כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שני, 23/9/19, 13:23

    תצוגת הסתיו בגלריית האמנים של קניון רמת אביב:

    לקראת חגי תשרי וראש השנה מתחדשים בגלריית האמנים של קניון רמת אביב בתערוכות ראשונות של אוסי דרורי – צילום, נועה שפירא, רישומים על נייר, רויטל קוממי ואורה ביאליק – ציורי אקריליק ושמן על בד.

    מה 10.9.19 – 2.10.19

    שיח גלריה בתערוכות, מפגש אמנים והופעה של הרכב ג'אז יתקיים ביום רביעי 18.9.19 בשעה 19:30.

    אוצרת התערוכה: איילת אמוראי-בירן

    ''

    אוסי דרורי

    חיה ויוצרת במבשרת ציון.

    עובדת בהוראה ובחינוך, במקביל מתבוננת על המציאות בסביבתה ותופסת בעין העדשה רגעים בני חלוף בחיי היומיום.

    השתלמה בלימודי צילום מקצועי ב'צילום בעם' אצל שגיא שועלי וכיום מציגה בתערוכות צילום מקצועי.

    בתערוכה זו מוצגים סדרת צילומי נוף של טבע פתוח ונוף ירושלמי, סדרת פורטרטים: מרקם אנושי ישראלי על כל גווניו וצבעיו, ורגעים בחיי יומיום בשוק, בים בשכונת ימין משה ועוד.

    "הצילום עבורי הוא דרך לתעד רגעים מיוחדים גם אם יומיומיים וכביכול טריוויאליים, ולהנציח את החולף. אני מתמקדת בצילום לא מבוים, לא מעובד, שמעביר לצופה אווירה, רעשים, ריחות ומחשבות של המצולמים. ההבעות שעל פניהם מספרות סיפור שלם ומקרבות את הצופה לסיטואציה שהם נמצאים בה, עד שהצופה הופך לחלק ממנה והוא שותף להתרחשות שבתמונה.

    הדמויות מוצגות בנקודת זמן מאד מסוימת. מעניין אותי לשקף את העלילה שמאחורי הדמות, לנסות לפענח את הנרטיב שהתמונה היא רק אפיזודה זמנית ממנו.

    האנשים בצילומים שלי פועלים בתוך מרחב שאינו משמש רקע, אלא הם חלק אינטגרלי ממנו.

    כצלמת, אני לא מתעדת חיצונית מהצד אלא שותפה לרגעיות שאותה אני שואפת להנציח.

    אני מנסה להביא לצילומים שלי את מה שמושך אותי בציורים אימפרסיוניסטיים-

    הרגע החולף, המשתנה, שאי אפשר לשחזר."

    ''

    נועה שפירא

    חיה ויוצרת ביפו

    בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל, עם התמחות ברישום, מבין מוריה הרבים הושפעה במיוחד ממרים גמבורד, טליה קינן וראובן קופרמן. לאחר סיום לימודיה ב2013 החלה לעבוד בתור מקעקעת, למדה הדפס בירושלים וציירה בעיקר בדיו.

    אחר כך חזרה לתל אביב, לימדה אמנות וחזרה לצייר בעפרונות, בעיקר אובייקטים בסביבה הקרובה, של ביתה: צמחים, החתול שלה וחיות שהגיעו אליה הביתה ואנשים שנרדמו על הספה שלה. בעיקר תפסו את תשומת לבה שורשים, המדמים בעיניה את גוף האדם מבפנים, ואת המבנה של הנפש. "אני מאוד אוהבת ומעריכה את הטבע. רציתי לצייר, באופן ובחומר הכי פשוטים שיש, הכי ראשוניים וישירים שלי, את מה שאני אוהבת ומעניק לי שלווה ביום יום, בסביבה הפשוטה של הבית." רישומיה המוצגים בתערוכה בטכניקות

    מגוונות מייצרים אינטימיות עם האובייקט ומאפשרים לצופה להיות אף הוא בחוויה אינטימית של התבוננות פנימה.

    ''

    אורה ביאליק

    אורה ביאליק היא ציירת אכספרסיבית, שצבעוניות עזה מאפיינת אותה.

    אורה, ילידת ישראל, עבדה במשך שנים רבות כסטטיסטיקאית. עם הגיעה לגימלאות, הגשימה חלום נעורים ללמוד אמנות באופן מסודר. היא סיימה בהצטיינות את הקולג׳ של פילדלפיה בחוג לאמנות, והמשיכה ללימודי ציור ורישום באקדמיה לאומנויות של פנסילבניה׳ בפילדלפיה. לאחר עשרים ואחת שנות עבודה ולימודי אמנות, שבה לפני חודשים ספורים לישראל וכיום חיה ויוצרת ברמת גן.

    כשאורה מחזיקה מכחול, היא עובדת מהר. אין סנטימטר רבוע בעבודותיה שהוא בגוון אחיד. אורה מציירת

    בחברה. מסגרת הזמן, והסביבה דוחפות אותה לעבודה

    אינטנסיבית. היא עובדת בחומרים שונים על מגוון תכנים, החל

    מהתבוננות במודלים: דמויות בלבוש ובעירום, פורטרטים ודומם, וכלה במופשט. היא יוצרת בטכניקות רבות : על נייר בדיו ובצבעי מים ועל קנבס בצבעי שמן ואקריליק. אורה התנסתה בפיסול, קליגרפיה סינית הדפסים וצילום.

    מוריה השוו את ציורי השמן שלה לציוריו של הצייר הצרפתי פייר בונאר (Pierre Bonnard).

    דמיון ומציאות מתערבבים בתהליך עבודתה בו זמניתֿ. טבע

    דומם לפעמים מצויר מהזיכרון בלבד (כמו תמונת האגסים והתפוח. שבתערוכה), ולעיתים כמו בציורי הבקבוקים העשויים זכוכית צבעונית, האובייקט הדומם שלפניה הופך למעין דמויות אנושיות במעין אינטראקציות חברתיות.

    כיום היא מרבה לצייר יותר בפורמט קטן.

    את גולת הכותרת של יצירותיה היא רואה בסדרת ׳בראשית׳. בסדרת עבודות זו פיתחה אורה שיטת עבודה לפיה היא צובעת משטחי פשתן באקריליק, בדומה לציור המופשט שבתערוכה,לאחר הצביעה היא חותכת את המשטחים בצורות שונות ואורגת אותם חזרה בהתאם לנושא. המשטחים הארוגים ממוסגרים במסגרות קופסא, ומתקבלים כהשלכי תלת מימד לדו מימד.

    אורה הציגה תערוכות יחיד בניו יורק, פנסילבניה ודלוור. השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בפילדלפיה וקיבלה על עבודותיה פרסים והוקרה. כמו כן היא הציגה באוניברסיטת חיפה, שם למדה בעת עבודתה

    ברפא"ל. זו התערוכה הראשונה שלה בישראל, לאחר חזרתה מארה״ב. יצירותיה נמצאות באוספים פרטיים בארה״ב ובישראל.

    ''

    רויטל קוממי

    רויטל קוממי, בת 39, תרפיסטית באומנות, עובדת עם ילדים ובני נוער .

    חיה ויוצרת ברעננה.

    "מתקופת ילדותי אני זוכרת את הרצון והצורך הרגשי שלי להביע את עצמי באמצעות אומנות וציור, להיות בעולם של דמיון שיאפשר ניתוק לזמן מה מהמציאות וחיבור למשאלות הלב, לחלומות באמצעות צבעים וצורות.

    בשנים האחרונות אני מציירת בקבוצה, בצבעי שמן על בד בסגנון ריאליסטי ומתמסרת לתוך תהליך פנימי לעיתים לא מודע של הנפש.

    בתערוכה זו אני מציגה את ציורי מתהליכים של מעברים בחיי האישיים וכתרפיסטית באומנות שמשתמשת במרחב של היצירה ככלי לביטוי אישי, של עולמי הפנימי.

    אני מוצאת ביצירת האומנות כוח מרפא, בריאה של יש מאין, חוויית שלווה וביטחון ,שמחברת עולמות שבאמצעות האומנות ניתן להגיע אליהם. היצירה שמאפשרת התבוננות מחודשת פנימה לחלקים שנדחקו לתת מודע ועצם כך נוצרת חוויה מתקנת ומרפאת.

