כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    ארכיון : 10/2012

    0 תגובות   יום שישי , 26/10/12, 21:40

    "נוף ילדותי" –של האמנית יפה וינר

    פתיחה חגיגית :  יום חמישי  01-11-2012 בשעה 19:30

    תתקיים ב"גלריה העירונית - בית אמני הרצליה" 

    רח' בן גוריון 7 הרצליה.

    אוצרת: ד"ר דליה הקר אוריון

    ''

    התערוכה פתוחה לקהל בימים א,ג,ד,ה, בין השעות 10:00-13:00 . 16:00-19:00, בימי שני הגלריה סגורה

    ביום שישי בין 10:00-13:00

    טל גלריה: 09-9589986

    ''

     

    יפה ציירת אימפרסיוניסטית נולדה וחיה בהרצליה.

    את השכלתה האומנותית רכשה באוניברסיטה הפתוחה. בקורסי אומנות באוניברסיטת תל אביב, במדרשה לאומנות ברמת השרון, ועבדה עם אמנים ישראלים אחדים.

    החלה להתמקד בציור בעת שהותה בפיליפינים (1996-1998) למדה וציירה ציורי טבע ונוף אצל הצייר הפיליפיני המפורסם – רוג'ר סאן מיגאל, כיום, יפה מרבה לצייר נופי ארץ ישראל. עיקר עבודתה שמן על בד.

    בדרכה האמנותית מביעה את מחאתה השקטה והציורית על ההתפתחות המהירה ובלתי מבוקרת אותה גורם האדם בתקופתנו. יפה משמרת את הטבע כפי שהייתה רוצה לראותו.

    משתתפת בתערוכות בארץ ובחו"ל השתתפה השנה בתערוכות במדריד, ברצלונה וגי'וורני צרפת

     

    אתר האמנית: www.yaffawainer.com

    ''

     

    "נוף ילדותי"  / מדברי האוצרת ד"ר דליה הקר אוריון 

    תערוכת ציור של יפה וינר ( פוליתי)  ילידה ותושבת הרצליה, בגלריה העירונית הרצליה, נובמבר 2012.    

    " האדם אינו אלא תבנית נוף הולדתו"...שאול טשרניחובסקי

    מגדל המים המצטייר על גבי ההזמנה לתערוכה "נוף ילדותי", שוכן מאחורי ביתה של האמנית. הוא הוקם בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת ומתנוסס כסמל לתקופת ילדותה של יפה שנולדה וגדלה בה. כיום סביבתו של המגדל השתנתה, נבנו מבנים חדשים, נסללו כבישים, אך בציוריה של האמנית קפא הזמן מלכת והיא מעלה את הנופים כפי שהשתמרו בזיכרונה מכל התקופות.

    הציורים בתערוכה משקפים שלושה גופי נושאים הזכורים לה מילדותה ומלווים אותה בדרכה עד הלום: העצים (בעיקר האקליפטוסים), הים והשדות.                                                                                         העצים דומיננטיים בציוריה ובעיקר עצי האקליפטוס. חורשות אקליפטוס נמצאות עד היום בנווה עמל, הרצליה פיתוח והסביבה. בציורים המעלים מקומות ידועים בעיר, מהווים העצים את העיקר ביצירה ומספר בתים קטנים עם גגות רעפים אדומים מבצבצים מבעד לעושר העלווה ובקושי מורגשים.

    הים מייצג את הטבע במלוא אונו. היא מתייחסת לעוצמה הנצחית של הים ומעלה את המחזוריות המתבטאת בעושר גווניו בשעות שונות של היום ובעונות שונות של השנה.   

      השדות המופיעים בתערוכה הנוכחית וערמות החציר הנוכחות בהן נמצאים בהרצליה, ערמות החציר המייצגות הן את המחזוריות והן את הצורך של האדם להיזון מהטבע, ממלאות את התפקיד העיקרי בעלילה הציורית. העדר מקומו של האדם בציורים אלה ובכל הציורים של יפה ממחיש את היותו בר חלוף "כציץ השדה".

    הנחות המכחול הבטוחות והצבעוניות תואמות המציאות קבלו הנכחה נוספת המתבטאת בעיקר בתיאורים מרשימים מלאי הבעה של השמיים, הים והשדות.                                                                                                                             עצם תהליך היצירה האמנותית מהווה גם הוא דרך לנסות ולהנציח את קיומנו החולף עלי אדמות. כפי שכבר נאמר בשיר  "הימים חולפים, שנה עוברת אבל המנגינה לעולם נשארת".                         עבודותיה של יפה וינר מהוות עדות חיה שהמנגינה שלה ממשיכה לנבוע כמעין המתגבר ודימוייה החזותיים ממשיכים להדהד בלבבות המתבוננים.

     

    ''

    נעילת התערוכה:   יום שישי 18-11-2012

    לראיון ועיתונאים: מיכל סדן: 0548820293

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 25/10/12, 00:08

      הקוביה- גלריה לאמנות עכשווית מזמינה לפתיחת התערוכה:

       

      "חוף מבטחים"

      6/12/10-27/10/12

      אוצרת: ניצה פרי

      יחסי  ציבור: מיכל סדן

       

      ''

      אמנים משתתפים: דוראר בכרי, נתן דביר, לאה גולדה הולטרמן, אורית ישי, נסרין נג'אר, מיכה קירשנר, מיקי קרצמן, אלהם רוקני

       

      פתיחה: 27/10/12 בשעה 20:00

       

      שעות פתיחת הגלריה: א'-ה', 10:00-18:00

      חוף מבטחים  / Safe Harbor 

      בניגוד למסורת הפילוסופית, לפיה הנושא הראשון של החקירה הפילוסופית הוא ה"אני" וממנו עוברים לזולת- מן "האני החושב" של דקארט, "האני הבונה" של קאנט, "האני המכונן" של הוסרל ו"האני המוטרד" של היידגר, מאמץ עמנואל לוינס גישה הפוכה: הוא קודם כל פוגש את האחר, וממנו חוזר אל ה"אני". על פי לוינס האחר יכול להיות קשיש, ילד, עולה אתיופי, פליט, עובד זר או כל אחד שנשללת ההכרה בו כבן אדם. האחר נכנס, למשנתו של לוינס, לעולמנו: בלי לבקש רשות, בלי להתאים את עצמו למידותינו. הוא לא נמצא כתוצאה של צורך אלא כמקור לתשוקה.

      נושא הפליטים בעידן העכשווי חושף פצע פעור ומדמם, המשקף את פניה האדישים של החברה הישראלית, שנולדה מתוך אותו פצע ממש. מדינת ישראל, שהוקמה כמקום מקלט לפליטים, כזיכרון היסטורי של עם נרדף, מתמודדת לאורך שנותיה, ולא רק בשנים האחרונות, עם חווית פליטות כחלק ממרקם החיים השוטף שלה.  בהגדה של פסח נאמר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." ובספר דברים כתוב: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". במסורת היהודית, יציאת מצרים אינה רק מאורע הסטורי שהתרחש בעבר הרחוק, אלא זיכרון חי שבהכרח מעצב את חיינו ואת זהותנו כיהודים בהווה.

      התערוכה מבקשת לבחון מיהו פליט, ומציגה היבטים- מנקודת ראותו של הזר / הפליט, מחד גיסא, ומזווית ראייתה של התודעה הישראלית הקולקטיבית, מאידך גיסא. התערוכה אינה מציעה פתרון או מציגה עמדה, אלא מבקשת לעורר דיון ומחשבה ביחס להיבטים השונים בהוויית הפליט ומעמדו בחברה הישראלית. כיצד הרצון העז למצוא  'חוף מבטחים' מתמודד עם הפחדים, התקוות והמציאות היומיומית?

