כותרות TheMarker >
    ';

    שירים

    שירים

    תכנים אחרונים

    9 תגובות   יום ראשון, 17/3/13, 18:13

    אני אוהבת קיץ, תמיד אהבתי. מזג האוויר ההפכפך והטפטופים היום הזכירו לי שיר 

    שכתבתי פעם כשעוד היה לי הרבה זמן פנוי ויכולתי לפסוע לאטי, לבדי, בחוץ כך סתם באמצע היום...........

     

     

    פוסעת בגשם בלי מטריה,

    מתענגת על כל צעד ושעל,

     

    נושמת את הריח המשכר באוויר,

    מתעטפת באפור שממעל

     

    ולא מתמכרת לעצבות - 

    למרות שקודר מסביב

     

    ויודעת שמחר שוב תזרח השמש

    כי ככה זה באביב.

     

     

    חיוך

    דרג את התוכן:
      17 תגובות   יום שבת, 9/2/13, 16:59

      כבר לפני כחודש חשדנו שכלבתינו מותק בהריון ולקחנו אותה לוטרינר. הוטרינר התעקש על בדיקת אולטראסאונד  "אי אפשר לקבוע בודאות ע"י מישוש" אמר. בבדיקה נצפו ארבעה גורים קטנטנים. 

      כמובן שהתרגשנו וקנינו למותק מיד פוף מלכותי גדול ורך בצבע ורוד עם נקודות לבנות שבו תוכל להרגיש בנח, "לקנן" ולהמליט את משפחתה הקטנה בבוא היום. 

      שום דבר לא הכין אותנו לקראת הבאות.

      לפני יומיים - בשעה 4:00 לפנות בוקר התעורר בעלי לקול התנשפויות חזקות הוא העיר אותי בבעתה: "אני לא מבין מה קרה!" זעק "מותק אוכלת משהו מגעיל שמפוזר על המיטה!" 

      טוב, זאת הייתה השילייה. 

      הייתי המומה! לפי כל מה שקראתי כלבות מחפשות פינת מסתור רגועה  ושם ממליטות הרחק מעיניים סקרניות.

      פינת המסתור של מותק הייתה בדיוק ביני לבין בעלי על המיטה שלנו.

      גיששתי אחרי משקפיי, אני ממש עיוורת בלי משקפיים, ואז ראיתי הכל בברור: גור מתוק היה מונח על המיטה עדיין מחובר למותק בחבל הטבור.

      מותק נראתה רגועה מאד ואני לעומת זאת נכנסתי להיסטריה מוחלטת.

      מה לעשות? מתי היא צריכה לנתק את החבל? כמה זמן יש לה? מה אם היא לא תדע מה לעשות? רצתי למחשב. 

      תאורי ההכנה להמלטת גורים גרמו לי כמעט להתעלף. מסתבר שהייתי צריכה להכין מלקחיים, מספריים, בדים נקיים, מגבונים, אלכוהול לחיטוי כפפות גומי והשד יודע מה עוד - הצילו! 

      חזרתי למותק. מזל שהיא כל כך חכמה! בזמן שאני איבדתי את העשתונות היא כבר עשתה את שלה והייתה עסוקה בנקיון יסודי שלה ושל הגור.

       

      http://cafe.themarker.com/image/2843772/

       

       

       

      אז מה עכשיו? מחכים לגורים הנוספים.

      עברה שעה, חלפו שעתיים, עברו ארבע שעות - כלום לא קורה. שוב היסטריה. בהסברים באינטרנט כתוב שאם אחרי 4 שעות לא מגיח גור נוסף אולי זאת חסימת המלטה ויתר הגורים תקועים בפנים.

      מותק לעומת זאת נינוחה להפליא אכלה שתתה וביקשה לצאת לטיול קצר.

      "אתה בטוח שראית ארבעה גורים?" התקשרתי מבוהלת לוטרינר. "נראה לי שכלבה לא יוצאת בדר"כ לטיול באמצע ההמלטה". "אולי טעיתי" אמר הרופא "אולי יש רק שניים או שלושה ולא, אין צורך להגיע - פשוט תחכי בסבלנות".

       טוב, אני אדם חסר סבלנות.

      כמובן שלקחנו אותה במהירות לבדיקת אולטראסאונד נוספת שאישרה את סיום ההמלטה.

       

      http://cafe.themarker.com/image/2843778/

       

      מסתבר שבבדיקת אולטראסאונד לכלבות בהריון אפשר לטעות ולספור את אותו הגור מזוויות שונות.

      אז בסופו של דבר לאם וגור שלום ובבית שמחה וצהלה.

      סוף. 

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שני, 31/12/12, 20:28

        לחברי היקרים בקפה,

        שנת 2013 נהדרת

        אושר שמחה והגשמה עצמית.

         

        באהבה,

        ממני.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום ראשון, 23/12/12, 20:15

          בחג החנוכה היינו במופע עוצר הנשימה אליסה של קרקס Y בבימויו של אורי וידסלבסקי שהתקיים בתאטרון הבימה.

          אני חייבת להודות שמזמן לא נהניתי כמו שנהניתי במופע הזה.

          זהו מופע מיוחד במינו המשלב משחק משובח ופעלולי קרקס יפיפיים, אפקטים יצירתיים להמחשת עלילת הסיפור,

          תלבושות ססגוניות ותפאורה מדהימה.

          כשהזמנתי את הכרטיסים חששתי מעט כי זיו בתי בת 11 ופחדתי שהמופע מיועד לגילאים יותר קטנים. אז למרות שהמופע אכן משלב שירים לקטנטנים הוא כובש וסוחף גם את הגדולים יותר.

          בכל שנה אנו הולכים יחד עם כל עם ישראל לראות את הפסטיגל וכבר התרגלנו לראות שחקנים מעופפים באוויר קשורים בחוטים שקופים ועלילה רדודה אבל זאת הפעם הראשונה בה ראיתי לוליינים מציגים. הרהיטות שלהם, המימיקה, הטקסטים והרעיונות היו כל כך מקוריים ומפתיעים! 

          יצאנו בפה פעור וחיוך על השפתיים. פשוט אושר!

           

          אליסה - קרקס Y בארץ הפלאות

          דרג את התוכן:
            14 תגובות   יום ראשון, 23/12/12, 19:50

            במראה אני 

            בת ארבעים.

            אם למופת,

            רעיה לתפארת.

             

            במראה זכיתי 

            לא מכבר בפרויקט,

            עבודה מטורפת

            שלעולם לא נגמרת. 

             

             

            נתגנב, נסתתר

            ולא נדבר,

            נעשה מעשים אסורים

             

            ונשמע UB40, 

            רק אתה ואני,

            חופשיים ומאד צעירים.

             

             

            במראה אני 

            מוסרית להחריד,

            מבצעת תמיד

            את המוטל עלי - 

             

            ואין שום הסבר לי,

            אך אני טובעת!

            סערת רגשות

            ואש בלחיי! 

             

             

            נתגנב, נסתתר

            ולא נדבר,

            כל הלילה נחזיק ידיים,

             

            תתבונן בעיני,

            אהבה, ירח

            וכוכב שיקרוץ בשמים -

             

             

            כי מן שיר מתנגן

            כל העת בלבי

            וכמיהה למגע,

            לטירוף חושים

             

            ואין לי אוויר,

            האם התאהבתי?

            ואם כן -

            הסבירו לעזאזל במי?

             

             

            נתגנב, נסתתר,

            נתעטף בשמיכה

            ונרגיש במלוא עצמתם - 

             

            את קרירות האוויר,

            את חיי, את חייך 

            ולחי מוצפת בדם.

            דרג את התוכן:
              10 תגובות   יום שלישי, 4/12/12, 20:54

              קצת נוגה,

              קצת מהורהרת,

              מנומנמת בעיקר.

              יום ויום נוסף חולפים

              אי שם בדרך למחר.

               

              אך מחר אינו מגיע,

              חיה לי בתוך היום

              ודרכי שלי בעצם 

              מובילה לשום מקום.

               

              יש נדמה נותר כפסע, 

              כה קרובה הנחלה!

              ושוב ושוב אני חוזרת

              לנקודת ההתחלה. 

               

               

              היום זה פשוט מן יום כזה. כנראה בגלל הגשם. מחר יעבור לי............

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום שבת, 10/11/12, 22:29

                - שיר שכתבתי במאי 2001 -

                 

                לא מלחמה ולא שלום

                ומה יביא עמו אור יום - 

                זאת אין לדעת.

                 

                בצפון הארץ

                מגדלים דובדבנים

                 

                ובדרום - 

                עיר קיט משתגעת

                מים מלוח שמש והרים.

                 

                אמנם אינו גרוע מצבינו - 

                כשהשכן ממול הוא זה שמתפוצץ  

                וגם על כך למחרת ידעו מיודעינו,

                בדיחה לזרוק כי לא נותר אלא להתלוצץ.

                 

                בואו נחדש את הרגלינו

                ובבוקר נתערב שוב בין ההמונים,

                נקדם בזעף את שיגרת חיינו - 

                מי ברכב, מי ברגל מי בקניונים........

                 

                 

                הערב גראדים לכיוון אשקלון, אשדוד גן יבנה, עוטף עזה. מחר באר שבע?

                שוב רצים אל המרחבים המוגנים, ילדים לא הולכים לבית הספר, הורים נאלצים להפסיד יום עבודה. מה השתנה?

                 

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  5 תגובות   יום ראשון, 4/11/12, 20:54

                  הן מביטות בי,

                  נשים חזקות.

                  אל תוך מבטן הטוב

                  מתגנבת עוצמה דקה.

                   

                  בלתי מורגשת כמעט,

                  היא שופטת,

                  מאיימת עלי,

                  מהפנטת.

                   

                  הן מביטות בי,

                  נשים חזקות - למודות קרבות.

                  אל תוך חיוכן המבין 

                  מתגנבת אדישות מעיקה.

                   

                  בלתי מורגשת כמעט

                  היא חופרת,

                  פוערת בי חור,

                  מערערת.

                   

                  שתיקה.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שבת, 3/11/12, 20:49

                    אם תשמור את שנתי

                    קרוב ללבך,

                    יתפשט חם גופך

                    אל תוך חלומי.

                     

                    לא אדע בשנתי

                    את מקור החם,

                    ושלוות הנמים

                    תתפוגג בקומי.

                     

                    רק פירור של חלום - 

                    זכר נים ולא נים,

                    יעטה על עמל יומי

                    קרבתך

                     

                    וגופי הער

                    בשגרת פועלו - 

                    יגשש כסומא

                    אחר חם גופך.

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום שבת, 3/11/12, 20:27

                      אני רוקמת

                      את קו המחשבה

                      מתוך התבוננות.

                       

                      במרקם החי

                      הפרטים הקטנים

                      קושרים זה את בשלמות.

                       

                      בנשימה

                      בין קו המחשבה לחומר

                      נולדה היצירתיות.

                      דרג את התוכן:

                        פרופיל

                        MichalEZ
                        1. שלח הודעה
                        2. אוף ליין
                        3. אוף ליין

                        ארכיון

                        פיד RSS