    כיום כשאני מתבוננת בציורי אני חוזרת לזיכרונות ילדות ראשוניים העוסקים במעברים שונים בחיי:מילדות לבגרות, מארצי לשמימי, מפנים לחוץ.

    מעברים אלו נחוו עבורי בילדותי כעוצמתיים, לעיתים בהפתעה ללא הכנה מוקדמת, כגורל משמיים ובמהירות , באופן כזה שלא עובדו רגשית כילדה ובאילוץ של הזמן להתבגר, ללא היכולת לעכל את המתרחש במציאות החיצונית והפנימית. יחד עם זאת, החיים הצמיחו בי כוחות ותחושת מסוגלות בהתמודדות עם אתגרי החיים.

    מים הם מוטיב חזרתי בציורים – מעצם טבעם הם אחד הסמלים הנפוצים ביותר לרובד הרגשי של האדם, שנמצא בתהליך מתמיד של שינוי. המים כיסוד נקבי מקושרים אל האם , הלידה ואל הרחם, המים כמסמלים את התת מודע, סמל החיות לחיים חדשים להתנקות ולטיהור."

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 21/5/19, 08:11

       

      במאי- יוני מארחת גלריית האמנים של קניון רמת אביב שני יוצרים העוסקים במדיות שונות:

      זיוה ברגרזון-סקורניקZIZOOMI -   מציגה את תערוכת: "מארגים" שכולה קולאז'ים , טכניקה שהשתמשו בה רבות אמני הדאדא.

      בועז דרורי, אמן רב תחומי ומעצב מוצר מציג תערוכת ציורים בסגנון הפופ ארט.

      אוצרת התערוכה: איילת אמוראי-בירן

      מפגש חגיגי עם  האמנים בתערוכה יתקיים ביום ג' , 28.5.19 בשעה 19:30

      התערוכה מה12.5 – 10.6.19

       זיוה ברגרזון-סקורניק – ZIZOOMI   

      אמנית היוצרת קולאז'ים שלדבריה הם  "בוראים את עצמם".

      לאמנות הגיעה מלימודי והוראת פילוסופיה וכן לימודי תרבות. את דרכה האמנותית החלה ביצירה אישית ביומני ארט-ג'ורנלינג (יומן אמנות אישי). עם הזמן, הקולאז'ים גדלו והפכו מורכבים יותר . פיסות נייר, שאין ביניהן כל קשר, מודבקות בשכבות כשצבעי אקריליק מחברים ביניהן ויוצרים סיפורי-חלום ללא מילים. סיפורים שונים לצופים שונים. התבוננות קרובה תגלה פרטים נוספים, וסיפור-החלום ישתנה שוב ושוב, עם כל צפייה בו.

      " כל קולאז' הוא מסע.

       

      ''

      את דרכי האמנותית התחלתי בכתיבת סיפורים ושירים. בשלב מסוים, אתגרתי את עצמי בכתיבת סיפור קצר בן שורה אחת בלבד. לאחר מכן עברתי לעבודה אישית ביומני ארט-ג'ורנלינג, בהם יצרתי "יומני-מסע" אישיים בטכניקות שונות. שוב ושוב מצאתי את עצמי חוזרת ליצירה בטכניקת הקולאז'. הדבקת פיסות נייר התכתבה ומתכתבת, בכל פעם מחדש, עם התחושה של החיים עצמם, על ידי חיבור ואיחוי פיסות נפרדות ושונות ליצירת משהו חדש, שלם אחר ושונה. עם הזמן, חשתי שהיומן האישי, זה שאפשר לי להתחיל את היצירה, מגביל אותי. הדבקתי דפים כדי להגדיל את הפורמט וכאשר גם זה לא הספיק, יצאתי לדרך והתחלתי ליצור מחוץ ליומן. העבודות המשיכו לגדול, כשהן משתנות תוך כדי עבודה, מפנות מקום לדמויות שונות ובעלי חיים המצטרפים זה לזה בהרכבת סיפורי-דמיון עשירים בסימבולים, שכמוהם כסיפורי-חלום, ה"נכתבים" ללא מילים.

      ''

                                    

      אינני מתכננת את הקולאז' מראש, זה בלתי אפשרי. העבודה שלי אינטואיטיבית. פעמים רבות, תוך כדי עבודה, אני מרגישה שהגעתי למבוי סתום. פיסות הנייר השונות אמנם מודבקות לאותו נייר, אך אין ביניהן חיבור. לעיתים אני מרגישה כך כבר בעת החיפוש הראשוני אחר דימוי שיתחיל את ה"מסע"; ופעמים אחרות בעת החיפוש אחר דימויים נוספים, שיצטרפו אליו. פיסות נייר, מצטרפות אז, אחת לשנייה ומתחילות מסע משל עצמן על הנייר הלבן, בחיפוש אחר משמעות.

       

      לא אחת קרה שהרגשתי שמשהו חסר בקולאז' המתהווה. תחושה המתחילה את החיפוש אחר אותו "משהו" שימלא את החסר. הופתעתי מתחושה שאני חייבת להכניס "תנין", או יותר נכון, שהקולאז' חייב "תנין", או חיה אחרת כל שהיא, מבלי להבין למה. לא רק שאינני מבינה אז מדוע, אלא שזה נדמה מוגזם וממש לא קשור. אינני מתווכחת עם תחושות שכאלו. למדתי שלכל דבר יש סיבה, גם אם אינני רואה או מבינה אותה. כך מצטרפים ליצירה בעלי חיים ודמויות אנושיות (לרוב דמויות נשיות), יצירי דמיון המשלבים בין האדם לטבע בין הזר, ה"אחר", לבין מה שמרגיש ביתי ומוכר. שימוש ביצירותיהם של אמנים גדולים מן העבר, בשיטת ה- Readymade, מאפשרת לי מחד, להוקיר את אמני העבר ומאידך, ליצור חיבור בין העבר להווה, בעת ש"סיפורי-החלום", מקשרים את היצירה אל המחשבה, הרגש ואל העתיד .

       

      לאחר שהקולאז' מוכן אני מתחילה את החיפוש אחר המשמעות. משמעות הסימבולים ש"נדחפו" ליצירה ולמודע ומשמעותו של הסיפור לגבי. עם ההבנה, מגיעה גם הפתעה והתפעלות. כאשר לפתע מובן לי מדוע התנין, הינשוף או פרח מסוים נכנסו לקולאז' ומה הם באו להגיד לי או למתבונן ביצירה המוגמרת שאת מבטם הם לוכדים.

       

      "לכאורה, ניירות וצבעים, הם אבני הבניין של הקולאז'. אך בפועל, הוא "נבנה" לאיטו, מאבני-הנפש, חומרי הבניין של ה"אני", אליהם אני מוסיפה שכבות של צבע. כל שכבה הנוספת על הנייר, מורידה שכבת "אבק" מהנפש ומאפשרת את חשיפת ה"עצמי". זה שדהה ונסתר תחת שכבות-החיים ומציאות היום-יום.

       

       

      העבודה האינטואיטיבית על הקולאז'ים מאפשרת לי חיבור אל תת המודע האישי והקולקטיבי. ההבנה שהסימבולים והסמלים המשולבים בהם הינם בעלי משמעות אוניברסלית ומדברים לכולם, גרמה לי להבין את הצורך בחשיפת העבודות לציבור.

       

      התבוננות בעבודותיי ממרחקים שונים, בשעות שונות של היום ובתאורה משתנה, מאפשרת לגלות בהן דברים אחרים בכל פעם. כל קולאז' מכיל, כפוטנציאל, סיפורים רבים ושונים, כמספר הצופים בו; ויותר מכך, כמספר הפעמים שמתבוננים בו.  כל התבוננות מגלה משהו חדש והסיפור משתנה". 

       

      בועז דרורי  

      צייר ומעצב מוצר

      בוגר האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל. עוסק בעיצוב כבר 20 שנה.

      מפתח מוצרים בתחומים מגוונים- החל מצעצועים, מוצרי צריכה ועד מכשור רפואי.

      ''

      "גם בעיצוב מוצר וגם בציור נדרשים תהליכי חיפוש ויצירה, אבל אלו שני תהליכים שונים זה מזה לא רק

      באופן התהליך אלא בעיקר במקום שלי כיוצר-למול התהליך, היצירה והמשתמש.

      תהליך של עיצוב מוצר הוא תהליך מובנה, מתודולוגי שנועד בסופו של דבר לתת מענה אסתטי לצורך מסויים,

      לפונקציה. לכל פרוייקט יש לקוח שהוא מזמין העבודה, משתמש מיועד, תקציב ולו"ז .

      אני חלק מתהליך בו שותפים אנשים נוספים: לקוח, מנהלים, מהנדסים, אנשי שיווק, לקוחות ומשתמשים.

      כאומן, וכצייר-אני בחזית: אני הלקוח, המעצב ,המתכנן, המשתמש. אין מתווכים, אין "תירוצים" (אי אפשר להאשים

      אף אחד שהיצירה לא יצאה כמו שרציתי..)

      כשאני מצייר זה כל מה שההפך ממעצב אנונימי מאחורי תהליך, מפונקציה, עמידה בתקנים ומגבלות ייצור.

      אני חופשי לעשות מה שאני רוצה ומה שיוצא מתוכי.

      ''

      בחרתי לעבור לחזית, להיפרד מהקונספט, להיחשף, להיות פגיע, שפיט ופשוט ליהנות...

      כל חיי אני רושם, נותן ליד לקחת אותי לכל מיני מקומות. הרגע שלי לבד מול המשטח הריק והתוצאה שנוצרת הם הפתעה בכל פעם מחדש. כמעט אף פעם אני לא יודע לאן זה יוביל...

      כשאני רושם ומצייר אני עם עצמי, מחפש בתנועות מהירות תשובות לשאלות שצצות... לא תמיד אני מוצא.

      אחת האהבות שלי זה לשבת בבית קפה ולהתבונן באנשים. תמיד התבוננתי באנשים. ממציא להם סיפורים: שם, מאיין באו, מה הם אוהבים... אני מדובב את מילותיהם, בוחן את תנועתם, את שפת הגוף, הג'סטות , המבט... אח"כ הם נכנסים לציורים שלי.

      לפני מספר שנים הורדתי אפליקציה לטלפון והתחלתי לצייר. המיידיות והפשטות הקסימו אותי. בנסיעות, בהמתנות, ברכבת, או סתם בישיבה באיזה בית קפה- האצבע נעה על המסך.

      בהמשך התחלתי "לשוטט" גם על הטבלט והאפשרויות התרחבו: המסך גדל, מגוון הכלים, היכולת לרדת לפרטים, הצבעים והטקסטורות. ואני שרוב חיי רשמתי בשחור, נשאבתי לצבעים  שהתחילו פתאום לפרוץ ממני החוצה.

      עכשיו אני מצייר גם על משטחים "חיים" של קרטון, פלטות עץ וקנבס עם צבעים "אמיתיים". שאלות חדשות ותשובות חדשות שלא תמיד אני מוצא...

      אני רוצה להמשיך ולהגדיל את המשטחים עליהם אני מצייר. אולי גם השאלות והתשובות יגדלו..."

      הגלריה, הבנויה מחלונות ראווה ענקיים, ממוקמת על הקיר החיצוני של קניון רמת אביב, אינשטיין 40 תל אביב, בין "ארקפה" למסעדת היוקרה: "גרנד קפה". חלונות הראווה מוארים מידי ערב והתערוכה פתוחה לציבור בכל ימות השבוע ובכל שעות היממה.

      נעילה:10.6.2019

       

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שלישי, 30/6/15, 06:15

        "נוף אחר"

         

        אוצרת: איילת אמוראי-בירן

         

        הגלריה העליונה של תיאטרון גבעתיים

         

        פתיחה חגיגית :.2015 9.7 בשעה 19.00

         

        בתיאטרון גבעתיים, רח' דוד רמז 40

         

        חמישה אמנים, מציגים בפיסול, ציור וצילום את התייחסותם לנושא הנוף, איש איש בשפתו האישית ובכתב ידו הייחודי.

        רוני בק בציוריה האקספרסיביים מתייחסת לסביבתה ובתוכה גם לנוף האנושי , שלה עצמה, בפורטרטים אישיים ושל הסובבים אותה, בציורי הטבע מחד והסביבה האנושית מאידך. ציוריה מלאים תשוקה לתפוש את הרגע, את התנועה, את האווירה והאור האופיינים למראה בר החלוף הנגלה לעיניה ולתחושה הנלווית אליו ולהנציח את רשמיה על הבד.

         

        ''

        כלב קסטל, ז"ל, צייר ממוצא איטלקי שעלה לארץ והיה שותף לבניינה כחבר קיבוץ נצר סירני , רופא ילדים שצייר כל חייו בעיתות הפנאי, בהן הפליג אל מחוזות ילדותו, אל מרחבי התרבות הקלסית האיטלקית ממנה ינק וממנה הושפע. ציורי הנוף שלו המוצגים בתערוכה נעים מהסגנון הריאליסטי ועד המופשט. בחלקם מתוארים באהבה רבה נופי מולדתו , באיטליה ובחלקם נופי א"י, שטופי האור המזרח תיכוני.

         

        הצלמת אנה טופלד מביאה את ניחוחות הטבע בצילום לירי, חלקו על גבול המופשט וחלקו אמפרסיוניסטי המעביר אוירה של מסתורין, רומנטיקה ויופי פואטי. הצילומים מינימליסטים, חלקם בתקריב , מעין ציור יפני שבו המועט מחזיק את המרובה. קו, כתם וצבע שמביעים אוירה מלאת אהבה לעולם הנתפש בעין העדשה ומורכב מהיסודות הבסיסיים ביותר: אדמה, רוח , מים. שורשי העץ, השתקפויות במים, תנועת הגלים, אבני הנחל כל אלה הופכים לבתים בשיר הלל לבריאה.

         

        ''

        ארבעת היסודות באים לביטוי אחר בצילומי הנוף של יהושע ננר . בתערוכה מוצגות שתי סדרות: האחת היא סדרה העוסקת בנופי המדבר והשניה היא נופים מאיסלנד. בסדרת המדבר עוסק ננר באדמה על כל תצורותיה וגווניה, על סוגי האדמה המרכיבים טקסטורות ומראות משתנים תדיר, בגוונים חמים של צהוב, כתום, חום, וסגול. ואילו בסדרת הנופים מאיסלנד, שולטים גווני השמים, התכולים, הקונטרסט החזק בין האור והצל , והדרמה בין העשן המיתמר מלהבות הגייזרים לבוהק השמים וצפיפותה של האדמה. 

         

        ''

        הפסלת אנה לזובסקי מציגה בתערוכה סדרה חדשה של פסלים קטנים יחסית המשלבים דמויות ברונזה עם אבנים וסלעים. סדרה זו מחברת בין האדם לטבע, ומראה את התלות והאהבה שיש לאדם, ובחוויה האישית במיוחד של האמנית לטבע ולסביבה הבראשיתית. בנוסף לסדרה זו מוצגים בתערוכה פסלי ברונזה  מופשטים העוסקים גם הם במגוון היחסים בין האדם והטבע.

         

        ''

        נעילה:2.8.2015

                פתוח מידי יום בין10.00 – 17.00 יום שישי:12:30-10:00 ובשעות המופעים.

         

        ''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום רביעי, 1/10/14, 21:29

          FANTASEA-

          האמן ערן ירושלמי מצלם בהשראת דאלי

           

          אוצרת התערוכה: איילת אמוראי-בירן

           

          תערוכת הצילומים של ערן ירושלמי תיפתח ב"חלונות המוזיאליים" , בקניון רמת אביב, ביום שני , ה-6.10 בשעה 19.30. (על הקיר החיצוני של הקניון , הפונה לרחוב איינשטיין, בין "ארקפה" למסעדת "גרנד קפה" החדשה מבית טורקיז).

          ''

           

          ערן ירושלמי, בן 41, נשוי +2 מצלם בהשראת סלוואדור דאלי- פרספקטיבות והשתקפויות במדבר ובים.

           

          הוא משתמש באביזרים : כוס יין, סירה מנייר, חבלים צבעוניים, מטריות , כדורי זכוכית ומראות על מנת ליצור את הדימויים שהוא רואה בחזונו.  הוא יוצר פנטזיות מלאות תנועה וצבע  .התמונות הן אותנטיות  ללא שינוי לאחר הצילום מלבד עריכת הצבע.

           

          ''

          ערן ירושלמי, זוכה תמונות העונה שעברה של תוכנית הטלויזיה:"האח  הגדול", זכה פרסים בתחרויות צילום בארץ ובעולם. צילומיו הופיעו בערוצי החדשות והמדיה למיניה.

           

          ''

          נעילה: 30.10.14

           שעות ביקור בתערוכה:כל היום

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 22/3/14, 12:14

             

             

            דגלאס נולד בקנדה והתחיל לצלם בגיל 10. "הכל התחיל לאחר שחבר של אחי הגדול בא אלינו יום אחד, צילם אותנו ולמחרת חזר להראות  לנו את הצילומים. כששאלתי אותו איך הוא עושה את זה הוא לקח אותי לביקור בחדר החושך שלו. התאהבתי ממבט ראשון, הכל נראה לי כקסם טהור, ועד היום הצילום בשבילי הוא עדיין קסם. מאז ובמשך כל ימי נעוריי הרביתי לצלם, בניתי שלוש מכונות הגדלה במו ידי, הייתי הצלם המשפחתי והתלהבותי מהתחום הייתה רבה.

            ''

            חלפו שנים, הגעתי לאוניברסיטה (בססקצ'ואן), ובצד לימודי ההוראה השתתפתי עם כמה חברים בתיעוד הוויי החיים והאירועים באוניברסיטה. התצלומים הללו הופיעו בעיתון ובספר השנה של האוניברסיטה. באותן שנים בליתי בסטודיו ובמעבדה יותר מאשר בכיתות...

            ''

            ב-1973 עליתי ארצה והתחלתי לעבוד כצלם ארכאולוגיה. בתחום הזה התמחיתי אצל הצלם הידוע ד"ר שווייג. בשנים שלאחר מכן עבדתי בשביל רוב האוניברסיטאות בארץ בחפירות ארכאולוגיות רבות ברחבי הארץ, מעכו ועד סיני. בחורף 1974/5 יצאתי לכמה חודשים לעיר שושן שבדרום אירן. שם סיפקנו (אני ורעייתי) שירותי צילום ל-40 ארכאולוגים שעבדו בחפירות שנערכו שם מטעם מכון המחקר הארכאולוגי הצרפתי, החפירות היו בראשותו של  הארכאולוג ג'אן פרו.

            רוב עבודתי המקצועית היא בתיעוד וביחסי ציבור. לאורך 40 השנים האחרונות עבדתי עם מוסדות רבים, בתקופות שונות הייתי צלם הבית ביד ושם, במוזאון ישראל ובמוזאון האיסלם. ועבדתי בשביל האוניברסיטה העברית, הסוכנות היהודית ויד בן-צבי. ובנוסף צילמתי עבודות של אומנים רבים. בכל השנים  אני נהנה גם ללמד צילום ולחלוק מהידע שלי.

            אני מזמין אתכם להצצה בהיבט אחר של חיי כצלם; תצלומים שאני עושה להנאתי הפרטית, של מראות שתופסים את עיניי, מעוררים את רוחי, או מסעירים את דימיוני. אני תקווה שתיהנו מהמבחר שהבאתי לפניכם כאן"

            ''
            ''

            יצירותיו של דגלאס מוצגות בימים אלו בתיאטרון הלאומי "הבימה" במסגרת מיזם "זרקור" ,שהינו  מיזם חדשני וייחודי  מבית היוצר של האוצרת איילת אמוראי – בירן ואשת יחסי הציבור מיכל סדן

            מתוך הכרת שוק האמנות העכשווי, צרכיו ותוצאותיו, נבנה מניפסט של אוצרת מפיקה ויחצנית אמנות פלאסטית המכירות הייטב את המטריה.

            ''

            נבנה קונספט בו מאגדים "גילדת אמנים" איכותית ונדירה תחת קורת גג אחת בחלל  מרכזי עם יתרונות בולטים בלב ת"א, בתיאטרון הלאומי "הבימה",  כאשר מדי שבועיים תתחלף התערוכה , העוסקת בנושאים מגוונים כדוגמת: גבולות והגדרות של רוח וחומר, קודש וחול, נשיות, רב תרבותיות ואקולוגיה.

             

            פתוח יום יום החל מהשעה 18:30 ועד תום המופעים

            מוצ"ש החל מ19:30

            ''

             

             

            דרג את התוכן:

              ארכיון

              פיד RSS