       

       מיקי קרצמן מעמת  את הצופה עם ישוב שנעקר בלב המדבר. שרידים של אוהל, שטיח אורחים הרוס, פיסות חיים שתלויות על מוט, אבק של קריעה והזנחה- כל אלה, עולים מן המסע שערך קרצמן בשנת 2010 ביישוב אל עראקיב. תחושת הנטישה והעיזבון הצורבים, מעגל הבנייה וההרס, חיפוש המקלט שוררים כולם בבסיס ההוויה הקיומית של בני הקהילה הבדווית. בעבודות שנעשו בתוך הפריפריה הישראלית נראים בעיקר מבני שיכונים, שנפגעו מהפגזות בשדרות ואופקים בדרום ובקריית-שמונה בצפון.

       

      המבט של דוראר בכרי על רחוב צ'לנוב מתביית על גגות הבניינים, ומפזר אויר חונק ומעיק. צ'לנוב, מתחם עירוני בדרום העיר, שזוהה כאזור ספר בקו התפר בין ערביי יפו ליהודֵי השכונות החדשות, הוא תמהיל של אוכלוסיות משתנות. שכונה שבה שוהים ומגורשים עולים חדשים, עובדים זרים, מהגרי עבודה או פליטים, לעיתים לזמן קצר בלבד. השמיים של בכרי מבשרים רעות, מגוללים בשפתו הקודרת מציאות על-זמנית, מרוקנת מהוויה אנושית ולא יציבה, אשר בה המרחב העירוני אינו מקום בטוח להיות בו.

       

      נתן דביר הבחין בשמלה של ילדה, שנתפסה על גדר הגבול במהלך מנוסת פליטים.

      בתצלום הופך דביר את המקום לאנדרטה, לאתר הנצחה, ואת הרגע לעדות אילמת על האופן שבו מגלמים פליטים, לעיתים 'בגופם', את סיפור מסעם לארץ.

      בעבודה "פליט נח" ניכרת אותה מציאות חלשה, אפלה וחשוכה, המכילה פחדים של אימת הרדיפות, ומתעוררים ספקות רבים ביחס לשאלה, האם אותה ארץ אליה נמלטו מסוגלת להיות אותה "ארץ חדשה".

      הכינויים  "עובדים זרים" או "מהגרי עבודה", משקפים את הציפייה שהם יישארו לנצח זרים במהלך עבודתם, וכשיסיימו, יחזרו לארצות מוצאם. בסדרה Simsteet, אשר צולמה באזור תעשייה המעסיק עובדים זרים מחבר העמים ופליטים מאפריקה, בוחנת אורית ישי את האנושיות המתבטאת באורח חייהם של העובדים הזרים. בחור עם מסיכה בעמידה בטוחה בסביבת העבודה שלו - טריטוריה מלאת חלודה, רטיבות והזנחה, כאילו הייתה פיסת נוף נדירה, סביבה שגם הפכה להיות המקום שבו העובד הזר לעיתים ישן ומתעורר בבוקר: ביתו, מעוזו, מבטחו.

      'פליט',  'שוהה בלתי חוקי'- מונחים שנעשה בהם שימוש ציני והם חלק ממכבסת המילים שנועדה להקל על השלטונות לגרש ולשמש כלי נשק בידי פוליטיקאים. הרבה לפני העיסוק בהגדרה מרגישים חלק לא מבוטל מאיתנו את היותנו נצר לפליטים שנאלצו לעזוב את ארצותיהם והיו תלויים בחסדם של מדינות או אנשים זרים, שקלטו אותם.

      הטביעה המטפורית של הנער מעכו בעבודה של מיכה קירשנר היא סוג של בריחה או חשש להתבונן במציאות, קשה ככל שתהיה, והיא מבקשת להזכיר כי תמונת המצב של חווית הפליטות לכאן ולכאן, אינה חד משמעית, ואנחנו, הצופים, נבחר בדרך שלנו להתבונן בה.

       

      ''

      בעבודת הוידאו של אלהם רוקני חווה הצופה אירוע אלים. רוקני משחזרת סיטואציה שבה נעצרו מספר מכוניות באופן פתאומי במהלך נסיעה שגרתית בכביש תל אביב-ירושלים. גברים חסונים יצאו מרכבם והוציאו באלימות גבר מרכב אחר. קולאז התמונות שאנו רואים מעלה סימני שאלה לגבי מהות המפגש הסבוך של הדמויות בסצינה, ובוחן את ההתמודדות של החברה הישראלית עם אוכלוסייה חלשה, שלא תמיד שורדת את המסע הקשה.

       

      העבודה ג'סי של לאה גולדה הולטרמן מעמתת את הצופה עם מהותו של האחר, באופן השונה ממה שאנו מכירים. הפליט, שמתואר בדרך כלל מוזנח וחסר הדר, הופך בתצלום לאסתיטי ומושך. הצופה מוזמן להביט פנימה ולבחון את היחס בין המציאות לייצוג שלה בתצלום. התוצאה מזקקת את חוויית הפליטות.

       

      ''

      בעבודה "ללכת לאיבוד" מבטאת נסרין נאג'ר באופן פואטי את תמצית הסכסוך ואת חוסר השייכות שלה למקום מולדתה. שתי סירות נייר על מצע של זפת מגלמות איזון שמופר, האחת סוטה מן המסלול, והשנייה ממשיכה לצוף ואיתה גם הספקות לגבי דו-קיום, זהות בלתי ברורה: האם ניתן לעגון כאשר הזפת מובילה לחוף המבטחים?

       

      ניצה פרי

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום חמישי, 25/10/12, 00:05

        צטט: ז'ן דארק 2012-10-25 00:03:45

        שפת נשים

        תערוכת ספרי אמן של נשים

        בגלריה אנטיאה

        רח' המלך ג'ורג' 40 ירושלים

        02-6222455 

         

        25.10.2012 – 28.11.2012  

         

        פתיחת התערוכה ביום חמישי –25.10.2012 בשעה 19:00

        הפתיחה חגיגית ותלווה במוסיקה חיה  וכיבוד קל

         

         

        ''

        בתערוכה מוצגים ספרי אמן של נשים ויצירות הקשורות לספרים אלו. התערוכה מגוונת ומראה היבטים שונים של השיח הפמיניסטי מנקודת ראות נשית רוחנית.

        חלק מן הספרים מתייחסים לאינטואיציה ,פגיעות וחשיפה לקשר עם התת מודע כמבטאי הצד הנשי בנפש.

        נושאים חברתיים אקטואליים מתבטאים בעבודות "באפי ציידת הערפדים והסכסוך הישראלי פלסטיני" ובספר העוסק בהדרת נשים "מודרת למהדרין".הספרים "שירת לילית", "מסע התם אל מקור העין", עוסקים במיתוסים הקשורים לאנרגיה נשית הפועלת בעולם. 

         

        ''

         

        משתתפות בתערוכה

        ליליאנה קליינר

        ג'ניפר בר לב

        דליה שגב

        ג'ודית מרגוליס

        חוה אפשטיין

        אליזבט דור

        לידיה רוזאנסקי

         

        אוצרת התערוכה: ליליאנה קליינר

        יחסי ציבור: מיכל סדן

         

        הגלריה פתוחה בימי א' עד ה' בין השעות 10:00 – 13:00

        ימי ה' בשעות17:00 –20:00

        בימים ובשעות נוספים בתיאום טלפוני: 02-6222455

         

         

        התערוכה נפתחת במסגרת מנופים – פתיחת עונת התערוכות בירושלים

         

        ''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 25/10/12, 00:02

          שפת נשים

          תערוכת ספרי אמן של נשים

          בגלריה אנטיאה

          רח' המלך ג'ורג' 40 ירושלים

          02-6222455 

           

          25.10.2012 – 28.11.2012  

           

          פתיחת התערוכה ביום חמישי –25.10.2012 בשעה 19:00

          הפתיחה חגיגית ותלווה במוסיקה חיה  וכיבוד קל

           

           

          ''

          בתערוכה מוצגים ספרי אמן של נשים ויצירות הקשורות לספרים אלו. התערוכה מגוונת ומראה היבטים שונים של השיח הפמיניסטי מנקודת ראות נשית רוחנית.

          חלק מן הספרים מתייחסים לאינטואיציה ,פגיעות וחשיפה לקשר עם התת מודע כמבטאי הצד הנשי בנפש.

          נושאים חברתיים אקטואליים מתבטאים בעבודות "באפי ציידת הערפדים והסכסוך הישראלי פלסטיני" ובספר העוסק בהדרת נשים "מודרת למהדרין".הספרים "שירת לילית", "מסע התם אל מקור העין", עוסקים במיתוסים הקשורים לאנרגיה נשית הפועלת בעולם. 

           

          ''

           

          משתתפות בתערוכה

          ליליאנה קליינר

          ג'ניפר בר לב

          דליה שגב

          ג'ודית מרגוליס

          חוה אפשטיין

          אליזבט דור

          לידיה רוזאנסקי

           

          אוצרת התערוכה: ליליאנה קליינר

          יחסי ציבור: מיכל סדן

           

          הגלריה פתוחה בימי א' עד ה' בין השעות 10:00 – 13:00

          ימי ה' בשעות17:00 –20:00

          בימים ובשעות נוספים בתיאום טלפוני: 02-6222455

           

           

          התערוכה נפתחת במסגרת מנופים – פתיחת עונת התערוכות בירושלים

           

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 8/10/12, 19:52

            פתיחה חגיגית : יום שני, 15.10.2012 בשעה 19:00

            גלריית "הבית הירוק"

            אוניברסיטת ת"א

            איריס וינטראוב מציירת בסגנון ציור אישי שנע מריאליזם להפשטה ומציגה סצנות מוקפאות מההווי היום-יומי האורבאני. הדימויים לקוחים מהרחוב הישראלי ומתעדים בדייקנות אווירה ייחודית, עירונית ואפילו בוהמיינית. העיר של וינטראוב היא כרך מסקרן וסוער המזמן רגעים של בדידות לצד הבלחות של קסם ושל נחת, חלונות ראווה, השתקפויות, עוברי אורח ממהרים, חוויה של קדחתנות אינטנסיבית ובתוך כל אלה, רגע אחד של חסד.

            ''

            הסצנה העירונית שלה אינטנסיבית ועזה, מאופיינת בצבעוניות חזקה, בגרפיות פופ-ארטית ובדמויות מרשימות. זוויות הראיה שלה ייחודיות והקומפוזיציות מפתיעות בקריצה הומוריסטית. כל עבודה היא מיקרוקוסמוס המשלב ריאליזם עירוני עד כדי גרוטסקיות יחד עם יופי ואפילו חמלה. הסצנות משתנות בהתאם למצב הרוח ומשקפות את הלך הנפש של הגיבורים האלמוניים שלה.

            ''

            הדמויות מקבלות חיים משלהן ותפקיד מרכזי בעבודותיה. דמות שהופיעה בסצנה מסוימת יכולה לחזור בעבודה אחרת בתפקיד שונה. אבל למרות מרכזיותן של הדמויות, העיקר היא העיר והקצב שלה. רוב הדמויות המופיעות בעבודותיה מצוירות מהגב, חסרות זהות ברורה וכמו משתתפים, יחד עם הקהל, כצופים בסצנה.

            ציוריה עשויים בטכניקת שמן על בד, המאפשרת יצירת שכבות ומרקמי צבע מגוונים והתרשמות מנוכחותו של הציור תוך כדי עבודה. עבודותיה גדולות, נוכחות, מרשימות כשהפורמט תומך בתוכן ומממש הלכה למעשה את מאמרו של מרשל מקלוהן "המדיום הוא המסר".

            לאיריס וינטראוב כישרון יוצא דופן לשלב סגנונות אמנותיים שונים, הנעים מהמופשט המוחלט ועד לריאליזם קיצוני. יכולותיה האמנותיות המרשימות, יחד עם ניסיון חיים, ניסיון מקצועי ואינטלקט, גיבשו אצלה סגנון אמנותי חד-פעמי, בוגר ויוצא דופן.

            ''

            תיאום ביקורים בתערוכה בטלפון:03-6406493 

            אתר האמנית:

            http://www.irisw.co.il/

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 3/10/12, 21:43

              "חגי תשרי עבר הווה ו...עתיד"              

              אוצרת : רחל זיו

               

              ''

              במרכז לאמנויות הבמה,שוהם

              התערוכה "חגי תשרי עבר הווה ו..עתיד" מביאה ביטוי אומנותי ויצירתי למסורות עתיקות יומין המושרשות בחיי המשפחה היהודית ובתודעה היהודית מזה אלפי שנים. אין כמו חגי תשרי המביאים אלינו מניחוחות הטבע ומסיפורי דורות שעברו מפה לאוזן ומתקיימים על פי משנת ההלכה היהודית וכתבי הקודש. בתערוכה הנוכחית חלק מהאמנים מציגים תכנים שיש בהם אמירה בעלת ערך מוסף, חדשנות יצירתית הנותנת ביטוי לחשיבה יצירתית עתידית. חיבור בין תרבות העבר להווה העכשווי והסתכלות אחרת, שונה, בצד המוכר והידוע. התערוכה הינה חלק מאירועי פסטיבל "מוזות בסוכות" בישוב שוהם                                       המתקיים זו השנה ה-12 ומגיעים אליו אלפי אנשים ואורחים.

               

              ''

               

              האמנים המשתתפים:

               

              אורנה טימן - צילום,  אילנה שודרון-מינקוב - ציור,     איציק אדיר - ציור,          אנה לזובסקי - פיסול,      דבורה אזולאי - ציור,       דורית דרור - ציור,        טלי אדיב - ציור,  ירוחם מזן - ציור,  לימור שמורק - ציור,   מישל עמרם - ציור,   ROBERDHAY - ציור,   מירי שחר - אמנית ציור על פורצלן,      סיגל זילבר -ציור,     סיגל מאור - מיצג,    סיגלית פריד - צילום,     ראובן גפני- פיסול,                            רונית ירושלמי -  פיסול,    שלומית הייט - צילום,     שרה קנול - פיסול.

              ''

              לראיון ועיתונאים: מיכל סדן 054-8820293

              נעילת התערוכה: 4.11.2012

               

               

               

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 1/10/12, 15:26

                דולי אלישע גורן, עבודות, 2012

                "החלונות המוזיאליים",רמת אביב

                אוצרות והפקה: איילת אמוראי-בירן

                פתיחה חגיגית 4.10.2012 בשעה 19:00

                ''

                ''

                תערוכת היחיד של דולי אלישע גורן שתוצג במהלך כל חודש אוקטובר ב"חלונות המוזיאליים" ברמת אביב, חושפת את עולמה העשיר והתבוננותה המעמיקה בסביבתה הקרובה ובמעמקי נפשה.

                כבת למשפחה ירושלמית מזה מספר דורות, ספגה את הצבעים והאור המיוחד של העיר ובציוריה באים לידי ביטוי גוונים אלו יחד עם תיאור הנוף האנושי רב הפנים והעשיר בטעמיו ומראותיו. הרשמים שמוצאים ביטוי בציוריה לקוחים מההיסטוריה האישית והקולקטיבית. לעיתים היא מתארת את תחושת הארעיות והנדודים, (כמו בדמות היושבת ומסביבה הררי קופסאות קרטון ריקות), לעיתים

                היא מתארת תחושה של חופש ונופים כפריים וססגוניים, ולעיתים דמויות עזות מבע שחלקם לקוחות מאלבום התמונות האישי והמשפחתי.

                ''

                כמי שעוסקת גם בשירה, נדמה כי עבורה הציור הוא סוג של שירה במכחול וצבעים.

                דולי אלישע גורן, בוגרת האוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה , עסקה במשך שנים רבות כמבקרת פנימית באוניברסיטה העברית.

                למדה ציור אצל האמן הירושלמי מריק ינאי , הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות וזו לה תערוכת היחיד הראשונה.

                נעילת התערוכה: 1.11.2012

                לראיון ועיתונאים: מיכל סדן 054-8820293

                דרג את התוכן:

                  ארכיון

                  פיד RSS