כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של האישה באדום

    הקשר בין מלים מעשים ופרשת בראשית

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שישי , 10/4/20, 13:33

    סיפורו של עמנו מסופר מדור לדור. האם גם אנו מיישמים זאת בחיינו האישיים?

    יוצאים לחירות מבערים את החמץ הרוחני והגשמי מחיינו? לשם כך עלינו להאמין בעצמנו. ולפעול באומץ כמו משה. לצאת מסביבה שופטת לחירות עצמאית. לחופש. ולנצח את  ההשתעבדות לכבלים רבים בחיינו.

    אני השתחררתי מכבלי נישואים מייסרים. ממשפטים כמו: מה יגידו עליך....זה לא מקובל.... ניצחתי את חורשי רעתי והתנתקתי מהם לתמיד. השתחררתי מאזיקי הפחד. כי האמנתי בעצמי ובכוחותי.

    נכון. זה לא קל. אבל  כדאי לשלם את המחיר. להשתחרר מהעבדות הממכרת. וכשתעשו זאת תגלו כי התחולל בחייכם נס.

    רק בכוחכם לעשות זאת. אנא האמינו בעצמכם. אתם מסוגלים. לאמונה יש כוח מופלא.

    עליכם פשוט רק לבחור. ולחיות חיים מלאי ברכה ואופטימיות.

    בהצלחה.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 2/4/20, 09:12

       בחיי היומיום שלנו באים לידי ביטוי, מאבקים, השלכות, הבדלים בין רצונות גשמיים של גופנו,  לבין רצונות נשמתנו. מאבק בין קוצר רוח, איפוק, סבלנות. מאבקים מנוגדים. ובימים אלו אנו חווים, כי  הרצונות  הגשמיים אינם חשובים. אלא הבריאות הנפשית  והפיזית, וגם השגרה המבורכת.אנו נאלצים לנהוג באיפוק, להתגבר על רצונוצ, שאיפות, דחפים, ולדחות מטרות. וזה קשה מאוד. אין תרופה מהירה ופתרונות קסם למצב הנוכחי.רוח של אחדות שורה עלינו. אנשים נרתמים, מתאחדים במאבק משותף לשמור ולהישמר. אין  הבדלי מעמדות. כולנו"קהל" אחד. אנו זקוקים לאנרגיות וכוח לעמוד ולעבור את המשימה, המשבר הנוכחי. בואו ונקווה, שנתגבר על המשברים ונצא מהם מחוזקים. נתחבר לאנרגיות חיוביות ונאמין באמונה שלמה. שהאור                              המזוכך מבעד לעננים יגיע  ויאיר עלינו. והמציאות העכשווית תחלוף.חשוב שנאמץ את הפסוק    "חזק חזק ונתחזק". כי אין ברירה  ואפשרות אחרת. זו התובנה  האידיאלית עכשיו. נכון??

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שלישי, 24/3/20, 10:49

        לפני חודשים  רבים שהיתי והתארחתי יחד עם בני רון ז"ל  בארץ אחרת...ארץ שמורכבת ממחלקות רפואיות בבית חולים. הנהגת הארץ התעטפה במדים לבנים, כחולים, ירוקים. ההנהגה "ענדה" "תגים". ול גופם  עטו "נשקים ומכשירי קשר" שונים ומגוונים... ובארץ, במדינה הזו התושבים חשו על גופם, מה חשוב באמת...חוו התגלות של מהות הבריאות. ושחומריות, נהנתנות, ומשרות מכובדות מאבדות את מהותן. כי מבלי משים אנו סופגים רסיסים, חתיכות, גושים, סלעים....ואנו ממשיכים  במסכת חיינו. ולבסוף מצטערים שלא עצרנו.. כי לפתע בפתאומיות, בזעזוע טרגי ומייסר, אנו קורסים..ולעתים הנזק בלתי הפיך.....אז הפנימו בבקשה את מילותי הכתובות. חוויתי טרגדיה שעדיין מצליפה בי. לא הכל מובן מאליו... אז אם תיישמו זאת, לא  תצטרכו לטוס, לנסוע לארץ הזו. אני התגרשתי ממנה... הסדרי הראיה היו קצובים..שעתיים ביממה!!!

        ועתה המשמורת עברה לריבון עולמים במרומים..

        העריכו כל שבריר שניה בחייכם. והודו כל בוקר לאלוהים שאתם בריאים ושלמים.

        וזהו, זה  הנס האמיתי!!

        הפנימו זאת בבקשה!!!

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שבת, 7/3/20, 16:05

          חג פורים מתקרב והילדים מתרגשים לקראת קניית התחפושת המיוחלת. כל ילד וילדה ושאיפתם הכמוסה      המגולמת בתחפושת. לעומתם  ישנם חולים רבים וביניהם ילדים,  המקווים שבחג הזה יפשטו את תחפושת המחלה, ויתחדשו בתחפושת המעניקה בריאות ותקווה.

          אחד ממנהגי החג הוא משלוח מנות, וכולנו  נהנים לקבלו. פורים הוא חג המהםיכה מעצב לשמחה. אני מקווה כי כל הממתינים    להשתלות איברים יעברו ויחוו מהפך. יקבלו חיים חדשים ויתנתקו מהמכונות הארורות.

          ידוע שחג פורים מאפשר לכולנו למצוא בחיינו נקודות אור ולהיות שמחים בהן.

           גם הממתינים להשתלות איברים משתדלים למצוא את הנקודות האלו, אך הנקודות מתמעטות  ודוהות מיום ליום וכך גם תקוותם לקבל משלוח מנה....

          בחיי רובנו, וכמובן האופטימיים שבינינו, בכל יום מתגלה תקווה חדשה המציתה בנו כוח. הלוואי שמשפחות הנפטרים יגלו  השראה ורצו  לשמח  את הממתינים למשלוח המנה המיוחל. שמשפחות אלו יגלו תעצומות נפש ויקיימו את המצווה של משלוח מנות לממתינים להשתלות איברים. שבחג הזה תבוא לידי ביטוי העשייה האנושית מלאת הכוח והאצילה. שירבו הרבה מעשים של שמחה בדמוי השתלות איברים.

          מי יתן ובפורים כל החולים  יתחפשו בתחפושות המסמלות בריאות והקלה למכאוביהם. ושלא יפשטו את התחפושות לעולם!!!

          אני מקווה כי בחג הזה יהיו הרבה יזמות  חיוביות. שהספקות   בנוגע לתרומות איברים יתפוגג.

          שכל החולים והילדים הממתינים להשתלות איברים, יקבלו משלוח מנה שונה ומיוחד בצידנית. הלוואי שאותו משלוח יוצפן בגופם והם יהנו ממנו בכל חג וחג.

          ואני פונה אליך ריבון עולמים, אנא גרום להם רגעי שמחה ואושר. פזר את הערפל בנוגע לספקות למתן משלוח מנה אחר. תן לשליחך את הכוח, האמונה, והלהט לשכנע  משפחות נפטרים לקיים בחג הזה את משלוח המנה המיוחל...

          אנא ממך, שכל המייחלים להשתלות איברים ירבו בשמחה ולא בעצב ומכאוב. ושמתאמת ההשתלות תעניק לכולם משלוח מנות מגוונות בצידנית.

          שכל אחד ואחת יקבלו את המשלוח המיוחל שיעניק  להם חיים חדשים.

          אמן!!!

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שישי , 21/2/20, 14:08

            בחיי הימיום שלנו אנו חווים מצבים בו בני  האדם מייעצים לנו ומביעים את דעתם אודות התנהלותנו. חלקנו מודים בטעותנו ומגלים גמישות מחשבתית. מגלים את  היכולת שלנו להתמודד בצורה ראויה  בשינויים הנכפים עלינו, חלקנו מגלים נכונות לשנות פרספקטיבה בהתנהלותנו ממש כמו יתרו.

            אך יש גם חלק מאיתנו שממאן ומסרב להודות ולהכיר בכך, ונשארים מקובעים בדעתם ומגלים  נוקשות מחשבתית, ממאנים לשנות את דרך החשיבה וחבל, כי בחיינו ישנם אירועים בלתי  צפויים והפיתרון המתבקש הוא להתאקלם בסביבה.

            בואו  ונהיה כמו יתרו שמבצע מהלך  חד בחייו. נאמץ את גישתו של משה להקשיב ולהאזין וניישם גמישות ופתיחות מחשבתית. תובנה זו מיועדת לא רק לנו.. רצוי ואף כדאי שבכירי ציבור, מנהלים, אנשים בעלי סמכויות ותפקידים בכירים ואף שכנים ובני משפחה, יגלו פתיחות להשתמש בעצות של הסובבים אותם.  זאת כדי להתייעל ולהפיק את המיטב. אז בואו ניישם את גישתם של משה ויתרו,  נגלה פתיחות וגמישות שמיעתית למרות שדעתנו שונה.

            אז מה דעתכם?  מוכנים  לגלות פתיחות, להקשיב, לשתף פעולה, להכיל, להאזיןן ולהקשיב ובעצם ליישם גמישות מחשבתית, או להישאר בשלכם. ולהתקבע בנוקשות מחשבתית?

            מה החלטתם?

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 15/2/20, 11:30

              אני מאשימה את עצמי.... היום אני חווה כאב כאב מייסר.... ב15 \ 2\ 2018 מצאתי את בני רון ז"ל  תלןי.... בעליית הגג... כששרשרת כלבים    כרוכה על צווארו השמוט. והכלבים בוכים ללא הפסקה.... 18 שנה ליויתי תמכתי  סעדתי טיפלתי  שהיתי עמו  בבתי החולים ובחייו.. ועתה רון כמו קשת של אור בשחקים.... כביכול... שהוא שם קץ לחייו כדי להעניק לבני משפחתו שחרור.... וחופש  לחיות את חיינו..... אולם אני מוחה על התובנה הזו... בני זעק לעזרה.. היה זקוק לאוזן קשבת שתעניק פורקן לסיוטים וטראומות בחייו....ונבחרי  ציבור לא פתחו ליבם.... לא העניקו מקום מפלט לסבל של נפשו... ולייסוריו. ואני נכשלתי. לא הצלחתי להגן עליו. ועכשיו אדריכל הגורלות מצפה ממני להבין את הקדושה שבמותו... ושבאבל המתייסר הזה עלי לגלות כוח.  אך אני מרגישה מאובנת ללא נחמה. היגון באובדן  בני רון הולם בי ללא הרף... ואני מרגישה אשמה... מקווה שטוב לו בגן העדן עם המלאכים האחרים.... ושהוא סולח לי.... ריבון עולמים למה לא עזרת לי? למה גרמת לכישלוני? בהגנה על חייו? האם יש חיים לאחר המוות? מדוע המסתורין הזה מתעתע בי?? שלח  אלינו את רון השמח לביקור קצר!!! הבט בתמונות ותראה את שמחת החיים. העליצות. קורנת מעיניו!! התבונה המצטברת שלי גורמת לי לחוש תבוסה. סלח לי רון שלי... איני מוצאת נחמה. פנקס הקבלות של האובדן שלך נעלם...אין לך תחליף... אז ריבון עולמים. אני יודעת שהמשמעות של חסרונו  של רון היא דינמית. אך אני מוכרחה לחזור ולשחרר את הכאב.  להישאב לרגשי האשמה לכעס. ולצער... אך הפעם תכוון אותי.... להתמודד ולחוש  כי  זכיתי בפיקדון האנושי        הזה רון.. ושהיה עליך לפרוע אותו... אך מתחננת אליך.. תזרז את תחיית  המלאכים האנושיים שמתארחים אצלך בגן העדן...

              דרג את התוכן:
                3 תגובות   יום רביעי, 12/2/20, 15:19

                חושבני כי טו בשבט הוא חג הנותן לנו הזדמנות לשדרג את חיינו. ואף לחזק שרירים רוחניים. לכן בואו נהיה כמו העץ. נלמד מסבלנתו. כיצד הוא מפלס דרכו מהאדמה מעלה מעלה. ואנו בעזרת השורשים הרוחניים שלנו. נעניק פירות שמאופינים ברוחנויות. נהיה השתילים שמעניקים פירות חסד  חמלה צדקה  רחמים  עזרה לזולת ועוד... הרשימה ארוכה.  כל אחד  ואחד מאיתנו יבחרו איזה פרי להעניק למרות החורף הקר והסגרירי.. כשמעלינו  שמיים מעוננים ואנו מבלי משים שוקעים בעגמומיות... אז אני מציעה לכם לנסות ולהתעצם מהאילנות כמו הדלי. ננסה לדלות כוחות תעצומות נפש אמונה ולא נתעצב. אל לנו להיות מיואשים כמו אילנות נבולים. ממש כמו נס עלינו להתחדש לפרוח מחדש. נכון יש תקופות שאנו עצובים. לכן נביט       על השקדיה המתחילה לפרוח מחדש ונהיה כמוה. יש לנו אפשרות  להיות להידמות לשתילים. כל  אחד היכן שירצה להינטע. שורשינו יתחזקו באדמה וניתן  פירות וצל רוחניים לזקוקים לכך.

                ובמה אסיים?

                "אילן אילן במה אברכך? שכל נטיעות שיוצאות  ממך יהיו כמותך?

                אמן!!

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 10/2/20, 17:25

                  כי האדם עץ השדה שר והלחין שלום חנוך.וזה אכן מציאותי. כי בין  האדם לעץ קווי דמיון רבים.לעץ חלקים כגון גרעין שורשים גזע ענפים פירות עלים צמרת. הם משולים לאיברים בגופנו. כתינוקות אנו כמו הגרעין ובבגרותנו הופכים לעץ. הגנן ואנו בני האנוש מטפלים  בעץ משקים ומדשנים. ובחיינו אנו מגדלים את צאצאנו. את הפירות נטעם ונאכל בהתאם להשקעתנו. הגרעין כאשר הוא נובט צומחים ממנו שורשים המעניקים לו כוחות להתגבר בפני תהפוכות מזג האוויר.  גם לנו יש שורשים עם תכונות אנושיות שמקלים עלינו בתנודות חיינו. לגזע יש תפקיד נכבד בחסנו וצמיחתו של העץ. ויש להשקות ולדשן אותו. ואנו נדשן את חיינו. כדי שנקטוף פירות מגוונים בעתיד. העץ יציב ואינו מחליף את מקום מגוריו. גם אנו נדאג    לא להתמזג עם מצגי שווא וטרנדים ארעיים. יציבות היא מילת המפתח. ענפיו של העץ נוטים לימין ושמאל וכיוונים שונים. כמו מפלגות שונות. אך לכל ענפי המפלגות יש קרקע משותפת. בעונת השלכת העץ  משיר את עליו. ואנו בני האדם בתקופת השלכת הפוקדת את חיינו לעתים עצובים ונכשלים. לכן זה העתוי המתאים להשליך עלים יבשים ולאגור כוחות לאביב חיינו.          ממש כמו העץ. לכן נתעורר מתרדמת  החורף. נשגשג ונגשים את ייעודנו בחיים. נדשן את שורשנו עיי מעשים חיוביים. ונזכה לאכול את הפירות הבשלים בעתוי המתאים ולהינות מהם.ואסיים במשפט, יהיא רצון שבטו  בשבט ואילך נקצור את פירות השנה הבאה עלינו. פירות שאנו משתוקקים להם. כל אחד והפרי הרוחני שהוא מייחל לו אמן!

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 23/1/20, 14:18

                    למי מאתנו אין חברים וידידים המקיפים אותו בזמן מצוקה, משבר ושמחה? כמעט לכולם. גם לי  יש ידידים כאלה. אך הם שונים מאוד מהידידים הקיימים שלכם. אני בחרתי לי בידידותם של הספרים. הם נאמנים לי, נמצאים בשבילי תמיד. ומהם אני שואבת כוח, עוצמה, והבנה. כשאני קוראת בהם, מעיינת בהם, אני שוקעת לתוך רגעי הנאה ושכחה מתלאות החיים. אני מגלה  הזדהות עם הגיבורים הספרים. בוכה, מתרגשת, ושמחה עמם. ידידים אלו מעניקים לי עצות לחיים. טחפים, ותובנות. בעזרתם וסיועם רכשתי כלים להתמודדות במשוכות, ובמהמורות החיים שעלי לעבור.  ובמיוחד בשנים האחרונות, עקב מחלתו של בני הנפלא רון ז"ל. והחלטות גורליות שהגעתי אליהן בחיי, הם בעזרתם. אתם מחפשים אוזן קשבת אצל אנשים בשר ודם, יועצים, פותחים בקלפים, ועוד. בשבילי קיימים  הספרים, הם הדריכו אותי, יעצו לי, הציעו לי עצות מגוונות ואני רק הייתי צריכה להחליט ולבצע בעזרת השכל הישר, הלב.

                     בחיי בצעתי מהלכים נועזים ודרמטיים, שאפילו אתן היום הנשים שהיו במצבי אינן מעיזות לנקוט בו.   נדירים האנשים שעמדו לצדי בזמן ההוא. אך הספרים הוכיחו לי שאני צודקת ופוסעת בדרך הנכונה והטובה ביותר. כאשר עמדתי בפני סוללת רופאים וצוות רפואי בנוגע להחלטות הרות גורל, בטיפול הרפואי הפולשני בבני היקר רון ז"ל. נעזרתי בספרים. וכך עמדתי לצידם, משוחחת, ומתייעצת עמם בשפה   הרפואית השונה ולא מוכרת לכם. הקריאה, והמסע שלי בספרים. השכיחה ממני את המציאות שאני וילדי  חלק ממסכת ייסורים שפוקדת אותנו בשנים האחרונות. איכם משערים כמה הכתוב בספרים מציאותי כל כך ועכשוי. והמאורעות  בהם קורים בכל רגע ואפילו בחיים הפרטיים שלכם. רק השמות, התאריכים, והמקומות שונים. 

                    בזמן טיפולים רפואיים ממושכים, של בני הגיבור רון ז"ל. כשהיה עלי לבחור בין קניית דבר מה לאכול, או לבין  רכישת ספר. בחרתי במזון הרוחני ספרים.  ישנה אמרה נושנה.  שידידיה הטובים של האישה , הם  אבני חן ובשמים. אבל אני בחרתי לי. בידידי אמת, סםרים שהם חלק ניכר בעולמי. חוץ מילדי היקרים והאהובים. ומכולם אני שואבת כוח, עוצמה, ותקווה. אכן, הם לא תחליף לידידים אנושיים. ואני בטוחה , ויודעת, שיש הרבה כאלה בעולם. אך כאשר הבדידות בה אני נמצאת. לא מאפשרת לי להתידד. עומדים לצדי ידידי  הנאמנים "והיקרים"    הספרים! 

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שני, 6/1/20, 08:12

                      אין כמעט בית שאין בו סולם. ובני הבית משתמשים בו פעמים רבות. גם בעלי המקצוע זקוקים בין היתר לסולם במסגרת עבודתם. אך יש גם סולמות יצירתיים ושונים. לי יש  סולם כזה. אך הוא בלתי נראה. רק אני וריבון העולמים יכולים לחוש ולראותו. בסולם הזה אני עולה, רצה, מטפסת, נופלת, מחליקה. ולעתים מתרסקת. את הסולם  קיבלתי ממנו, מהשוכן במרומים. הוא קבע בשבילי שעלי לטפס בו, למלא, לבצע משימות, שהוא מציב בפני. פעמים רבות התמרמרתי, כעסתי עליו. ודרשתי מ"מ. והוא מיאן, ודחה את בקשתי. התחלתי להרגיש שאני "איובית" ממש. והוא לא מקל עלי, ומוותר לי.

                       ואני עושה טעויות משמעותיות, וגורליות, הגורמות נזק לחיי. אך הציווי נמשך. מלאכים אנושיים סלחו לי, מחלו לי, קיבלו אותי, והכילו את ייסורי ושגיאותי. הם הבינו את תשישותי מריבוי המשימות. לרגע לא התרעמו עלי, להיפך, עשו עמדי חסד. כמו שיעקוב המבקש חסד מיוסף, שיקבור אותו במצריים. ואותם מלאכים אנושיים. עושים עמדי חסד מתוך כוונה טהורה. הם יודעים שאני כרגע בירידה בשלבי הסולם. ובוטחים בי, ומאמינים בי שאטפס בו שוב. ואסור לי לאכזב אותם. אותי, ואת ריבון העולמים. יעקוב עושה חסד, ומברך את אפרים, ואת מנשה, שנמצאים במצרים. והמלאכים האנושיים עושים עמדי חסד, למרות המעידות שלי. ואני?? אני הפקתי מסר מההתרסקות שלי. שלא משנה באיזה קושי, מצב וגלות אני נמצאת. אסור לי להתייאש. ואף אתם אל יאוש. צריך לצאת מהגלות של החיים. לא לשכוח את השורשים של מציאות חיינו, ולטפס. ועתה בכוחות האחרונים שלי , אני משתדלת לטפס. אסור לי לאכזב. יש לי אחריות. אלמד מהטעויות. וטפס ,שלב אחרי שלב,. עיניים נשואות אליי. עיני ילדיי, עיני  הסובבים אותי, ועיני המלאכים האנושיים, ובעיקר עיניו של השוכן במרומים. הוא  זה שבחר בי, והציב בפניי את  סולם המשימות. אסור לי לאכזב אותו. ובעצם את כל מי שנמצא בעולמי.

                       אסיים בפסוק"חזק חזק ונתחזק"

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שישי , 20/12/19, 17:15

                        חג החנוכה מתקרב. החג שמסמל גבורה והתמודדות. החיים מזמנים לנו קשיים אובייקטיבים. ולא תמיד כשאדם מחייך. סימן שטוב לו. וזוהי בעצם הגבורה.. גם אני  עצמי מוצאת עצמי מחייכת פעמים רבות.  אולם אף אחד אינו יודע שאני שבורה ןמרוסקת מבפנים... לאה בכתה. ודמעותיה ובכיה  קרעו את  שערי השמיים. אף אחותה רחל, בחייה הטרגיים בכתה על בניה. ואפילו יעקוב בכה כשפגש את רחל. לדמעות יש כוח רב. לאה לא נישאה לעשיו. והוא זכה בזכות  דמעותיו להר משופע במים. לכן, גם גיבורים בוכים. ודמעותיהם בוקעים את שערי השמיים. המכבים, הגיבורים שבינינו נדרשים להתמודדויות אינסופיות במהלך החיים.לכן, החזקים המכבים שבתוכנו. מוכנים ללחום ללא לאות והפסקה. למען מטרות שאנו מייחסים להם ערך רב. המכבים האנושיים נושאים את הקשיים וסבלניים... למרות שהקשיים נמשכים זמן רב. אנו המכבים האנושיים דומים ליעקוב שעבד ללא לאות. למען לבן. בשבילו   שנים אלו   היו כמו ימים אחדים.... "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"   אז אל לנו להתיאש. אנו מכבים אנושיים, גיבורים, אשר מותר לנו להזיל דמעה לפעמים.  ואז כמובן להמשיך, להתחשל, ולצמוח מן הקושי. כך נעבור את התהליך, המשוכות של חיינו.

                        גם אני נדרשת לעבור תהליך זה כבר זמן רב. ואני מפגינה אומץ ועוצמה. אך כשאני לבד.  ושרוייה בבדידותי, אני מרשה לעצמי להזיל דמעות של גבורה המחשלות אותי...

                        אז המסר שלי אליכם. אל ייאוש! בכל אחד ואחת מאתנו חבוי וחבויה מכבי או מכבית.  ואנו יכולים לאמץ את הפסוק" כי שרית  עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".

                         אז אנחנו ניישם זאת. נעבור ונמשיך בחיינו הפרטיים. נכון?

                        מה  אתם אומרים?

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שלישי, 17/12/19, 14:49

                          ידוע שהאור מפיץ אור נעים ותקווה בנשמה. וישנם אנשים היכולים להשפיע. לסלק חושך מהנשמה. ולהפיץ אור עיי תקווה. הרי החושך הוא היאוש. והאור הוא הצקווה. אני בחרתי באור. ובטוחני שגם אתם. גם הרב קוק אמר "שבכל אחד דולק נר שעליו להפיצו לכל עבר" אנו שונים אחד מהשני. אך בכל אחד  מאיתנו חבוי כישרון, תכונה טובה, והוא יכול להשפיע ולעשות את העולם טוב יותר. וזהו כמובן האור. ואם כולם יתאחדו ויתאגדו ויממשו את הטוב, החסד, הזוך, שיש בלבם, כך עולמנו ישתנה.ישנם בינינו אנשים שליבם חשוך, קודר, אפל. לנו יש אפשרות בעזרת האור המוקרן מלבנו לשנות אותם. לגרום להם מוטיבציה ועשיה מבורכת. עקב תהפוכות החיים , לעתים מתגנב החושך לחיינו. אנו מדוכאים, עצובים, חסרי אמונה. שרויים בייאוש וחידלון. לי יש חשיבה יצירתית. אני מדמה את האנשים לנרות. נר מאיר. או נר כבוי. אותם נרות כבויים, לעתים אינם אשמים שאורם כבה. אז כדאי, לנסות להשתדל ולהאיר אותם בנר של תקווה ואופטימיות. במשפחות רבות אם יש נר כבוי. על ההורים להתאמץ להדליקו. כך גם ננהג  במקום העבודה, בזוגיות, ביחסי שכנות ועוד.... חבל שאותו נר יהיה כבוי. יש בו פוטנציאל. לכן עלינו לנסות ולעזור לו להידלק.

                          יהי רצון שנשמתנו תהיה תמיד מוארת. ותפיץ אורות של תקווה, חסד, אמונה, אופטימיות לעד אמן!!

                          בחודש הזה חודש כסלו. אלוהים נותן ומעניק לנו כוח להאיר  את נשמותינו, נפשותינו, ונפשות אחרות בחוסן ובתקווה.

                          וזהו האור כמובן!!

                          מסכימים עמי??

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתריעקובי
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS