כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של האישה באדום

    הקשר בין מלים מעשים ופרשת בראשית

    ארכיון : 4/2014

    0 תגובות   יום שישי , 25/4/14, 14:28

    היושב במרומים האחראי לענייני העולם מינה אותי לפני מספר שנים ונתן לי תפקיד, מינוי כשליחת הציבור שלו. בין היתר העניק לי את התואר אלופת העולם באומנות הפרופורציות...
    לעומת זאת, מרבית האנשים מסביבי העניקו לי את התואר (כמובן ללא טכס...) אשת חיל!!!

    וכשאשה שנשאה את התואר הנ"ל היו לי מס' תחביבים ואחד מהם האזנה למוסיקה. במיוחד של חמשת ילדיי המנעימים את עולמם ואת עולמי בצלילים ערבים ומופלאים המנוגנים על ידם.
    גם גופי שלי השמיע צלילים... לא מוסיקליים אלא צלילי כאב וייסורים!
    כל אדם בר דעת מאזין לצלילי גופו אך אני התעלמתי. וגופי ניגן וניגן והצלילים, הקולות צרמו וחרקו נואשות.
    אני נמנעתי מלהקשיב לו.
    הייתי עסוקה בשליחות, בביצוע המשימות שהיושב במרומים הטיל עליי ואז צופר האזעקה של גופי הודיע לי על הצורך המיידי בשיפוץ!!
    לא של יופי ,חלילה, אלא שיפוץ בריאותי. לא התייחסתי כל השנים הללו, התעלמתי מהכאב והייסורים שהתריעו כי בריאותי רופפת. איבדתי את המפתח לבריאותי התקינה. ואז נכפו עליי השיפוצים הלא מתוכננים. וגופי הגיב לצלילים, לאיתותים בצרחה ממש.
    לא הייתה לי ברירה אלא להקשיב לגוף.

    באופן שגרתי כאשר מתוכנן שיפוץ כלשהו מתכננים תורניות, זמן, מועד, אביזרים וכו'.
    השיפוץ הבריאותי שלי בוצע ע"י צוות רפואי, השיפוצניקים בחלוקים לבנים וירוקים. הם השתמשו בטכניקות של מנות דם להשתיק את הצופר הצורם של גופי, מנות הדם שקיבלתי, ההמוגלובין עתיר החמצן חיזקו ותרמו ליכולת התאוששות שלי. קור הרוח שבו ניחנתי והאומץ אפפו אותי כאשר הובלתי לחדר הניתוח. וכשיצאתי משם עמוד האינפוזיה ילווה אותי בכל שיפוץ.

    כיצד זה קרה??
    במשך שנים התכחשתי לצרכי גופי ולצורכי מזון שהם הבסיס לסדר היום.
    היושב במרומים שלח לי איתותים, הגוף שלח לי סימנים ואני לא רציתי לזהותם. לא רציתי להביט למרומים כי ידעתי שהוא שולח לסימנים להאט את הקצב. סירבתי לקלוט זאת.
    "את דבקה במשימות כל הזמן, אך את שוגה בדרך", הוא אומר לי.
    "נכון, השגיאות שלך לא מנעו ממך להגשים את המשימות, אך לא כך!!!"
    ואני הרגשתי צורך, מחויבות להתחייב למשימה לאורך זמן, ולכן ויתרתי על צרכים מיידים.
    הייתי נאמנה למטרה שלי הנמשכת לאורך חיים שלמים. נכון זאת הייתה הבחירה שלי, הגשמת האמונה הנפלאה. לא תמיד התלוננתי.
    חשבתי שהמשימות הן כרטיס הקבלה שלי להצלחת המשימה.

    אכן, הגוף הוא יצירה מורכבת של איזונים. ואני נקטתי כל הזמן באסטרטגיות אלגנטיות של הישרדות וכך הטעיתי את עצמי. ביצעתי את המשימות על גבול השחיקה והרמתי מבטי למרומים ואמרתי לו: "מסירות דורשת הקרבה. הנה אני מקריבה את בריאותי".
    תפקדתי לפעמים על תקן טייס אוטומטי ועתה קרתה בו תקלה. וכשהשיפוצים החלו הבנתי שהיושב במרומים זימן לי את השיפוצים האלו כדי שאמשיך במסע, כי הוא רוצה רק בטובתי.
    בשיפוצים האלו נוכחתי לדעת שמשמעות וסבל הם שכנים טובים. רכשתי  תובנות רבות ב שיפוצים אלו. הדאגה לעצמי הייתה האחרונה ברשימת מטלות היום והחיים.
    התהלכתי בתחושה מוטעית כי הדאגה לעצמי היא מלה נרדפת לאגואיזם. היו אני יודעת כי הדאגה לעצמי משרתת את ילדיי. וזו דאגה רצויה ונכונה. שעליי לדאוג לעצמי ולא רק לילדיי. כמו פרשת "מקץ" כשיוסף מעביר סדנת קושי וחישול לאחיו בני יעקב הבאים למצריים לקנות מזון. גם אני עברתי סדנה כזו האומרת לי להפסיק לבטל את עצמי.
    ורק אחרי שהייתי עדה להתערבות מאסיבית של מנות דם ובדיקות פולשניות, חשתי יראה ליכולת של גופי לשרוד. אכן, עברתי "החייאה" בצורת מנות דם שהציתו בי כוח ואמץ להתאמץ, להשתפר ולחולל שינוי.
    קולטני הכאב בגופי ספגו את הרצון להתאוששות וידעתי שהטיפול הפולשני הזה יביא לי תועלת.
    נחשולי הכאב שהציפו את גופי שויככו ע"י אופטימיות ונחישות.
    אכן, הייתה תקלה בגופי עקב שורה של מחדלים, עקב הזנחה שנגרמה על ידי וכדי שתוצאות השיפוצים יצליחו יש צורך לטפח את הגוף והנפש. להקשיב לצרכי הגוף ולכבד את הנפש ולהעצימה.

    מודל להתאוששות מהירה היה בני שחווה מצבים בריאותיים קשים והתאושש מהם והתגבר.

    יש קשר בין הגוף לנפש. אני היודעת ומכירה בחשיבות פרופורציות תהליכי החיים, מבינה שאפשר ללמוד אותם ע"י התמודדות, נפש בריאה, ואופטימיות זהירה.
    בעזרת "הנכסים הרוחניים" ובריאותי המשופצת אמשיך לעבור את המשוכות.
    כי אני מיישמת את תיאוריית הגוף והנפש כמו שרבי נחמן אמר. בלהט ובנחישות הנפשית שיש לי אני מצליחה להתגבר. מצבורי האמונה והאופטימיות מקלים על הכאב הדווי והחולשה.
    אכן, אסור לבטל את הבריאות. השיפוצים היו אות משמיים המצווה עליי לעצור, לנוח ולהאט.
    עכשיו אני הרבה יותר מחוזקת, הספקתי לא מעט בשנים אחרונות, בריאותי שופצה, האבנים המרות ששכנו בגופי הוצאו סוף-סוף. הפעם לא אחכה לעיתוי נוח.
    וכמו פרשת "ויחי" בה נולדתי, פרשה המסיימת את ספר בראשית, הגורמת לכוח החיים לבלוט. שהוא החיסון המחסן אותי ועוזר לי לעבור את כל המשוכות הניצבות בפניי. ובעזרת חיסון זה והשיפוצים שעברתי אוכל כנראה להצליח במשימות, למרות העליות והירידות והקשיים שאופפים את חיי.

    האשפוזים, השיפוצים שיקפו לי שאני אישה אהובה על ידי מספר רב של אנשים שדאגו לשלומי, לשליחיו הטובים של היושב במרומים: רב נערץ, עוטי כיפות, ידידות נפש, מקום עבודה מבין ותומך, ילדים קטנים בגנים שהתפללו בתפילת הבוקר לרפואתי השלמה, ילדיי היקרים, הרגשתי שאני בת מזל.
    השיפוצים האלו הוכיחו לי שהאנשים הטובים האלו מסביבי כל הזמן ועליי רק לבקש, להיעתר, והם יושיטו לי את ליבם וידיהם.

    מה עכשיו?? שאלתי והפניתי את מבטי ליושב במרומים.
    "עד עתה הבטת תמיד בחצי הכוס המלאה. עכשיו כשבריאותך משופצת ואמונתך נפלאה, המשיכי במסע שלך נראה כיצד תצליחי למלא את החלק הריק בכוס המונחת לפנייך..."

    מה דעתכם האם אצליח???

    אסתר יעקובי,
    "המשופצת". 

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 1/4/14, 19:57

       

      'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?', שרים כולנו בערב פסח. האם לילה זה אכן שונה לכם?? ביערתם את "החמץ", יצאתם "ממצרים הפרטית" שלכם??
      אתחיל בכן הנשים המשעבדות עצמן לניקיונות פסח המפרכים. אפילו המדרש אומר "בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים" אז הרפינה מעט. אתן לא קרבן פסח. ואבק זה לא חמץ!!! ערוכנה נקיון פנימי בנשמתכן!!

      ואמשיך בסובבים אותי: יש בינינו כאלה שחיים במצרים שנים רבות ולא מודעים לכך. אנא מכם, צאו מהעבדות המנטלית שלכם, מהאובססיה לחומריות וגשמיות. הפסיקו לומר אין לנו כוח!!! די לקיטורים!! זה הזמן להתחשל! צאו מים סוף הפרטי שלכם.
      אל תטילו ספקות. אתם שבמשך שנים רבות עבדים לכוחות ההרס הפנימיים שלכם. כמו לעגל הזהב, יש באפשרותכם לקחת שליטה על החיים, על המחשבות והיצרים, במקום שהנסיבות ישלטו בכם. די לחשיבה פרימיטיבית ולתאוות השליליות.                 יש בינינו אנשים שהם קורבנות פסיביים, שהמשפט: "אין מה לעשות" שגור בפיהם רוב הזמן. צאו!!! צאו משגרת החיים הריקנית, בערו את החמץ הרגשי מחייכם וכך תעברו תהליך של זיכוך, תהיו חופשיים.

      לרבים מאיתנו יש חשיבה מקובעת, כפייתית, המקשה על חיינו. זה הזמן לצאת מהמגבלות, להלחם באגו השלילי. אנו משועבדים לערכים שליליים, לצרכים של הסובבים אותנו. לבעל המכה, לילדים סוררים, להשפלות, לאיומים, מקריבים עצמנו לרזון, לסמים ועוד.
      זה הזמן להודות בטעויות ולא להצדיק אותן.
      אם בני ישראל יכלו לצאת ממצרים בחפזון גם אתם יכולים. הלא כאשר תצאו ממצרים תצאו לחירות, תבערו את החמץ הזה שאתם תלויים בו.

      קבלו אומץ ממשה שעלה להר סיני. זה הזמן לשנות את מעמד מושאי העבדות שלכם. תנתקו את "הכבלים". אל תדאגו, אין קנס יציאה. צאו ואל תסתכלו לאחור. נפצו את החומות הרגשיות שלכם, החומות האלו המכילות עבדות לרכוש, גאווה, אורגזמות רוחניות, התמכרות והיצר הרע.

      אכן, כבר התרגלתם לעבדות היומיומית, לחושך. עכשיו זה הזמן לצאת מהפולחן הזה. צאו ממצרים הפרטי-האישי שלכם. אל תהיו כמו בני ישראל שהיו בתחילה עבדים וחששו מהשינוי והקשיים. עשו שינוי, בערו את ההרגלים הרעים, את צורת החשיבה של העבד.
      אכן, זה נראה דמיוני מעט לצאת משבי של הרגלים וקשיים שאנו מצויים בהם מעבדות מנטלית ורגשית אך זה אפשרי.
      צאו מהשעבוד לגאולה, אל תחששו.

      גם אני בחיי הפרטיים יצאתי ממצריים. ביערתי את החמץ הזוועתי מחיי. אותו ואת כל הספיחים.
      אמנם מחיר החופש היא בדידות עכשווית ורגעית, אך יש לי תחושת ניצחון וסיפוק בדרך שבה בחרתי, והאזיקים כבר לא לוחצים עליי יותר ואיני מפנה מבט לאחור ואין לי הרהורי חרטה.

      מה עוד?? שכל אחד מאיתנו ימצא את האפיקומן הפרטי שלו ושיעניק לו חירות. והלוואי שכל החולים הממתינים לקבלת אפיקומן יקבלו טלפון ממתאמת השתלות איברים בבית החולים שהאפיקומן נמצא.
      שגם אנחנו נשתחרר מצורת החשיבה המונעת מרבים מאיתנו לחתום על כרטיס 'אד"י' המציל חיים. שבערב החג החמץ של כבלי הדיאליזה יובער והם יקבלו 'אפיקומן כליות'.
      איני יכולה לסיים את דבריי ללא בקשה זו כי גם בני שחיכה ליציאת מצרים שנים רבות וסוף-סוף הוא קיבל את האפיקומן המתאים לו.

      הרב קרליבך אמר: שבליל הסדר אדם צריך לבוא אל היושב במרומים עם סיפור חייו, ובאותו לילה היושב במרומים יעזור לו להשתחרר מכל מה ששעבד אותו בעבר... .
      אז זה הזמן.
      צאו ממצרים, בערו את החמץ שלכם כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים".

      אסתר יעקובי.   

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        אסתריעקובי
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS