כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שישי , 30/1/15, 22:53

    מול ים

    הים הגדול – על הזמני והנצחי ומה שביניהם

    אוצרת: איילת אמוראי-בירן

    התערוכה מוצגת בתיאטרון גבעתיים, רח' דוד רמז 40

    פתיחה חגיגית :יום חמישי, 5.2.2015 בשעה :19:00

    ..."מהים הגדול, מהמלח והחול..." החיים לצד הים המכונה ביהדות: "הים הגדול" מעצבים חוויה

    עוצמתית שרבים במהלך הדורות התייחסו אליה בשירה, בספרות, באמנות , במיתולוגיה ובכתבים הדתיים.

     

    ''

    ברכת הים הגדול ביהדות היא ברכה בה מביע האדם את התפעלותו בצורה ספיצפית מגודל הים ומברך את ה' על יצירתו, בנפרד מהברכה הכללית על מעשה בראשית ועל הבריאה בכללותה.

    במיתולוגיה היוונית פוסידון, אל הים הוא אחד מ-12 האלים האולימפיים ומוכר גם כאחד משלושת האלים המרכזיים לצד אחיו זאוס והאדס. בקרב הרומאים הוא נודע כנפטון. על פי האגדה, אלת היופי אפרודיטה נולדה מקצף הגלים ורכבה על קונכיה, ואילו איקרוס שלא שמע בקול אביו והמריא גבוה מידי צנח אל הים וטבע.

    ''

    התערוכה עוסקת בנושא הים – על הזמני והנצחי שבו, על הגאות והשפל, על הרוגע ועל הסערה.

    התערוכה מציגה ציורים וצילומים , אנטרפטציות אישיות של אמנים ,שכל אחד מהם בסגנונו המיוחד מביע את חווית הים  הייחודית שלו.

    ''

    האמנים המשתתפים: קרן איזיקסון , ניסן בר דיין, ניסים בר ציון, מיקי גולדשטיין, יפה וינר, רות טל, יצחק מרכוס, יהושע (שוקי) ננר, מירי איתן-שדה,אילנה שודרון-מינקוב, מיכל שטרית

    פתוח מידי יום בין10.00 – 17.00 יום שישי:12:30-10:00 ובשעות המופעים.

     

    ''

    נעילה:21.2.2015

     

     

    ''

     

     

    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 21/11/12, 21:22

      על רכות ונשיות מזווית אישית של שלוש צלמות, שלוש ציירות ופסל אחד

      דקלה לאור, טליה לביא, עדית הלחמי - פרנצוס, אילנה שודרון-מינקוב, דולי אלישע גורן, יהודית רביד, שלמה רביב

       

      ''

      פתיחה חגיגית: יום שישי, 23.11.2012 בשעה 12:00

      במכון המים, הגלריה העירונית, גבעתיים, רח' השומר 7

      אוצרת: איילת אמוראי בירן

      יחסי ציבור: מיכל סדן

      ''

       

      מהי רכות ולמה היא מתקשרת בתודעה הקולקטיבית עם אנרגיה נשית?

      התערוכה יוצרת מרקם של עבודות מתחומי יצירה שונים היוצרים בחלל הגלריה דיאלוג בין חומרים, טקסטורות ושפות אמנותיות שונות בהקשר למושגים של רכות , עוצמה וחוויה נשית.

      ''

      צללית גוו נשי מאזכר נוף של דיונות חול במדבר, גלוי ונסתר, מואר ומוצלל, עין פקוחה מישירה מבט, עין נעצמת מתבוננת פנימה. התמסרות. הכלה. רחם. אשה לבדה. אישה ורעותה. אחווה נשית. אינטימיות. חוטים דקים של כסף שזורים בשיער פזור על הכסתות. אישה מסרקת את שיער חברתה. אישה פורטת על נבל. נשים יפות. לבושות. עירומות. נשים מלאות, נשים דקיקות.. אהבה. רגש . שירה. כתיבה. עוצמה. היות אישה.

      ''

       

      שעות פתיחת הגלריה : ג',ד',ו, 11:00-14:00

      נעילה: 10.12.2012 

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 9/11/12, 08:43

        תערוכת "אלה שלא היכרתי",  כוללת רישומים של בני משפחתה ומשפחת בעלה של אילנה שודרון-מינקוב שניספו בשואה

        האמנית התוודעה לסיפורם רק בשנים האחרונות לאחר שנות שתיקה של דור ההורים.

        לפני כעשר שנים ביקשה אילנה  מדוד שלה לספר לה על משפחתה.  הוא סיפר בשפה ציורית על החיים של המשפחה ברובע הברונקס בניו-יורק, ארה"ב, כילדים של מהגרים, בשכונה יהודית.

        ''

        ואז המשיך וסיפר על אביו (הסבא של אילנה) -  שאימו, אחותו ושני אחיו, על משפחותיהם, שנשארו בגליציה   -    כולם נספו בשואה.

        ידיעה זו הפתיעה את אילנה עד מאוד. ההורים שלה, שניהם נולדו וגדלו בארה"ב,  והם היו תמיד כל כך "אמריקאים" שבכלל לא עלה בדעתה שלשואה יכול להיות קשר כל כך קרוב אליהם.

        אך צללי השואה לא פסחו גם עליהם ומחקר מעמיק הביא את אילנה עד לעיירה מיקולינצה אשר בגליציה.

        צילומים מהוהים של אלה שלא הכירה הגיעו לידיה של אילנה, ולפני כארבע שנים החלה אילנה לצייר  את דיוקנאות בני משפחתה ומשפחת בעלה (מלטביה וממינסק, בלארוס) שנרצחו בשואה.

        ''

        אומרת אילנה: "דרך הציור הרגשתי שאני מתקרבת אליהם, לומדת להכיר אותם.  הרגשתי גם שאני רוצה להנציח אותם, להוציא אותם מתוך החושך והאין הזה, שלתוכו הם נדחפו.  רציתי לתת להם זהות, דמות ופנים, ולהחיות את זכרם של אנשים שנשכחו, שאפילו משפחתם לא ידעה על קיומם ועל סופם הטראגי.  רציתי שיהיה ידוע שאנשים אלו חיו על פני האדמה וכי הם נרצחו.  אנשים יפים וטובים, חכמים ומוכשרים, שחיו ואהבו  וגידלו משפחות, עד שבאו הגרמנים".

        ''

         

        הרישום הביוגראפי, האישי מאד, הכל כך מדוייק של אילנה ,מחזיר את השמות לחיים, לתודעה ולזיכרון וכמובן להנצחה.

        אנו חווים כאן תיעוד מצמרר הנעשה בטכניקה ייחודית עם צבעי פחם והדמויות נראות כאילו הן "יוצאות מן החושך",מעטן מטושטשות, כפי שראתה אותן אילנה מתוך הצילומים שהיוו את בסיס עבודתה.

        אנו עומדים כאן נוכח מסמך מרגש ועמוק של אמנית היסטוגראפית רגישה.

         

        ההתבוננות בדמויות מביאה אותנו להתרגשות ,הזדהות וקירבה

        אוצרות: זהבה קלמן

        דרג את התוכן:

          ארכיון

          פיד RSS