אוצרת התערוכה, פברואר 2014

    הגלריה העליונה של תיאטרון גבעתיים, רח' רמז 40,

    פתוח מידי יום בין10.00 – 17.00 יום שישי:12:30-10:00 ובשעות המופעים.

    נעילת התערוכה:1.3.2014

     

     

     

    ''

     

     

     

     

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום שני, 26/8/13, 20:25

      כשפרוזה , פואתיקה ואמנות פלסטית נפגשים

       

      פתיחה חגיגית: 3.9.2013 בשעה : 19:00

      בתיאטרון גבעתיים, רח' דוד רמז 40

      אוצרת: איילת אמוראי בירן

      ''
      ''

      האמנים המשתתפים: דרורה אבישר, דורון אדר, ענת בלקינד, אורנה בן שושן, אתי פ. בשביץ, בתיה גזית, ריקה יעקובוביץ, אתי לב, ויטוריו לוקמיש, נילי ללום, תמנע מוסט, איתן מרקס, עירית עשת-מור, סיגל קרומר, עדנה רומם, שושי רימר, מיכל שטרית.

       

      שירי ביאליק, לאה גולדברג ורחל, אדגר אלן פו, המשורר הסופי רומי, רבי נחמן מברסלב וקטעי שירה והגות רבים נוספים, מהמקורות וממיטב היצירה הישראלית הקלסית והמקורית , הם השראה ליוצרים בתחום האמנות הפלסטית: ציור ,פיסול וצילום שיצרו דיאלוג בין המילים, חלקם שהם עצמם כתבו לבין האובייקטים החזותיים.

       

      ''
      ''

      התערוכה נוצרה במיוחד לרגל פסטיבל מספרי סיפורים שיתקיים בתיאטרון גבעתיים במהלך כל חודש סוכות.

      אחדים מהיוצרים כתבו קטעי שירה והגות במיוחד לתערוכה זו והם יוצגו לראשונה ליד הפסלים , הציורים והצילומים. קשת הנושאים בהם עוסקת התערוכה : אהבה ויחסים, אמונה, נשיות ואמהות, שכול ועוד.

      שעות פתיחה:

      פתוח מידי יום בין10.00 – 17.00 ובשעות המופעים.

      נעילה : 28.9.2013

      ...בוא

      תן לנו לבחור זה בזה

      כחברים לדרך

      תן לנו לשבת זה לרגלי זה

      בוא

      התקרב קצת עכשיו

      כך שנוכל לראות איש את פני רעהו

      בפנים אנו חולקים סודות רבים כל כך

      אל תאמין שאנו רק מה שהעיניים רואות.

      עכשיו אנחנו המוסיקה ביחד

      חולקים גביע אחד

      וחיקנו חובק שושנים..."

       

       

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 30/6/13, 19:12

        רובד אחר - הומאז' לפרידה קאלו

        פתיחה חגיגית: יום ה' ה4.7. בשעה 19.00

        בתיאטרון גבעתיים

        רח' רמז 40

        אוצרת התערוכה: איילת אמוראי-בירן

        ''
        ''

        התערוכה שתוצג במהלך כל חודש יולי  בתיאטרון גבעתיים עוסקת במחווה לאמנית המקסיקנית הנודעת: פרידה קאלו.  "... קאלו הסתתרה במהלך חייה מאחורי מסכות רבות. היא אהבה להציג עצמה כאשתו הקטנה של הצייר המפורסם דיייגו ריוורה, כציירת חובבנית ונאיבית וכמקסיקנית טיפוסית, אך מתחת לחזות זו הסתתרה אישיות מורכבת בהרבה. התבוננות מעמיקה ומשולבת בציוריה וביומניה של קאלו, מאפשרת להסיר את המסכות ולחשוף את המשמעויות המורכבות והמרתקות של האמנית, כתביה וסיפור חייה.

        ''
        ''
        ''
        פרידה קאלו הקדימה את זמנה. ביצירתה היא עסקה בפוליטיקה של זהויות, במיגדר וברב-תרבותיות, שנים לפני שמושגים אלה הפכו למילות צופן שכיחות ואופנתיות. היא הבינה בטרם עת שהזהות איננה קבועה, אלא משתנה, מומצאת חמקמקה ורבת פנים. באמצעות אמנותה היא הציגה עצמה כיישות מתהווה, רבת רבדים ועתירת סתירות, כגוף וכנפש, כבת של מהגר יהודי, כצבי פצוע וכאלה ההינדואית פרווטי... (ד"ר גנית אנקורי מתוך ההקדמה לביוגרפיה של פרידה קאלו, 2003).

          אחד עשר  אמנים ישראליים, ביניהם צלמים, ציירים ופסלים, מתייחסים  להיבטים השונים של יצירתה מהזוית האישית שלהם .

        ''

        הצלמים: עידו רוזנטל ורנטה ריבקין גל עוסקים בנושא הגוף, שלמותו או מגבלויותיו  בהקשר לאידיאל היופי באמנות ובדיוקן הנשי המתכתב עם הדיוקן העצמי של פרידה קאלו. תמר רכטר , בציורי הדיוקנאות העצמיים שלה ובדיוקן של פרידה קאלו , פרי מכחולה , אף היא יוצרת דיאלוג בנושא זה.

        תמר נחשון משלבת את הדימויים מיצירתה של פרידה קאלו עם דיוקנאות עצמיים שלה וכך נוצרים דיוקנאות המורכבים מהשתקפויות של אובייקטים בתוך ציוריה של קאלו בפניה של האמנית.

        רעות טרוים ברישומים ובפסלים שלה, מתייחסת לנפש הכלואה בגוף כבול ואילו בתיה גזית בדמוית המפוסלות שלה מזדהה עם התשוקה לחיים והחיוניות של רוחה של פרדו, למרות הקשיים הפיסיים איתם נאלצה להתמודד.

         

        עבודותיהם  הסמבוליות של איתי אלטשולר  ושל ציפורה רונן ז"ל, עזות המבע והצבע מתייחסות להיבט המיסטי הרוחני . ציפורה רונן, ילידת מקסיקו ואיתי אלטשולר  ששהה במקסיקו תקופה ארוכה, יונקים את הרוח המיסטית האופפת כל דבר במקסיקו והצבעוניות העזה, כמו גם הסגנון הפנטסטי והחושני בעבודותיהם מתכתבים עם יצירותיה של קאלו ושל יוצרים מקסיקאים נוספים. 

        תמנע מוסט מביעה גם היא את היסוד המיסטי ביצירותיה שבהם מתוארות ההיבטים השונים של הנשיות:  דמות האשה הרוחנית, הנביאה, מחד ודמות האשה החושנית, הארצית מנגד. ריבוי פניה של הנשיות מופיעים גם בציוריהן של תמר דן ושל רבקה אייזנשטאדט.

         

        התערוכה תינעל ב27.7.13 .

         

        הגלריה העליונה של תיאטרון גבעתיים, רח' רמז 40,

        פתוח מידי יום בין10.00 – 17.00 ובשעות המופעים.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום רביעי, 20/3/13, 06:20

           

          חזון אשה


          אמירות על נשיות מארבע זוויות יצירה

          האמנים: איריס גינזבורג, ורוניק כהן-הנדלס (kinorev),

          דויד מונסונגו ויעל שביט

          פתיחה חגיגית : 21.3.2013

          שעה: 19:00

          אוצרת: איילת אמוראי-בירן

          תיאטרון גבעתיים, רח' רמז 40

           

          ''

           

          התערוכה מפגישה בין ארבעה יוצרים בציור, צילום, שירה ופיסול המבטאים את תחושותיהם, דעותיהם ואמירותיהם בנושא נשיות.

          איריס גינזבורג  גדלה ברמת אביב והחלה לפסל אחרי שנים שבהן עסקה בתחום המדע (בעלת דוקטורט בפיזיקה) ובעולם הניהול העסקי בארץ ובניו יורק.

          איריס התחברה לפיסול בחומר במקביל לתהליך החיבור לקול הפנימי ולאמהות. העיסוק בחומר, מלאכה נשית עתיקה היווה את הקוטב השני לעיסוק שלה  בחדשנות בעולם העסקי והטכנולוגי. היא מפסלת דמויות רכות, עגולות ויוצרת קבוצות של זוגות אוהבים הישובים אחד בתוך השני, משפחות עם ילדים, בהן כל פרט יכול להיות בכל מקום שרוצים, לפי מה שמתאים בזמן ובמקום ואלו ניתנים לשינוי ולהזזה. במקביל לפיסול היא יצרה ווריאציות של הגופים והדמויות בצילום, בהם נראים הפסלים בקו או בכתם ונותנים מבט אחר לפסלים מזוויות אפשריות שונות. הדמויות ברובן מרומזות , נמצאות יחד,  אך תמיד גם חופשיות להיפרד. בעשייה האמנותית שלה היא חוקרת מצבים של  ביחד ולחוד , סטטי ודינמי , חופש אישי וחיבור לאחר ולקבוצה.

          ורוניק כהן- הנדלס  (KINOREV בכינויה האמנותי ) ילידת פריז, נשואה ואם לשלושה, בוגרת בית הספר לתקשורת חזותית : CORVIZART  בפריז וschool of visual arts-  בניו יורק, מגיל 21 חיה ויוצרת בתל אביב, עסקה באיור ובציורי קיר מתוך תפיסת הפנג-שוואי.

          ורוניק מציגה גם היא דמויות, אך הדמויות שלה פנטסיות ואוצרות בקרבן סוד וסיפור פנימי. במבט ראשון הדמויות נראות צבעוניות מאד ונאיביות אך במבט שני ניתן לחוש בכאב, אי נוחות, לעיתים סבל ופחד שהן מביעות. ב"פורטרט עצמי" לדוגמא,  המצויר בצבעים עזים של כחול ואדום האמנית לובשת מעין מסכה, בעיניים יש אור אך גם עצב עמוק ודמעות. המבט מספר על מצוקה פנימית אך גם על חיבור לעולם אחר, רוחני, מיסטי. בציור אחר, שבו נראים שני ראשים במעין חיבוק, ראש אחד צהוב של מעין חייזר, דמות מעולם אחר ופורטרט נוסף של אישה , מביעה האמנית את הכמיהה לרוך ולאינטימיות. הראש הצהוב של הדמות מהעולם האחר מייצגת איכות של אהבה ושל רכות. ב"אמהות" (דמות אישה בהריון), מצוירת  דמות אישה שראשה בנוי מדמויות,רבות המייצגות את  בני הזוג הפוטנציאליים שיכלו להיות לאישה ואילו הבטן מלאה בפוטנציאל של תינוקות , של יצירת חיים. החקירה של ורוניק את מהות החיים והנשיות נעשית דרך ציור של פרטים, עם הרבה צבע וסימבולים החבויים בתוך כל ציור.

          דויד מונסונגו  , יליד ישראל, נשוי ואב לשלושה, מתגורר ביישוב גן נר שבגלבוע, עוסק בתחום ההיי-טק וחלק ניכר מזמנו משקיע בצילום. מציג בתערוכה זו  לראשונה קטעים נבחרים משירים פרי עטו ולצידם אחדים מצילומיו. בשיריו הליריים, כמו גם בצילומים, נותן דויד ביטוי לנקודת המבט החודרת שלו , להתבוננות המעמיקה ברזי העולם האישי והכללי, ביחסים בין גבר לאישה, תוך יכולת נדירה לבטא קירבה , אינטימיות ורכות דרך מילות השיר כמו גם דרך עדשת המצלמה. התיאורים הויזואליים והמילוליים שלו משמרים את תחושת הרגע ויוצרים  בו בזמן אוירה על זמנית , לעיתים אפילו מיסטית .

          יעל שביט, ילידת ירושלים, נשואה+שתי בנות וארבעה נכדים, בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בכלכלה וסוציולוגיה ולימודים לתואר שני במנהל עסקים. היצירה היא חלק חשוב ומרכזי בחייה וכעובדת מדינה בכירה, שילבה תמיד בין העולם המוחשי לעולם הדמיון. למדה פיסול אצל הפסל פנחס עשת ז"ל במסגרת לימודי חוץ באקדמיה לאומנות ועיצוב ב"בצלאל" וכן אצל הפסל פסח פליט ז"ל ואצל בוריס כץ ולוק זהבי. בשנים האחרונות היא מפסלת ב"סקולטורה" בתל אביב, בהדרכת הפסל דוד פאר, בעיקר נשים וזוגות – בחמר ויציקות בברונזה, אבן ופוליאסטר.

          הדמויות שלה לעיתים קומיות, לעיתים גרוטסקיות, אך תמיד עשירות מבע, מאופיינות בשפת הגוף ובביגוד שלהן, לקוחות מסצנות בחיי היומיום , מסיטואציות המלוות את חיי האישה ולעיתים מתוך עולם התיאטרון. 

           

          נעילת התערוכה : 27.4.2013

           

          ''
          ''
          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 28/2/13, 05:36

            "רגע אחרי הגשם"

            בתיאטרון גבעתיים רח' רמז 40

            אוצרת: איילת אמוראי-בירן

            ''

            שישה אמנים מציגים את עבודותיהם בנושא אביב ופריחה בהשראתם של האמנית האמריקאית הידועה ג'ורג'יה אוקיף, צילומי הפרחים של האמן היפני נוביושי אראקי, קלף הקיסרית בטארוט וסמלי האביב בשירה ובספרות.

            הציירת מרים ברסון והצלם מתי קרפ מציגים עבודות המתארות את פנים הפרח בתקריב מוגדל. יצירותיהם, המתכתבות ישירות עם אוקיף ואראקי, הן בעלות אסוציאציה ארוטית , מבטאות פיוטיות ורכות, צבעוניות עזה ,חיות ויופי העבודות כמו מזמינות את הצופה להיכנס לתוכן. האובייקט – הפרח מנותק מכל מה שסובב אותו ונראה כציור מופשט. הקווים אסתטיים וברורים, חדים ונקיים, חשופים וישירים ועם זאת התחושה היא שהיצירה נושאת בתוכה סוד, זמניות ועל זמניות. 

            עוזי ז"ק ורחל לביא מתארים  מרבדי פרחים במרכז יצירותיהם ,בצבעוניות עזה וחושנית במסורת האמנות הנאיבית שמקור עוצמתה נובע  מן הצבעוניות והסיפור.  יצירותיהם האכספרסיביות  והחומריות מביעות שמחה ואופטימיות עושר ושפע. האביב בציוריהם מביא עמו רעננות, ההתרגשות וציפיה להתחלה חדשה, קלילות, נעורים ושמחת חיים.

            צביה פז המציגה בתערוכה זו את סדרת הציורים: ."במעבה היער", סדרה שנוצרה בעקבות מותו הפתאומי של בעלה לפני כ – 16 שנה, מתארת באופן סמבולי את המסע הפנימי שלה בימות החורף, אל המקומות האפלים של התמודדות עם אובדן ושכול, עצב וכאב ועל תהליך ההתחדשות בטבע ובתוכנו, הצורך להמשיך בחיים, להתחבר לעוצמה ואופטימיות.  הציורים בצבעי ירוק וזהוב, מלאי הצבע והחומריות העזה מביאים עימם ניחוח של רעננות ואביב מתעורר.

            ''

            שושי רימר עוסקת בחיבור של פיסות בדים לכלל מארג חדש בשיטת מעשה הטלאים המודרני (ART QUIL ). בשונה ממעשה הטלאים המסורתי שחיבור פיסות הבדים נעשה  בטכניקה של תפירה, החיבור של רימר נעשה על ידי חיתוך והדבקה. ביצירה: "פריחה על שפת האגם" לדוגמא, שהשראתה היא מציור אקוורל, היא מדביקה ומשלבת לכלל יצירה אחת פיסות בדים קטנות בשיטה המזכירה את אמנות הפסיפס. הצבעוניות של הפרחים היא צבעוניות עזה ועשירה, צבעים בהירים וחמים והתוצאה היא תחושה של בוהק, רעננות, אופטימיות והתחדשות.

            שעות ביקור בתערוכה:ימים א-ה 10:00-17:00 ן'10:00-12:30 ובשעות המופעים.

            נעילת התערוכה :16.3.2013

            ''

             

             

             

            דרג את התוכן:

              ארכיון

              פיד RSS