כותרות TheMarker >
    ';

    סדן הפקת אמנות

    מובילת הפקת תערוכות מקוריות ואירועי תרבות ייחודיים , גילוי אמנים, והתמחות באירועי אמנות פלאסטית.
    הפקת תערוכות ייחודיות על פי דרישה, עבודה מול עמותות למינוף ע"י תערוכות נושא, טיפול וייעוץ אישי קבוע ויום יומי במאגר של כ-1,000 אמנים בארץ ובחו"ל, התמחות באירועי אמנות גדולים ועבודה מול מוסדות תרבות נחשבים לשם קיום תערוכות במוקומותיהם.
    ניסיון בהפקת כ-170 תערוכות יחיד וקונספט לאורך השנים, ובחללים שונים בכל הארץ. התמקדות באמן עצמו, אישיותו , הביוגרפיה שלו וכיצד הוא יוצר. ליווי האמן/נית החל מבחירת חלל התצוגה, בחירת האוצרת, עיצוב ההזמנה, פירסום התערוכה ויחסי ציבור מאסיביים וממוקדים לקראת הפתיחה ,הנחיית אירועי האמנות ושיחי גלריה באופן קליל וקולח.

    ארכיון : 12/2018

    0 תגובות   יום ראשון, 16/12/18, 21:24

    "לאחור פנה" "ABOUT FACE

    מעיין 

    MA'AYAN

    ''

    אוצרת מלווה גלית צימבליסט

    גלריית ממילא, מלון ממילא  ירושלים

    ''

    פתיחה חגיגית: יום חמישי ,20.12.2018 בשעה 19:30  ירושלים

    על ההזמנה לתערוכה מופיע תמונת אבסטרקט עזת צבע הנקראת "תשליך" ובה מבליחה דמות אדם צבועה בכחול,

    האדם שלקח על עצמו את ההוראה "לאחור פנה "והביט אל ליבו ונשמתו, וללא מורא קבל החלטה לבחון את דרכיו ומעשיו וכתוצאה מכך לעשות "תשליך" .

    ''

    לפי המקורות "תשליך" הוא מנהג אותו מקימים ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה שאז נעמדים ליד מקור מים ואומרים את שלשת הפסוקים האחרונים מספר מיכה ובהם הקטע "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" אגב ניעור שולי הבגד , סמל להתנערות מן החטאים , הדרכים והמעשים השליליים וחזרה בתשובה לדרך המיטיבה עם האדם והיקום .ובכך עושה האדם את השינוי שמוביל אותו לדרך חדשה .

    במהלך שנותיה למדה מעיין במוסדות אקדמיים לאומנות מסורתיים – קלאסיים, בחיפושיה אחר משמעות עמוקה ונסתרת עזבה מעיין את הדרך האומנותית הקונבנציונלית המוכרת לה, ובראשית התהליך עסקה בחיפוש עצמי פנימי מתוך רצון לברר לעצמה את המשמעות העמוקה שמניעה את עבודותיה. במהלך המסע גילתה מעיין את המציאות הפנימית והבשורה שלה ובמקביל לכך השתנו  גם הטכניקה ,הנושאים בהם בחרה

    ''
    לעסוק וסגנון הציור שלה. התערוכה היא תוצאה של גילויים ושינויים אלו.

     

     

    לפני כשנתיים וחצי, הציירת ,הישראלית –אמריקאית  החוזרת בתשובה מעיין שטיינברג המכונה בשמה המקצועי האמנותי "מעיין", חזרה הביתה לירושלים מטיול בחו"ל כדי לגלות כי הסטודיו שלה נשרף כליל.

    כעת, כעוף החול היא קמה מן האפר הדו משמעי, ומציגה  את יצירתה החדשה ביותר, "מחוץ לחושך", שנוצרה מאפר האש, כמו הארכיטיפ המיתי של עוף החול, העולה מתוך הרס לוהט לחיים מתחדשים, עולה יצירתה של האמנית מן השרידים החרוכים של העבר עם קול חדש המושרש בהישרדות ובזיכרון.

    מעיין היא אמנית המשאירה הכל על הבד. התת-מודע שלה, הדם והדמעות עוברים דרך הצבע והכל מביע כאב אוניברסלי וניצחון כמו שרק אמנות גדולה באמת יכולה.

    מדברי מעיין:" מתוך חיפוש דרך להבעת קשת רגשותיי אני נגשת אל בד הציור גדול הממדים, אני שואפת להזמין את הצופה להביט לתוך עולמי הפנימי, על ידי שימוש בפלטת צבעים בוהקים ומשיכות מכחול עזות ושכבות צבע רבות מתחיל הדיאלוג שלי ,אני מתחילה בניסיון לתרגום הדימוי מתלת מימד לדו מימד אל הבד , תהליך העבודה מזמין שימוש בשכבות צבע רבות, ומשיכות מכחול עזות המייצרות חוויה של מסתוריות מסקרנת אצל הצופה בעבודה המוגמרת.

    אני שואפת כי הצופה בציורי ירגיש חלק מהעבודה ויעבור חוויה רוחנית"

     

    התערוכה המוצגת בימים אלו במלון ממילא הירושלמי,  מתחילה בטרגדיה. בביקורה בחו"ל, בביקור אצל משפחתה בארצות הברית, נודעו למעיין  החדשות הטראגיות שהסטודיו שלה, שנמצא בשכונת תלפיות בירושלים, נשרף מהמסד עד לטפחות. ממרחק אלפי קילומטרים לא היה דבר שתוכל לעשות, אלא לסמוך על הדיווחים הראשוניים ולקוות שלא הכול אבוד.

    כשחזרה לארץ, נכנסה מעיין לסטודיו ההרוס שלה בלי לדעת למה לצפות. הכל היה שחור - 28 ציורים, רישומים אינספור, כלים, צבעים, מסגרות ... כולם חרוכים עד היסוד. היא התאבלה על האובדן הקשה ולא יכולה הייתה ליצור במשך שבעה חודשים ארוכים.

    לשם נחמה והדרכה, פנתה מעין לתורות רוחניות: אז החלה ללמוד את האדמו"ר רבי נחמן, מגדולי החסידות, שלימד את המושג "ירידה לצורך עליה" - נופל, כדי לעלות. הצמיחה, אמר הרבי, אינה ליניארית - אלא כדי לעלות, יש לרדת תחילה. במילים אחרות, החושך העמוק ביותר יכול להיות הכנה לאור חדש. הוראה זו הפכה את מקור ההשראה שלה ונתנה לה כוח לחזור לסטודיו שלה.

    מעיין פנתה גם לעידודים מבחוץ של הפיכת כאב ליופי או לחוסן. במשך שנים רבות, היא נמשכה אל ריקוד  הפלמנקו, הן לריקוד והן למוסיקה. הקולות הקודרים הפכו לתקווה, ולכדו אותה והפכו את האובדן לרצון אמיתי ביצירה מחודשת.. במהלך התהליך  בהשתוקקותה לתנועה זו היא נתקלה במילה 'דואנדה' – ומילה שהפכה למקור השראה נוסף עבודה.

    דואנדה נובעת משמו של יצור קסום בפולקלור הספרדי. בהקשר הפלמנקו, הוא מתאר את התהליך של שינויים דרמטיים בקצב של מוסיקה וריקוד.

    כך, למשל, היללות האבלות של זמרת או מחוות איטיות של רקדנית המסתובבות לכאורה ללא אזהרה, אחר כך השינויים בקצב והשיר או הריקוד פורצים בעוצמה פתאומית ועזה. המעבר הזה, מאבל לריקוד, הוא המהות של "דואנדה"

    המשורר הספרדי, פרדריקו גרסיה לורקה, כותב בהרחבה על הנושא: "הציצית, היא כוח, לא עבודה. זה מאבק, לא מחשבה"

     

     

    חזרתה האיטית של מעיין לסטודיו שלה,  להוראתו של רבי נחמן ולזמרתו של מוזיקאי הפלמנקו. מתוך המחוות הקפדניות, הנמדדות, של הרמת המכחול הראשונה שלה והחלקת משיכות המכחול הראשונות על הנייר, מתגלה כוריאוגרפיה רודפת. הצעדים המפחידים מתוך הצללים הם תזכורות של אובדן ותחילת חיוניות חדשה מן השרידים החרוכים של העבר. בסופו של דבר, מתוך החושך, מתעד את מסע העלייה של האמן מן התקופה האפלה ביותר.

    אומרת מעיין:" הדחף החיוני המניע את היצירתיות האמיתית והאותנטית הוא החושך הזה, המתגלגל במוות עצמו. עם זאת, ברגע זה של שחרור משמח, המוות נדחק הצידה, והופך לצופה רק מול החיים המחודשים".

    על ההזמנה לתערוכה מופיעה תמונת אבסטראקט עזת צבע הנקראת "תשליך" ובה מבליחה דמות אדם צבועה בכחול,

    האדם שלקח על עצמו את ההוראה "לאחור פנה "והביט אל ליבו ונשמתו, וללא מורא קבל החלטה לבחון את דרכיו ומעשיו וכתוצאה מכך לעשות "תשליך" .

    לפי המקורות, "תשליך" הוא מנהג אותו מקימים ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה שאז נעמדים ליד מקור מים ואומרים את שלשת הפסוקים האחרונים מספר מיכה ובהם הקטע "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" אגב ניעור שולי הבגד , סמל להתנערות מן החטאים , הדרכים והמעשים השליליים וחזרה בתשובה לדרך המיטיבה עם האדם והיקום .ובכך עושה האדם את השינוי שמוביל אותו לדרך חדשה .

    במהלך שנותיה למדה מעיין במוסדות אקדמיים לאומנות מסורתיים – קלאסיים, ובחיפושיה אחר משמעות עמוקה ונסתרת עזבה מעיין את הדרך האומנותית הקונבנציונלית המוכרת לה, ובראשית התהליך עסקה בחיפוש עצמי פנימי מתוך רצון לברר לעצמה את המשמעות העמוקה המניעה את עבודותיה. במהלך המסע גילתה מעיין את המציאות הפנימית והבשורה שלה ובמקביל לכך השתנו  גם הטכניקה ,הנושאים בהם בחרה לעסוק וסגנון הציור שלה. התערוכה היא תוצאה של גילויים ושינויים אלו.

    אתר האמנית: https://www.ma-ayan.com/

    פייסבוק האמנית:

    Ma'ayan, fine art

    נעילת התערוכה: 28.2.018

    שעות ביקור: כל היום מלון ממילא , רח שלמה המלך 11

    שדרות אלרוב, ירושלים

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 16/12/18, 16:38

       

      הלן אונגר/ רשמים של אישה בתנועה

      אוצר: יוחנן הרסון

      פתיחה חגיגית : יום חמישי, 20.12.2018 בשעה 20:00

       

      ''

      הלן אונגר היא יוצרת ייחודית רב תרבותית, המתגוררת בישראל ובצרפת לסירוגין, היא גם אישה שומרת מצוות בעולם מודרני המחפשת את קולה מתוך הציורים בחיוניות שופעת. התערוכה "רשמים של אישה בתנועה" היא אסופה של דימויים ורשמים המשלבים מציאות ודמיון ומבוססים על מפגשים בחייה: ביקור לילי בירושלים אצל בנה, דמות מתוך ההמון אשר נחרטה בזיכרונה, רגעים של התבוננות בים או באחד מרחובות פריז או תל אביב. הלן נחנה בחוש צבע חי בעזרתו היא חוקרת ובוחנת בנועזות כמעט חסרת עכבות דימויים ורגשות. היא מחפשת את קולה האמנותי מתוך הסיפורים שהיא חושפת ובעקבותיהם.

      ''

      בעבודה אחת היא מנציחה את אורות הלילה של ירושלים הנצחית בציור נוף פנורמי, בעבודה אחרת היא מתארת סצינה לילית בסגנון מופשט דווקא; שני הציורים מדגימים את היכולת של אונגר לתמצת את מהות ההתנסויות והחוויות שלה. במקביל היא מתבוננת בים ובשמיים, שם היא מוצאת רגעים של שקט ושיח פנימי, המתיר לה חירות סוריאליסטית כמעט לספר את סיפורה.

      הלן אונגר מתפתחת וצומחת מתוך העבודה שלה, היא יוצאת למסע מצוידת בכישרונות בהם התברכה ובנפש החופשית שלה. מסע ייחודי זה מאופיין בעומק, משמעות ונחישות.

       

      ''

      האמנית בפייסבוק:

      https://www.facebook.com/helen.ungar

      אתר הגלריה:

      http://benamigallery.co.il/

       

      שעות הגלריה:

      ראשון: בתיאום בלבד*
      שני: בתיאום בלבד*
      שלישי: 10:00 – 18:00
      רביעי: 10:00 – 18:00
      חמישי: 10:00 – 18:00
      שישי: 10:00 – 14:00
      שבת: בתיאום בלבד*

      * ניתן לתאם ביקור בגלריה גם מחוץ לשעות הפעילות:
      עפרה: 050-5532223 || חגית: 054-3091821

      נעילת התערוכה

      ''

      8.1.2019

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 3/12/18, 17:02

         

         

         

        ה ו ד ע ה  ל ת ק ש ו ר ת

        פרויקט מס' 205

        חוגגים 70: מחווה לפיסול הישראלי המוקדם

         

        ''
        ''

        מיכל אלעזר צור, דוד גרשטיין, רפי דייגי, סופי יונגרייז, חנה ניניו, יעל שביט, גדעון שני

         

        אוצרת: רחל סוקמן

        ''

         

         פתיחה: ה' חנוכה, שבת ,8.12.2018, בשעה 12:00 ( ללא מועד סיום)

        רגע לפני שמסתיימת שנת תשע"ט, המסמנת שבעים שנות אמנות בישראל, תיפתח בגלריה משרד בתל אביב תערוכת מחווה לפיסול הישראלי המוקדם, משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד שנות ה-50, ימי ראשית המדינה. בתערוכה יוצגו עבודותיהם של אמנים עכשוויים, שנוצרו במחווה לפסל אחד או יותר מראשית הפיסול הישראלי, בליווי טקסטים קצרים פרי עטם.

        ''

        מיכל אלעזר צור מציגה שני פסלי ברונזה במחווה לחנה אורלוף: אל הארץ המובטחת ונשים אחרי הרחצה. דוד גרשטיין, אף הוא במחווה לחנה אורלוף, מציג את נערי החוף, קבוצה עליזה של בנים, כולם יצוקים בברונזה. רפי דייגי יצר קבוצת אווזים מסומנים בכחול, במחווה לכבשים שהציג מנשה קדישמן בביאנלה של ונציה. סופי יונגרייז, העוסקת בפיסול בשיש, מצאה שפה משותפת עם מלניקוב, ופיסלה את האריה השואג בשפת הפיסול המינימליסטית האופיינית לה. חנה ניניו פצחה בדיאלוג עם יצחק דנציגר ויצרה שמונה פסלים המתייחסים לפיסול הארצישראלי. יעל שביט, המפסלת בסגנונות שונים, התחברה באופן מושלם לשני פסלים שונים, האחר של דב פייגין והאחר של מרדכי גומפל. גדעון שני, שהחל לפסל זה מקרוב, התאהב בנושאים מקראיים ויצר את הפסל גדעון ומבחן המים, שסגנונו מעלה על הדעת הן את הפיסול הבצלאלי ואת סגנונו של בוריס שץ והן את סגנון הפיסול של מלניקוב.

        ''

        שעות פתיחה: שלישי-חמישי, 12:00–18:00; שישי, 11:00–13:30

        Gallery hours: Tues.-Thurs., 12 noon—6 p.m., Fri. 11 a.m.–1:30 p.m

        ''
        .

        דרג את התוכן:

          ארכיון

          פיד RSS