כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של האישה באדום

    הקשר בין מלים מעשים ופרשת בראשית

    ארכיון : 1/2020

    0 תגובות   יום חמישי, 23/1/20, 14:18

    למי מאתנו אין חברים וידידים המקיפים אותו בזמן מצוקה, משבר ושמחה? כמעט לכולם. גם לי  יש ידידים כאלה. אך הם שונים מאוד מהידידים הקיימים שלכם. אני בחרתי לי בידידותם של הספרים. הם נאמנים לי, נמצאים בשבילי תמיד. ומהם אני שואבת כוח, עוצמה, והבנה. כשאני קוראת בהם, מעיינת בהם, אני שוקעת לתוך רגעי הנאה ושכחה מתלאות החיים. אני מגלה  הזדהות עם הגיבורים הספרים. בוכה, מתרגשת, ושמחה עמם. ידידים אלו מעניקים לי עצות לחיים. טחפים, ותובנות. בעזרתם וסיועם רכשתי כלים להתמודדות במשוכות, ובמהמורות החיים שעלי לעבור.  ובמיוחד בשנים האחרונות, עקב מחלתו של בני הנפלא רון ז"ל. והחלטות גורליות שהגעתי אליהן בחיי, הם בעזרתם. אתם מחפשים אוזן קשבת אצל אנשים בשר ודם, יועצים, פותחים בקלפים, ועוד. בשבילי קיימים  הספרים, הם הדריכו אותי, יעצו לי, הציעו לי עצות מגוונות ואני רק הייתי צריכה להחליט ולבצע בעזרת השכל הישר, הלב.

     בחיי בצעתי מהלכים נועזים ודרמטיים, שאפילו אתן היום הנשים שהיו במצבי אינן מעיזות לנקוט בו.   נדירים האנשים שעמדו לצדי בזמן ההוא. אך הספרים הוכיחו לי שאני צודקת ופוסעת בדרך הנכונה והטובה ביותר. כאשר עמדתי בפני סוללת רופאים וצוות רפואי בנוגע להחלטות הרות גורל, בטיפול הרפואי הפולשני בבני היקר רון ז"ל. נעזרתי בספרים. וכך עמדתי לצידם, משוחחת, ומתייעצת עמם בשפה   הרפואית השונה ולא מוכרת לכם. הקריאה, והמסע שלי בספרים. השכיחה ממני את המציאות שאני וילדי  חלק ממסכת ייסורים שפוקדת אותנו בשנים האחרונות. איכם משערים כמה הכתוב בספרים מציאותי כל כך ועכשוי. והמאורעות  בהם קורים בכל רגע ואפילו בחיים הפרטיים שלכם. רק השמות, התאריכים, והמקומות שונים. 

    בזמן טיפולים רפואיים ממושכים, של בני הגיבור רון ז"ל. כשהיה עלי לבחור בין קניית דבר מה לאכול, או לבין  רכישת ספר. בחרתי במזון הרוחני ספרים.  ישנה אמרה נושנה.  שידידיה הטובים של האישה , הם  אבני חן ובשמים. אבל אני בחרתי לי. בידידי אמת, סםרים שהם חלק ניכר בעולמי. חוץ מילדי היקרים והאהובים. ומכולם אני שואבת כוח, עוצמה, ותקווה. אכן, הם לא תחליף לידידים אנושיים. ואני בטוחה , ויודעת, שיש הרבה כאלה בעולם. אך כאשר הבדידות בה אני נמצאת. לא מאפשרת לי להתידד. עומדים לצדי ידידי  הנאמנים "והיקרים"    הספרים! 

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 6/1/20, 08:12

      אין כמעט בית שאין בו סולם. ובני הבית משתמשים בו פעמים רבות. גם בעלי המקצוע זקוקים בין היתר לסולם במסגרת עבודתם. אך יש גם סולמות יצירתיים ושונים. לי יש  סולם כזה. אך הוא בלתי נראה. רק אני וריבון העולמים יכולים לחוש ולראותו. בסולם הזה אני עולה, רצה, מטפסת, נופלת, מחליקה. ולעתים מתרסקת. את הסולם  קיבלתי ממנו, מהשוכן במרומים. הוא קבע בשבילי שעלי לטפס בו, למלא, לבצע משימות, שהוא מציב בפני. פעמים רבות התמרמרתי, כעסתי עליו. ודרשתי מ"מ. והוא מיאן, ודחה את בקשתי. התחלתי להרגיש שאני "איובית" ממש. והוא לא מקל עלי, ומוותר לי.

       ואני עושה טעויות משמעותיות, וגורליות, הגורמות נזק לחיי. אך הציווי נמשך. מלאכים אנושיים סלחו לי, מחלו לי, קיבלו אותי, והכילו את ייסורי ושגיאותי. הם הבינו את תשישותי מריבוי המשימות. לרגע לא התרעמו עלי, להיפך, עשו עמדי חסד. כמו שיעקוב המבקש חסד מיוסף, שיקבור אותו במצריים. ואותם מלאכים אנושיים. עושים עמדי חסד מתוך כוונה טהורה. הם יודעים שאני כרגע בירידה בשלבי הסולם. ובוטחים בי, ומאמינים בי שאטפס בו שוב. ואסור לי לאכזב אותם. אותי, ואת ריבון העולמים. יעקוב עושה חסד, ומברך את אפרים, ואת מנשה, שנמצאים במצרים. והמלאכים האנושיים עושים עמדי חסד, למרות המעידות שלי. ואני?? אני הפקתי מסר מההתרסקות שלי. שלא משנה באיזה קושי, מצב וגלות אני נמצאת. אסור לי להתייאש. ואף אתם אל יאוש. צריך לצאת מהגלות של החיים. לא לשכוח את השורשים של מציאות חיינו, ולטפס. ועתה בכוחות האחרונים שלי , אני משתדלת לטפס. אסור לי לאכזב. יש לי אחריות. אלמד מהטעויות. וטפס ,שלב אחרי שלב,. עיניים נשואות אליי. עיני ילדיי, עיני  הסובבים אותי, ועיני המלאכים האנושיים, ובעיקר עיניו של השוכן במרומים. הוא  זה שבחר בי, והציב בפניי את  סולם המשימות. אסור לי לאכזב אותו. ובעצם את כל מי שנמצא בעולמי.

       אסיים בפסוק"חזק חזק ונתחזק"

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        אסתריעקובי
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS