כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של האישה באדום

    הקשר בין מלים מעשים ופרשת בראשית

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שבת, 22/9/12, 22:15

    "לילה לבן" מרצדות המילים מעל לוחות המודעות, מקומונים, ועל גלי האתר. נוער, והסובבים אותי נהנו והשתלבו בלילה זה. ויש גם לילות שבהם עוטי הטלית והכיפות מתעוררים לאמירת סליחות ותחנונים.

    גם בביתי לאחרונה חווינו לילות לבניםאחרים ושונים. האם אינם דומים ללילות שכולכם מכירים. בני מתייסר בלילות כבר חודשים רבים, ואין הקלה ומזור לכאביו. וכשעוטי הכיפות מתפללים לאדון הסליחות, הוא מבקש ברגעי יאוש להצטרף לעולם של מעלה...


    מה קורה בחודש זה ?
    בחודש זה נפתחים שערי הרחמים. הנה אני שומעת את הצליל המיוחד של פתיחתם. הנה אני פונה אליך אל מלא רחמים שמחושי החסד הם סימן ההיכר שלך. אני מבקשת סליחה. לא סליחה סינטטית חלילה. מבקשת אני ממך הזדמנות, העמד אותי בניסיון.

    האנשים המתפללים סביבי עושים חשבון נפש. אני מוכנה לסבול ולהתייסר כמו משה ששהה על הר-סיני 40 יום, אני מפשפשת במעשי. האם חטאתי שבני מתייסר, סובל כבר שנים רבות ?
    בפיוט אדון הסליחות מופיע המשפט "חוקר כליות". אתה ריבון העולמים, חוקר ובוחן כליותיו הטבעיות והמלאכותיות והמושתלות שנים רבות. אני פונה אליך בתחנונים, אתה בורא עולם מאזין לבקשות הפונים אליך. יש האומרים כי אתה יוצא ממשכנך ומטה אוזן לתחנונים מלמטה.

     

    אני מפשפשת במעשי. בשנים האחרונות, לא רדפנו אחר דברי הבל ושטות. להיפך, סבלנו, התייסרנו, חווינו כאב וסבל. לא חיינו חיי ראוותנות, מנקרי עיניים ומלאי מותרות. חיינו קיבלו משמעות המאופיינת ע"י מזון רוחני, ספרים, יצירה, שירה, נגינה, אופטימיות, אמונה ושמחת חיים. היכן טעינו ?

     

    לך השוכן במרומים יש 13 מודות רחמים (הרועה בשושנים) אנו נכנסים לשנה ה-13 של המסע, המהפך בחיינו שיצאנו אלו זה השנה ה-12.

    האם שנה זו תאופיין בהקלה, תהיה שונה מהשנים הקודמות ?

    בחודש זה יש אפשרות להתחדש. בני, אני וכל החולים והמתייסרים רוצים להתחדש בשנה אפופת בריאות, וחופש מכאבים. חודש זה מאופיין במזל טוב. המאמינים אומרים שמזל טוב הוא חיידק מידבק. הלוואי, שהמזל הטוב הזה יתנחל, וישהה לתמיד בגופם של החולים, הסובלים, המתייסרים זה שנים רבות. שלא תימצא תרופה למזל הטוב הזה בשום פקולטה לרפואה !!!

     

    החזאים חזו שגשמים ירדו בצפון הארץ. והנה אני מרימה מבטי למרום ומחכה לגשם. לא לגשם המוכר והידוע. מצפה, ומייחלת לגשם האפוף והמכיל טיפות של רחמים שירטיב את בני ואת הסובלים והכואבים מסביב.

    אכן, חודש זה משופע ומאפיין ברחמים. ואני וכל המתייסרים הדוממים והסובלים מייחלים לרחמיך. ישנה אימרה שבחודש זה תחנותינו, בקשתינו, תפילותינו וזעקותינו שקולים ודומים ל-12 תפילות. אנו כאן למטה שומעים אותך אל מלא רחמים פותח במפתח הקסמים שלך את שער הרחמים, האם אתה שומע את תחינותינו ? מה בני מבקש ? מה הסובלים והחולים ושליחי הציבור המיוסרים מבקשים ? רק בריאות, הקלה, מרפא ומזור. אנא, המטר עליהם גשמים של בריאות וחסד. שתהיה לבני ולהם הפוגה, פסק זמן מייסורים.

    ואני, שהאופטימיות והתקווה אפפו אותי שנים רבות, מרגישה שהיאוש מזדחל לו אט-אט בין שתיהן. אנא ממך, המטר על בני ועלי, ועל הסובבים אותי גשם של רחמים ומזל שימיס את היאוש, הכאב והייסורים. בני, אני והמתייסרים מסביב ששרויים גם בפחד, אנו מקווים שהפחד לא ינעל את שער הרחמים שפתחת. שההקלה והמרפא והמזור יצאו מהשער ויגיעו ליעדם. שאכן בחודש זה סוף-סוף תבוא הישועה לכאב ולסבל.

     

    אתה השוכן במרומים, אני מוכנה לקבל על עצמי את הייסורים והכאבים שלו. מה עוד אני יכולה לעשות ולא עשיתי ? אנא תן לי סימן!
    הנח לי ולבני ולכל הכואבים והסובלים. עשה שיצטרף לבני גילו ויהנה מהחיים הפרושים בפניו, הענק לו ולהם שיגרה מבורכת ללא כאבים ואשפוזים.

    האם בשנה זו יחדלו הכאבים העצומים והייסורים ? אני מתחננת שכן. גרום לו ולחולים מסביב לחייך ולמלא את חייהם בתוכן. הם משתוקקים ורוצים בכך בכל מאודם !!! עשה עמהם חסד, האם אתה שומע את תפילתם ? מתי התפילה נשמעת ? כשהנפש אינה נכנעת !

    ונפשו של בני והדואבים מסביב מסרבת להיכנע, ולהתמוטט. נפשם נלחמת, ולא מוותרת. אך היא מיוסרת מאוד. אנא ממך, רחם על בני ועליהם כמו אב המרחם על בנו. הקל על כאביהם העצומים והמיוסרים.

     

    הנה הקרוסלה של שנת הבריאות והאושר מסתובבת לאיטה. האם בני והסובלים מסביב יצליחו לעלות עליה ? הסר מדרכם מכשול, ועזור להם לטפס עליה שיחוו בריאות, מזור, אושר והקלה מכאבים. רפרף מעליהם בעזרת מחושי החסד והרחמים שלך,
    אמן !



    אסתר
    יעקובי.

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום שישי , 21/9/12, 18:23

      הימים ימי סוף חודש אלול. טורי מכוניות נוסעות באיטיות על הכבישים העמוסים משני הכיוונים. גם אנו נוסעים וחוזרים מעוד ביקור קבוע בבית החולים. בני המותש מעוד יום של בדיקות מתישות ומייסרות מתעורר לפתע מהמושב האחורי של המכונית ופורץ ברצף של הקאות. "נמאס לי", הוא ממלמל. "נמאס לי מהחיים האלו, אני רוצה למות! אני לא יכול יותר.. כואב לי..". ואני, שהמילים המעודדות, המנחמות שנמצאות תדיר על לשוני קפאו עליה. מיד גמלה בלבי החלטה, אני אצא לקניות! אנסה לרכוש לבני איכות חיים טובה יותר. אתם מסביב יצאתם לקניונים ולרשתות המזון לערוך קניות לחג. ואילו אני יצאתי לרכוש מוצרים נדירים שכמעט נעלמו מן העולם.. שוטטתי במרכולים הדמיוניים והלא מציאותיים של מסכת חיי. חיפשתי את המאווים והצרכים הנדירים של חיי וחיי רבים כמוני.

      למרות החובות התופחים, הבריאות הרעועה של בני, והדאגה השוכנת בלב, והשאלה היא מה יהיה? לא נואשתי והמשכתי לחפש.. תרתי בעיני  אחרי המוצר הראשון שחשקתי: "מזל טוב". רציתי לרכוש מזל טוב, אך החנווני ענה לי בפנים חתומות: "אזל! אין! הביקוש היה גדול ועד להודעה חדשה אין יותר מזל". הבטתי למרומים אליך ריבון העולמים ושאלתי- "מה אעשה?".

       

      יש האומרים שבראש השנה באופן בלתי אמצעי אנו נפגשים עמך, השוכן במרומים. כדי לקבוע, ולתכנן מטרות שהעתיד שלנו יהיה אחר ושונה. ובמפגש זה אנו מתבוננים לתוך חיינו. ואכן, רציתי לתכנן שבחייו של בני ושאר החולים המתייסרים והנואשים יקוננו המזל, המזל הטוב, הבריאות, ואיכות חיים טובה יותר.

      חמושה באופטימיות יצאתי שוב לקניות. רק תקווה ואופטימיות ליוו אותי. במסע הרכישות. ואז החלטתי, אני ארכוש ואקנה בריאות. אני חייבת, מוכרחה לקנות אותה. נפשו של בני ושל החולים מסביב כלואה בגופם הדווי והמתייסר. נפשם רוצה להשתחרר. אולם הבריאות לא נחלצת לעזרתה.

       

      "הבסיס לאושר הוא הבריאות", כך קראתי בספרים שהם ידידי באמת שלי, האמנם?
      מסתבר שמי שצועד בדרך המפותלת לבריאות דרכו מייגעת, ארוכה, מייסרת ורצופה סימנים וסימפטומים של חוסר בריאות..

       

      לפתע נצנץ בי רעיון אם אקנה תקווה האם יהיה לי הכל? האם בריאות ואיכות חיים יהיו מנת חלקו של בני? פניתי לחנווני עם בקשתי הצנועה. "אין!", הוא ענה לי, "אזלה הבריאות! אין אפילו במלאי!". מה אעשה? מה יעשה בני וכל החולים? יש להם רצונות ומאווים לשנה  החדשה, כיצד יוכלו להגשימם, אם גופם דואב וחולה? כאשר הבריאות אינה שוהה בחייהם?

       

      אתה, השוכן במרומים, והסובבים אותי, יודעים כי לא נואשנו. רדפנו אחר הבריאות בחדרי הניתוח, חדרי האישפוז, המיון והבדיקות. והיא נעלמה כלא היתה. החולים מסביב ובני ביניהם החלו לצחקק בייאוש. אומרים שהצחוק משכך כאבים, אך כיצד הם ישוככו אם כואב להם? והם סובלים?

      מסתבר שהסבל, הצער והכאב הם אוניברסליים. אני, בני והחולים האחרים מבקשים נחמה, ועדיין סובלים את סבל הסבלנות המייסרת. הנה שנה חדשה בפתח. האם הכאבים והייסורים "ישנו" ויחזרו ושב אל בני והחולים האחרים, או שיהיה שינוי וחידוש? האם השגרה תחזור על עצמה שוב ושוב? בני, והחולים המתייסרים ואנוכי רצינו בחידוש, בשנה אחרת. הלא לשם כך יצאתי לקניות.. אולי תאות להגיש, להעניק לנו "תשורה"?

      תשורה המאופיינת בבריאות איתנה? בהקלה ובתקווה. כספי אזל, אנא ממך אל
      נדיב הענק לבני ולמביטים אליך כאן למטה את "תשורת הבריאות". זהו "חודש הישועות" האמן לי הם יעניקו לך "תשר" איכותי במיוחד. מי כמוהם ידע להעריך את התשורה הנדירה הזו! אנא ממך פתח ידיך, ככתוב "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון".

       

      אל תרפה את ידיהם. הענק להם מהות ותוכן לחיים. הענק להם את תשורת הבריאות. זהו העיתוי המדהים. הם עדיין ממתינים בחודש התשרי לתשורת, מתנת הבריאות.
      בתמורה יעניקו לך את תשר האמונה  שעדיין לא אבד..


      אסתר יעקובי.

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        אסתריעקובי
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS