כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    ארכיון : 3/2013

    0 תגובות   יום רביעי, 20/3/13, 23:48

     

    ללכת שבי...  שושנה (שוש) לויסון 

    גלריית "הבית הירוק"

    אוניברסיטת ת"א

    אוצרת : רחל זיו

     

    4.3.2013-3.4.2013

    ''

    שושנה לויסון נולדה בפולין. עלתה לארץ עם משפחתה בשנות ה-20 כשהיא בת חצי שנה.  למדה בסטודיו של הצייר פרנקל, ובסטודיה של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי.                 שושנה לויסון נמנתה על חברי "קבוצת העשרה".

    "קבוצת העשרה" הוא שמה של קבוצת אמנים שפעלו בשנים .1951-1960 הקבוצה הציגה 12 תערוכות קבוצתיות ונתפשה כקריאת תיגר על האמנות המופשטת של חברי " אופקים חדשים"  בניסיון להציב אלטרנטיבה לאמנות בעלת סממנים מקומיים ישראלים. הקבוצה הוקמה לאחר תערוכה קבוצתית בבית אגודת הציירים והפסלים בתל אביב בפברואר 1951 אותה פתח הצייר ראובן רובין שהיה כבר אז, ידוע ומוערך מאוד, ותמך בהתלהבות בקבוצה.
    השם  "קבוצת העשרה" נבחר על לפי מספר המציגים בתערוכה:                                          אליהו גת, אלחנן הלפרן, שולמית טל, קליר יניב, אפרים ליפשיץ, דן קדר, משה פרופס, שמעון צבר, צבי תדמור ושושנה לויסון.

    ''
                                                                        
    שושנה לויסון ציירה כ- 640 ציורים במגוון טכניקות בכישרון רב, דמויות ונופים בצבעים רכים, ובמשיכות מכחול עזות הבעה, ובקווים צורניים וזוויתיים המלווים בצבעים חריפים. סגנון סוער ודרמטי, בצד רכות שקופה ופשטות המשרה עושר צבעוני, והנותנת אווירה ועומק רב לציוריה. ציורים המתארים מסע פנימי מרגש של מציאות ודמיון, ומעבירה בהתרגשות לצופה בהם חוויה עוצמתית על אמנית גדולה וחשובה בפנתיאון האומנות הישראלי.            

    בשנת 1992 השתתפה בתערוכה הרטרוספקטיבית של "קבוצת העשרה", שהתקיימה    במוזיאון רמת גן וזכתה להדים רבים בתקשורת.                                                                      

    בשנת 1997 הוצגו 65 מציוריה, בתערוכה שנתנה הזדמנות לקהל לראות לאחר שנים של יצירה, מבחר גדול מעבודותיה. את התערוכה פתח צבי תדמור. במעמד התערוכה יצא לאור ספר אודות חייה ועל אמנותה.

     

    אורנה אייזנשטדט (הבת):   052-3260505     shoshl@inter.net.il 

    אוצרת התערוכה:  רחל זיו   052-33666612


    נעילת התערוכה:3.4.2013

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 20/3/13, 06:20

       

      חזון אשה


      אמירות על נשיות מארבע זוויות יצירה

      האמנים: איריס גינזבורג, ורוניק כהן-הנדלס (kinorev),

      דויד מונסונגו ויעל שביט

      פתיחה חגיגית : 21.3.2013

      שעה: 19:00

      אוצרת: איילת אמוראי-בירן

      תיאטרון גבעתיים, רח' רמז 40

       

      ''

       

      התערוכה מפגישה בין ארבעה יוצרים בציור, צילום, שירה ופיסול המבטאים את תחושותיהם, דעותיהם ואמירותיהם בנושא נשיות.

      איריס גינזבורג  גדלה ברמת אביב והחלה לפסל אחרי שנים שבהן עסקה בתחום המדע (בעלת דוקטורט בפיזיקה) ובעולם הניהול העסקי בארץ ובניו יורק.

      איריס התחברה לפיסול בחומר במקביל לתהליך החיבור לקול הפנימי ולאמהות. העיסוק בחומר, מלאכה נשית עתיקה היווה את הקוטב השני לעיסוק שלה  בחדשנות בעולם העסקי והטכנולוגי. היא מפסלת דמויות רכות, עגולות ויוצרת קבוצות של זוגות אוהבים הישובים אחד בתוך השני, משפחות עם ילדים, בהן כל פרט יכול להיות בכל מקום שרוצים, לפי מה שמתאים בזמן ובמקום ואלו ניתנים לשינוי ולהזזה. במקביל לפיסול היא יצרה ווריאציות של הגופים והדמויות בצילום, בהם נראים הפסלים בקו או בכתם ונותנים מבט אחר לפסלים מזוויות אפשריות שונות. הדמויות ברובן מרומזות , נמצאות יחד,  אך תמיד גם חופשיות להיפרד. בעשייה האמנותית שלה היא חוקרת מצבים של  ביחד ולחוד , סטטי ודינמי , חופש אישי וחיבור לאחר ולקבוצה.

      ורוניק כהן- הנדלס  (KINOREV בכינויה האמנותי ) ילידת פריז, נשואה ואם לשלושה, בוגרת בית הספר לתקשורת חזותית : CORVIZART  בפריז וschool of visual arts-  בניו יורק, מגיל 21 חיה ויוצרת בתל אביב, עסקה באיור ובציורי קיר מתוך תפיסת הפנג-שוואי.

      ורוניק מציגה גם היא דמויות, אך הדמויות שלה פנטסיות ואוצרות בקרבן סוד וסיפור פנימי. במבט ראשון הדמויות נראות צבעוניות מאד ונאיביות אך במבט שני ניתן לחוש בכאב, אי נוחות, לעיתים סבל ופחד שהן מביעות. ב"פורטרט עצמי" לדוגמא,  המצויר בצבעים עזים של כחול ואדום האמנית לובשת מעין מסכה, בעיניים יש אור אך גם עצב עמוק ודמעות. המבט מספר על מצוקה פנימית אך גם על חיבור לעולם אחר, רוחני, מיסטי. בציור אחר, שבו נראים שני ראשים במעין חיבוק, ראש אחד צהוב של מעין חייזר, דמות מעולם אחר ופורטרט נוסף של אישה , מביעה האמנית את הכמיהה לרוך ולאינטימיות. הראש הצהוב של הדמות מהעולם האחר מייצגת איכות של אהבה ושל רכות. ב"אמהות" (דמות אישה בהריון), מצוירת  דמות אישה שראשה בנוי מדמויות,רבות המייצגות את  בני הזוג הפוטנציאליים שיכלו להיות לאישה ואילו הבטן מלאה בפוטנציאל של תינוקות , של יצירת חיים. החקירה של ורוניק את מהות החיים והנשיות נעשית דרך ציור של פרטים, עם הרבה צבע וסימבולים החבויים בתוך כל ציור.

      דויד מונסונגו  , יליד ישראל, נשוי ואב לשלושה, מתגורר ביישוב גן נר שבגלבוע, עוסק בתחום ההיי-טק וחלק ניכר מזמנו משקיע בצילום. מציג בתערוכה זו  לראשונה קטעים נבחרים משירים פרי עטו ולצידם אחדים מצילומיו. בשיריו הליריים, כמו גם בצילומים, נותן דויד ביטוי לנקודת המבט החודרת שלו , להתבוננות המעמיקה ברזי העולם האישי והכללי, ביחסים בין גבר לאישה, תוך יכולת נדירה לבטא קירבה , אינטימיות ורכות דרך מילות השיר כמו גם דרך עדשת המצלמה. התיאורים הויזואליים והמילוליים שלו משמרים את תחושת הרגע ויוצרים  בו בזמן אוירה על זמנית , לעיתים אפילו מיסטית .

      יעל שביט, ילידת ירושלים, נשואה+שתי בנות וארבעה נכדים, בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בכלכלה וסוציולוגיה ולימודים לתואר שני במנהל עסקים. היצירה היא חלק חשוב ומרכזי בחייה וכעובדת מדינה בכירה, שילבה תמיד בין העולם המוחשי לעולם הדמיון. למדה פיסול אצל הפסל פנחס עשת ז"ל במסגרת לימודי חוץ באקדמיה לאומנות ועיצוב ב"בצלאל" וכן אצל הפסל פסח פליט ז"ל ואצל בוריס כץ ולוק זהבי. בשנים האחרונות היא מפסלת ב"סקולטורה" בתל אביב, בהדרכת הפסל דוד פאר, בעיקר נשים וזוגות – בחמר ויציקות בברונזה, אבן ופוליאסטר.

      הדמויות שלה לעיתים קומיות, לעיתים גרוטסקיות, אך תמיד עשירות מבע, מאופיינות בשפת הגוף ובביגוד שלהן, לקוחות מסצנות בחיי היומיום , מסיטואציות המלוות את חיי האישה ולעיתים מתוך עולם התיאטרון. 

       

      נעילת התערוכה : 27.4.2013

       

      ''
      ''
      ''

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום חמישי, 14/3/13, 03:43

        זלאיט נסים, צייר


        ''

        17.3.13 – 21.4.13



        התערוכה תוצג באכסדראות שרובר, תיאטרון ירושלים



        אוצרת : נגה ארד-אילון



        "את כולי סיפרתי עד תום*"



        *רחל המשוררת

         

        זלאיט נולד בבגדד, עיראק, בשנת 1923.



        היה פעיל במחתרת הציונית בבגדד בין השנים 1945-1950. עקב פעילותו זו נשפט
        שלא בפניו ונדון לגזר דין מוות בתליה. בשנת 1951, בהיותו בן 28, נמלט מבגדד ועלה בגפו
        לארץ ישראל. זו הייתה פרידה מכל אשר ידע והכיר בעולם האתמול, והמפגש עם הארץ החדשה
        ועם האמנות הרוחשת בה היה לאירוע המכונן בחייו. נסים זלאיט נמנה על הדור הוותיק של
        אמנות המופשט הישראלי, שפרחה בשנות החמישים והששים של המאה ה-20 בארץ, ונותר נאמן לה
        עד היום. 



        הבחירה של זלאיט בציור המופשט, סימנה את פנייתו לדרך חדשה ובלתי מוכרת, תוך
        השלכת סמלי העבר והגדרותיו מאחור. היה זה ביטוי לכמיהתו להתקבל, להשתייך ולהיות מזוהה
        עם האמנות הארצישראלית האוונגרדית באותה העת. בהחלטתו זו ויתר על כל נקודת אחיזה או
        עוגן במציאות הפיזית, ובחר לצאת למסע בתוך הלא נודע, במרחבי המופשט האינסופי. בתוך
        מרחב זה חיפש והתווה את דרכו האישית. ביצירותיו, הוא נותן ביטוי למגמות האוניברסאליות
        באמנות המערב מצד אחד, ולתחושת הזיקה והשייכות למקום הישראלי, מצד שני. עם כל אלה,
        ניתן לזהות ביצירתו את עקבות זיכרונות העבר ואת ההתנסויות שעיצבו את עולמו.



        זלאיט התוודע אל המופשט בתקופת לימודיו במכון אבני בשנים 1956-1959. מוריו
        היו יחזקאל שטרייכמן (1906-1993) ואביגדור סטימצקי (1908-1989) חברי קבוצת 'אופקים
        חדשים', שראו במופשט ביטוי לאמת אוניברסאלית, שהיא תכליתה של האמנות הטהורה. עד לאותה
        עת היה זלאיט צייר פיגורטיבי מצליח בקנה המידה האפשרי מבחינתו, הן בבגדד, שבה נולד
        ובגר, והן בשנותיו הראשונות בארץ.



        בשנות הששים זכה זלאיט להצלחה גדולה כצייר, הציג בתערוכות רבות וזכה להערכה
        רבה מצד מבקרי האמנות. מאז ועד היום זלאיט נותר נאמן לבחירתו באמנות המופשט. כצייר
        המודרניזם, הוא אמן טוטאלי, אשר רואה ביצירתו שליחות אסתטית נעלה.

         

        על אמנותו:

         

        מפגשים בין ניגודים מאפיינים את ציוריו של זלאיט:


        פתוח– סגור, חלק – מחוספס, נוקשה– גמיש, שטוח- עבה, גדול – קטן, שקוף – אטום.



        הרבדים, החספוס, השריטות והחריצים, מאפיינים רבים מציוריו. המרקם מהווה עניין מרכזי.
        תחילה היו פני השטח בציוריו חלקים ושטוחים, אך בתהליך עבודתו והתפתחות יצירתו גילה את המרקמים התבליטיים,
        אשר עוררו בו פליאה והתרגשות.


        מאפיין בולט בציוריו של זלאיט הוא צבעוניותם העשירה - עושר מבחינת הריבוד החומרי,

        עושר מבחינת הגוונים וגווני הגוונים של הצבע ועושר בדרכי הנחתם על הבד:
        במכחול, בסכין, במרית ובכלי עבודה שונים ומשונים שהוא מכין בעצמו דרמה ומתח נוצרים באמצעים
        צבעוניים; מרחבים אינסופיים, עומקים והשתקפויות מתגלים; נחשפים מאבקים בין כוחות מנוגדים, ורגשות
        כלואים מוצאים דרך להתפרץ. מבחינה זו זלאיט הוא צייר המופשט האקספרסיבי.

         

        בציוריו של זלאיט נוכחים המפגשים רבי העוצמה בין צבעי הצל לצבעי האור או מפגשים שבין הצבעים

        הקרובים לצבע השחור לבין אלה הקרובים לצבע הלבן.
        הם מעוררים רגשות, יוצרים מערכות מורכבות של צלילים בקומפוזיציות המבטאות מתח או
        שקט, סערה או רגיעה הם מספרים את סיפורו האישי של האמן ואת תנודות רוחו, כאשר המתבונן
        חופשי לפרשם ולהבינם בדרכו-הוא ובהתאם להשפעתם עליו.

         

        1965 זוכה פרס ההסתדרות.



        1967 זוכה פרס ראשון בתערוכה הבינלאומית השניה  לאמנות חדישה, מונקו.



        1968 זוכה פרס ירושלים ומענק לשהייה של שנה בירושלים כאורח העירייה ירושלים.

        ''



        ''

         

        דרג את התוכן:

          ארכיון

          פיד RSS