כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    ארכיון : 12/2012

    0 תגובות   יום חמישי, 27/12/12, 07:57

    "אורבאניות בחלל ספציפי" 

     

    ''

    האמנים : אילנה טמאן ואמיר עינב

    פתיחה חגיגית : יום חמישי, 10.1.2013 בשעה :20:00

    גלריית "הבית הירוק"- אוניברסיטת ת"א

    אוצרת : בשמת ניראון (http://www.bosmatniron.com/(

     

    התערוכה "אורבאניות בחלל ספציפי " משלבת באופן מרתק בין שני מבטים אמנותיים על האורבאניות. שני מבטים שמשתרגים במסגרת התערוכה, ולא מפאת מיקום העבודות בחלל קונקרטי לבדו. השתרגות זו יוצרת דיאלוג הפורץ את גבולות הגלריה אל החוץ העירוני הכאוטי.

    אילנה חושפת את נקודת ההסתכלות שלה באמצעות טכניקת אייר-בראש מעורבת שפותחה על-ידה. היא מכניעה את האורבאניות הקשיחה באמצעות פנטזמה צבעונית ואבסטרקטית המציגה לראווה את גורדי-השחקים המהווים סמל נצחי לתהליך העיור. סמל אשר תחת ידיה הבטוחות של אילנה, כמעט הופך את עור האספלט שלו ומצטייר כחזון עתידני שמתגשם רק לכאורה. האירוניה המרומזת הטמונה בעבודות, מגולמת במעגליות הקלאוסטרופובית של המגדלים המושכים אל הרקיע ובו בזמן גם מסתירים אותו. אירוניה השבה ומזכירה לצופה את מוגבלותו של המבט האנושי.

    ''

    עבודות הצילום של אמיר פותחות צוהר אל עולם אורבאני של אור וצל, פתיחות וסגירות, כמיהה לחופש וכבילות. מבטיו כלואים אך עם זאת מכוונים החוצה. הקשיחות והרכות העולות יחדיו מן התצלומים, מנהלות דיאלוג עם האירוניה המרומזת של אילנה, כמו מבקשות להציב את הפנטזיה שלה בתוך המציאות. הישירות בלתי מתפשרת של אמיר מנחה את המבט התועה בצפיפות העירונית, אך לא מחלצת אותו אלא מעמידה אותו מול אותה מוגבלות בלתי ניתנת לגישור.

     

    ''

    שני המבטים משוחחים ביניהם, משלימים זה את זה ומשפיעים זה על זה כמעט בלא מודע, תחת קורת גג אחת, בתוך חלל קונקרטי הכולא אותם  בתוך קלחת עירונית של גלריה. חלל קונקרטי המהווה מסגרת מפגש ייחודית של משחק בין פזילה פנימה לבין קריצה החוצה. 

     

    נעילת התערוכה 31.1.2013


     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 10/12/12, 21:34

      כ-18  חנוכיות נדירות של אמן הברזל ראובן גפני תחשפנה לראשונה בחנוכה

       

      ''

       

      אמן הברזל ראובן גפני, הטביע חותמו במאות אתרים, כיכרות וערים ברחבי המדינה. גפני הוא ישראל, הוא אנדרטאות לזכר חללים, הוא כיכרות מעוצבות בעשרות ערים, והוא אורח כבוד בתערוכות בארץ ובעולם. לקראת חג החנוכה, יחשוף גפני לראשונה 18 חנוכיות  בתערוכה מוארת ויוצאת דופן בשדרות ממילא בירושלים.

      ''

       

      החנוכיות של גפני, נוצרו כמובן בהשראת ארץ ישראל וניתן לראות בהם אלמנטים אתניים כסיפורי המכבים, מלחמות ישראל, חומת ירושלים, משואה לתקומה, ואפילו  אלמנטים ילדותיים כדוגמת סביבונים צבעוניים או נגיעות טבע ארצישראלי כעיטורי רקפות.

       

      החנוכיות עשויות במגזרות ברזל בעובי 4-6 מ"מ ונחתכות בעזרת מכשיר ידני מיוחד. הגביעים עשויים חמר שרוף ומצופים בגלזורה בגימור צבעי שמן.

       

      ראובן גפני, פסל ואמן ברזל,  הוא אמן ארצישראלי שמותיר אותותיו בכל מקום באבני הדרך של ההיסטוריה הארצישראלית. הוא יצר את האנדרטה בצומת גולני, את הפסלים בגבעת התחמושת, אנדרטה במקום הפיגוע בעפולה ועוד ומאות רבות של אתרי הנצחה המפוזרים כמו יצירותיו לאורך ההיסטוריה. גפני עיצב גם למעלה מ-40 כיכרות בערים השונות ברחבי הארץ כך למשל עיצב את ככר המייסדים בכניסה לעיר פתח תקווה, תבליטי הוקרה לחמשת מייסדי המושבה, כיכרות בערים כנתניה, עפולה, הרצליה, חולון ועוד ועוד.

       

      ''

       

      גפני נולד בקנדה בשנת 1946 ועלה לארץ בגיל חמש עם שני אחיו ואימו, היישר למעברת בת גלים שבחיפה. לאחר שנה, עבר עם משפחתו לקיבוץ דברת שבעמק יזרעאל והתפרנס מעבודת אדמה בצוות הפלחה, בשדות הקיבוץ. בגיל 40, עזב את עבודתו והתמסר ללימודי אומנות.

       

       

       

      את החנוכיות ניתן לראות בשדרות ממילא בין התאריכים –1.12.2012-17.12.2012

      אוצרת:ציפי ויטל

       

       

      ''

       

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שבת, 1/12/12, 21:06

        ורוניק כהן-הנדלס (kinorev) – ציור, איריס גינזבורג – פיסול

        פתיחה חגיגית : 6.12.2012 בשעה : 19:00

        מיקום: על הקיר החיצוני של קניון רמת אביב, במקביל לרחבה הפונה לרחוב איינשטיין,

        אוצרת: איילת אמוראי-בירן

        ''

        התערוכה מפגישה שתי יוצרות  : ורוניק כהן- הנדלס, ילידת פריז, נשואה ואם לשלושה, בוגרת בית הספר לתקשורת חזותית : CORVIZART  בפריז וschool of visual arts-  בניו יורק, מגיל 21 חיה ויוצרת בתל אביב,עסקה באיור ובציורי קיר מתוך תפיסת הפנג-שוואי  ואיריס גינזבורג, שגדלה ברמת אביב, והחלה לפסל אחרי שנים שבהן עסקה בתחום המדע (בעלת דוקטורט בפיזיקה) ובעולם הניהול העסקי בארץ ובניו יורק.

        איריס התחברה לפיסול בחומר במקביל לתהליך החיבור לקול הפנימי ולאמהות. העיסוק בחומר, מלאכה נשית עתיקה היווה את הקוטב השני לעיסוק שלה  בחדשנות בעולם העסקי והטכנולוגי. היא מפסלת דמויות רכות, עגולות ויוצרת קבוצות של זוגות אוהבים הישובים אחד בתוך השני, משפחות עם ילדים, בהן כל פרט יכול להיות בכל מקום שרוצים, לפי מה שמתאים בזמן ובמקום ואלו ניתנים לשינוי ולהזזה. במקביל לפיסול היא יצרה ווריאציות של הגופים והדמויות בצילום, בהם נראים הפסלים בקו או בכתם ונותנים מבט אחר לפסלים מזוויות אפשריות שונות. הדמויות ברובן מרומזות , נמצאות יחד אך תמיד גם חופשיות להיפרד. בעשיה האמנותית שלה היא חוקרת מצבים של  ביחד ולחוד , סטטי ודינמי , חופש אישי וחיבור לאחר ולקבוצה.

        ''

        ורוניק כהן הנדלס , kinorev בכינויה האמנותי, מציגה גם היא דמויות, אך הדמויות שלה פנטסיות ואוצרות בקרבן סוד וסיפור פנימי. במבט ראשון הדמויות נראות צבעוניות מאד ונאיביות אך במבט שני ניתן לחוש בכאב, אי נוחות לעיתים סבל ופחד שהן מביעות. ב"פורטרט עצמי" (הציור שעל ההזמנה לתערוכה), המצוייר בצבעים עזים של כחול ואדום האמנית לובשת מעין מסכה, בעיניים יש אור אך גם עצב עמוק ודמעות. המבט מספר על מצוקה פנימית אף גם על חיבור לעולם אחר, רוחני, מיסטי. בציור אחר, שבו נראים שני ראשים במעין חיבוק, ראש אחד צהוב של מעין חייזר, דמות מעולם אחר ופורטרט נוסף של אשה , מביעה האמנית את הכמיהה לרוך ולאינטימיות. הראש הצהוב של הדמות מהעולם האחר מייצגת איכות של אהבה ושל רכות. ב"אמהות" (דמות אשה בהריון),מצויירת  דמות אשה שראשה בנוי מדמויות,רבות המייצגות את  בני הזוג הפוטנציאליים שיכלו להיות לאשה ואילו הבטן מלאה בפוטנציאל של תינוקות , של יצירת חיים. החקירה של ורוניק את מהות החיים והנשיות נעשית דרך ציור של פרטים, עם הרבה צבע וסימבולים החבויים בתוך כל ציור.

        ''

        התערוכה מחברת ויוצרת דיאלוג מרתק בין שתי נשים באמצע החיים ,החוקרות ומביעות את חזונן על הנשיות ועל עצמן מזווית אישית.

        לראיון ועיתונאים : מיכל סדן 0548820293

        התערוכה פתוחה בכל שעות היממה.

        נעילה: 31.12.2012

         

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 1/12/12, 20:54

          גלריית "הבית הירוק"

          אוניברסיטת ת"א

          3.12.2012-31.12.2012

          אוצרת : רחל זיו

          פרופ' יצחק מרכוס – ציור "קריצה בחיוך"   -   אריאל לבנון – צילום "רשמים מסיציליה"

          ''

                 

          "תערוכה בשניים" היא תערוכה של שני אמנים מיוחדים, השונים מאוד בתחומי עשייתם האמנותית. האחד הוא יצחק מרכוס, מדען, פרופסור לכימיה בדימוס באוניברסיטה העברית בירושלים ואוהב אמנות מושבע המצייר בצבעי אקריליק ציור פיגורטיבי של דיוקנאות, ובעיקר נושאים מהדמיון. לציוריו מתלווה נימה הומוריסטית כשבחלקם הם סוריאליסטיים, ועל כך יעיד שמה של תערוכתו "קריצה בחיוך".                                                                                    האמן השני הוא אריאל לבנון. עסק בתפקידי ניהול בשטח הספרנות בעיריית ירושלים, ובצילום באוניברסיטה העברית. בתערוכתו מוצגת סדרת צילומים מרתקת בשם "רשמים מסיציליה", צילומים המביאים אי יפהפה. המון נופי ים, שלווים ודרמטיים, הרים בעלי תווים חדים, ומעל כולם, הר הגעש האדיר והאימתני, האטנה. זוהי טביעת עין של אמן יוצר בעל מסורת משפחתית יוצרת, אותה ינק משחר נעוריו מאביו הצייר מרדכי לבנון ומאימו רחל ז"ל.

                               

          שני אמנים השונים בגישה האמנותית שלהם, מביאים לבית הירוק באוניברסיטת תל-אביב

          תערוכת ייחודית מגובשת ומרתקת.

          פרופ' יצחק  מרכוס      "קריצה בחיוך"

          ''

          "מאז עלייתי ארצה מגרמניה בשנת 1936 כילד קטן עם הורי, הייתה ירושלים מרכז חיי, למעט כעשור ברחובות ותקופות שבתון בחו"ל. כבר כשלוש עשרה שנים אני פרופסור לכימיה בדימוס באוניברסיטה העברית, אך עיקר עיסוקי גם כיום הוא כמדען. מאז ומתמיד יש לי זיקה רבה לאמנות, ספרייתי עמוסה בספרי אמנות, ואני משתדל לא להחמיץ ביקורים בתערוכות ובמוזיאונים. התחלתי לאחוז במכחול רק לפני שמונה שנים, כשהייתי כבר גמלאי וותיק. למדתי בעצמי לצייר בצבעי אקריליק על בד, אך אני נעזר בהדרכה מקצועית מעולה של מר  יוסי נהרי. מאז, השתתפתי בתערוכות קבוצתיות באוניברסיטה העברית ובקטוביץ, ובתערוכות יחיד בגן הבוטני בירושלים ובגלריית קסטרא בחיפה.

           אני מעדיף ציור פיגורטיבי: דיוקנאות, ובעיקר נושאים מהדמיון, על פני ציור נופים, פרחים באגרטלים ואבסטרקט. אני נוטה להכניס נימה הומוריסטית לציוריי, שבחלקם הם סוריאליסטיים. הצופים בציורים מוזמנים לספר לעצמם את הסיפור הטמון בציור. גם אני, כאשר אני יושב מול כן הציור ומעלה צבעים על הבד, לא תמיד יודע מהו הסיפור שאני רוצה לספר.  אני אוהב סיפורים: פעילות נוספת שלי היא כתיבת סיפורים, בהשפעת הזרם הרומנטי הגרמני בציור, המתרחשים בגרמניה של אמצע המאה התשע-עשרה.

          על הציורים אני חותם את שמי (מרכוס) באותיות קטה-קנה יפניות, רק כדי להיות קצת יוצא דופן; אמנם אני מרובע, אך כזה, עם קצוות חדים"

           

          אריאל לבנון    "רשמים מסיציליה"

          ''

           

          "סיציליה? מה פתאום סיציליה, "שולטת שם המאפיה!"

          כך אמרתי לאשתי, כאשר הציעה לטייל הפעם בסיציליה. במאפיה לא נתקלנו, אבל ראינו אי יפהפה. המון נופי ים, לעתים שלווים ולעתים דרמטיים; צוקים מתרוממים מתוך הים, מעוצבים על-ידי הגלים והרוחות ומחוררים במערות. הרים בעלי תווים חדים, ומעל כולם, הר הגעש האדיר והאימתני, האטנה. כמו שליט בוטח, הוא נראה מכל מקום וצופה על הכל. בתווך - ארכיטקטורה עשירה במבנים, עתיקות והשפעות מכל הכובשים ששלטו באי במהלך ההיסטוריה: יוונים, רומאים, ביזנטים, ערבים, ונציאנים, ספרדים ועוד. התושבים הם בעלי חזות מזרחית ודומים מאוד לישראלים.

          בקיצור, (כרגיל) צדקה אשתי. היה כדאי מאוד לראות את סיציליה.                                                               אני מקווה שגם הצופים בתערוכה יחושו כך. 

           

          פרטים ביוגרפיים

           

          עבדתי 20 שנים כצלם פרטי וכשכיר באוניברסיטה העברית.

          17 שנים עבדתי בעיריית ירושלים בתפקידי ניהול בשטח הספרנות.

          שנתיים לימודים במכללת הדסה בירושלים במגמת צילום.

          תואר ראשון בתולדות האמנות ומקרא ותואר שני במדעי-הספרנות (בהצטיינות), מהאוניברסיטה העברית.

          את האהבה לאמנות, ינקתי משחר נעורי בבית הורי - אבי, הצייר מרדכי לבנון, ואימי רחל ז"ל. לכן, מייד עם צאתי לגמלאות, לפני מספר שנים, פניתי ביתר - שאת לצילום ולציור"

           

          תיאום ביקורים בתערוכה בטלפון: 03-6406493

          דרג את התוכן:

            ארכיון

            פיד RSS